http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350heCopyright 2019 *פרג. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350http://f.nanafiles.co.il/upload/82005/IsraBlog/9350/misc/3128759.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350&blogcode=14936630<div align="right" dir="rtl">כבר שבועיים בערך שאני קוראת את פוסטי הפרידה שלכם ומתמלאת בנוסטלגיה שלא תיאמן. אומרת לעצמי שגם אני צריכה אך מוצאת את עצמי מתחמקת. אז אנסה עכשיו, הכי בספונטאניות ומאולתר שלי. פתחתי את הבלוג כשהייתי בת 14, מתבגרת טיפוסית ולא טיפוסית בחטיבת ביניים בעיר האורות פתח תקווה. זה מרגיש כל כך רחוק, ומצד שני כאילו רק לפני שנייה התחברתי בחייגן ועשיתי כותרות לרשימות בצייר ובוורד. חזרתי קצת לארכיון, ממש לפוסטים הראשונים, ואחרי שסיימתי להתחלחל ממבוכה על השטויות הילדותיות למדתי גם לזהות את האני שרק החלה להתהוות לה. זיהיתי, וחייכתי כי זה באמת מרגיש ראשית הכל. שנים מאוד משמעותיות תיעדתי בבלוג הזה, והבלוג הזה וכל החוויות והאנשים שהוא הביא לחיי, היה משמעותי בשנים האלו. אפשר לומר שהתאהבתי לראשונה בבלוגר, וגם שנית וגם שלישית. הכרתי אנשים (שהפכו לחברים) שהיו שרוטים כמוני ולא חשבו שאני מכת השטן כי לא התיישרתי לפי הנורמה הפתח תקוואית או בכלל. עוד אין לי את האומץ או הזמן לצלול לקריאה מעמיקה וכרונולוגית של כל מעלליי בשנות העשרה, אבל אני כל כך שמחה שבכלל יש לי את האפשרות. מהקצת שכן קראתי נדהמתי כמה דברים אני</div>Thu, 28 Dec 2017 17:01:00 +0200pereg.lj@gmail.com (*פרג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350&blogcode=14936630http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=9350&blog=14936630http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350&blogcode=13094109<div align="right" dir="rtl">השמש יצאה ואני מתחילה לחייך ו... לצלם. הללויה! </div>Wed, 07 Mar 2012 23:45:00 +0200pereg.lj@gmail.com (*פרג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350&blogcode=13094109http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=9350&blog=13094109http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350&blogcode=13002120<div align="right" dir="rtl"> ולא מוצא. </div>Tue, 17 Jan 2012 16:39:00 +0200pereg.lj@gmail.com (*פרג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350&blogcode=13002120http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=9350&blog=13002120http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350&blogcode=12831445<div align="right" dir="rtl"> מצד אחד יש הרגשה שהחודש הזה זוחל, מצד שני דברים קורים בקצב מסחרחר. כבר לפני חודש וחצי חזרתי מהודו? ובשבוע הבא אני מתחילה שנה ב'? והכי גרוע... החגים נגמרו?! זמן זה דבר מעוות ומרושע, I tell ya! מאז הודו המצלמה רק מעלה אבק ואין לי אפילו לב ללטף אותה מדיי פעם. אני באמת גרועה. כל כך גרועה שהצלחתי גם לשבור חלק מהותי במצלמת הפילם ועכשיו אני באמת לא מצלמת כלום. אה, רגע... יש אייפון אז לזכר ימים יפים וצלמניים יותר הנה כמה תווי פנים הודיים... תמיד חשוב לחייך גם דרך העיניים! אחרת לא אמין שיהיה שבוע טוב... </div>Wed, 26 Oct 2011 11:57:00 +0200pereg.lj@gmail.com (*פרג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350&blogcode=12831445http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=9350&blog=12831445http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350&blogcode=12771585<div align="right" dir="rtl"> אז נסעתי שוב. כן, להודו. הרבה התפלאו ולא הבינו. מה יש לא להבין? מקומות מדהימים, תחושה של קצה העולם, חופש מוחלט, זול בצורה מגוכחת ממש. ויש גם הרגשה כזו שעוטפת אותי שם, הזמן חולף בקצב אחר לגמריי, או אולי לא עובר בכלל? לפחות ככה זה מרגיש עד לנקודה שאתה קולט שאתה צריך לחזור לארץ והלב נשבר. אני יודעת שאחזור שוב, אהיה חייבת. אולי לא תוך שנה כמו הפעם, אבל זה יקרה ואעשה אז טיול ארוך ויסודי ולא רק לכמה שבועות שמשאירים יותר מדיי טעם של עוד בפה. בינתיים חוזרת שוב ושוב לאותן התמונות, שוטפת את העיניים ומנסה לחזור לאותה הנקודה בדיוק שצרבתי בראשי. (Chandra Tal- "אגם הירח". נמצא בגובה של מעל 4,000 מטר. קשה לנשום בגובה כזה וגם כשרואים מראות כאלה.) (כדי להגיע לשמיים הכחולים האלה צריך לעבור באחד מהמעברים הקשים, בוציים ואיטיים שיש בעולם.) (המקדש בדנקר בן יותר מאלף שנים. אחד המקומות הכי יפים בעולם. באמצע שום מקום, מרוחק מכל ציוויליזציה ובלילה השמיים מתמלאים מיליוני כוכבים.) (בית קטן בערבה- צולם בכפר מלנה הידוע ברחבי העולם בתעשיית הג'ראס שלו. המקומיים מחשיבים עצמם קדושים וא</div>Thu, 29 Sep 2011 11:07:00 +0200pereg.lj@gmail.com (*פרג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350&blogcode=12771585http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=9350&blog=12771585http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350&blogcode=12689870<div align="right" dir="rtl"> שאריות פילם שהייתי חכמה מספיק לא לשרוף (*דופקת לעצמי אלה בראש*) בסוף יוצא לי לצלם הרבה יותר בפילם מאשר בדיגיטלית. אני חושבת שאני בסדר עם זה... </div>Wed, 17 Aug 2011 09:45:00 +0200pereg.lj@gmail.com (*פרג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350&blogcode=12689870http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=9350&blog=12689870http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350&blogcode=12676091<div align="right" dir="rtl">הטיסה ביום שישי הבא, ונדמה שהזמן התחיל פשוט ל ז ח ו ל. מקווה שהוא ימשיך לזחול גם כשנהיה שם, מפחדת ששלושת השבועות יטוסו לי לפני שאספיק למצמץ. בינתיים מנסה לקבץ את אלפי החוויות והזכרונות לכמה תמונות. הדבר הראשון שהימם אותי בהודו (חוץ מהטבע המדהים!) זה כמות התכשיטים הבלתי נתפסת שנמכרת שם. כל מה שמוכרים לכם בשינקין בעשרות ומאות שקלים, נמכר שם בגרושים. חברה ואני עשינו טעימה של קורס צורפות שנגמר בזה שאני מחלקת הוראות לאיך אני רוצה שהטבעת תראה ומחכה שבעל החנות יכין בעודי מהנהנת או מתקנת. הידיים שלי שמאליות מדיי בשביל הדברים האלה! בהתחלה עוד התלהבתי מהפרות הקדושות והארורות האלה! בהתחלה גם סנדלי השורש שלי היו נקיות ובתוליות, ואפילו לק בציפורניים. זה השתנה מהר... כן, זה כנראה הדבר הכי חמוד שתראו אי פעם! זוג גרמני מצא אותו ואת אחיו באיזה יער, דיי מטונפים ומסכנים, לקחו וטיפלו בהם וניסו למצוא להם בית. לקח הרבה זמן לשכנע אותי לא לקחת אותו איתי במוצ'ילה. בעיירה מנאלי יש את המקום של דילן. ובמקום הקסום הזה יש את העוגיות שוקולד צ'יפ הכי מטורפות, חמאתיות ועשירות שאי פעם תטעמו! זה ממש את</div>Wed, 10 Aug 2011 15:44:00 +0200pereg.lj@gmail.com (*פרג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350&blogcode=12676091http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=9350&blog=12676091http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350&blogcode=12669732<div align="right" dir="rtl"> כן... שוב נעלמתי, התעצלתי, התחמקתי וכו'. פויה עליי! האמת שגם לא צילמתי הרבה בזמן ההיעדרות. הייתי בעיקר תקועה בייאוש קיומי ומבחנים מהגיהנום. לפחות אני יכולה לומר סופית שלום ולא להתראות לשנה א'! פייר, השנה טסה לגמריי. קצת מפחדת מהעומס של שנה ב', אבל בטח יהיה בסדר. חייב להיות, לא? בינתיים מנצלת את הזמן לנשום לרווחה, לחזור לפגוש יצורים אנושיים, קצת (טוב, אני משקרת, הרבה) שופינג ו... הכנות לטיסה להודו! כן, שוב. כן, לאותם מקומות. כן, רק לשלושה שבועות. אבל לא איכפת לי כי יהיה מדהים ואני ממש צריכה את הניתוק, את האוויר, את הנופים, האנשים, הטעמים. כל השנה פינטזתי יחד עם חברה איך נחזור ואכן קיימנו ואפילו מצטרפים אלינו עוד חמישה אנשים ששמעו ורצו גם. באמצע כל טירוף המבחנים שותפה לעבודה הודיעה לי שהבן שלה חוגג בר מצווה ואין סיכוי שאני לא מצלמת אותו. אפילו שהסברתי שאין לי ניסיון בתחום, והמלצתי על צלמים אחרים היא התעקשה שזו תהיה אני.פחדתי לפשל. בכל זאת, אירוע של פעם בחיים וכל זה, אבל אזרתי אומץ ותושייה והלכתי על זה. בהתחלה חשבנו לעשות את הצילומים הרגילים בנווה צדק, מתחם התחנה והאזור אבל יום לפני</div>Sun, 07 Aug 2011 18:09:00 +0200pereg.lj@gmail.com (*פרג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350&blogcode=12669732http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=9350&blog=12669732http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350&blogcode=12449776<div align="right" dir="rtl">אין ספק שזאת הייתה אחת החופשות היותר מנוצלות שהיו לי. אם חשבתי שאנצל את החג להשלמת פערים בלימודים ועוד כל מיני משימות שחיכו לי, אז ממש טעיתי... במקום זה טיילתי הרבה, יצאתי הרבה, פגשתי הרבה חברים ואכלתי המוון. אבלאולי הדבר הכי כיפי בחופשה הזאתהיה שצילמתי מלא! לקחתי איתי את המצלמות (הדיגיטליתוהפילם, כן כן!) לכלמקום וזה הוכיח את עצמו. בסדר נסעתי עם אבא שלי לערד לביתו החדש. למחרת קמנו מוקדם בבוקר ופשוט קפצנו לים המלח, כמו שבמרכז קופצים לים בהרצליה או בת"א... כמה שערד היא חור, יש למקום יתרונות נחמדים. הכרחתי את אבא שלי לעצור באמצע שום מקום ולדשדש בכפכפי אצבע על מיני-מדבר מלח. בחלק אחר של החופשה קפצנו לביקור בירושלים, בעיקר ברובע המוסלמי. העיר הייתה מלאה באירועים נוצריים לקראת הפסחא. אכלנו מלא דברים טעימים וחמציים! לא יודעת כמה ראינו מירושלים, אבל בהחלט טעמנו ממנה לא מעט- חומוס, כנאפה, פיצה מטורפת, בירות ועוד חטאים חמציים :) אני לא מצליחה להתחיל להתמודד עם המחשבה על חזרה לעבודה וללימודים, עושה לי מאוד רע בבטן . </div>Sun, 24 Apr 2011 15:22:00 +0200pereg.lj@gmail.com (*פרג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350&blogcode=12449776http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=9350&blog=12449776http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350&blogcode=12407339<div align="right" dir="rtl">לא ברור למה, איך ומתי אבל נכנס לי ג'וק לראש שאני חייבת למצוא לעצמי מצלמת פילם. ישנה, אך טובה, SLR אבל קטנה ונכנסת לתיק. אחרי תלאות רבות התגלגלה לידיי מצלמת Canon A1 שיצאה אי שם לקראת סוף שנות ה-80. אני מאוד אוהבת את האיכויות של פילם- הצבעים, הגרעיניות, הפוקוס... כל התחושה היא אחרת לגמריי. אני גם מאוד אוהבת את זה שאני צריכה להתעסק הרבה עם החלק הטכני של המצלמה- כן, כן, אוהבת! זה עושה לי חיים קשים ואין לאן לברוח, חייבת לשלוט בחלק הטכני פיקס ולהפוך את זה ליכולת אוטומטית כמעט. לקח לי הרבה זמן להתרגל לזה שאי אפשר לראות את התמונה מייד אחר-כך. אחרי הקליק הייתי ישר מסובבת את המצלמה ונתקלת רק בלוח מתכת שחור. הכל בראש, צריכה לתכנן ולדעת בדיוק איך התמונה תראה עם ההגדרות שאני בוחרת. אני מאוד נהנית מהחוויה בינתיים. כיף לגוון, וכיף לראות גם תוצאות של פילם ראשון... היי, זו אני עם ראש סחרחר משופינג. הלוואי כל יום! איזה כיף שהאביב כאן. חבל שהוא לא נשאר הרבה... זהירות, מנת חמידוּת קטלנית לפניכם! מקווה לצלם ולפתח עוד הרבה. חבל שכל העסק לא זול יותר :) אם יש לכם המלצות למעבדות פיתוח זולות ונגי</div>Sun, 03 Apr 2011 20:34:00 +0200pereg.lj@gmail.com (*פרג)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=9350&blogcode=12407339http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=9350&blog=12407339