אחד המראות הכי התנתקותיים בעיני, הוא תמונת המנורה מגג בית הכנסת בנצרים, נישאת על גב נערים מתושבי המקום. [מכאן]
התמונה הזו יפה, כי היא נורא סימבולית, ונורא מודעת לעצמה, והיא יבשה מדמעות שמצטלמות בקלות, וכשאני רואה אותה יש לי בראש איזו משמעות נורא אחרת.
אני אוהב את סמל המדינה. אהבה טכנית לגמרי. בשונה מהדגל הפרימיטיבי למדי, לסמל המדינה שלנו יש שני סמלים משמעותיים: עלי הזית מסמלים את השאיפה לשלום. המנורה הנמצאת בסמל - על צורת קניה, פיתוחי משכיותיה והאיורים שעל כנה - נלקחה ישירות מהמנורה החקוקה בשער טיטוס שברומא. היציאה לגלות שבשער, מוחלפת בשיבה הביתה שבסמל המדינה.
בגלל זה אני אוהב את סמל המדינה, ובגלל עוד פרט אחד שתיכף אצטט.
לפני שבועיים הופצה כרזה נגד ההתנתקות. למרות שאינני אוהב אותה, מסיבות אידיאולוגיות ואסתטיות, עדיין מדובר באמירה חזקה, שדירבנה אותי לחשוב שוב על מקומי, כחייל, בכוחות המפנים. אני בטוח שהיא דירבנה גם מתנגדי-התנתקות לחשוב על מקומם כמגיניה האחרונים של היהדות המגורשת מחבל עזה בכלל, ומבתי כנסיותיה בפרט.
ומכאן, לדמותם של תושבי נצרים, ומנורתם על גבם. נושאי המנורה שבתמונה מנסים לשחזר בתודעה הישראלית את סצנת היציאה לגלות. היות וביטויי שואה נמצאים, באופן קשיח, מחוץ לקונצנזוס של מרחב הדימויים הימני, נטלו על עצמם הצעירים את דימויי החורבן.
אני מנחש שהאמירה מאחורי הסצנה דומה למשמעות הכרזה. המגורשים נמצאים בתפקיד הגולים, המובסים על ידי כוח משחית ומרושע. הם יוצאים בעצמם, אך לא מרצונם, נושאים על גבם את אמונתם שהוחרבה. צימאון הכיבוש של טיטוס וצייתנות חייליו-עבדיו, התחלפו בשיגעון הנסיגה של שרון, ובטירוף המערכות של עושי דברו.
בתוך כל זה, מקופלת גם ההבטחה שאפפה את נצרים בימי הפינוי, לחזור אל אותו חבל-ארץ, וליישבו מחדש.
ואני - אני אוהב לראות בזה משהו אחר, יפה יותר.
שירה הראתה לי בעבר שנושאי המנורה אינם הגולים, אלא חיילים רומאיים עטורים זרי דפנה ככתרי ניצחון, ובניצחון הזה - תושבי נצרים זוכים בצדק.
המון אומץ וכמויות אדירות של רוח יש באנשים המוכנים להקריב את ההווה שלהם, יחד עם עתידם, למען המצופה מהם. לא כל תושבי נצרים הסכימו עם החלטת מזכירות היישוב להתקפל, אך גם המתנגדים קיבלו את מרותה, לאחר שהיא קיבלה את החלטת המדינה לפנותם.
נדמה לי, שיותר משקשה להישאר בביתך ולהתנגד בכוחניות לפינוי, קשה להחליט לארוז את כל מיטלטליך, לפעול בניגוד לאינסטינקטים ולמצפון הטבעי שלך, ולקבל את החלטת השכל. אותו כוח ששכנע אזרחים כמוני - כמוני ממש, אבל מחומר אחר - לצאת לפני שנים את ביתם ולעקור לנצרים, עמד לימינם כשנדרשו להחלטתם השבוע.
כשאני רואה את תושבי נצרים יוצאים את יישובם כמנצחים, כדבוקה אחת, עם כל כבודם ואמונתם, אני מתמלא יראה אמיתית.
אם בשירת-הים ספג הצוות שלי עלבונות קשים, הרי שבנצרים ספגנו, תחת אותה השתיקה בדיוק, אמונה אמיתית.
שני האלמנטים שבסמל המדינה, מנורה ועלי זית, מתאחדים בנבואת זכריה (פרק ד'):
ראיתי, והנה מנורת זהב-כולה וגולה על-ראשה... ושניים זיתים עליה: אחד מימין הגולה, ואחד על שמאלה. ואען ...: מה-אלה, אדוני?
ויען המלאך הדובר בי, ויאמר אלי: הלוא ידעת מה המה אלה?! ואומר - לא, אדוני.
ויען ויאמר אלי: לא בחיל ולא בכוח, כי-אם ברוחי; אמר ה' צבאות.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
