<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>Stones and Spikes</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034</link><description>something you could never have.</description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 Natasha&apos;s. All Rights Reserved.</copyright><image><title>Stones and Spikes</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034</link><url></url></image><item><title>שקט.</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034&amp;blogcode=10837471</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;מצאתי בלוג ישן שלי ונכנסתי כדי לראות את עצמי מנקודת מבט אחרת.
ילדה, כל כך אימפולסיבית, ילדה.
זה היה כל כך תמים, כל כך נכון. כל כך הרבה טעויות שאני שמחה שעשיתי.
הרגשתי, ואני עדיין מרגישה. לשם שינוי, זה ברור יותר.
הבחור שבו הייתי מאוהבת כל כך הרבה זמן, כבר לא כזה משנה.
אולי יש טינה, שנאה וכעס ואולי שום דבר לא יחזור להיות כמו פעם.
אין לי אף אחד, וטוב שכך, יש לי זמן לעצמי. 
ניצלתי, ניצלתי מכל כאב הלב כשהבנתי שהוא פשוט לא אוהב אותי.
מה שמצחיק זה, שאולי הוא כן, ומה שהוא תכנן לעשות וכל המבחנים שהוא ניסה להעביר לי כבר לא יעבדו.
למה? כי אני בוחרת ללכת.
די כבר, הגיע הזמן להמשיך הלאה. 
ואני ממשיכה.

לאט לאט, צוברת תאוצה . 
לאט לאט, אני אשיג את כל מה שאי פעם רציתי.
כבר אין לך את הכוח לעצור אותי, אף פעם לא היה לך. 
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 10 May 2009 15:50:00 +0200</pubDate><author>natasha_level27@hotmail.com (Natasha&apos;s)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034&amp;blogcode=10837471</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=95034&amp;blog=10837471</comments></item><item><title>משהו שכתבתי</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034&amp;blogcode=9939122</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;&quot;אתה נהדר, פשוט נהדר&quot;
זה מה שעובר לי בראש אחרי לילה שכזה- לילה של הרבה כאב, לילה של שנאה.
ואני קמה מאושרת, חושבת שזה מספיק.
חיוך אחד שלי, שני חיוכים שלך, והכל מקסים.
אבל אחרי כמה שעות האופוריה מתפוגגת, ואני רואה אותך
כפי שנראית לי בחצי שנה האחרונה:
שד החלומות, גוזל החיים
היצור הכי אכזרי שדואג לוודא שאני משלמת על כל דבר.

לא משנה כמה אני אדבר, כמה אני אלחם.
אתה לא תבין, אף פעם.
מהנהן בראש ואומר שאתה מצטער.
מילים, שקרים, הכל עבודה בעיניים.
כי מהניסיון שלי לא היה מצב שבו לא עשית דווקא.
תראה לי שאתה שווה, כולם סוגדים לך.
כולם חוץ ממני.
ומחר אתה תלך, ותמצא דרך נוספת להוריד אותי לרצפה.
מחר אתה תדקור אותי בגב שוב.
חוסר טאקט, מחסור בידע והרבה תירוצים אחרים.
ואתה עובד עליי כל פעם מחדש, ואני כבר לא יכולה לספוג את כל זה.
מחר אתה תהרוג אותי שוב, אבל אני כבר לא אקום.
אני לא מתנגדת. כבר לא.

________________________________________________________________________________

היי לכולם ^_^ מה נשמע?
זה משהו שכתבתי לפני כמה זמן, ופשוט לא היה לי אומץ לפרסם את זה, אז תגידו מה דעתכם&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 24 Sep 2008 20:26:00 +0200</pubDate><author>natasha_level27@hotmail.com (Natasha&apos;s)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034&amp;blogcode=9939122</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=95034&amp;blog=9939122</comments></item><item><title>Little story</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034&amp;blogcode=9637268</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;The world turns round and round, 
the birds are singing, it smells like rain,
and the fllowing water down the tunnels, it&apos;s so relaxing.
And I&apos;m standing here, watching you.
It&apos;s kinda cold, I&apos;m not wearing much you know, 
Just this black shirt, these black pants,my leather jacket and my army boots, 
I was just wondering, why is it so raining in the middle of August? 
It never rains in August, but I guess..You know.
So Im standing here in the rain, watching you.
You&apos;re so beautiful, did I ever tell you that? 
Your pure, white skin, your long, red and black hair, 
and you&apos;re wet, OMG, you&apos;re wet, looks good on you.
I&apos;ve always loved your eyes too, they always made me feel safe.
Yeah, I don&apos;t talk about feelings much, but you? you&apos;re special.
You make me smile every morning, all I want is for you to be there, with me.
Be mine, why can&apos;t you be mine? 
You&apos;re so pretty, oh so pretty.
You get up, all small, wearing that black skirt I like, I love your body, did I ever tell&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 25 Jul 2008 03:31:00 +0200</pubDate><author>natasha_level27@hotmail.com (Natasha&apos;s)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034&amp;blogcode=9637268</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=95034&amp;blog=9637268</comments></item><item><title>Good Morning Little people</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034&amp;blogcode=9590083</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כאן ניקי , מדווחת מהבית, שאגב, יש בו שוב מחשב :P
אז כן, זה קצת דיליי אחרי שני הפוסטים שדפקתי, אבל היי, מותר לילדה להתלהב קצת לא? :P

כל כך הרבה קורה בזמן האחרון, שאני מצטערת שאני חייבת לדחות כל הזמן מפגשים וזה, אבל לא לדאוג, מעכשיו יש לי קצת יותר זמן פנוי.
מי שמכיר אותי בטח שואל את עצמו מתי הייתה לי האפשרות לקפוץ לגן היפני, מקום החשיבה הקבוע שלי ב3 לפנות בוקר , עם כל הממטרות ולחשוב קצת.
אז זהו, שלא היה לי. 
אבל היה לי קצת זמן פנוי לפני שיצאתי, אז השקעתי את כולו במתימטיקה ובקצת מחשבה.

אתם בטח חושבים שאני מוזרה, עם המתימטיקה שלי בחופש, אבל יש לי וידוי קטן.
בגלל שאני כל כך ילדה רעה [הו יס בייבי] והברזתי מלא מבית הספר ובטעות [נשבעת!] לא הגעתי לבגרות במיתוג, רוצים להעיף אותי.
אז הנה, באמת ישבתי היום שעה שלמה [!!!!!!!!!!!!!!! יש לי ADHD, נא לזכור] וחרשתי על מתימטיקה. 
אז בסדר, מרוב היפראקטיביות הייתי חיבת לקום כל 10 דקות ולבצע כמה שכיבות שמיכה וכפיפות בטן, אבל הסתדרתי איכשהו.
קצת קרדיט על ההשקעה, בחיים שלי לא ישבתי שעה על מתימטיקה.

והמחשבות שלי הובילו אותי למקום קצת אחר ממה ש&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 17 Jul 2008 03:14:00 +0200</pubDate><author>natasha_level27@hotmail.com (Natasha&apos;s)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034&amp;blogcode=9590083</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=95034&amp;blog=9590083</comments></item><item><title>פוסט תל אביבי שכזה :P</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034&amp;blogcode=9572772</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בחיי, יש לי כל כך הרבה מה לספר D:

אז נתחיל מיום חמישי , שבו הייתי צריכה לקבל משכורת [להלן, העשירי בחודש, משכורת דיי]..
ביום שני התפטרתי מהעבודה המטומטמת שבה עבדתי, להזכירכם, או לידעכם, אל דנטה בתל אביב. למה? כי הם מגעילים.
הייתי אמורה ללכת באותו היום לדיאנדי [תקראו לזה חוג מצידי], שהועבר חד פעמית במיום חמישי ליום שני.
שכחתי להודיע לעבודה שלי, בגלל ששכחתי שיש את זה בכלל, אז באתי, עם הפאפי אייז שלי לבן של הבוס, וביקשתי יפה שישחרר אותי.
אוקיי, אז הוא אמר לא, לגיטימי לגמרי, הרי אני זאת ששכחה. אז הייתי קצת בדיכי, כי אני ממש אוהבת דיאנדי, ואז הוא בא ואומר לי שהוא לא יכול לראות אותי ככה, ושהוא מוכן לשחרר אותי. 
אז אמרתי לו שלא, זה בסדר, בסופו של דבר האחריות שלי.. אז הוא המשיך בלספר שאם זה כל כך חשוב לי אז אני צריכה ללכת, מקסימום אני אעשה משמרת ביום אחר והמשיך לחפור לי כיוצא מכך.
לאט לאט, המניאק הזה העלה לי את התקוות כשאמר שהוא רציני. כשהבנתי שהנה, האפשרות שלי ממש כאן, חייכתי חיוך ענקי ורצתי לטלפון.
אבל הו לא, תראו מי צחק, וחטף לי את הטלפון מהיד בזמן שהוא מתגלגל מצחוק ואומר שהוא צחק&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 14 Jul 2008 12:11:00 +0200</pubDate><author>natasha_level27@hotmail.com (Natasha&apos;s)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034&amp;blogcode=9572772</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=95034&amp;blog=9572772</comments></item><item><title>חמשת המופלאים- החתיכים שלי :P</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034&amp;blogcode=9554262</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אני יודעת שהרבה אנשים שמים פוסטים של נשים ומי מהן הכי יפות וכאלה דברים, אז וואלה,
אמרתי אני אעשה פוסט של חמשת המופלאים שלי, הבנים במדיה שהכי עושים לי את זה בעולם :P
אז שנתחיל? :P


במקום החמישי:
בילי מרטין, בן 27, הגיטריסט של גוד שארלוט.
היה לי עליו קראש מטורף בגיל 12-13, כנראה בגלל שגיטריסטים קשוחים ואפלים עושים לי את זה בטירוף. 
אז כן, יש לו איפור , והוא קצת מוזר , אבל יש בו משהו מיוחד שאין באף אחד אחר.
חוץ מזה, יש לו קעקועים ופירסינג וזה עושה לי את זה :P

פלוסים: עיניים כחולות, שיער קצר וכהה, פירסינג וקעקועים, גבוה (בערך 1.85), גיטריסט, אומן, קשוח אנד אפל XD 
מינוסים: איפור, קצת יותר מדי קשוח ואפל לפעמים XD , יותר מדי רזה 
ציון: 7 , *מסמיקה*


במקום הרביעי: 
דרו פולר, בן 28, הכוסון ממכושפות.
נראה שקט, אבל יש בו משהו סקסי, הפנים שלו ממש מגניבות והסטייל שלו חמוד.
חוצמזה, במכושפות הוא היה אחד הסקסיים בעולם, אני אוהבת בנים כאלה, חבל שהוא קצת גדול.

פלוסים: עיניים בהירות , שפתיים מאגניבות, חיוך סקסי, מתוק, לסת גברית בטירוף :P
מינוסים: יחסית נמוך, שקט, לא כמו בסרטים.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 11 Jul 2008 16:17:00 +0200</pubDate><author>natasha_level27@hotmail.com (Natasha&apos;s)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034&amp;blogcode=9554262</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=95034&amp;blog=9554262</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034&amp;blogcode=9440886</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;עבר הרבה זמן מאז שהסתכלתי על החיים מנקודת מבט של ילדה בת 13,
אני כבר מזמן לא.
ועדיין, לקרוא את כל מה שכתבתי פעם, להזכר בכל מה שידעתי וחשבתי.. 
איזו ילדה תמימה הייתי, איזה דברים עברתי..
בין השורות אפשר לקרוא שעם השנים הסתגרתי בעצמי, נהייתי כל מה שלא רציתי להיות.

כתבתי פעם שיר, בדיוק לפני שנתיים, בדיוק.
מסתבר, שהוא עדיין אקטואלי.

אם השמיים יפלו הלילה, הם יפלו עלינו.
רק אתה יכול, רק אתה יודע, 
איך לגרום לי לשכוח את כל העולם
ולהיות רק שלך, וזה רק בינינו.

אני רוצה לתת לך לברוח
כי נמאס לי להלחם
אני אוותר לרגע, אני אעזוב בשקט
אני אתן לך להבין את זה לבד

אם המים ישטפו הלילה, הם ישטפו אותי.
המים משתקים, האוויר חונק 
אבל ההרגשה תישאר 
הדה ז&apos;ה וו ישתלט , ואני אמלט 

אני רוצה לתת לעצמי הזדמנות 
לראות איך זה בלעדייך
אני אעזוב את זה לרגע, 
ואתן לזה לזרום בעינייך

אם האדמה תבלע הלילה, היא תבלע אותך
כי אתה זה שעמדת מולי, ונתת לזה להתפורר
ואתה זה שהלכת מבלי להגיד מילה 
אז אתה יודע מה? ניתן לזה להעלם.

ואני רוצה לשכוח את כל מה שהיה 
אני רוצה ללמוד בדרך אחרת
אני לא&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 25 Jun 2008 03:16:00 +0200</pubDate><author>natasha_level27@hotmail.com (Natasha&apos;s)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034&amp;blogcode=9440886</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=95034&amp;blog=9440886</comments></item><item><title>בוקר טוב לכולם ^_^</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034&amp;blogcode=9420031</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כן, בהחלט. :]
אני אחת המטורפות האלה, אם תרצו לקרוא לזה ככה, 
שלא מסוגלות לישון בשעה כזאת.
אני כל כך אוהבת את האוויר הנקי הזה, 
את הדשא הרטוב, את השלווה הזאת.
[חוצמזה, עכשיו קיץ וחם, אז אין ממש טעם בלהיות ערים בצהריים]
אני יוצאת עכשיו להתאמן, משהו שלא עשיתי יחסית הרבה השבוע, 
נקווה שמתישהו אני אקרא לאיזה מישהו להתאמן איתי בשעה כזאת,
כי אני נשבעת לכם שזה הדבר הכי כיפי בעולם.
אוו, אני מביאה גם תה ^_^ אז הולך להיות פשוט מאגניב :P


סופהשבוע הזה, אם אתם שואלים אותי, היה נהדר :]
בבוקר של יומשישי, התקשרתי לכולם, הערתי אותם,
והכרחתי את יצורי הלילה שאני קוראת להם חברים שלי, להגרר איתי לים.
כמובן שבדרך לשם, הספקתי למרוח אותם בשתי שכבות של קרם הגנה 
למרות כל ההתנגדות, להלן:
&quot; לא !!!!!! לא !!!! כחכח כחכחכחכחכ! עד שנהייתי כושי את עושה אותי שחור שוב?! &quot; 
ו :
&quot; רוץ! רוץ! רוץ כבר קיבינימט היא תתפוס אותנו &quot;
כמובן שהזענו את נשמתנו עד שהגענו לשם, אבל מאז הכל נהיה הרבה יותר פשוט.. 
זרקנו הכל ורצנו לים, נחנקנו מהמלח, עקצו אותנו יצורים שאנחנו לא יכולים לקרוא להם מדוזות ,
התחיל איתי איז&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 22 Jun 2008 04:49:00 +0200</pubDate><author>natasha_level27@hotmail.com (Natasha&apos;s)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034&amp;blogcode=9420031</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=95034&amp;blog=9420031</comments></item><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034&amp;blogcode=9399813</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;השבוע הזה היה נהדר, היה הרבה אבל נגמר מהר.
הספקתי לעשות כל כך הרבה שאת הרוב כבר שחכתי.
עכשיו חזרתי מבגרות בטכנולוגיה, וזה היה כל כך מפגר.
סיימתי את זה תוך רבע שעה והלכתי, ואנשים אשכרה עדיין ישבו שם ונראו מתקשים.
זה או שאני ממש טובה, או שהם ממש מפגרים.

הכרתי לי מישהו, עוד מזמן, ועד לזמן האחרוןהוא לא ממש עלה לי לראש.
עכשיו, אני יושבת כאן ואני לא מצליחה להבין איך לא שמתי לב לזה קודם,
והלוואי שהייתי שמה לב.
היום אפילו היה לי עליו חלום. 
איזה מוזר זה, בחיים שלי לא הייתי חושבת..

הרבה אנשים ששכחתי מהם פתאום חוזרים לחיים שלי, 
ואני חייבת להודות שזה אחד התענוגות סתם לשבת עם החברה, להעביר את הזמן :P


אבל עם כל הדברים הטובים שקרו, יצא לי לראות את הצד המגעיל יותר של האדם,
ותאמינו לי, הוא מכוער.
מה שעוד יותר מגעיל, זה עצם העובדה שאחרי שבנאדם עושה טעות חמורה וממש בלתי נסלחת, 
הוא עוד מנסה לתקן את זה, ולא בגלל שאיכפת לו,
אלא בגלל שהוא רוצה את זה למטרות אישיות. 
נפלתי למלכודת הזאת פעם אחת, זה לא יקרה שוב.
תיזהרו מהאוייבים שלך, אבל עוד יותר , תיזהרו מהאנשים הכי קרובים אליכם.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Thu, 19 Jun 2008 10:07:00 +0200</pubDate><author>natasha_level27@hotmail.com (Natasha&apos;s)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034&amp;blogcode=9399813</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=95034&amp;blog=9399813</comments></item><item><title>קצת אופטימיות</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034&amp;blogcode=9349677</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;הזמן עובר כל כך מהר, ואין לי אפיל שניה אחת לעצמי.
תמיד בנסיעות, יציאות, עניינים, והכל כי פתאם יש זמן.
אוח, כמה שאני אוהבת את החופש שלי, ועד כמה שהוא גורם לי לחייך.
אנשים חדשים, מקומות חדשים, שינויים שהייתי צריכה . 

אני הולכת למסיבה אחת ביום שישי עם מאשה, הולך להיות טוב :P
אלכוהול, מוסיקה טובה ואנשים חדשים. כמה כבר צריך? ^^
הימים עוברים כל כך מהר ואין לי אפילו זמן ללמוד למתכונות, אבל אני אקח את יומחמישי כיום חופשי, ואני אלמד.
הפרוייקט שלי מתקדם לא רע, והחיים נמשכים לא משנה מה. 
הגעתי גם למסקנה שהיו לידי כל כך הרבה אנשים טובים ואף פעם לא שמתי לב לזה.
עכשיו, עכשיו אני מעריכה אותם.

דורי, תודה 3&amp;gt;
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Wed, 11 Jun 2008 00:03:00 +0200</pubDate><author>natasha_level27@hotmail.com (Natasha&apos;s)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=95034&amp;blogcode=9349677</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=95034&amp;blog=9349677</comments></item></channel></rss>