http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657As lead rains, will pass on through our phantoms. (Forever, forever)heCopyright 2026 Wednesday. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657&blogcode=7529636<div align="right" dir="rtl">אז סתם, בשביל לסגור מעגל, אני אעדכן. מממ... הייתי 3 שבועות ברוסיה בחופש, היה מגניב, הייתי רוצה להשאר שם XD אח"כ עליתי לכיתה י', ו... אממ.. זהו פחות או יותר! אה, כן, והבנתי כמה דברים ממש לא מזמן.שינוי גדול עבר עליי לדעתי. כל מה שצריך זה לשמור על החיוך, והסוף הטוב כבר יבוא מעצמו. Don't worry, be happy אז בנימה אופטימית זו, צ'או בננס.</div>Thu, 27 Sep 2007 00:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (Wednesday)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657&blogcode=7529636http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=88657&blog=7529636http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657&blogcode=6913997<div align="right" dir="rtl"> אנשים ואנשות חזרו מקורס מד"צים של הנוע"ל לפני כמה ימים. עד שהתגברתי על העובדה שלא נסעתי, הם חוזרים ומתנפנפים בפניי, כאילו בכוונה, "מד"צים!! אוייי חבל שזה נגמר היה כל כך כייףף!!!111". יופי, הבנתי שהיה כיף, זה דיי ברור שזה יהיהכיף. תמותו. אפרופו מוות, הידעתם שהחופש פאקינג משעמם?! ברור שידעתם, אם אתם יושבים וקוראים את הפוסט הזה, אז אתם יודעים את זה טוב מדי. זה פשוט משעמם במלוא מובן המילה! תיכננתי לעשות הרבה דברים בחופש, אמרתי לעצמי שזה יהיה החופש הכי טוב שהיה לי בחיים עד עכשיו. אבל כמובן, ההורים שלי החליטו להרוס לי 12 ימי מחנה מגניבים בקורס מד"צים. במקום זה עשיתי כבר כל דבר אפשרי. זאת אומרת כל דבר אפשרי שניתן לעשות עם מחשב, טלויזיה ומיטה. ולא בא לי לצאת. בא לי רק לפעמים, אבל לצאת זה פשוט... לטייל ברחובות האכזריים של אשדוד ולחפש צרות. סתם, אצלנו צרות לא צריך לחפש. הן באות אליך לבד. והיום זה ה07.07.07. שמתם לב איך כל יום רגיל בשנה זה "6.7.07" [לדוגמא] וכשמגיע תאריך כל כך מאאאאגניבכמו 07.07.07 פתאום כולם מוסיפים את ה0? מה זה עושה לכם, סיפוק?! בכל מקרה, שמעתי שהיום בתי</div>Sat, 07 Jul 2007 23:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (Wednesday)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657&blogcode=6913997http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=88657&blog=6913997http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657&blogcode=6891398<div align="right" dir="rtl">דרוש: גבר חמוד ומעניין, רצוי חובב אימו, פאנק ומוזיקה טובה בכלליות, שישמש כחבר לילדה חמודה[במידה כלשהיא]וקצת מעצבנת, שאין לה מושג קלוש מהחיים שלה. לפרטים: מסנג'ר: Chikaaa@coolmail.co.il XD צחוקים עם אירית. ב1 בלילה. בואו רק נגיד שנכנסתי למצב כפית נוראי XD אז... אממ... תודה אירית ששיפרת את מצב רוחי! עכשיו אני לא הולכת לחתוך ורידים בגלל הדוחליה סיסקה הזה! [בדיחות של רוסים. לכו תבינו.] אינסה אומר/ת: אירית.אירית אומר/ת:מה?אינסה אומר/ת:יש לי פצע מוגלתי על הרגל.איריתאומר/ת:חחח מרגש ,למה?אינסהאומר/ת:כי גירדתי ויש לי ציפורניים בגודל של מגדל אייפל, אז עכשיו יש לי פצע מוגלתי על הרגל. לילה טוב, ינשופים :)</div>Thu, 05 Jul 2007 01:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (Wednesday)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657&blogcode=6891398http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=88657&blog=6891398http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657&blogcode=6835069<div align="right" dir="rtl">מצלמה חדשה. אז מה עושים עם מצלמה חדשה ושקסית? פותחים גלרייה. גלריית צילומים מרוטשים בפוטושופ, ליתר דיוק. כי פוטושופ זו תוכנה לאנשים מאגניבים. וזה איש שמן. בגלל עודף הנרקסיסטיות, אני אראה לכם בניגוד לרצונכם ציור שציירתי. מאט בלאמי, הסולן של מיוז, בכבודו ובעצמו: [עקום. אני יודעת.] ופספסתי את הכניסה ה3000 שלי. אז החלטתי שכל מי שנכנס ולא מגיב, מקבל מכות. אין שום קשר בין הדברים, אבל רעיון גאוני, נכון? D:</div>Wed, 27 Jun 2007 23:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (Wednesday)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657&blogcode=6835069http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=88657&blog=6835069http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657&blogcode=6803298<div align="right" dir="rtl">"When we first started out I had a really big issue and a lot of my loved ones had a really big issue with the fact that I was totally in pain up there and there was a time when I tried to hurt myself off stage, but I got over that. Like, you should never want to hurt yourself. You should love yourself. Sometimes you have to kind of die inside in order to rise from your own ashes and believe in yourself and love yourself and become a new person and I think that that is going to be a lot of what the next record is about, not to plug it or anything. Like, it's going to talk about dying and coming back to become what you totally want to become. We are all becoming what we want to become." "If for one minute you think you're better than a sixteen year old girl in a Green Day t-shirt, you are sorely mistaken. Remember the first time you went to a show and saw your favorite band. You wore their shirt, and sang every word. You didn't know anything about scene politics, haircuts, or what wa</div>Sun, 24 Jun 2007 00:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Wednesday)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657&blogcode=6803298http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=88657&blog=6803298http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657&blogcode=6761600<div align="right" dir="rtl">הקדמה: הערס המצויידוע בחיבתו העמוקה כלפי האל. אך אין לטעות לרגע- עובדה זו אינה מפריעה לו לנהל את חיו באופן התקין ביותר: הוא לא יהסס להשתמש במשפטי התחלה חסרי כל טיפת מקוריות או הגיון ('תגידי, כאב לך שאבא שלך גנן?'), ותמיד יקפיד על רמה בסיסית ביותר של נימוסים כאשר יתהלך ברחוב הישראלי ('בוא'נה שימי, אחי יא בן זונה, היה אחושרמוטה אתמול בערב!'). בניסוי המדעי שנבצע היום, ננצל את חולשתו של הערס המצוי לפתוח פה על כל אובייקט לא מזוהה שזז לצידו, ובאותה עת ננצל גם את אוצר המילים המצומצם שלו וכן גם את אטימותו: ליקוי בקליטה וראייה מצומצמת של העולם. מתכון: עצבן את הערס. מצרכים: א. שרשרת סמל החיים- א</div>Mon, 18 Jun 2007 19:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (Wednesday)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657&blogcode=6761600http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=88657&blog=6761600http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657&blogcode=6349436<div align="right" dir="rtl">זה מוזר. והבנתי את גודל העיניין רק כמה דקות אחר כך. לקחתי לרגע את היומן שהתחלתי לכתוב ביום האחרון של כיתה ה' עד לימים הראשונים של כיתה ז'. לא עידכנתי על בסיס יום יומי, פשוט, מדי פעם כתבתי שם דברים ופרקתי רגשות. ואתם יודעים מה? שום דבר לא השתנה מאז. הדעות שלי לא השתנו, הבעיות שלי נשארו אותן הבעיות. ההתעסקויות היום יומיות שלי כמעט ולא השתנו. [למי שלא יודע אני כיתה ט'] ברור, שיש דברים שמשתנים עם ההתבגרות שהם לגיטימיים לגמריי, אבל אני מדברת על כך האמנתי שמאז שעברתי לבית ספר אחר, שמאז שעברתי דירה, שהשתניתי מבפנים אחרי שחייתי בחברה של אנשים שהיה לי יותר נח איתם. והיי, אולי הייתי עיוורת, פשוט לא הכרתי אז את האנשים האלה אז הייתי בטוחה שהנה- הכל השתנה, ואני אחיה באושר ועושר לנצח נצחים. לא יודעת, נמאס לי לשפוט את עצמי. נמאס לי לחיות עם הרחמים העצמיים האלה ונמאס לי לשנוא את האופי והמחשבות הדפוקות שלי. אני תמיד פוחדת מדברים- פוחדת שיישכו וישוו אותי לקבוצה וסטיגמה כלשהיא. "מה את עדיין עושה מול המחשב?! לכי להתקלח! אנחנו לא נחכה לך!" אני חייבת להודות לאמא שלי על כך שהתפרצה לחדר שלי כרגע והרסה</div>Tue, 24 Apr 2007 19:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Wednesday)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657&blogcode=6349436http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=88657&blog=6349436http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657&blogcode=6270039<div align="right" dir="rtl">My Chemical Romance. Hand in mine, into your icy bluesAnd then I'd say to you we could take to the highwayWith this trunk of ammunition tooI'd end my days with you in a hail of bulletsI'm trying, I'm tryingTo let you know just how much you mean to meAnd after all the things we put each other through andI would drive on to the end with youA liquor store or two keeps the gas tank fullAnd I feel like there's nothing left to doBut prove myself to you and we'll keep it runningBut this time, I mean itI'll let you know just how much you mean to meAs snow falls on desert skyUntil the end of everythingI'm trying, I'm tryingTo let you know how much you meanAs days fade, and nights growAnd we go coldUntil the end, until this pool of bloodUntil this, I mean this, I mean thisUntil the end of...I'm trying, I'm tryingTo let you know how much you meanAs days fade, and nights growAnd we go coldBut this time, we'll show themWe'll show them all how much we meanAs snow falls on desert skyUntil the end of</div>Fri, 13 Apr 2007 22:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (Wednesday)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657&blogcode=6270039http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=88657&blog=6270039http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657&blogcode=6207384<div align="right" dir="rtl">(*טריגר) מוציאה הכל מנשמתה. את מה שנשאר ממנה. בשבילו, בשבילם. גם אם לא הבינה, זה אף פעם לא היה בשבילה. וכל פעם, עוד פיסה אחת ממנה מתפרקת. והיא עצמה, מפרקת את זה. חלק אחר חלק, מנקה את גופה, נשמתה. אותם המבטים הרוצחים, ואותם הדברים שראתה ורצתה להיות כמותם. והכל השתלט, התערבב עליה כמו רעל, כאילו לה לא היו חלומות, ופחדים. פחדים. ושוב מסתכלת בראי. מורידה את שכבת השומן ההיא, בגד אחר בגד. הילדה הכחושה הזו, לבנה כשלג מתפרקת מבפנים. את מה שתראו בעינייה לא תבינו לעולם. עוד קצת, וזהו. למרות ש, לא נשאר ממנה כלום. תראו אותה, עירומה עומדת, ומולה כל העולם הזה, במראה. רואה את כל מה שאי פעם אמרתם עליה, ועכשיו תראו אותה- עוד צעד וזהו עוד צעד אחד הרחק מלהיות מה שתמיד רצתה. אבל האם תפתחו את העיניים בזמן לראות את ה- גוש עצמות, מול זריחה מקוממת. עוד בובה שבורה, נזרקת מסתם עוד מפעל הבובות, הישר לתוך המגרסה.</div>Fri, 06 Apr 2007 00:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Wednesday)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657&blogcode=6207384http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=88657&blog=6207384http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657&blogcode=6197962<div align="right" dir="rtl">כלום! יופי, היא הבריזה לי.כאילו שזאת הפעם הראשונה שחברה מבריזה לי, הייתי צריכה לצפות לזה. אז מה אם אולי היא לא אשמה, זה באמת קטע לא נעים וזכותי לכעוס. ולהעלב. אני נורמלית, לא? פשוט... רציתי לצאת מהשיגרה. לא עוד יום בבית. איזה בזבוז עלוב של חופשת פסח... כל היום מיטה, מחשב וטלוויזיה. מחר יש לחברה יומולדת, ותכננתי כבר במשך הרבה זמן להפתיע אותה במתנה. היא חברה טובה אז מגיע לה. ולא, כנראה שזה לא יקרה... אלה אם כן משהו יצליח להעיר אותי ב1 בצהריים ולגרום לי ללכת לקניון, לקנות לה משהו. קשה לי להאמין שזה אפשרי. זהו, פוסט קצר, זה מספיק. לא שאכפת לכם. אני הלכתי לחתוך ורידים וליבב על חיי, שיהיה לי בהצלחה, להתראות!</div>Wed, 04 Apr 2007 21:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Wednesday)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88657&blogcode=6197962http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=88657&blog=6197962