http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950חייה של נערהheCopyright 2026 שרה... All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950&blogcode=10576281<div align="right" dir="rtl">כמה שהוא כואב הכי כואב.. אחרי 4 שנים לעזוב אותו קשה לי כל כך אני לא יודעת איך אני אתמודד עם הלבד הזה עם העצב הזה שממלא את כולי.. עם הדמעות האלה שוחנקות אותי ולא נותנות לי מנוח.. הלב שמתגעגע וכואב לו המון כל הזכרונות מציפים אותי כל פעם מחדש לא נשארתיכי היה קשה מדילא התלבטתיכי ממילא הכאב היה צורבלא נפלתיכי הייתי כבר עייףלא דמעתיכי הלב כשהוא מוצףהוא לא נוטףומה היה כבר לא חשובנראה ביחד את היום שיעלהובו אנחנו נפרדים לעדותאמינו לאמת, כשהיא מכהזה שוב ושובעל פנים החבולותהאור יזרח גם בנפרדלא נשברתיכי הכל כבר מרוסקלא כעסתיכי לכעוס משאיר אותי בודדבחושך מרוחקלא כרעתיכי ברכי היו כפופותכן, כן אהבתיאהבה של דם ויזעודמעות דמעות דמעותומה היה כבר לא חשובנראה ביחד את היום... &lt;center&gt;</div>Thu, 26 Feb 2009 17:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (שרה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950&blogcode=10576281http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=99950&blog=10576281http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950&blogcode=10559684<div align="right" dir="rtl">ואיי פאק כבר 4 שנים שאני כותבת בבלוג הזה.. לא יאומן מגיל 14 יש לי בלוג והיום אני פאקינג בת 18 ואיי.. כמה דברים עברתי וכתבתי פה כמה זיכרונות ומצבים כואבים שמחים.. תיעוד נדיר חחח אז מגיע לו מזל טוב הוא בן 4 =] &lt;center&gt;</div>Sat, 21 Feb 2009 15:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (שרה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950&blogcode=10559684http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=99950&blog=10559684http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950&blogcode=10497926<div align="right" dir="rtl">גדלתי.. והכל ניהיה קשה יותר וגדול יותר.. כל ההחלטות, כל המצבים הכל גדול.. הבעיות זה לא בעיות של ילדים אלא בעיות שיש להן השלכה על המשך החיים שלי. וההחלטות הן כבר לא החלטות של איזה בובה אני רוצהאלא החלטות משמעותיות וחשובות.. וזה מפחיד לחשוב שכבר נכנסתי לעולם האמיתי שבו אני לא מוגנת שבו אני חשופה בפני כולם בפני הכל.. אני עצמאית מאוד, אבל אני מפחדת שהעצמאות הזו תתמוגג בשלב מסוים ואני אצטרך את העזרה של ההורים.. משהו שבזמן האחרון אני לא נזקקת לו, כי הכל אני משיגה בכוחות עצמי.. והאמת אני גאה על כך בי וההורים שלי גאים בי על כך, אבל שוב הפחד הזה שיגיע הרגע שאני לא איהיה עצמאית והוא מפחיד אותי, מודה. כמו שאימא שלי אומרת החיים זה לא פיקניק וצריך להטמיע את זה.. החיים קשים, החיים הם הצגה.. מפחיד. כי שאני חושבת על זה כל הצגה מגיעה לסיומה. &lt;center&gt;</div>Wed, 04 Feb 2009 22:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (שרה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950&blogcode=10497926http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=99950&blog=10497926http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950&blogcode=10423503<div align="right" dir="rtl">אני לא מאמינה שאני גדלתי ככה.. שאני כבר 18 שאני חוקית.. צריך להתרגל לזה ואני מקווה שזה יקרה במהירות.. זה לא היום הולדת 18 שאני ציפיתי לו.. אבל מה אני יכולה כבר לעשות החיים קשים הבנתי את זה ב18 השנים שאני חיה. כמה התחלות יש בגיל 18 וכמה סופים.. אני מקווה שזה יהיה גיל טוב שאני יהנה בו ושהוא לא יהיה כמו שהתחלתי אותו בעצב וכאב.. אני מקווה למצות אותו עד תום.. אז יומולדת שמח לי לי? מזלט"ים? &lt;center&gt;</div>Fri, 16 Jan 2009 17:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (שרה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950&blogcode=10423503http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=99950&blog=10423503http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950&blogcode=10306511<div align="right" dir="rtl">ואיך שמתחילים להרגיש את הסוף. את סוף התקופה שלדעתי היא הכי מדהימה בחיים של בנאדם.. תקופת הבצפר לא משנה מה תגידו שתסיימו ושאני יסיים אני מאמינה שאני הכי יתגעגע לזה. לשיגרה הזו.. ביום שלישי חזרתי מטיול שנתי באילת והיה מדהים... אבל קצת מאכזב לא יודעת למה אולי ציפיתי ליותר מטיול שנתי אחרון.. זה מעלה בי דמעות כל פעם מחדש לחשוב על זה כי זה עצוב כאילו לחשוב שלא יהיו יותר טיולים שנתיים את הרעש באוטובוס ואת הצחוקים ואת הזכרונות האלה שאנחנו חוזרים איתם מהטיול.. היה כייף וראיתי את גבוש שלי אחרי המון זמן וגם הייתה לנו מסיבה שבאמת הייתה ממש כייפית לא ציפיתי לזה וכולם רקדו וכולם היו עם כולם וזה נתן תחושה של לכידות תחשוה כזו של סוף... אמממ עכשיו תמונות.. -אני ביום בראשון באוטובוס...מימין לשמאל: טלי,אורטל,בתשי,אילנית,מריה,חיביט,אירנה לירון,אני,אלכס,לירון,רדה. למטה שני קים ומאיה. הבנות של הכיתה חח..אני בתמונה אומנותית משהו?בנות אין לי כוח לפרט חחחמאיה אני ורדושאני ברחבת הריקודים..<IMG style="</div>Thu, 18 Dec 2008 19:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (שרה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950&blogcode=10306511http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=99950&blog=10306511http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950&blogcode=10221202<div align="right" dir="rtl">ההרגשה הזאת.. העצב הקטן הזה.. לא יעבור לי עד שהמצב ישתנה, עד שמשהו יהיה אחרת.. :( &lt;center&gt;</div>Wed, 26 Nov 2008 22:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (שרה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950&blogcode=10221202http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=99950&blog=10221202http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950&blogcode=10173929<div align="right" dir="rtl">שאילונה ובתשבע נכנסו היום למכונית הן דיברו על נוסטלגיות ועכשיו אני חושבת על זה ופאק כמה שהייתי רוצה לחזור לכיתה ו'. וכמה שאני לא מאמינה שעוד כמה חודשים אני מסיימת י"ב והולכת לצבא זה היה נראה לי כל כך רחוק ועכשיו זה כל כך קרוב שזה מפחיד. היה לי טוב בתקופה ההיא היה כיף,כיף של ילדים בלי הרבה בעיות בלי סיבוכים פשוט הייתי ילדה ואני מתגעגעת לזה. לא שעכשיו אני לא ילדה ולא כיף לי אבל זה שונה זה פאקינג 5 וחצי שנים אני לא מבינה איך זה חלף כל כך מהר, פתאום אני מבינה שהחיים חולפים מהר ואני מבינה שהחיים הם מתנה ולא הייתי צריכה לעשות לעולם את הטעויות שעשיתי בעבר וגם שהייתי ברגעי משבר לא הייתי צריכה לחשוב בכלל על מוות עכשיו בדיעבד זה אבסורד ומצחיק אותי, כנראה שהתבגרתי ואני מבינה שזה דבר דפוק והאמת אני נורא מתביישת על זה ונורא מצטערת. בזמן האחרון לכולם יש בעיות עם כולם,כולם רבים מסתכסכים וכמו שאני ואילונה אומרות אנשים פה השתגעו!!! החיים קצרים צריך לנצל אותם עד תום. האמת אני חושבת שאחרי הכל השתנתי אני כבר לא ממש אותה אחת. אני קצת יותר חזקה בקטעים מסוימים כן למרות שיש רגעים שאני פשוט נשברת ולא יכו</div>Sat, 15 Nov 2008 00:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (שרה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950&blogcode=10173929http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=99950&blog=10173929http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950&blogcode=10065815<div align="right" dir="rtl">מלא זמן לא עידכנתי פה וכבר עברו חודשיים מתחילת שנת הלימודים ותקופת החגים עוברת לה.. האמת שלא היה לי זמן ואולי לא היה לי חשק לכתוב קצת זנחתי את הבלוג.. אני שמה לב שהרבה זונחים אותו לאחרונה כי אולי דברים משתנים משתפרים לטובה ויותר הם לא צריכים את הבלוג ואולי ככה היה לי גם בחודשיים האלה הכל היה טוב אז לא הייתי צריכה אותו.. חזרתי אתמול מאילת.. על מה שהיה שם לא נפרט האמת כבר נמאס לי שכולם קוראים בבלוג הזה אני כבר לא יכולה לספר פה דברים אישיים ואת הרגשות והמחשבות שלי כי אני גם לא מעוניינת כבר שכולם ידעו זה לא עושה לי כל כך טוב.. וזו עוד סיבה למה אני כבר לא רושמת פה סיבה די טובה.. עוד מעט הבלוג הזה יחגוג 4 שנים מלא זמן 4 שנים.. שיהיה לכולם המשך חג שמח.. אוהבת שרה</div>Mon, 20 Oct 2008 19:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (שרה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950&blogcode=10065815http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=99950&blog=10065815http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950&blogcode=9866805<div align="right" dir="rtl">אתה כל העולם שלי בייב תן לי את האומץ את הכוחלעצור את הדמעה שבליבךתן לי להביט בך לשכוחכל דבר שמתקיים בי מלבדךלא ידעתי אהבה אחרתלא ידעתי רגעים יפים יותראיתך אני שונה איתך נשברתאיתך הזמן עובראיתך ליבי סועראתה זה אניוסוד ליבך הוא סוד ליבינשבעתי לאהוב אותךעכשיו אני שלמהאם רק תיתן לי מקוםלהישאר ולחלום אוהב אותך כמו היוםאני מוצאת שלווה נצחית בין זרועותיךבמבטך את עוז גופי אתה מחלישממרחקים אני נסחפת עד אליךאתה הגבר היחיד אתה האיש מדהים שלי כמה שאני אוהבת אותך!!!! יום רביעי הבא=] אני רוצה כבר כל כך לראות אותך אני מתגעגעייי=] <P align=</div>Sat, 06 Sep 2008 23:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (שרה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950&blogcode=9866805http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=99950&blog=9866805http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950&blogcode=9839357<div align="right" dir="rtl">החופש נגמר ואני לא מיציתי אותו עד תום בתור החופש הגדול האחרון שלי. לא עשיתי את כל מה שאני תיכננתי לעשות לא נהנתי בו מספיק וזה קצת עצובי אבל מה נעשה=\ מחר חוזרים ללימודים וזה מוזר כזה לא בגלל שאני כבר התרגלתי לחופש כי לא אני התחלתי את השנה מוקדם בגלל הפסיכומטרי זה מוזר בגלל שזאת פאקינג השנה האחרונה שלי בבצפר. זה תמיד היה נראה לי כך כך רחוק מה י"ב או זה עוד הרבה זמן אבל בלי ששמתי לב הזמן טס לו אבל מזה טס לו ואני כבר עולה לי"ב ואני כבר לא קטנה. אלא להפך. לחשוב שעוד 11 חודשים אני מתגייסת זה מטורף הכי מטורף בעולם. אבל אין מה לעשות לפעמים צריך להשלם עם זה שהתבגרתי ואני לא ילדה קטנה.. יום שלישי אני הולכת לשיעור נהיגה ה8 שלי ולא הולך לי משהו נראה לי אני יצטרך הרבה יותר מ28 שיעורים. השבוע אני גם מתכוונת לגשת לתאוריה. שנת הלימודים הזאת תיהיה כל כך עמוסה וצפופה אני מקווה שאני אצליח לעבור אותה בשלום.</STR</div>Sun, 31 Aug 2008 19:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (שרה..)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=99950&blogcode=9839357http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=99950&blog=9839357