הרוח השרבית, זו שביקרה את השממה, הניפה - מבלי משים - את קצהּ של הגלימה. גלימת פסים, כסופת שוליים, ששרווליה רחבים וארוכים כשל הלֶך במדבר, כשל הנצח החולי.
אשל רך מתעקל, כמעט נוגע, מן הקולב, והגלימה, והמשקל שהן נותנות עליו. והחום תחת העץ המלחך את אדמתו, מביא קרירות קלה לאף-אחד; רק לבגד שנשכח.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
