http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923"כמה את מבלה, בסוף עוד תסעי לראות את הקואלות ביפן" (לא רק אני בלונדינית)heCopyright 2019 עדי בעולם. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923&blogcode=14908248<div align="right" dir="rtl">ולשם שינוי אני לא עוברת מדינה. זוכרים שאני תמיד מתלוננת שישראבלוג קצת מיושן ושבאופן כללי אני מעלה את ממוצע הגיל באתר בכעשרים וחמש שנה? אז, עברו רק 12 שנה מאז שאני כותבת כאן ורק כעשור מאז שאני מתלוננת, והנה, באיחור קל, פתחתי בלוג חדש. כאן. אפשר ורצוי לעשות לו מנוי, כדי שלא ארגיש שעשיתי את טעות חיי. חוץ מזה, בין יתרונותיו של הבלוג החדש: מדיניות תמונות ליברלית יותר. הייתי שמחה לומר שאני יצירתית ופתוחה יותר אבל זה בעיקר בגלל שהאופנוען היתנה את המשך הצילומים עבורי בכך שאפסיק להרוג לו את התמונות עם פיקסלים. נו טוב. כמו כן פתחתי עמוד פייס שבו אני אשכרה מעדכנת דברים מחיי שאינם נכנסים לבלוג. אין לי מושג מי זו האישה הזו שהשתלטה עליי ואם מתנהל מו"מ לחלץ את גירסתי המקורית. אתם מוזמנים לעשות לי לייק או רק פולו (לא, מה יש לי להיעלב). נתראה שם!</div>Mon, 17 Jul 2017 01:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדי בעולם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923&blogcode=14908248http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=89923&blog=14908248http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923&blogcode=14900519<div align="right" dir="rtl">אתם כבר יודעים שכשאחת החברות שלי מגיעה לאזור, ובמילה אזור אני מתכוונת למרכז אירופה רבתי, אני קופצת לפגוש אותה. אז כשגילה ומשפחתה הגיעו לטיול באזור, ובאזור אני מתכוונת לשתי מדינות שאף לא אחת מהן היא הונגריה, היה ברור שניפגש. אבל המפגש המתוכנן לא יצא לפועל בזמן שתיכננו בשל כל מיני בלת"מים. ואז גיליתי שיומם האחרון בטיול יוצא בוינה, ואצלנו נסיעה לוינה זה הרי כמו לנסוע לגליל, או סתם מראשון לתל אביב בשעה של הפקקים. אז קבענו שניפגש בווינה. גילה ציינה לפניי שהם יהיו חייבים לצאת באחת בצהריים לכיוון השדה. אנחנו חישבנו שבלי לקום מוקדם מדי, נוכל להיות בווינה ב-11 וחצי. קבענו לפיקניק בפארק בעיר. באותו יום קמנו יחסית מוקדם לסופ"ש, הכנו קופסה עם כריכים ויצאנו לדרך. היינו אפילו מגיעים בזמן אילולא נפל לנו בדרך הפגוש. אתם חושבים שאני צוחקת אבל אני לא. לא נורא, עצרנו בתחנת מנוחה, הדבקנו את הפגוש בחזרה פלוס הברגנו שם משהו, והמשכנו בדרך. כולו עיכוב קטן. בפארק שקבענו התברר שזה פארק במונחים של וינה. במונחים של ישראל זה שמורת טבע גדולה. אבל אחרי התברברות קלה בלבד מצאנו את גילה ובן זוגה והילדים מחכים לנו</div>Sat, 10 Jun 2017 23:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדי בעולם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923&blogcode=14900519http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=89923&blog=14900519http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923&blogcode=14895400<div align="right" dir="rtl"> לפני שבוע נחגג ברחבי העולם, חוץ מבישראל נראה לי, יום המשפחה. באותו יום הלכנו ברחוב ובערך כל מי שפגשנו נשא איתו זר פרחים. זה היה יומן של חנויות הפרחים. פרט לפרחים זה היה יום החגיגות בגנים ובבתי הספר. התחלנו עם בית הספר של גומבוץ. הוא הולך לבית ספר דו-לשוני, כלומר חלק מהמקצועות נלמדים בהונגרית וחלק באנגלית. הטקסים והמסיבות נערכים בד"כ בצורה דומה - יש חלק בהונגרית וחלק באנגלית, אז ממש קיוויתי שהמצגת של יום האם תהיה בעיקר באנגלית. אלא ששבוע לפני האירוע התקבל בביתנו ינשוף עם מכתב, ובמכתב היה כתוב שהשנה האימהות ישתתפו בהצגה של יום האם, שהיא בעצם דקלום פואמה מאוד ארוכה, וכל אחד מדקלם חלק. במכתב צורפו גם שני המשפטים שאני אמורה לדקלם מול כולם. בהונגרית. עכשיו, ההונגרית שלי, במקרה הטוב, די צולעת. עשיתי כבר ארבעה קורסים, כלומר שלושה, אבל אחד מהם עשיתי פעמיים אחרי שהכימו מחק לי את המוח. והנה, ארבעה סימסטרים ושלושה קורסים אחרי, סיימתי את רמת מתחילים 3. כן, זו לא שפה קלה. פתאום שבדית נראית לי קלי קלות, כי במקרה של שבדית ארבעה סימסטרים והוכרזתי ברמה של מסיים תיכון, ואילו עכשיו שלושה קורסים וא</div>Fri, 19 May 2017 22:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדי בעולם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923&blogcode=14895400http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=89923&blog=14895400http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923&blogcode=14890209<div align="right" dir="rtl">היום הרביעי לטיול היה איסטר מאנדיי, כלומר עוד יום חג שאפשר להיכנס בו עם האוטו ללונדון. נסענו ישירות לבריטיש מיוזיאום. האתר של המוזיאון הבטיח לנו פעילות לכל המשפחה בחינם, שזה בדיוק מה שרצינו. את הבריטיש מיוזיאום עצמו אין צורך להציג - מוזיאון מכובד המציג אוספים גדולים של מוצגים ארכיאולוגים והיסטוריים מהרבה אזורים שפעם הייתה בהם אימפריה בריטית שיכלה בכיף לשדוד את אוצרות המקום, כמו גם מאזורים אחרים. יש להם כמה וכמה פעילויות משפחתיות, כמו גם אזור מיוחד למשפחות שבו מוצבים שולחנות פיקניק ואפשר לאכול שם את הסנדוויצ'ים שקניתם בסופרמרקט. פרשנו ממיטב סיינסבורי'ז על השולחן ופתחנו את ביקורנו במוזיאון בארוחת צהריים דשנה. מייד כשהילדים שבעו חזרנו אל אזור הכניסה המרכזי, גילינו שיש דסק מיוחד למשפחות שמציע את כל הפעילויות, ומייד אחר כך גילינו שהדסק הזה סגור, אבל עדיין אפשר למצוא מידע במודיעין הרגיל. שם פרשו לפנינו מספר חוברות, שבכל אחת מהן יש משימה למשפחה. הרעיון הוא שכל חוברת מתרכזת בנושא מסוים (מצרים העתיקה/תקשורת/וכו), ואז נוקבת במספר של כמה חדרי תצוגה, וצריכים לאתר בחדרים כל מיני מוצגים ספציפים,</div>Thu, 27 Apr 2017 19:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדי בעולם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923&blogcode=14890209http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=89923&blog=14890209http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923&blogcode=14889694<div align="right" dir="rtl">כבר המון המון זמן שאני רוצה לנסוע ללונדון. לטייל במקומות שאני אוהבת, לטייל בסופרמרקטים שלא מרגישים כמו רוסיה, להיכנס לחנות ספרים עם הריח הנכון, לשבת בפאב עם אווירה כמו שצריך, לשמוע מבטא בריטי מכל כיוון. לונדון. לפני שנה, כשחברתי קת'רין חזרה אחרי כמה שנים בבודפשט ללונדון, היא אמרה לי במפורש: אתם מוזמנים. יש לנו חדר אורחים, אתם יכולים לבוא. בואו תהנו מלונדון. אבל אני התקשיתי לממש את הקופון הזה. אני פולנייה, ולא נעים להתעלק למישהו על הבית, וגם כי, אני לא יודעת, לא נעים לי לבקש. נראה לי שבעצם סיכמתי הכל כשאמרתי שאני פולנייה. כשאנחנו היינו בישראל קת'רין ומשפחתה היו בבודפשט, ואנחנו נתנו להם את הדירה שלנו. ועכשיו, אחרי שהם כבר ישנו אצלנו, סוף סוף הרגשתי שבסדר לממש את הקופון. אז החלטנו לנסוע באפריל. וידאתי את התאריך עם קת'רין, שאמרה שהם בכלל לא יהיו בבית רוב התקופה הזו כי זו חופשת הפסחא/אביב של בתי הספר, והזמנתי כרטיסים ללונדון מתוך ידיעה שנישן בבית של קת'רין. אחרי שהזמנתי את הכרטיסים שלחתי מייל מתלהב לקת'רין, "כמה אני שמחה לנסוע ללונדון! כל כך הרבה זמן אני מתגעגעת ללונדון! כל כך הרב</div>Tue, 25 Apr 2017 11:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדי בעולם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923&blogcode=14889694http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=89923&blog=14889694http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923&blogcode=14889435<div align="right" dir="rtl">קשה לי בשנים האחרונות עם יום השואה. גדלתי עם השואה, אני חיה בצילה כבר המון שנים. ודווקא עכשיו, כשאני באירופה, כשסבתא שלי בדמדומי חייה, אני לא מסוגלת. זו אולי האימהות, או ההבנה שבעצם זה לא בריא לגדול עם השואה. אני כבר לא קוראת ספרי שואה באותה תדירות, וכשאני כן, אני בוכה יותר חזק ומתקשה להתנער מהסיפורים במשך שבועות. אולי כי עכשיו משפטים כמו "הילד בן השלוש נלקח מהוריו ונשלח למחנה" מובנים לי הרבה יותר ואין מנוס מלחשוב מה עבר על ההורים שמסרו פעוט רך אל מותו. איך בכלל הם המשיכו לחיות אחרי. אבל גם השנה אני אפרסם כאן את פוסט יום השואה הקבוע שלי. הוא לא רלוונטי יותר. אני לא מחפשת יותר את לייבוש בריקס, מסיבות שיום אחד אסביר כאן, וגם אם היה קורה הבלתי אפשרי והיינו מוצאים את לייבוש, סבתא שלי כבר לא תשמח במציאה הזו. אבל הסיפור הוא אותו סיפור. במשך הכל השנים האלה, מאחורי סיפור השואה של סבתא, והזוועות של המחנה ושל הרכבת ושל הגטו, ישנה גם תעלומה אחת:מה קרה לאבא של סבתא שלי? אנחנו יודעים בוודאות מה קרה לאמא של סבתא. כשהנאצים הגיעו לעיירה הקטנה שהם היו בה, העיירה בה בילו סבתא שלי וההורי</div>Mon, 24 Apr 2017 01:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדי בעולם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923&blogcode=14889435http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=89923&blog=14889435http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923&blogcode=14880785<div align="right" dir="rtl">זה היה ביקור ראשון שלי בארץ אחרי כמעט שנתיים. והאמת, כבר שכחתי כמה כיף יכול להיות בישראל. מתיישבים במטוס. אני שולפת חבילת מגבונים מחטאים ומנקה היטב את מגש האוכל המתקפל, את הידיות שמניחים עליהן את הידיים ואת החלון. אני מסתובבת ומגלה את האישה שיושבת ליד המעבר בשורה שלנו מתבוננת בי במבט המום. אני: קראתי מאמר על כמה מזוהמים מטוסים. זה לא שאני משוגעת היא (בטון רציני): דווקא נראה לי שכן ~היא מנהלת שיחה בקולי קולות עם שכנתה על "אנשים חושבים שאפשר לנקות הכל"~ הממ. את היום הראשון העברנו בנחיתה ובהתאוששות בבית של ההורים שלי. ההורים שלי האכילו את כולנו, האופנוען ואני הרמנו רגליים על הספה ונזכרנו כמה כיף יכול להיות כשסבא וסבתא מטפלים לכם בילדים. תענוג. מעבר לשורה של מפגשים עם בני משפחה וחברים שלא ראיתי כבר המון זמן, הגדרנו מה אנחנו רוצים לעשות בארץ ככה: משהו שאין בהונגריה משהו שידידותי לילדים משהו שלא עולה הרבה כסף בקיצור, החלטנו שמה שאנחנו נעשה בארץ זה ללכת לים. כל יום. כדי לא להשתעמם הלכנו כל יום לחוף אחר. את היום הראשון העברנו בנמל, כי זה תענוג להסתובב בנמל כשהו</div>Thu, 16 Mar 2017 13:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדי בעולם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923&blogcode=14880785http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=89923&blog=14880785http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923&blogcode=14872900<div align="right" dir="rtl">עומדים במטבח, אני ליד הכיור, האופנוען מפשפש במקרר בחיפוש אחרי חטיף. מוציא גזר, נותן ביס. אני: אוף, מה אתה, חמור? תן לי לקלף לך אותו האופנוען: לא צריך, אני חמור. מההה, מהההה אובייסלי הוא לא גדל בחווה. (כמעט נחנקתי מצחוק. האופנוען בעצבים בתגובה: אפשר לחשוב שאת קיבוצניקית). כבר כמה ימים שמשפצים דירה בבניין שלנו וסוגרים את המים בבניין חדשות לבקרים (הדרך הכי טובה לוודא שיסגרו את המים בדקות הקרובות אגב היא להפעיל מכונת כביסה ) וכתוצאה מזה, כשפותחים את המים בחזרה יוצאים מהברזים מים עכורים במשך דקות ארוכות. יצא שלפני שלושה יומיים הצלתי את האופנוען רגע לפני שלגם להנאתו כוס מים חומים. (ואז שאלתי בחרדה מאיפה הוא מזג את המים שהוא נתן לפני דקה לילדים בחדר החשוך. שתיקתו הנבוכה הבהירה לי את הבאסה). אז האופנוען הלך והתלונן לשוערת של הבניין לגבי זה, רק שהוא לא סיפר לי שהוא התלונן אצלה. אז אם לא הספיקה לי הפאדיחה מלפני שנתיים, שאז סחבתי את השוערת בהיסטריה לעזור לי עם דליפת גז שהתבררה כצעצוע של הילד שעשה רעש מאחורי המיטה, היום חידשתי את הפאדיחות. באמצע הבוקר נשמעה דפיקה בדלת, ו</div>Mon, 13 Feb 2017 13:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדי בעולם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923&blogcode=14872900http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=89923&blog=14872900http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923&blogcode=14866706<div align="right" dir="rtl">על כל כך הרבה דברים אני רוצה לכתוב אבל איכשהו זה מתמוסס לי. אז אני אנסה לתפוס פה כמה דברים לפני שזה שוב נעלם בנבכי אלצהיימר הנעורים. כבר כתבתי פה כמה הדהימה אותי העזרה שזכיתי לה מחברות בשנה שעברה. חברות שלקחו לגן ואספו מהגן והביאו ארוחות ערב לכל המשפחה ופינוקים קטנים לימים הכי קשים. חברות שהתאגדו ביניהן ועשו תורנויות בישול ובייביסיטר בלי שבכלל ביקשתי (ולא כי לא הייתי צריכה, כי פולניה). חברות שידעו שאני לא במצב שרוצה לראות מישהו, אז פשוט דפקו על הדלת וכשפתחתי מצאתי סיר מלא וזר פרחים מחכים על המפתן. לפני קצת יותר משנה עזבה אחת החברות האנגליות את בודפשט. במסגרת חגיגות הפרידה היא ערכה תה של כריסמס במלון ארבע העונות, והזמינה כמה חברות קרובות לשולחן. היה מקסים כמו שכריסמס בארבע העונות יכול להיות, ואז היא הכריזה שלכבוד הפרידה היא קנתה לכולנו מתנות. היא נתנה לכל אחת מאיתנו חבילה קטנה זהה ומעטפה. בחבילה היה בקבוק שתייה כזה של ספורטאים, וכפפות לריצה (כי בחורף צריך כפפות לריצה, מתברר). וכשכולן לא ידעו מה לעשות עם זה בדיוק, היא אמרה: "תפתחו את המעטפה". וכולן מסביבי פתחו את המעטפה והזדעזעו למ</div>Mon, 16 Jan 2017 21:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדי בעולם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923&blogcode=14866706http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=89923&blog=14866706http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923&blogcode=14861606<div align="right" dir="rtl">אז, כריסמס. איכשהו דצמבר נחת עליי קצת בהפתעה, למרות שאין לטעון שזה לא היה ביומן, ולפני שקלטתי מה קורה הכל היה מקושט בעצים וקישוטים ונרות ונורות, ואני, למרות שבשנים קודמות הייתי הראשונה להתלהב מכל כובע סנטה שצץ איפשהו, לא התלהבתי בכלל. או שהתרגלתי לחגים האלה של הגויים או שאני עוד מתאוששת מהשנה שחלפה.בכל מקרה, גם אם לא התלהבתי מי יודע מה, עדיין צילמתי. אז קבלו את יומן הכריסמס בתמונות.בהונגריה הכריסמס מתחיל למעשה ב-6 בדצמבר, אז מגיע מיקולש (=סנטה בהונגרית) לביקור ומשאיר לכל הילדים שוקולד בנעליהם. אם אתם תוהים למה הוא מגיע שלושה שבועות לפני האקשן האמיתי, אז התשובה היא שבהונגריה זה לא סנטה שמחלק את המתנות בערב הכריסמס, אלא ישו התינוק שמשאיר אותן מתחת לעץ. כן, לגמרי הגיוני.הגומבוץ: גם אצלנו ישו התינוק יביא מתנות בכריסמס?אני: לאהגומבוץ: למה?אני: אנחנו יהודים. ישו לא נכנס אלינו הביתה. אצלנו סנטה מביא אותןכן, אני רואה את הכשל הלוגי כאן. אני אסביר לו מתישהו את כל העניין המבאס הזה עם יהודים וכריסמס.אקיצר, לכבוד יום הסנטה בתחילת דצמבר נכנסת כל המדינה לשיגעון שוקולד. בבתי הספר ובגנים משאירים לכל הי</div>Sun, 25 Dec 2016 19:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (עדי בעולם)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=89923&blogcode=14861606http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=89923&blog=14861606