אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

בעקבות פוסט ודיון  אצל שרה (הקודמת), להלן תיאור הרצאת פתיחה של פורום לנדמרק.
שרה (הקודמת) מדברת על שיטות שיווק אגרסיביות מדי, והדיון התגלגל לפורומים השונים, כמו זה של לנדמרק.
הזמין אותי להרצאת הפתיחה מישהו שהיה כמה שנים קודם ראש צוות שלי בעבודה. נתקלתי כבר בשם של אחד הפורומים האלה עוד קודם לכן. מישהי שעבדה איתי עשתה את הקורס הזה יחד עם בעלה ומאוד המליצה. אני, בעיקרון, חושב שיש דברים שבנאדם צריך ללמוד לבד. אני לא אומר שלא טוב ללמוד ממישהו על הערכים שהיה רצוי שיהיו לך, ובעצמי לא הייתי מתקדם הרבה אם הייתי מחכה עד לגיל שבו המצאתי לי כמה אקסיומות ומשפטים, אבל אני לא חושב שפורום בסיגנון לנדמרק הוא אפשרות לגיטימית.
הפורום אינו לגיטימי מהסיבות הבאות:
אתחיל משיטות השיווק שלו. הבחור שהזמין אותי להרצאה שמע ממני שאני לא בקטע ושאין מצב שיש להם מה ללמד אותי, אבל אם הוא כל כך רוצה לפגוש אותי אחרי כמה שנים שלא התראינו, שיבוא לקפה מתחת לעבודה שלי. התשובה שלו היתה שהנוכחות שלי תכבד אותו מאוד בעיני האנשים שם ושאני אעשה לו טובה אישית אם אבוא. שוב, אני לא נגד להתייעץ עם אנשים אחרים, ובעצמי סיפרתי על הפגישה הזו לאישתי ולעוד חבר מהעבודה. אלה שני אנשים ביקורתיים שאני מעריך מאוד את דעתם. החבר מהעבודה חייך ואמר שאלך ושאבוא לספר לו איך היה. מה שלא אהבתי זה הטיעון שמה שאעשה, אעשה עבורו, כי זה יכבד אותו בעיני אנשים אחרים.
הלכתי. יש שם בניין עם מגרש חניה, שצריך להיכנס, לומר את השם ולהירשם. רק שמאז שנכנסתי למגרש החניה, החבר הזה התקשר אלי מספר פעמים, ואף יצא מהבניין כדי לחפש אותי. הוא לקח אותי ביד אל האולם שבו היתה ההרצאה, וכשהלכתי לשירותים, הוא הלך לשם איתי.

בהרצאה, איש מכירות נלהב מדי סיפר איך הפורום הזה שינה לו את החיים. זה אמנם היה שנה לפני שכתבתי את מטפיסיקה של תכלית, אבל כבר היה לי מושג כלשהו בהאזנה ביקורתית לאנשים שטוענים שמשהו שינה להם את החיים. הסיפור שהאיש סיפר היה גיבוב עובדות בלי שום קשר סיבתי ביניהם. החיים שלו היו ככה ועכשיו הם אחרת. הוא פירט בדיוק מה הוא היה קודם (מישהו עם קריירה ומשפחה שמשום מה מאס בהם לפתע). אבל הוא לא אמר למה הוא מאס בהם לפתע. עכשיו הוא משהו אחר לגמרי, אבל הוא לא אמר מה זה המשהו האחר לגמרי הזה, רק שטוב לו עם זה, וזה בזכות הפורום. הוא לא ציין עובדות ולא אמר שום דבר קונקרטי שאפשר להגיד עליו "נכון" או "לא נכון". היה לו רע, לא חשוב למה. עכשיו טוב לו וזה בזכות הפורום, לא חשוב איך. אבל שיהיה ברור שזה בזכות הפורום.
אני לא נגד שיווק אגרסיבי מדי. כל אחד רשאי למכור את הסחורה שלו בשיטה שנראית לו. אני חושב, עם זאת, שאם צריך נורא להתאמץ כדי למכור משהו, כנראה שאי אפשר למכור את זה אחרת, נניח כי משהו דפוק בסחורה.
האולם היה ריק והיו כסאות שלקחנו מאיזה קיר והצבנו אותם באופן חופשי בחדר, פחות או יותר עם הפנים לבמה שעליה היה האיש שדיבר. כשמסדרים כסאות ככה, יוצא שהם בצורת חצי גורן, במספר שורות (היו שם בערך מאתיים אנשים), עם מרווח מסוים נורמלי בין הכסאות. אבל זה לא היה כך. כל אחד מהאורחים - כמוני - הוזמן על ידי מישהו, כך שהיו צמדים של כסאות. צמדים - הכסאות היו ממש צמודים, כשהאורחים פונים אל הבמה, אבל המארחים פונים אל האורחים. המארח שלי כרך יד סביב מסעד הכסא שלי - וזה לא שהיחסים בינינו היו מבוססים על קשר פיזי - וכל חצי דקה בערך הוא שאל אותי מה אני חושב. למוד אנשי מכירות אגרסיביים, עניתי לו שהוא מפריע לי לשמוע מה אומרים על במה.

אחרי המארח שפתח את הערב היתה עוד מישהי שסיפרה איך יצאה מחשיכה לאור גדול באותות ובמופתים. רק שגם היא לא אמרה איך זה קרה ומה בדיוק היא עכשיו.

אנשי מכירות לא אמינים.
בשלב הזה חילקו אותנו לקבוצות של עשרה זוגות ושלחו אותנו לחדרי ישיבות לשיחה עם מדירכה בפורום. זו מישהי שלו הייתי קונה את הסמינר שלהם, היתה המדריכה של הקבוצה שלי. היא חזרה על הסיפור מהחלק הראשון של הפורום, על איך היא עשתה משהו עם עצמה בעקבות הפורום. אליה שמתי לב הרבה יותר מאשר לאנשים שדיברו מעל הבמה. היא לא היתה משכנעת. היה משהו לא-אמיתי בצורה שבה היא דיברה. מלבד זאת, זו היתה אישה ברמה אישית מאוד נמוכה, העברית שלה היתה עילגת, אוצר המילים מוגבל, היא לא הפסיקה לדבר על כמה כסף היא מרוויחה בעזרת הפורום, וכאלה. חכמה גדולה היא לא היתה. בואו נגיד שלא היא הבנאדם שאשלם לו אלפיים ומשהו שקל כדי לספר לו את סיפור חיי.

המדריכה חילקה לנו שאלונים. היה ממש מוזר לכתוב ולמסור את הטקסט למישהו שאני לא מכיר. השאלון היה מהסוג של "דרג מאחד עד חמש עד כמה אתה מאושר" מילא שאני צריך למסור את השאלון, אבל המארח שלי הציץ ללא בושה וקרא את מה שאני כותב תוך כדי שאני כותב אותו.

המדריכה ביקשה שמישהו יספר על משהו שמציק לו שהיה רוצה לשנות בחיים שלו. אף אחד לא חשב לדבר על זה, למרות שהמארח שלי דובב אותי וניסה לשכנע אותי לספר איזה סיפור. לא שאין לי מה לספר, רק שאני מעדיף לבחור למי לספר על זה, ולכל הפחות לספר את זה למי שאני מוצא ראוי. הסתבר שמישהי כן סיפרה על משהו שמציק לה. היא סיפרה על איזו בעיה שיש לה בעבודה, רק שהיא עשתה את זה לפי הכללים של שלושת הסיפורים ששמעתי עד כה, וזה היה קצת לא אמין. ראשית, היא לא פירטה בדיוק מה היא עושה בעבודה, לא מה התפקיד ולא מה המקצוע. אי אפשר היה להבין ממה שהיא אומרת מה בעצם מציק לה. שנית, היא סיפרה את הסיפור בפירוט רב מדי של מה שהיא מרגישה וחווה. בלי קשר לזה שהרגשות לא היו מבוססים על עובדות, לא נראה לי סביר שמישהו יפרט עד כדי כך את מה שהוא מרגיש בפני עשרים אנשים שהוא לא מכיר. שלישית, היא הצהירה שהיא אובדת עצות. רביעית, ברגע שהמדריכה פתחה את הפה, אורו עיניה.
הלאה, היה דיון בבחורה הזו. כמה אנשים חיוו דעה, רובם ביקשו עוד אינפורמציה. מישהו ניסה לעשות אנלוגיה למה שקורה אצלו בעבודה, והוא נהדף בגסות כי "זה לא אוות הדבר ולא בענף הזה היא עובדת". אנשים ייעצו למישהי שהם לא מכירים אז הם עשו את זה מאוד בזהירות. על הרקע הזה, המדריכה והבחורה הזו יצאו דופן בפאתוס שבו הם דיברו.

מה הבעיה עם אנשי מכירות לא אמינים. כמי שכבר קנה מכוניות משומשות, דירה, משכנתא ועוד מרעין בישין, כבר יצא לי שדפקו אותי. כמו כל בנאדם נורמלי, אני יודע קצת איך לזהות שקרנים. אני לא יכול להגיד בוודאות שהבחורה מהפיסקה הקודמת היא שתולה של פורום לנדמרק, אבל זה בהחלט נראה ככה.

הדבר היחיד שאולי נראה כמו לחץ חברתי. הדיון גווע, ובשלב הבא, המדריכה התחילה לשאול אנשים בקהל מה הם חושבים על לנדמרק. כשנשאלתי, אמרתי משהו לא מחייב בסגנון "לא נראה לי שזה מתאים לי, תודה על הקפה". בתגובה, המדריכה תקפה אותי, שמה פתאום אני חורץ דעה כל כך מהר ומי אני בכלל שאביע ביקורת על הפורום הזה. צחקתי. היא היתה כה חסרת מיומנות ובטחון, שזה היה עצוב. להגנתה ייאמר שגם אני לא ממש נימקתי את עמדתי ולא אמרתי, נניח, ש-ad hominem זה לא טיעון. עדיין, זה לא דומה לסיפורים מנאות סמדר והר עמשא משנות השמונים, שאנשים חיו בכתות, עברו שבירת אישיות, והיו שם התאבדויות. זה מגוחך, אבל קשה לי להגיד שזה מסוכן.
הערב נגמר, המארח שלי שאל בפעם האחרונה האם אני ארצה להשתתף בסמינר שלהם. סירבתי בנימוס, הלכתי משם, ולא שמעתי ממנו יותר.
האם הבעיה היא במוצר עצמו? פורום לנדמרק ואחרים מוכרים שינוי באורח החיים, צמיחה אישית והתפתחות. אני חושב שאלה דברים מאוד חיוביים ואם היה אפשר לקנות את זה, כנראה שגם אני הייתי קונה. העניין הוא, שלוקח המון זמן ומאמץ כדי לגדל אופי ואישיות. בנוסף, הבעיה אינה הידע עצמו - מרד הנפילים עולה פרוטות ביחס לעבודה שנדרשת מהקורא אחרי שקרא אותו - הבעיה היא שאופי נרכש בעבודה עצמית. כדי שאפשר יהיה למכור שינוי-אינסטנט באופי, הפורום ודומיו טוענים שהם מאיצים את הצמיחה הזו על ידי כך שהם מציגים בפני הלקוח שלהם הישגים מיידיים. ההישגים האלה הם פורקן שמושג באמצעות הביטוי המילולי שהרוכש נותן למה שמציק לו בחיים, וקבלה, בדמות האהדה האוטומטית שהוא זוכה לה במהלך הסדנא. כשמישהו בא ואומר שרע לו והוא רוצה שיהיה לו טוב, נותנים לו לספר מה רע לו, אומרים לו שהוא לגמרי בסדר ושאם ילמד כמה עקרונות, יהיה לו טוב. זה הכל. זה עובד, ומספיק אנשים משתכנעים שאכן החיים שלהם השתנו בן רגע.
במובן הזה, הפורום לא מרמה ולא משקר למשתתפים. לא הוא המציא את שיטת ההישענות על סמכות עליונה כמקור לנחמה וודאות בחיים. הוא בסך הכל עושה מה שעשו קולקטיבים משחר ההיסטוריה, ולפחות לא שולח אף אחד לשדה הקרב או לגולאג. מי שרוצה להחליף את "רע לי בחיים ואני לא יודע מה לעשות" ב"רע לי אבל האנשים האלה מוכנים להקשיב לי והם אומרים שהיו במצב שלי ועכשיו טוב להם והם ילמדו אותי מה עושים", אז סבבה.
לסיום, אני רוצה להעיר, שגם אם מישהו מעדיף קבלה חברתית על פני קבלה עצמית, ואהדה-אינסטנט על פני צמיחה אמיתית, אפשר לקבל את כל זה - והרבה יותר - באמצעות פתיחת בלוג. וכל המרבה בבלוגים, הרי זה משובח.