http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869A dance in the halls of insanity heCopyright 2019 Dew.. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869http://f.nanafiles.co.il/upload/52006/IsraBlog/92869/lists/6053573.gifhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869&blogcode=14978067<div align="right" dir="rtl">רונן מדהים.הוא אוהב וסבלני ומכיל ומקבל אותי עם כל השגעונות שלי.עם כל השריטות שלי.ואחת מה"שריטות" האלה, היא שאני לא רוצה ילדים. לא רוצה. מעולם לא רציתי. לעולם לא ארצה.והוא רוצה. ודיברנו על זה. גם לפני החתונה, גם לפני כמה שנים, גם לפני כמה חודשים וגם אתמול.והוא חזר ואמר: "כן, אני רוצה. אבל אני יודע שאת לא, וזה הגוף שלך, ואת היחידה שתחליט מה כן ומה לא יקרה בגוף שלך".כל כך פשוט. כל כך חכם. כל כך מקסים.עמדה כל כך מכבדת ומכילה, כל כך נכונה.ועדיין, עמדה שמאוד קשה לי לקבל, כי אני לא רוצה לחיות בתחושה שאני מונעת ממנו."חייבים לגשר על זה!" חזרתי ואמרתי לו. "אני לא יכולה לחיות בתחושה שאני מונעת ממך משהו כ"כ מהותי!"."איך לגשר?" הוא שאל, אחרי שהבהיר לי שאין איך לגשר על זה. ובאמת, לא הייתה לי תשובה."הכל בסדר, השלמתי עם זה שלא יהיו לנו ילדים", הוא אמר. אמר ושבר לי את הלב. כי הדבר האחרון שאני רוצה בחיים שלי, האחרון, זה ילדים. אבל אני אוהבת את רונן כ"כ, ואני כ"כ רוצה שהוא יהיה מאושר. זה לא סתם ספה או איזה גיטרה שאני אומרת לו עליהם "לא", זה אשכרה ילדים. החלטה משמעותית, אולי אפילו בלתי הפיכה (עוד 10 שנים</div>Wed, 02 Jan 2019 17:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dew.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869&blogcode=14978067http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92869&blog=14978067http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869&blogcode=14972738<div align="right" dir="rtl">חברה אכזבה.אני משלמת לאבא על הטיפולים בשביל הפריצת דיסק (300 ש"ח בשבוע)אולי מצאתי עבודה חדשה.לפעמים, כשהייאוש כ"כ כבד, קשה לכתוב.קשה לנשום.</div>Tue, 13 Nov 2018 23:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dew.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869&blogcode=14972738http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92869&blog=14972738http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869&blogcode=14972489<div align="right" dir="rtl">המון זמן לא כתבתי פה... לא היה לי זמן, הייתי עסוקה והרגשתי שאני יכולה להתמודד בלי זה. האמת שאני לא מתמודדת עם כלום. השנים עוברות ואני נהיית רק יותר מדוכאת ומיואשת. אין כבר צבעים בעולם. הכל אפור. וכשחשבתי כבר שלא יכול להיות יותר גרוע... אבא שלי נקלע לקשיים כלכליים. בתור נכה בלי הרבה אופציות, ניסה ללכת לעבוד בשטיפת כלים. כשהוא רק העלה את הרעיון הזה, אמרתי לו שזו לא אופציה. הוא לא הקשיב לי. אחרי יום אחד של עבודה קשה ומאומצת, הוא לא היה יכול יותר לתפקד, ועכשיו מסתבר שהוא קיבל פריצת דיסק. הוא גם ככה נכה וחולה מאוד, ועכשיו גם זה. רונן ואני דיברנו והגענו למסקנה שהוא כנראה יצטרך לגור אצלנו. אולי לא עכשיו, לא בדירת מרתף הזאת, אבל כנראה שבהמשך. וככה החיים מוכיחים לי, שלמרות שהרגשתי שאני בתחתית של התחתית, תמיד יכול להיות יותר גרוע. והנה, זה קורה, זה נהיה יותר גרוע. יום אחד אני אחשוב על הימים האלה בדירת מרתף הפצפונת הזאת ואתגעגע אליהם, כי לפחות הייתה לי פרטיות, חלקה קטנה משלי שאני יכולה לקרוא לה "בית". מה יהיה בהמשך? לא יודעת. כנראה דירת שלושה חדרים מתפוררת בבאר שבע או בקריי</div>Sun, 11 Nov 2018 14:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dew.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869&blogcode=14972489http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92869&blog=14972489http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869&blogcode=14964137<div align="right" dir="rtl">מרגישה שאני חווה איזושהי התייצבות במצב הרוח שלי. תחת לחץ כבד מאמא שלי, התחלתי לקחת ויטמין די, מגנזיום, בי12, ברזל וכמוסות כורכום. וואלה, יש מצב שהשיט הזה עוזר. ובהמשך לאמא שלי - רבתי איתה בערך לפני איזה חודש ומאז אנחנו לא מדברות. אני חושבת שזו הפעם הראשונה בחיים שלי שלא דיברתי איתה כ"כ הרבה זמן. כן, זה קצת מפריע לי, אבל מצד שני - אני גם מרגישה קצת תחושה של חופש. אף אחד לא מתקשר להציק לי כל יום בנוגע למשהו אחר, אין מי שיושב לי על הראש עם רגשות אשמה... אני מרגישה קצת מנותקת ופסיכופטית. לא במובן של לרצוח עכשיו אנשים, כן? אבל באמת שאני כבר לא מרגישה כלום כלפי אף אחד, ובאמת שכולם על הזין שלי. מצד שני, אני לא מתאימה לגמרי לתיאור, כי אני כן מרגישה רגשות אשמה על בסיס קבוע ויש לי אמפתיה כלפי בעלי חיים. וכמובן - אני אוהבת את רונן. אבל לגבי כל השאר... לא יודעת, 'על הזין' כזה. חוץ מאבא שלי. רק המחשבה עליו עושה לי רע. הוא עובר עכשיו המון דברים קשים, בנוסף למצב בריאותי שמתדרדר, ורק המחשבה על זה עושה לי בחילה ורע, כ"כ רע. אז אני פשוט משתדלת לא לחשוב על זה. כן, פתרון לא כ"כ מוצלח, אבל</div>Tue, 28 Aug 2018 15:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dew.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869&blogcode=14964137http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92869&blog=14964137http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869&blogcode=14962401<div align="right" dir="rtl">איך נותנים ביטוי לרגשות שליליים בצורה יעילה? איך נפטרים מהם? איך "מעבדים" אותם כמו בנאדם נורמלי? אני לא יודעת. יש לי מחנק בגרון ודמעות בעיניים. אני מרגישה בעיקר מושפלת ומתוסכלת כרגע. אני רוצה לצאת מהמקום הזה שעושה לי כ"כ רע. אבל גם העבודה הקודמת עשתה לי ממש רע. ואם כמעט כל עבודה עושה לי כל כך רע, אז אולי הבעיה בכלל בי? יש לי "רשימת מכולת" של דרישות ממקום העבודה, אבל אף אחת מהדרישות האלה לא נראית לי הזויה או מוגזמת: -מעדיפה להיות שכירה -עבודה במסגרת ריאלית של שעות (למשל: 8 בבוקר עד 6 בערב. 10 שעות ביום זה נראה לי מספיק, ולא חושבת שיש צורך ליצור איתי קשר בשעות הערב המאוחרות) -יחס אנושי נורמלי וכבוד הדדי -עבודה עם מעט חופש. בלי "מייקרו-מאנאג'ינג" ובלי בוס שיישב לי על הצוואר וישתה לי את הדם -שכר הולם (8 וחצי לפחות) זהו. זה כל מה שביקשתי. אבל בכל מקום עבודה שאני מגיעה אליו, אני נדרשת לעבוד מסביב לשעון, סובלת מיחס דפוק, מקבלת מעט מדיי כסף ולרוב יושבים לי על הצוואר. זה משפיע עליי נפשית. נכון, אני אמנם עובדת מהבית כרגע. אז מה? מעדיפה בהרבה לעבוד בחוץ במסגרת שעות נורמלית ע</div>Wed, 08 Aug 2018 09:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dew.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869&blogcode=14962401http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92869&blog=14962401http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869&blogcode=14959181<div align="right" dir="rtl">יצאתי החוצה מהבית למרפסת, סתם ככה באמצע היום. ישבתי בחוץ במשך חצי שעה וסתם הסתכלתי על השמש. כל החיים שלי שנאתי שמש. אני טיפוס של חורף לחלוטין: מתה על שמיים אפורים, על גשם ועל מזג אוויר סוער באופן כללי. כל החיים שלי ניסו להסביר לי שבלי שמש אין חיים, אבל אני בשלי: אוהבת חורף וחושך. חורף הוא עדיין העונה האהובה עליי וזה לא הולך להשתנות לעולם, אבל היה משהו בשמש הזאת, שהסתננה אליי דרך העצים בחוץ, ששיפר את ההרגשה שלי פלאים. החרדה שלי לא התמוגגה לגמרי, אבל היא פחתה משמעותית, והרגשתי קצת יותר רגועה ופחות עצבנית באופן כללי. אני חושבת שזה מנהג שחשוב שאני אאמץ: לצאת לפחות פעם ביום לשמש. אני גרה בדירת מרתף, ואין ספק שזה רע מאוד לבריאות - בייחוד לאור העובדה שאני עובדת מהבית. יש פה המון עצים מסביב וציפורים מצייצות. זה אולי נשמע קלישאתי, אבל כשאני מתמקדת רק בצלילים האלה, משהו משתפר קצת. הלוואי שאני אצליח למצוא פתרון יעיל למצב הזה, הלוואי שזה באמת יעזור. אני מחזיקה מעמד כמה שאני יכולה כדי לא להתחיל לקחת כדורים ולהיכנס ללופ הזה - כי אני מאמינה שזה רע מאוד, מה גם שזה דורש תהליך גמילה אינטנסיבי</div>Wed, 11 Jul 2018 16:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dew.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869&blogcode=14959181http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92869&blog=14959181http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869&blogcode=14958948<div align="right" dir="rtl">אני פותחת את החלון של הבלוג הזה וסוגרת אותו כל כמה ימים. אני רוצה לכתוב, אני רוצה לפרוק, אבל אין לי כ"כ מה. יש לי, כמובן, הרבה דברים שמציקים לי - אבל הם שמורים אך ורק לי, ואף אחד לא יודע עליהם. לא לגמרי, לפחות. אפילו לא רונן. יש דברים שקשה לי להודות בהם, גם ביני ובין עצמי. אני מנסה להיות בסדר, באמת. מנסה לצאת להופעות, להתרגש, לשמוח... אבל זה לא כ"כ עובד לי. אתמול הייתה ההופעה של אוזי ונהניתי ממש, יותר מרוב ההופעות שהייתי בהן לאחרונה (זה קצת מוזר, כי זה היה בלייב פארק בראשון והיה חם והייתי בטוחה שלא יהיה כזה טוב, אבל היה מדהים). והיום... היום אני פה בבית, עובדת. אני מפיקה פרילנסרית כרגע, עובדת על איזשהו מרכז מבקרים לדיפלומטים מחו"ל שיקום בת"א (לא רוצה לכתוב כרגע על מה מדובר, כי זה יהיה מאוד מתוקשר בהמשך ולא בא לי שימצאו את הבלוג הזה בחיפוש בגוגל או משהו). אני לא אוהבת את העבודה הזו. למען האמת, אני שונאת אותה. ככל שאני מתבגרת, יש לי פחות ופחות סבלנות לזיוני מוח, ואין ספק שתפקיד הפקתי תמיד מביא איתו המון זיוני מוח, המון שיחות עם אנשים ובאופן כללי - המון תקשורת אנושית, שממש לא בא לי על</div>Mon, 09 Jul 2018 10:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dew.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869&blogcode=14958948http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92869&blog=14958948http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869&blogcode=14951143<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה שכל פוסט בבלוג שלי לאחרונה, עוסק בדיכאון או\ו לחץ. ואני באמת מאוד בלחץ. ואני לא פסיכולוגית או פסיכיאטרית, אבל אני גם דיי בטוחה שאני בדיכאון. העניין הוא, שאני מתבוססת ברגשות האלה כבר שנים. פעם עוד הייתי יכולה איכשהו להרים את עצמי מזה, לחוש אושר וסיפוק מדיי פעם, לשמוח לפעמים. היום אני פשוט במעין מרה שחורה שהתרגלתי אליה. החיים עוברים, הרגשות שלי נהיו קהים ואני כבר דיי אדישה להכל. אני מניחה שזה קורה בגלל שלגוף שלי אין יותר אנרגיות או\ו רצון לחוש סבל, אז הוא פשוט מעמעם הכל. אני מרגישה בעיקר שיעמום. לפעמים רוגז. לפעמים עצב, חוסר תקווה או\ו ייאוש. היינו באילת לפני שבועיים בערך, לחגוג את יום ההולדת שלי. לא היה לי כיף. לא הייתה שום בעיה, האמת: החדר במלון היה יפהפה, הנוף היה קסום, אילת מדהימה... אבל פשוט לא היה לי כיף. לא היה לי חשק לעשות כלום. אז אתמול, או שלשום, או היום (אני באמת מעשנת יותר מדיי), חשבתי על זה. אני לא יודעת מה קרה, אולי זה היה המון עבודה עצמית, אולי דמיינתי או הכרחתי את עצמי להרגיש ככה - אבל לרגע אחד, לשבריר שנייה, הרגשתי שמחה. לא איזה משהו גרנדיוזי, סתם מין ז</div>Mon, 07 May 2018 12:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dew.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869&blogcode=14951143http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92869&blog=14951143http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869&blogcode=14950246<div align="right" dir="rtl">השגתי עבודה חדשה. בערך. ואני ממש בלחץ. כ"כ בלחץ, שבא לי לוותר על העבודה הזו, לברוח ולא להביט אחורה. אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי לעשות את זה (כלכלית). זו עבודה בהפקת אירועים כפרילאנס. האמת שמדובר בקצת יותר מזה, זו הפקה ענקית של מרכז מבקרים מטורף שהולך להיפתח עוד בערך חצי שנה. אני בלחץ כי אני לא מבינה בזה שומדבר, כי מעולם לא עשיתי דבר כזה וכי אני שונאת פרילאנס. אין לי זמן להתעכב על זה כרגע, חייבת לזוז לפגישה. אפרט יותר בהמשך... </div>Mon, 30 Apr 2018 10:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dew.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869&blogcode=14950246http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92869&blog=14950246http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869&blogcode=14948490<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה קצת יותר טוב. לא בטוחה מה עבר עליי באותו יום... זה היה דיי קשוח. ביום ראשון אנחנו נוסעים לאילת. ההופעה של ת'ריון לא יוצאת לי מהראש... יש שירים של סקארדאסט שעדיין מתנגנים לי בלופ במוח. בא לי עוד מטאל.</div>Sun, 15 Apr 2018 20:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (Dew.)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92869&blogcode=14948490http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92869&blog=14948490