http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90104בלופּheCopyright 2026 eyes~only. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90104http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90104&blogcode=9211790<div align="right" dir="rtl">חצי שנה, שישה חודשים, מאה ושמונים ימים. באמת עברה תקופה. אנשים נעים ונדים מהתמכרות אחת לשנייה, גם אני וגם אתה. הימורים, אלכוהול, סמים, טלוויזיה, אהבה, מין, כאב, הרס, שקט, מוזיקה. כל כך הרבה היבטים בחיים, רגעים, חפצים, דברים שאפשר להתבוסס בהם, להתפס בהם. בריחה. מילה כל כך קצרה, קליטה, נעימה לאוזן. מה קורה כשנמאס לברוח? כשאני יודעת שאם אברח אין לי איפה להתחבא. החיים כל כך דינמיים שאי אפשר לתאר, לעקוב או לספור ולכמת. שום דבר לא כמו שהיה בעבר אצלי בחיים, גם לטוב וגם לרע. אפשר רק לנסות, לשרוד, במובן האמיתי של המילה ולא האבסורד שנוצר בתוכניות ריאליטי. להתהלך על קצה התהום, היה נשמע כה מרגש, מאתגר.. עד שהבנתי שלהיות לצד מי שקופץ מהצוק לא יעזור לי לקפוץ מהשרפרף. הנוכחות שלו, שלה, שלהם.. אני לא יכולה להמשיך לשאוב מהם את התחושות האלה, זו לא אני יותר. רק בגלל שאני מתחממת מול המדורה שלהם זה לא אומר שהצלחתי להבעיר אש. עוד מעט 18, גיל הזוי. חופש מדומה מהול בהרבה ציפיות והמוןפריצת גבולות. זה הזמן שלי, עכשיו, לעשות מה שאני רוצה, להיות קצת אגואיסטית לשם שינוי. נראה איך יסתדר, מ</div>Mon, 19 May 2008 00:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (eyes~only)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90104&blogcode=9211790http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=90104&blog=9211790http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90104&blogcode=7831381<div align="right" dir="rtl">את הפוסט הזה אני כותבת מתוך שעמום ותו לא. השביתה הזאת מתישה את הנפש. מזמן כבר איבדתי את החשק והרצון לכתוב בבלוג. חלק מהסיבות לכך היו הקוראים, התחושה שתוקפת אותי לאחר הכתיבה, חוסר מימוש. הקשר שהיה לי נגמר אחרי שבוע וחצי, אני סיימתי אותו. הרגשתי בודדה, המרחק הרג אותי ולא הייתה השקעה מהצד השני, אז נגמר. נמאס לי להיות לבד,נמאס. אני רוצה לצאת, לנשום אווירה שונה, בוגרת יותר. אני רוצה פשוט ללבוש את הנעליים היפות שלי, לשבת במקום נחמד עם מוזיקה ואווירה טובה, לשתות בירה טעימהולנהל שיחה עם אנשים מעניינים. ושוב הפחד הזה שמשתק אותי, אפילו עכשיו, כשאני אדם שונה, שוב לבד בארץ ד"א. כן, היא נסעה שוב, לחצי שנה אולי יותר. "כבר עשית את זה בעבר" , אמרתי. "כן, אבל הפעם זה אחרת" היא ענתה. הבנתי אותה והיא אותי, נדיר. ישראבלוג הוא לא אותו מקום שהיה פעם, לפני 3 שנים. הכול כאן מזוייף ומאולץ, נדירים הם הגולשים המקוריים בכוונתם. לילה טוב 3&gt;</div>Sun, 04 Nov 2007 00:32:00 +0200nobody@israblog.co.il (eyes~only)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90104&blogcode=7831381http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=90104&blog=7831381http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90104&blogcode=7406164<div align="right" dir="rtl">הרבה עבר עליי בתקופה האחרונה. נכון, עדיין לא השגתי את כל המטרות שלי אבל אני מתקדמת! השנה החדשה התחילה, למרבה הצער הכיתה שלי נשארה אותה ערימת זבל לא מפותחת. אבל משום מה אני בסדר עם זה. השנה האחרונה, עודמעט ייגמר ונתגעגע. חיזקתי את הקשר עם הבובה שלי. נסיעות לכפר סבא כבר נראות קבועות ומתוכננות, קלות מהרגיל. אל תעלמי לי מאמי! הכרתי אותו, שם בכפר סבא. כשאני נזכרת בו אני מתרגשת. המרחק קצת קשה, אבל אנחנו מנסים להסתדר. נראה מה יקרה, בנתיים כיף לנו. הוא מזכיר את הידידות שלו ובחורות שמתחילות איתו, משום מה אני לא מודאגת ברמה מטורפת. אני מניחה שאני לא הטיפוס הקנאי האובססיבי. מדיי פעם יש לי מחשבות חסרות בטחון, אני מקשיבה לעצמי ומבינה כמה זה מטופש. לפניכמה חודשים בטחהייתי נכנסת לפאראנויות בגלל זה. עכשיו אני בן אדם חזק יותר. טוב יותר. שנה טובה לכולכם =] [כפרעליכם]</div>Sat, 08 Sep 2007 23:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (eyes~only)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90104&blogcode=7406164http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=90104&blog=7406164http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90104&blogcode=7232603<div align="right" dir="rtl">עכשיו זה הזמן לנוח, לנפוש אמרתי לעצמי. פשוט לשבת על הספה, לבהות באויר ולעשות כלום. מי ידע שבעצם אתיש את עצמיבשלוש עבודות, אבקר את ירדן רק פעם אחת ואריב עם אימא שלי על יציאה פשוטה לקניון. החופש הזה, אם אפשר לקרוא לו כך, היה מירוץ מטורף. למצוא עבודה טובה משהו, לחסוך לרשיון ולהספיק לנשום. בזמן שלא עבדתי הייתי עם המשפחה והאחייניות שלי, אכלתי [קצת] וישנתי. ממש יופי של חופש. זה היה הזמן לוויכוח, חוסר ההתחשבות המוחלט הביא להגעת מים עד נפש. אני לא אופטימית במיוחד, כמו תמיד, העניינים יתקררו ובסופו של דבר יחזרו על עצמם. אבל..בנסיעה חזרה מיום מבוזבז כל כך הרבה רעיונות ומיזמים עלו לי בראש, כאלה שחייבים ליישם. אני לא מבטיחה מה שלא אקיים, זה חוק רגשי משלי. אני חייבת להבטיח משהו לעצמי, משהו שלא אפר ולא אדחה עד לביטול. ואם יש דבר אחד שכל הסדרות המשפטיות שאני רואה לימדו אותי הוא שתמיד ישלהעלאות כל הסכם על הכתב עם עדים. מרגע שנכנסת לפוסט הזה הפכת לעד, סליחה על האילוץ. אשלים חור בילדות שהיה חסר לי, אגיע לשלמות יחסית ואעמוד על עקרונותיי- וזו הבטחה. חן</div>Fri, 17 Aug 2007 13:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (eyes~only)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90104&blogcode=7232603http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=90104&blog=7232603http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90104&blogcode=7127874<div align="right" dir="rtl">מחקתי את כל ההיסטוריה בבלוג הזה. כולה. תמיד החשבתי את עצמי כבן אדם סתמי, פחדן, חסר ביטחון. בחודשים האחרונים למדתי שהמצב בדיוק הפוך. לא שמרתי כלום כי אני יודע שזה רק יעכב אותי, פוסטים טיפשיים, חשיבה דיכאונית, המעטה בערכי לחלוטין. <SPAN dir=ltr style="FONT-SIZE: 10pt; COLOR: black; FONT-FAMILY: 'Arial','sans-serif'; mso-fa</div>Sat, 04 Aug 2007 15:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (eyes~only)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=90104&blogcode=7127874http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=90104&blog=7127874