עוד רק ילדה

אז האומנם זה לקח קצת זמן אבל זה הגיע.

בהחלט שהשישי שבת ניראה מוזר בלעדיו,הרי אלה היו ה-ימים שלנו,התאפקתי כל היום אתמול שלא לשלוח לו איזו הודעת קוצי מוצי דביקה על כך שאני מתגעגעת אליו ושהוא בהחלט חסר לי.

אחרי שהתגברתי על המכשול הנ''ל(שאגב לא היה כל כך קשה כי במילא אני לוקה בחסר בעניין הפגנות חיבה),יצאנו לבלות.

יותר מזה שרציתי לצאת רציתי להראות לעצמי שכיף אפשרי גם בלעדיו ושהוא לא פונקציה משמעותית בשבילי.

פתאום שיחה ממנו-הלב דופק כמו איזה משוגע ואני עונה בשיא השימחה כאילו מקסימום אני בדרך לתאילנד עכשיו..

הבחור יוצא ורוצה שאני אבוא איתו-בעזרת קצת אלכוהול (בירה-אבל בסדר,יש לי קיבולת של ילדה בת 6)הדפתי אותו ומזה שלושה חודשים אמרתי לו שאני נשארת במקום שאני נמצאת בו ושיהנה.

כמובן שזה לא נגמר בזה,הוא שלח אסאמס שעליו לא עניתי גם,אחר כך החלו השיחות טלפון ובסופו של דבר באה ההודעה המסכמת 'אני מבין שאת מעדיפה להיות במסיבה מאשר איתי..'

מרגש.