כל הנחלים הולכים לים
והים אינו מלא אותם

מחשבותינו היפות
נולדו במלחמות,
ובמלחמות סופן.

מחשבותינו הפכו לחלומות
ונשים, נשים מילאו אותן
ועשינו משפחות
הבאנו ילדים
שבמלחמות, סופם.

אנו שהפכנו לחלומות,
ילדנו לא יראונו לעולם.
הם יחלפו במדים על פנינו,
ואנו לא נראה אותם.
אנחנו שהוקלנו באש
וילדנו שבאש סופם.

הן כולנו נחלים חרבים
רחוקים מאוד מן הים?