אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

דה מרקר מצטט שתי כתבות בוולסטריט גו'רנל שעוסקות ברובוטי המלחמה של צה"ל ונסובות סביב השאלה האם מותר לתת למכונה יכולת פתיחה באש.

פיתוח רובוטי מלחמה הוא כמובן גאוני ומעורר השתאות מאין כמותו. אבל, אני חושב שיש לו השלכות מרחיקות לכת הרבה יותר מאיזה חמאסניק שבמקום שישראל תגיד לו "אחי, אם לא תזיז את הילד שאתה מתחבא מאחוריו,לא נוכל לירות בך", הוא פשוט יקבל כדור מאיזו מכונה שהפעם האחרונה שהמפעיל שלה דיבר איתה היתה לפני חצי שנה.

כבר לפני שני עשורים ידע כל ישראלי שלישראל אין צבא. האינתיפדה הראשונה ומלחמת המפרץ הראשונה הבהירו שצה"ל חדל לחלוטין מלתפקד, ושלאף אחד אין שמץ של מושג מה עושים. לא שזה כזה טריויאלי לדעת מה עושים. לאורך ההסטוריה כולה, מעט מאוד אנשים הקימו צבאות יש-מאין. עוד פחות מהם היו האנשים שהקימו צבא מנצח על חורבות צבא מובס. אז אני לא הולך לבקר אף אישיות ישראלית על שאינה סקיפיו אפריקנוס (האיש שניצח את חניבעל תוך שהוא מקים מהריסותיו את הצבא הרומי המובס) ובטח לא על שאינו יהושוע בן נון (ותודה לערוץ ההיסטוריה ולפרופ' ריצ'רד א. גבריאל על סדרת סרטים מצוינת; "יס" עולים יותר מחשבון הטלפון שלי, אבל שווים כל שקל).

כבר לפני חמש-עשרה שנה אמר ד"ר אורי מילשטיין שהבעיה של ישראל היא חוסר הנכונות לשאת באבידות. מכיוון שאני עצמי לא נפלתי בשדה הקרב, אני חושב שאין לי זכות לבוא ולקרוא לאבידות נוספות. יש כאן בעיה אמיתית: צה"ל הוא צבא חובה, כלומר צבא שבנוי על נכונות חייליו ליפול בקרב מרצונם. היו שנים שחיילים פה חשבו שמותם משרת מטרה מסוימת. מתישהו זה נגמר. מילשטיין טוען שזה נגמר כשהחיילים הבינו שהם נופלים בהמויהם בקרב כי יש להם מפקדים גרועים. מילשטיין קרא לזה בצדק "מרד בשר התותחים" ומהשאמת הזו יצאה לאור, לא היתה ממנה דרך חזרה. 

יש לישראל שני צבאות: צבא מתנדבים מקצועי (חיל אויר) שהצליח יפה במלחמת לבנון השניה ובעופרת יצוקה, וצבא יבשה מבוסס גיוס בכפיה שנכשל להחריד בשתי המלחמות האלה. אפשר להסיק מכך שהפיתרון הרצוי הוא מעבר לצבא יבשה מקצועי. זה כנראה פיתרון לא רע, רק שמלחמת הרובוטים מציעה פיתרון טוב אף יותר. ככלות הכל, למה לנו לשלוח לעזה אנשי קבע אם אפשר לשלוח מכונות?

סביר להניח שבמלחמה הבאה ישראל תשלח לשדה הקרב רובוטים בלבד. מלחמה עם אפס הרוגים (לצד שלך) תחולל מהפכה של ממש:

• אם אתה מבצע פעולה צבאית שלא מסכנת לך אנשים, מה אכפת לך אם היא מתרחשת בלבנון, עזה, סוריה, או איראן?
• אם אתה מצליח לשלוח את הרובוטים שלך כל כך רחוק, ואם ממילא הם בלתי מנוצחים, מה אכפת לך להרחיב את היעדים שלך? במלחמות אמיתיות (מלחמת העולם השניה היא מן הסתם הדוגמא הקלאסית), הצבא הכובש מתעל לצרכיו את המשאבים הנכבשים. בהחלט יתכן מצב שהרובוטים של ישראל יפיקו נפט בשטחים שייכבשו ויעזרו קצת לממן כל מיני דברים.
• איזה דברים?
  השמיים הם הגבול.
• ארה"ב נכשלת בעיראק ואפגניסטן. מה אם כמה מכונות יעשו את העבודה?
  מה יהיה התשלום עבור העבודה הזו?
• מעבר לבעלות על שדות הנפט של עירק, מה עוד אפשר לבקש מארה"ב? אפשר ללמוד ממה שיצא לארה"ב מהסיוע שהושיטה לבריטניה במלחמת העולם השניה. בריטניה נכנסה למלחמה כאימפריה הגדולה בעולם, ארה"ב נכנסה אליה כאל מדינה שאין לה מושג עד כמה היא באמת חזקה. בסוף המלחמה, הן החליפו תפקידים (נעזוב שניה את ברית המועצות, שיתוף הפעולה איתה היה טעות מוחלטת).
• אם ישראל מצליחה להגן על עצמה בלי עזרת הפרולטריון שלה, ואם אתה לא הולך לפגוש אף מובטל מאופקים המילואים הבאים שלך, כמה כבר חשוב לך החינוך שהוא מקבל והאוכל שהוא אוכל? מה כבר יש לו להציע, כדי שלמישהו יהיה אינטרס לעזור לו?
  הפרולטריון של רומא הפיל אותה.
  גם זה של ארה"ב.
  אולי עדיף לישראל בלי פרולטריון כלל.
• אם לא יהיה פרולטריון, הפוליטיקאים הנבונים שלנו לא יצטרכו את כספי משלם המיסים. באיזה תכנים תתמלא הכנסת אם לא יהיה כסף שצריך לריב עליו?
• מה יעשו כל מי שהפסיקו לקחת מהם מיסים?

לי עצמי אין תשובה לרוב השאלות האלה. אבל אני חושב שהן קריטיות לעתיד המדינה.