אז סוף סוף אני פה מול המחשב,תמיד פחדתי להפוך את המחשבות למילים כי ידעתי שזה יהפוך להיות אמיתי פתאום.
ביום שישי סיימתי קשר שבחצי שנה האחרונה פשווט הרס אותי.
עד לפני שלוש שנים הייתי נכנסת לקשרים שהם בילתי אפשרים מכוונת תחילה,כניראה שלא הייתי פנויה ריגשית או כי פשוט לא רציתי להרוס משהו שהוא טוב.
הקשר הזה היה ניראה לי אידיאלי לגמרי ופעם הראשונה אחרי הרבה מאד זמן אמרתי לעצמי 'עכשיו זה הזמן..'
בהתחלה הכל היה בסדר,יותר מבסדר..אפילו לא יכולתי לאכול מרוב שהבטן הייתה מתהפכת מהתרגשות,זה הסתיים בזה שלא יכולתי לאכול מרוב שהבטן הייתה מתהפכת מלחצים וכעסים.
לא יודעת מה הביא אותי למצב הזה אבל אני מתארת לעצמי שברגע שאמרתי שאני לא עושה דרמות ולא משחקת יותר הכל התחיל להתגלגל כלפי מטה.
אני לא אעמיק פה יותר מידי אבל בשורה התחתונה תמיד הוא היה מעלי ותמיד הוא זה ששלט וכבר ציינתי בפוסט הקודם שהמרחק גדול מידי תמיד מישהו נפגע.
בחצי שנה האחרונה הוא תמיד עמד איתן ואני תמיד הייתי במרחק נגיעה מהריצפה נתונה לחסדיו.
אז אחרי הרבה טיפטופים של זילזול,חוסר אכפתיות וכו' לקחתי הרבה אוויר ובפעם הראושנה הלכתי מהבית שלו.
גם אחרי שבוע שהוא ניגש לדבר איתי עמדתי על שלי בקושי וצער רב ועדין אמרתי לו ש'לא,אני לא רוצה להיות איתו..'
בבלוג זה
בכל הבלוגים
