http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793הבלוג שלי, על החיים שלי.heCopyright 2026 Sullen Sunshine. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793http://photos-g.ak.fbcdn.net/photos-ak-snc1/v344/54/30/537524895/n537524895_1483294_5627.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793&blogcode=11933254<div align="right" dir="rtl">הכל מתחיל ביום שלישי בלילה. אני ממריאה לפורטוגל (כמובן שלא באל-על, בגלל מעורבותם בהעברתם קופי חוות-מזור למעבדות ברחבי אירופה שם יערכו בהם ניסויים מחרידים. אל-על היא אחת מחברות התעופה היחידות שמסכימות לעשות זאת). אני טסה עם עוד שתי חברות מאמנסטי-אינטרשיונל אל סמינר הנוער האירופאי, שיערך ממש קרוב לליסבון. הסמינר הולך להיות מאוד מעניין, ואני מאוד מתרגשת לקראתו. בין השאר, אני אמורה להעביר בסמינר הנועראיזושהימצגת של 20 דקות על מצב מבקשי המקלט בישראל. (טכנית, רובם הגדול זכאי לסטטוס של "פליט" אותו הם לא מקבלים, יחד עם תנאי רווחה) עבדתי על המצגת יותר מ-4 שעות היום כשחזרתי מהעבודה, וצפויים לי עוד כמה ימים של תיקוני-הגהה ואימונים רבים. לאחר הסמינר אני ממשיכה לטייל לבדי בפורטוגל המהממת עוד כ-10 ימים. זה יהיה טיול גדול, לחוץ (יש הרבה מה להספיק), מלמד ומאתגר. באופן כללי אני מתייחסת לכל העניין כהרפתקה. ההרפתקה הפורטוגזית שלי.יומיים אחרי שאני חוזרת מההרפתקה הפורטוגזית אני יוצאת להרפתקה אחרת שנקראת שירות לאומי. עוד לא ברור לי לגמרי איך העניין יסתדר בהתחשב בעובדה שעוד לא יהיה לי פטור (אךך למה הוועדה מת</div>Fri, 23 Jul 2010 21:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sullen Sunshine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793&blogcode=11933254http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=94793&blog=11933254http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793&blogcode=11888247<div align="right" dir="rtl">פוסט יולי.ביום רביעי (לפני יומיים) נתקעה לי בראש שורה משיר ידוע,I want someone provocative and talkative, but it's so hard when you're shallow as the shower.אין בשורה הזו משהו מיוחד או שווה ציון מלבד שהלחן שלה ממכר והעובדה שזה מתאר אותנו.הפגם היחידי בו הוא שהמשפחה שלו מגדלת בקר. ואה, כן, הוא כאן רק לשבועיים. וזה ייגמר רע, כמו בפעם שעברה. מערכות יחסים עם טיים לימיט הן יותר עוצמתיות= אני אשבר כשהוא יעזוב. מצד שני, חייב להיות סיכוי. פ-א-ק. אני לא מאמינה שאני כותבת על זה בבלוג.(הוא מבדיל בין קולטריין לדיוויס. ובכלל, מכיר אותם. ארררר)בסוף החודש אני טסה לפורטוגל לסמינר של כלל הנוער האירופאי של אמנסטי. הייתי אמורה לטייל עם חברה בפורטוגל, אז דחיתי את כרטיס הטיסה שלי ארצה ב10 ימים. בסופו של דבר העניינים לא הסתדרו אז אני הולכת לטייל לבד. זה מאתגר ומפחיד וחלומי ואפשרי ומרגש.אני עובדת הרבה, ולומדת, ומנסה.כוספאקינגאמכ.</div>Fri, 02 Jul 2010 20:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sullen Sunshine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793&blogcode=11888247http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=94793&blog=11888247http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793&blogcode=11780817<div align="right" dir="rtl">השאלה האם "להתקין" מזוזות בבי"ס שלי היא אישיו כבר יותר מ-3 שנים. היא עומדת לדיון ונטחנת הלוך-ושוב כבר הרבה זמן ללא החלטה ברורה כי מדובר בנושא רגיש. אתם מבינים, הבי"ס שלי הוא לא בי"ס שלי, הוא בי"ס קיבוצי שהוקם ע"י תנועת השומר הצעיר והוא משמש אלטרנטיבה (מדהימה!) לחינוך הממלכתי. יש לו מערכת ערכים משלו, שכמו בקיבוצים- אינם כוללים את הדת היהודית. לפני כ-10-15 בי"ס שלי, המוסד החינוכי מבואות עירון, החליט לפתוח את שעריו לתלמידי חוץ (כמוני, למשל), ומאז חל שינוי באופי שלו. לפני שנתיים הוצבו בבי"ס 2 מזוזות, לפי בקשה של הורים של תלמידים מסורתיים שביקשו זאת. בשנה שעברה הוצבה עוד אחת. האישיו הנוכחי הוא בגלל שהוצבו לאחרונה יותר מ-10 מזוזות בכיתות ז'-ח' של בי"ס. ביום שני הגיע אלינו יונה מצגר, הרב הראשי לישראל, להתקין את המזוזות. בשיחה שהייתה לי עם רונן, מנהל בי"ס הוא ציין כי הרב אמר כי מעולם לא היה במקום שהתייחסו אליו בכמות כ"כ פחותה של הוד והדר, בד"כ עושים מסיבות... הרב מצגר נאם בפני תלמידי כיתות ז', סיפר להם על חשיבות המזוזות. כל עניין המזוזות לא הובא לידיעת כלל התלמידים, וכמובן לא נעש</div>Thu, 13 May 2010 17:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sullen Sunshine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793&blogcode=11780817http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=94793&blog=11780817http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793&blogcode=11745688<div align="right" dir="rtl">אני לאט לאט מתנתקת מכל מה שפה ומתחילה לבנות את החיים שם.יכול להיות שזה קורה בגלל שזו האופציה הכי טובה, הכי קלה. אין הרבה מה לאבד פה,יש לי צער על כל מה שלא היה שלי. אם הייתי בוחרת אחרת אולי היה לי קל יותר. הייתי נהנית יותר. אני משתדלת עכשיו, מתערה.כבר מאוחר מדי להתחיל מחדש אבל אף פעם לא מאוחר מדי בשביל למצות את הנתון ולהפיק ממנו את המיטב.is there really no escape from time?אני רוצה לנסוע למזרח לחודשיים, לתאילנד-הודו-סין-נפאל. להתארח בהוסטלים עם עוד תיירים מרוששים מרחבי העולם, לחוות תרבות מקומית, להתערות, ללמוד, לחוות, לחזור לסין המוכרת והאהובה. אני רוצה לעשות טיול תרמילאים (אוקיי, עם מזוודה אחת, לא תרמיל) ביוון ובארצות השכנות. לזרום ולראות לאן הגאות תוביל אותי, לקחת חופש מהכל.אני צריכה את זה.לבד או עם חברה, לא משנה, פשוט להיות שם.ומי יודע? אם ארוויח בחודשים הקרובים סכום דומה (או גבוה יותר) למה שהרווחתי החודש , אסיים לממן את החלק שלי בשיעורי הנהיגה, אשים בצד 3,000 ש"ח חיסכון למעבר ואתקן את המצלמות שלי, יש סיכוי שאוכל לעשות את זה!(אופטימיות=נאיביות?)</div>Mon, 26 Apr 2010 21:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sullen Sunshine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793&blogcode=11745688http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=94793&blog=11745688http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793&blogcode=11734465<div align="right" dir="rtl">הם עברו לגור ביחד כשהבעלים שלהם היו בחיים, רצו לגור בשותפות, לגדל את הילדים ביחד. "כשכולם התחילו למות לנו היה לנו מזל שהיה ככה. אין דרך אחרת להסתדר". אחיות, עולות חדשות, משפחה יפה. שותפות. תמיד כשאני עוברת ליד גדר ההפרדה, השמיים שחורים. תמיד יש עשן. לא משנה כמה פעמים אעבור (רמז: הרבה), זה תמיד ככה. כשיש חומות שמפרידות בין שווים, כיצד הטבע יכול שלא לזעוק? לראות את הגדר כמעט כל יום, לעבור ליד ולהתקשות להתעלם, זה מייאש. הוא שמע בקול שלי את הרעש, הבין שמשהו קרה עוד לפני שאני הבנתי. נפילת סוכר, מתח, זה קורה שוב והוא לא מזהה. האחר שמע בקול את הבכי, הוא מיהר לבוא, גם בלילה. אבא זיהה לפי החיוורון. אני שתקתי. אני שקופה ופתוחה לפרשנות, ואני תוהה אם זו רק אני. כשמשעמם לי בעבודה, אני מקשרת את המצב שם למציאות. הבוסים, הבעלים, הם זוג: אמריקאי</div>Wed, 21 Apr 2010 21:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sullen Sunshine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793&blogcode=11734465http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=94793&blog=11734465http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793&blogcode=11631554<div align="right" dir="rtl">אני די מיוסרת מעצמי שלא הלכתי לשייח' ג'ראח, להפגנת הענק שמתחילה עוד שעה וקצת. טוב נו, לא חסרות הפגנות שמאל, למרות שזו הולכת להיות הכי גדולה שתהיה כבר הרבה זמן. אבל בקטנטונת. ביום חמישי מתכונת ראשונה בביוכטנולוגיה. טכנית, זו לא מתכונת ראשונה כי הייתה בגרות גם בשנה שעברה (96, תודות לאלה) אבל היא ראשונה השנה, מתוך שלוש. אני לא בטוחה עד כמה אני יודעת את החומר, עליי להתכונן ללמידה מאסיבית וחסרת תקנה שתיערך במהלך השבוע הבא. ואם כבר, אז לקנות עוד חלבסויהבטעםוניל, כי הוא עומד להיגמר וזה מאוד שלילי בהתחשב בכך שצריכת הקפה שלי גדלה ב-400%-600% בתקופות שאני לומדת למבחנים. מטלת הביצוע באזרחות מתקדמת באופן טוב יחסית. כלומר, יחסית לעובדה שלאף אחד ממני ומחבריי לקבוצה אין פאקינג מושג מה צריך לעשות. אני חייבת להודות שאני לא מתלהבת מהרעיון של עבודת-צוות-תקבע-לי-חמישית-מהציון-הסופי-באזרחות אבל הקבוצה רצינית, ואני די נהנית עם חבריי לקבוצה. אני חושבת שנאוה ממש הצליחה בחלוקה לקבוצות, או לפחות לקבוצה שלי. בימים ראשון ושני אני ובנות הקבוצה של אמנסטי יוצאות לרחובות פרדס חנה וחדרה (ראיתם איך חד</div>Sat, 06 Mar 2010 17:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sullen Sunshine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793&blogcode=11631554http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=94793&blog=11631554http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793&blogcode=11625095<div align="right" dir="rtl"> ביום ראשון אמא שלי סיפרה לי כמה דברים שזעזעו לי את העולם. בחיים לא בכיתי כמו שבכיתי בכמה הימים האחרונים. זה זעזע אותי עד היסוד, אבל שום דבר מזה לא מפליא. אני לא יודעת איך לעכל את זה ואיך להתייחס ומה לעשות. it's like... every family is messed up and every childhood is fucked up. My family is messed up and my childhood was fucked up. Her family (you know, parents and siblings) is way beyong criminally messed up and her childhood was the kind of fucked up childhood you hear about it the news. and this story you'd never hear because it's so abstract yet i have no doubt in my mind in regards of its' truth. נסתמו לי חורים עצומים ומולאו בצער וכעס וכאב ואכזבה וצער. אני עוברת לת"א באוגוסט. אז אם אתם מכירים טבעונים בגיל 18-23, דברו איתי :] </div>Wed, 03 Mar 2010 18:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sullen Sunshine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793&blogcode=11625095http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=94793&blog=11625095http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793&blogcode=11606827<div align="right" dir="rtl">ביום שישי הייתי בארץ אחרת. דיברו שם בשפה אחרת, דיברו מהר כ"כ שלא הבנתי אף מילה- גם כשהמילה הופנתה אליי. התלבשו שם קצת שונה, ביקשו שבעודי נמצאת שם אתלבש קצת אחרת, שלא אפגע ברגשות של אף אחד או בקוד המוסרי-דתי המקומי. חטיף בוטנים ו-2 חבילות מסטיק אורביט עלו לי שם 3 שקלים, אומרים שזול שם כי הכלכלה מתה. גם לראש הממשלה המקומי יש נהג, והוא נוסע ברכב שחור. גם עליו מגנים שומרים רבים, כאלו עם אוזניות ומדים שגורמים להם להיראות מכובדים. ילדים מקומיים ניסו למכור לי מזכרות, תיקים וצמידים רקומים, "it’s cheap" ילדים כמותם תמיד מבטיחים, אחד אפילו ביקש סיגריה. הבתים שם קצת מוזנחים, אבל אולי זו פשוט התרבות המקומית. היו שם בתים עשויים לבנים, כמעט כמו בירושלים. ובכלל, הארץ הזו לא רחוקה מירושלים שלי. אם הייתי לומדת בביה"ס בארץ הזו, לא היה לוקח לי יותר מ-10 דק' להגיע לשם בכל בוקר. יש גבול בכניסה לארץ הזו, מאויש ע"י מדים ואקדחים, גם מיואש. ביקרתי שם ביום שישי, בארץ האחרת שבשטחים הכבושים. בכפר קטן שהוא סמל גדול, בלעין. 35 דק' מתל אביב, מוקד השאננות ובאופן כללי גם המרכז של הכל. הייתי חלק מקבוצה גדולה של אקטיב</div>Mon, 22 Feb 2010 21:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sullen Sunshine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793&blogcode=11606827http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=94793&blog=11606827http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793&blogcode=11568993<div align="right" dir="rtl">החלומות הגדולים שלי מחליקים לי מבין האצבעות. בחיים לא האמנתי שכסף ימנע ממני להשיג את מה שאני רוצה, אני מניחה שאני מפונקת מדי.אם אני אוותר על מה שאני רוצה יכול להיות לי עתיד די פשוט ליצירה. לא אסע אלפי קילומטרים הרחק, אגור בדירה משלי ואלמד באוניברסיטה טובה שאת שכר הלימוד שלה אני מסוגלת לממן בלי להצטרך הלוואה של אלפי שקלים (213 אלפי שקלים, ליתר דיוק). אני לא רוצה לוותר. אני לא רוצה להתפשר על החלומות שלי, על ההרפתקאה, העתיד, המבחן האמיתי שאני מסוגלת, אני מסוגלת? בחיים לא רציתי שההורים שלי יזכו בלוטו כמו ברגעים אלו. ובנימה אחרת, עשיתי בערך 3 דברים שלא הייתי צריכה לעשות. אומנם לא פגעתי באף אחד מלבד בהערכה העצמית שלי, אבל זה לא מעודד בכלל. אני תמיד מסתדרת, תמיד מוצאת פתרון או תוכנית, ובאיזשהו מקום נחמד לדעת שהפלאן-בי שלי היא די קלה להשגה, אבל לא כשפלאן איי היא הדבר הכי טוב עלי אדמות בשבילי. </div>Thu, 04 Feb 2010 18:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sullen Sunshine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793&blogcode=11568993http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=94793&blog=11568993http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793&blogcode=11559084<div align="right" dir="rtl">קשה לי עם המחנק של עוד אנשים, בצפיפות, הנכנסים לחיים שלי. ההרגשה הזו, של מחסור עמוק בפרטיות, החשיפה העצומה, לא משרה בי נוחות.מנגד, כשאני לגמרי לבד אני מרגישה שאני מפספסת, כאילו העולם ממשיך בלעדיי. ולמרות זאת, נוח לי ה"לבד" הזה. אני מסתדרת הכי טוב עם עצמי, כשאני יודעת מה אני עושה, ולמה.אני מעסיקה את עצמי בצורה נפלאה, אולי זה בגלל הרגלים או חלק מהאופי הכללי שלי. אני לא בטוחה איך זה מתיישב עם הצורך בתשומת לב, שאני כבר לא מכחישה שקיים בי באיזשהי מתכונת. אבל לא ככה, לא עם עוד אנשים בצפיפות. לא עם החשיפה. לא עם מה שזה מונע ומה ולאן שזה לוקח. הגעתי לכמה מסקנות, לא בדיוק חופפות אחת עם השניה, אבל עדיין חשובות:1. כשאני חופשית לחלוטין אני מודעת לעצמי הרבה יותר. אני לא בטוחה אם זה אמור להיות ככה. <SPAN style="FONT-FAMILY: Arial; COLOR:</div>Sat, 30 Jan 2010 20:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Sullen Sunshine)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=94793&blogcode=11559084http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=94793&blog=11559084