http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824I Die Alone...heCopyright 2026 The Messenger. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824http://f.nanafiles.co.il/upload/32005/IsraBlog/92824/misc/1727358.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824&blogcode=14864763<div align="right" dir="rtl">Deadboy &amp; Elephanetman-What the stars have eatnAll we have lost, the stars have eatenAll that dies begins againTears you've shed, the earth has gainedBuried beneath the skySo strange, it cannot be explainedIn this light, I see your spiritListen, maybe we can hear itAll we have lost the stars have eatenAll that dies begins againInnocent magicIs stronger than evilInnocent magicInnocent magicIs stronger than evilInnocent magicAll we have lost, the stars have eatenAll that dies begins againTears have shed, the earth is regainedBuried beneath the skySo strange, it cannot be explainedIn this light, I see your spiritListen, maybe we can hear itAll we have lost the stars have eatenAll that dies begins againInnocent magicIs stronger than evilInnocent magicInnocent magicIs stronger than evilInnocent magicInnocent magicIs stronger than evilInnocent magicInnocent magicIs stronger than evilInnocent magic</div>Sun, 08 Jan 2017 01:37:00 +0200anir8@walla.co.il (The Messenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824&blogcode=14864763http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92824&blog=14864763http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824&blogcode=14858510<div align="right" dir="rtl">Acid Bath-The Beautiful Downgrade Fingered slowly like the first time you came The agents of oblivion descend upon the saneCaked with mud and mother's bloodPlaying death games in the rainAnd we wonder how it feels to be freeI thought I heard them whisper mutinyLiving room rape scenesWe cut their throats while they sleptDreaming and digesting shards of turtle shellThe television's blaringAnd the ghost of Hitler speaksCrowned with barbed-wireI smear my warm semen on the walls of my oppressionI accuse God for the murder of eternityMy everything that is nothingChristian propaganda and dog spermDegeneration...The beautiful downgradeDo you remember the first sunrise?Sharpened bone clenched tight in your fistScreaming into the blueAn urge to kill the skyI can smell the forest like pussy in heatBarefoot I run through the chaosThe assassins of freedom tend the burning of truthAs we walk these prison wallsIt's maddening, always touching something </div>Mon, 12 Dec 2016 22:09:00 +0200anir8@walla.co.il (The Messenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824&blogcode=14858510http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92824&blog=14858510http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824&blogcode=14856993<div align="right" dir="rtl">Acid Bath -The Morticians Flame Hunter of tears, relative pain Half of this world is dark with the stainThe stain of unknowingThe dead flower buds,On smiling lips is innocent bloodThe corpse of your god can only rot and grow coldNow promise me you'll kill me before I get oldI hear you on the telephoneMoaning my doomA cold woman will kill me in a darkened roomJust enough, a heart attackSeal up my black body bagTake me home and hate me, loveBite the hand of our lost loveTake your time and take your lifeAmputate with this dull knifeHeaven's meat is on the stickStir my pain with an ice pickPick, pick, pickPick, pick, pickPick, pick, pickThe chain-saw smile of the mortician shinesI still got all my fingers but somewhere I lost my mindI can smell abortion on youI can see throughI take the gun out of my mouth and point it at you</div>Tue, 06 Dec 2016 18:32:00 +0200anir8@walla.co.il (The Messenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824&blogcode=14856993http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92824&blog=14856993http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824&blogcode=14798156<div align="right" dir="rtl">ניקוז,דף ריק וחוסר אמביציה.אולי שם השדים נמצאים, כלא של זכוכית,מראית עין, בהינוד של עפעף אתה כבר מבזבז זמן כתיבה,אז למה התקבעה אצלך המחשבה לצלם בלי להנות מהדרך?הצופה, יושב לו ומחשב,הצופה הוא המקור.ואם אותם מילים פשוטות לעולם לא יתארו את הדרך?מהו הטעם במילים אם מקור הייאוש הוא כמעט נצחי?הנערה באדום, לילית פנימית שלי, חולשת ילדותישבה לה מעבר לנהר, צופה בחוסר ריכוזבעודי משיל את עורי בתמימותי, בעודי נחלץ בעור שיניימעצמי, אוכל את דרכי ללא חמלה, וכמו הסיטהאת מבטה כשמתתי, היא לעולם לא תדע,שכשמתתי המוזה נחנקה, כמו צרחות אילמות בתופתשל אם שמקריבים את בנה כשה לעולה,תינוק בכור לידיו הבוערות של המולך.עייפות, היא שלך הלילית, בכל אשה שתביטהלילית היא אתה, כשהסטת את מבטךכשהמוזה נרצחה.הדף הוא ריק, המסתכל יבין כלום,ממש ניצחון, תתחיל שוב.</div>Fri, 13 May 2016 00:49:00 +0200anir8@walla.co.il (The Messenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824&blogcode=14798156http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92824&blog=14798156http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824&blogcode=14410553<div align="right" dir="rtl">אני מניח שנשמות זקנות מתבגרות הפוך, אני רוצה להניח שהכל לטובה. מהציפיות, מהחיבור, מההבנה, שאגו הוא דבר מסוכן, אבל הכרחי, סמביוזיה אין פירושה קבלה, אלא הכלה, קודם כל הכלה עצמית חסרת מראות ומלאה בהן. החוויות הן אלו שיוצרות את האדם, והחוויות שאנחנו בוחרים ברוב טיפשותינו היחסית היא גם זו שמגדירה אותנו בעיני אחרים, אנחנו רוצים להאמין שהשיפוטיות אינה קיימת, אבל השקר תמיד מונח בקלילות בינות שתי אמיתות, ולשקר יש תפקיד. אני מניח שהיכולת להכיל חוויות היא בלתי נמנעת, אפשר לברוח מהרבה דברים שמזכירים לנו שאנחנו מתחמקים מעצמנו, אבל לברוח באמת מעצמנו? ניתן רק בקבר לקוות, החיים הם כמו ריצה על לבה, לפעמים נכווים כל כך עמוק שאובדת התחושה של כוויה, מעין כל כך קר שכבר חם.. קשה לקוות, וקשה להתכונן לבאות, אבל הגישה תישאר תמיד בטוב שאנחנו רוצים לעצמנו ולסובבים, וגם אם אנשים טועים אין זה דבר רע אלא אנושי, ועל מנת להתעלות עלינו להכיל את האנושיות שלנו במעשים. ולי? אני רוצה להניח שהטוב שלי מגיע לאטו, וככל שאשכיל לתפוס אותו ולהגן עליו אשכיל להיות מאושר, הכל עובר בחיים ויום אחד שאהיה זקן במיט</div>Fri, 27 Nov 2015 01:42:00 +0200anir8@walla.co.il (The Messenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824&blogcode=14410553http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92824&blog=14410553http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824&blogcode=13461078<div align="right" dir="rtl">הירח קורץ בהתנשאות מלמעלה,הכוכבים מלחששים בהבזקים, הלילה חודר לעצמות אך הלחות הבלתי נסבלת של ים יורדת כשמיכה חונקת.לא, לא רציתי להשלים עם חוסר צפון וכיוון כשהשלשלאות מתנתקותאו! והם התנתקו אלוהיי, האדמה אך מושכת באותה אהבה חונקת והנפש רוצה לעוף מבלי שום משקל שיחזיק אותה עוד.אז מה גם כשהשתחררת? גם כשהשתחררתי מצאתי עוגן חלוד קבור עמוק באדמה, עוגן שחיכה שאמשוך בו בכדי להמעיד אותי.ומכל מאווי לבי זו תקופה ארוכה היה זה ישיבה על הר גבוה וצפייה בריחופו של ענן, כל שאיפותי היו בכוס שיכר, עלה בוער וצחוקה של אישה על ראשו של הר שקט שמשקיף אל נהר צלול.אמא גאיה, אינני רוצה ליטוף בקבר לא, אז יהיה מאוחר וקר.אך אני כעכבר בקופסא כבול לשרשראות של חומרנות, והמרדף אחרי פיסת מתכת ונייר מתבצע אף על פי שברוחי הוא כשאיפתי האחרונה, אך בכדי להרוות את צימאון נפש ולמלא את כוסי צריך לעבוד, ובעבודה אין הנחות, אך מה עם להירגע? בקשה מוגזמת בעולם זז ומלא בניאון להירגע ולהרהר, חשבון נפש (ובאיזו ציניות הימים הנוראים של דת הכהנים מגיחים לי כאי של צירוף מקרים).פעם בשיר, סיפרו לי על קומת ביניים, מדרגות שלא מובילות למקום כולשה</div>Thu, 13 Sep 2012 21:36:00 +0200anir8@walla.co.il (The Messenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824&blogcode=13461078http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92824&blog=13461078http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824&blogcode=13340952<div align="right" dir="rtl">פחדנות,פחדנות היא שמניעה אותנו להישמר לעצמנו מין הרעות החולפות.כלומר אומץ הוא היכולת לעמוד מול פחדיך ולוותר על הדרך הבטוחה יחסית לגאולה כולשהי.ולאן נעלמה האסרטיביות שבך?כלומר איך זה הגיוני שחליפת בגדים ומערכת חוקים שברה את הדמות הכל כך חזקה שרצית ללמוד ושאפת להיות?במצב של מלכוד ישנן רק שאלות, התשובות קשות ליישום.כי אם אאבחן מהלכים אצא בהפסדים.אם אלך שמאל אאבד מלכה, ושח נוצר בשני מהלכים, אלך ימין ומט, אשאר במקום ופט.תמיד מדהים הרעיון בעיני, ש-64 משבצות יוצרות כ-1,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000,000 מהלכים אפשריים.אך למרות זאת ישנם מספר מהלכים קבועים שתוקעים את השחקן באיום שקשה מאוד עד כדי בלתי אפשרי לצאת ממנו מבלי הפסדים קריטיים לטווח רחוק ואף יותר מכך, משחק בודד מתחיל בדר"כ בטקס של צעד ראשון, 4 אפשרויות נפוצות וקבועות, כלומר מהי ההסתברות לדרוך היכן שאף אדם לא דרך?אני חושב שהבעיה המרכזית היא המשחק מהצד, המשחק המנותק.אני חי את המשחק וחוטף הפסדים כך או כך, כלומר הצד הריאלי נקרע לחלוטין מהצד הרגשיכי אין סיכוי, זה לא אני שם, זה לא אני שמגיב, זה לא אני הפיון שמשומ</div>Fri, 29 Jun 2012 21:06:00 +0200anir8@walla.co.il (The Messenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824&blogcode=13340952http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92824&blog=13340952http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824&blogcode=12997326<div align="right" dir="rtl">אמי , מתי השפה המדוברת מסביבי השתנתה?הלוא כמיהתי לחיים הינא לא בהרבה מעבר לצפיות הנורמה או בכלל.די די, מדהים שאפילו בתוך ראשי זה נשמע כמו התבכיינות, אין לי מקום להתרפק, מאחורי כל הציורים והדימויים הנעלים אני משתוקק לדבר הפשוט וכועס\עצוב כמו ילד שזה לא קורה לבקשתי.את מבינה אמא, אני לא מדבר את שפתם, הם חושבים שהם מבינים אותי, אולי באמת.אולי באמת הם מבינים שברי תמונות, אבל אמא גם את לא מבינה אותי, אני לא מרגיש שנולדתי מתוכך, אני לא מרגיש שלך..מתי החיים התחילו להרגיש כמו משחק?הלוא אין לי נקודות שאוכל לחזור, אני רק עובר ועובר נקודות, רק עובר מקומות ורגעים, והם לא אינסופיים...ועדיין אני שוקע לאותה מרה שחורה שלי, אותה מנטרה.. ואיך יכולתי להבין?למה שאבין בכלל?נולדתי לשלושה אימהות, נחטפתי מאמי ליל אחר ליל, עד שלבסוף לא הרגשתי שלך, או שלה או שלה.כה חסר אמצעים וחלוש, הבשר חשוף וורוד אחח והכוויה!הו אמא הכוויה! היא פועמת מבפנים רצון כה עז לצלק את עצמי שלא אשכח חלילה!לקעקע את הכאב הזה! בצעקה גדולה שאף אחד לא ישאר אדיש לזה!..מאז ינקות החלום למקום רחוק לבריחהלהתמודדות בקצב אחר, עתיק יותר, איטי ובונה..</div>Sun, 15 Jan 2012 00:38:00 +0200anir8@walla.co.il (The Messenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824&blogcode=12997326http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92824&blog=12997326http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824&blogcode=12979751<div align="right" dir="rtl">האמתי,שזה מדהים, שאדם מחפש משהו ומוצא בעיות עומדות מולו בוראיציות שונות.אינני אותו אדם, איבדתי את עצמי בדרכי שלי, תמיד רציתי לחשוב שאני בפאוזה מהחיים, כבר שנתיים ומשהו שאני מרגיש שאני קפוא, שמדוזה הקפיאה את נשמתי והנחש אכל את לבי, בעצם מאז שאני זוכר את עצמי בחיי הבוגרים הלב נשאר ריק, כעסתי צחקתי אהבתי שנאתי, אבל משהו, משהו תמיד הפריע בדרך להתמסר כל כולי לכך.האם איבדתי את עטי? או שמילותיי אינן כבר חדות כשבעבר? כמו שהנהר מתועל לנחלי נחלים, כך הלב מתעל עצמו למשעולים, את התחושות השליליות, האנרגיה לעולם לא נעלמת היא נעצרת ומתעצמת מבפנים, מתפרקת בדרכים לא דרכים, החימר כבר אינו זע למגע הרטוב של ידי, כבר אינני מרגיש שאני מקיא את ראותיי החוצה כשאני צועק, שוב אני מוצא את עצמי רוצה להתנתק לעוף בחלל הריק ולהרהר, אך השורשים מתחילים כבר להכות...השיגרון, הו לא האמנתי שאגיד את זה, אני.. פיתחתי שיגרה וקביעות, אומנם של חוסר ידע מה צופן העתיד בחובו, מה יוליד המחר.אני יודע, זה לא נשמע משהו לא שגרתי שאף אנוש לא יתמודד איתו, אבל נראה לי רק לרגע, שנהייתי יותר חומרי ואדיש לעצמי למה שאעשה ואחרי מה אלך, נהפכתי</div>Fri, 06 Jan 2012 17:39:00 +0200anir8@walla.co.il (The Messenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824&blogcode=12979751http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92824&blog=12979751http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824&blogcode=12438030<div align="right" dir="rtl">אם שכרות היא דבר טוב, אז למה אני בדאון או טוטל לוסט של אדישות זמן כה רב?מה עליי לעשות כדי להשיב את מה שהגלגל כבר העביר, או לחקות את המוטב שיחזור?למה תכל'ס אין אמת אחת?ואני עוד אידאליסט..כיאלו בנוסף להכל למרות תפיסות העולם שלי אני תמיד מחפש ומבקש אישור תמיד מחפש אחר אמת אחת שאינה קיימת, למה הלב לא מקבל שאין, שיש יחסיות ורמות ולא אמת אחת והמוח כן?מטאפורית אני רוצה למות אבל מציאותית זה עושה לי רע, מה עוד נשאר בי?</div>Tue, 19 Apr 2011 03:31:00 +0200anir8@walla.co.il (The Messenger)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=92824&blogcode=12438030http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=92824&blog=12438030