http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464יש יותר מידי שטויות שמתרוצצות לי בראש, חשבתי לעשות קצת סדר, ואולי למצוא מקום לעוד כמה מחשבות רציניות..heCopyright 2026 Lightly Sparkling. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464&blogcode=10653289<div align="right" dir="rtl">שאני אוהבת אותך. כלכך. ואת היצור הכי מקסים שיש בעולמות. ואני מאוד מרוצה שאת שלי. ורגועה. ובטוחה. ושמחה (הכי שמחה שאת שלי). וטוב לי שאת פה. תמיד. קטן</div>Sat, 21 Mar 2009 01:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lightly Sparkling)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464&blogcode=10653289http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=88464&blog=10653289http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464&blogcode=9959660<div align="right" dir="rtl">מצחיק לחשוב שכלכך יחלתי לכך, ועכשיו אני חיה את זה.אני אוהבת אותך. כלכך. כבר יותר משבעה חודשים. שבעה חודשים של אהבה.משום מה אני עדיין חושבת מידי פעם על ההיא, וזה כואב לי.כמו פצע בצד של הלב. אני לא רואה אותו. אבל מידי פעם, משהו מושך אותי לחטט בו וזה כואב.אני אפילו לא יודעת למה אני נוגעת בו. כלכך טוב לי איתך [למרות התקופות הרעות, אני שמחה שאנחנו מצליחות לעבור הכל יד ביד].בא לי שהחג הזה יעבור כבר, ואוכל לשוב ולחבק אותך. יש לי להחזיק עד מחר בערב.</div>Mon, 29 Sep 2008 13:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lightly Sparkling)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464&blogcode=9959660http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=88464&blog=9959660http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464&blogcode=9017166<div align="right" dir="rtl">אבל כמה זה כואב לי לשמוע שאת מעשנת, או את הכמיהה הזאת בקול שלך...כמה זה צובט לדעת שאני לא מספיקה, ולא מצליחה להשקיט את הקולות בראש שלך [הראש הקטן והיפה שלך].זה קצת מתסכל- לדעת שגם אם אעשה הכל, עדיין לא תהיי מאושרת באמת.כל פעם שאני שוכבת במיטה עם הפנים לקיר, מביטה על העיגול המקושקש הזה שלך-אני כלכך רוצה למחוק אותו, את כל העבר הכואב הזה, ולצבוע לך אותו בלבן. לתת לך קיר חדש ונקי, בלי כל המשקעים האלה.אני אוכלת את עצמי על שכאב לך כלכך, אפילו שלא היה לי שום קשר לזה.ואז אני אוכלת את עצמי על שהכאבתי לך כלכך, אפילו שזה מה שהרגיש לי נכון, ושלא יכולתי אחרת.לפני איזה חודש כתבתי לעצמי שאם את יכולה לסלוח לי- אולי גם אני יכולה לסלוח לי.לא נראה לי שזה יקרה.:/איףףף אני כלכך אוהבת אותך, אישה שלי. אני לא יודעת מה לעשות עם כל האהבה הזו...אני מדמיינת לעצמי שיום אחד אני אתפוצץ, ואני מדמיינת את זה כמו בסצינה מ'היפה והחיה', אחרי שהיא מנשקת אותו,שהוא מתרומם באויר וכל הזרמים הקסומים הללו יוצאים ממנו-מכפות הרגליים, מקצות האצבעות, מהפה.. אני אתפוצץ מאהבה. אני יודעת.</div>Thu, 17 Apr 2008 19:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lightly Sparkling)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464&blogcode=9017166http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=88464&blog=9017166http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464&blogcode=8855563<div align="right" dir="rtl">את מרגשת אותי.את מקפיצה לי דברים בבפנים.את גורמת לי לחייך עד ששרירי הלחיים כואבים.אני כבר לא זוכרת מה זה לילה בלי לחבק אותך,מה זה בוקר בלי לנשק אותך, בלי לחייך אל העולם כי את פה לצידי,בלי להחזיק לך את היד ולהגיד לך תודה שאת איתי.כבר מזמן אמרתי לעצמי- שאני לא פוגעת בך יותר,אבל גם סמכתי עליך שלא תתני לי הזדמנות.והנה אנחנו כאן- את הכי פגיעה בעולם,כלכך אמיצה, כלכך אוהבת, כלכך בטוחה בדרכייךואני יודעת שאת מפחדת, אנחנו מדברות,איך הצלחת להתגבר על הפחדים- ושוב לשים את ליבך בידי?אני מקנאה בך לפעמים- על שאת יודעת בדיוקמה את רוצה ומה את מרגישה, את יודעת בדיוקלהגדיר את התחושות ולכוון אותן לשאיפות ולחלומות.כלכך רוצה להסביר לך מה את עושה לי בפנים, אבל אין לי מילים,את רוב הדברים שמתרוצצים בי אני כלל לא מבינה,קשה לי להחליט אם הם מאפיינים ומה..אני מתגעגעת למגע של הלחי שלך על לחייכשאני מחבקת אותך, אוספת אותך לתוכי.כלכך רוצה להגן ולעטוף אותך לתמיד,מפחדת שימאס או שאברח או שזה לא ילךאיך אוכל להבטיח לך שזה ימשך לנצח- כי זה מה שאני רוצהכשאיני בטוחה שאני מסוגלת?אני לא יכולה לפגוע בך שוב. אסור לי.לפעמים אני מעד</div>Fri, 21 Mar 2008 21:14:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lightly Sparkling)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464&blogcode=8855563http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=88464&blog=8855563http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464&blogcode=8789426<div align="right" dir="rtl">תמיד אני נתקעת על רעיונות, ומתייסרת בהםומתחבטת עם עצמי עליהםוזה רק רעיון, איש לא אמר שעלי ליישמו.730 זה מכובד לכל הדיעות, אבל לא מספיק לרפואה.זה עובר את סף הכניסה, אך לא בהרבה.אני יודעת זאת, אך החלטתי שאני רוצה ללמוד רפואה.כך החלטתי וכך אעשה. אפילו לא עצרתי לחשוב אם אני באמת רוצה, אם אני חושבת שאצליח למצוא עצמי בתחוםאם אני חושבת שאשרוד 7 שנים בקבעון האוניברסיטה וגחמותיה.בא לי, אז אני אחקור ואבדוק ואוכל עצמי על שלא השקעתי דיו בפסיכו'על שלא למדתי יותר משני שלישים מהמילים,על שלא השקעתי מספיק בתיכון,כי עכשיו לא סביר שאתקבל.למה אם אני חושבת על זה- זה מחייב?ולמה מחייב = שלילי כלכך?למה אני ישר קופצת ו'אני, אני רוצה', ולא נותנת לדברים לשקוע?למה אני חייבת להחליט כשהכל באוויר ובבאלגן?למה אני חייבת להחליט?למה אני חייבת יציבות ומסגרת ו'תגידו לי מה לעשות עכשיו'?ולנושא אחר לגמרי-כל הרגשות מעורבבים צפים ועולים,ואני לא יכולה לתפוס אחד מהם [או כמה] ולהגדיר אותם כרגש.אני לא יכולה להגיד לעצמי 'אוקיי, פרפרים בבטן, התרגשות- אה! אני מאוהבת!'אני לא יכולה להגיד לעצמי 'דכדוך, רגשות אשמה- אה! אני מדוכאת!'אני לא</div>Mon, 10 Mar 2008 18:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lightly Sparkling)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464&blogcode=8789426http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=88464&blog=8789426http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464&blogcode=8700307<div align="right" dir="rtl">בדיוק השבוע נזכרתי במחלה של דודתי היקרה,זכרתי שזו מחלה נפשית שעוברת בתורשה, לא זכרתי את השם...ובכן, זה ידוע שיש לי אי אלו בעיות נפשיות, לכן החלטתי לקרוא בנושא ולראות האם, סופסוף, נוכל לאפיין אותי.לא חשבתי שכן.הסימפטומים שמתאימים להתנהגות שלי:חוויה של קהות רגשית.קושי לתקשר עם אחרים.חוסר מוטיבציה.התרחקות ממגע חברתי: מעביר זמן רב בחדרו.שינוי בדפוס השינה, כך ששינה ועירות אינם תואמים לאלה של יתר בני המשפחה. קשיים בחשיבה כך שמה שנאמר הוא מבולבל וקשה להבנה לאנשים האחרים הסובבים.סיגריה, אם כך.</div>Mon, 25 Feb 2008 00:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lightly Sparkling)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464&blogcode=8700307http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=88464&blog=8700307http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464&blogcode=8669105<div align="right" dir="rtl">פתאום חשבתי על זה, שאולי העובדה שיש לי בעיה עם אהבה של אנשים כלפינובעת מהסופי שבוע שאבא שלי היה חוזר הביתה, מרעיף עלי אהבה, ויומיים אח"כ שוב נוטש אותי.אני צריכה איכשהו לגרום לעצמי להבין שאם אנשים אוהבים אותי- זה לא בהכרח אומר שהם יעזבואם הם אוהבים אותי- זה לא בהכרח אומר שהם יפגעוואם אני אוהבת- זה לא בהכרח אומר שאני אפגע.אני חייבת לברר בנוגע לטיפול פסיכולוגי/אימון אישי. אני חייבת את זה לה, ואני חייבת את זה לעצמי.אני לא יכולה לחרבן את זה גם הפעם, אני לא יכולה לפגוע בה שוב.זה היה כלכך טהור אתמול, וכלכך כמו בפעם הראשונהוהיא חייכה. היא חייכה באמת וראיתי את זה בעיניים שלה.ומצד אחד אני מפחדת עליה, אני מפחדת שאפגע בה, אני לא יודעת למה היא עושה את זה לעצמה, אבל אני כלכך רוצה שנין לזה הזדמנות, כי הפעם אל אהרוס את זה.מצד שני אני חוששת שאולי היא כבר התגברה על הכל, שזה לא באמת בשבילה, שהתרבות הלסבית של ריבאונד עם אחת האקסיות דבקה גם בה.אני כלכך מחזיקה את עצמי קצר הפעם, כלכך לא נותנת לעצמי לספר לי סיפוריםנושמת עמוק מנסה להרגע, שתבוא הרוח ותסחוף אותי.</div>Tue, 19 Feb 2008 23:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lightly Sparkling)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464&blogcode=8669105http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=88464&blog=8669105http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464&blogcode=8656497<div align="right" dir="rtl">חח באמצע עלתה בי המחשבה שעכשיו, ברגע זה- אני מסוממת.איזו התגנבות מרשימה זו הייתה, כאילו הוצאתי לפועל איזה מבצע צבאי בעזה [או בחברון]איך חמקתי החוצה, אל תוך העלטהאז התיישבתי בינות הצלליםהוצאתי בחשאי את המקל הפלאיובתנועת אגודל הפעלתי קסםואחרי יום מלא בהרהורים ומחשבות חרטה- פנו מחשבותי לכיוון אחרטוב שכך, ואם זו המטרה- ניתן לקבוע בוודאות שהקסם עובד.תוהה מה עוד זה אמור לעשות לי, איזה זרמים להעביר בי [חוץ מהעיקצוצים בכל הגוף]איך יודעים שזה עובדחבל שהיא לא פה, חיבוק בהחלט היה עוזראם כי, עכשיו כשחושבים על זה, זה רק היה מחזיר לי את רגשות האשםאני גם מתגעגעת לרעות, כי לא ראיתי אותה איזה שבוע כבר, וממש מצחיק איתה..אני עייפהא אוהל ב בית ג גמל גדול מהי ד זוהי דלת שפותחת את הכל[אני מכריחה עצמי לכתוב פה עד שימאס לי, וכשאין לי מה לכתוב זה קצת בעייתי. אבל אני תוהה לראות אם ישפיע, אם (איףף תוהה לראות?! מה עבר עלי?) זה יהיה שונה הפעם].יש כל כך הרבה בחורות בזמן האחרון, ובעצם אין אף אחת.מתחיל להיות ממש בודד פה, (מאוד קשה פה כל הלבד הזה, אוי ואבוי לי)במסיבות אפופות עשן ורעש נצמדת לבחורות שיכורות מזילות רירבח</div>Mon, 18 Feb 2008 01:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lightly Sparkling)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464&blogcode=8656497http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=88464&blog=8656497http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464&blogcode=8654563<div align="right" dir="rtl">אני כלכך מבולבלת עכשיוכלכך צריכה לחזור למסגרת כלשהיכלכך צריכה משהו קבוע ויציב בחיים שלי, כדי שאוכל לתכנן עצמי על פיואני כלכך אבודה עכשיוכלכך לא יודעת מה אני רוצה/עושה עם החיים שליואני כלכך מנסה להאחז במשו כדי שלא אפול.אני צריכה טיפול, אני יודעת. אני גם מסרבת להכניס את עצמי לכל דבר שהוא לפני שאטפל בעצמי.ואני גם כלכך לא רוצה להכנס לזה שוב, כי אני יודעת שאפגע בה.אתמול נפגשנו. אחרי מליון שנה שלא.התחבקנו וצחקנו והיה טוב.כלכך התגעגעתי.והיא הייתה קצת מסטולה ואני.. לא יודעת.[בכל זאת- אומרים שפעם ראשונה לא משפיעה כלל]ישבנו באוטו והיא תפסה לי את היד.בראש שלי התחילו הצרחות של לברוח, כי אני לא יכולה לעשות לה את זה שובוהיא נפרדה מההיא לפני לא הרבה זמן בכלל, וההיא ואני מדברות וגם לה אני לא יכולה לעשות את זה.וחוץ מזה שאני לא מסוגלת להשלות אותה שוב [אפילו שאני תמיד ארצה אותה קצת, בכל פעם שאראה אותה, וקצת יותר בכל פעם שאחבק]...וקול קטן שאמר לשמור על קור רוח, כי להחזיק ידיים לא אומר כלום.וליוויתי אותה לאוטובוס והיא חיבקה אותי בתחנה, וזה הרגיש כלכך מושלם[אילולא היה הקול הזה שצרח עלי מבפנים. והוא כלכך צרח</div>Sun, 17 Feb 2008 20:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lightly Sparkling)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464&blogcode=8654563http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=88464&blog=8654563http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464&blogcode=8566001<div align="right" dir="rtl">תמיד שצריך להחליט ולבחוראני בורח רחוק, לא מביט לאחורוכמה שכבות שאשיל, יש עוד כלכך הרבה מתחת וכל החומות שאפיל, יש עוד כלכך הרבה אחריובא לי לוותר או לברוח כי די.ההיא שלחה לי קישור לבלוג שלה, כדי שאראה מה עובר עליה, שאפסיק לשאול ולנסות לעזור, פשוט כי אי אפשר [כמה כואב לראות בנאדם שאתה אוהב מרים ידיים ומוותר לעצמו, וכמה קל לעשות את זה לעצמך].אז קראתי ועיינתי, וכמובן [איך לא? זונה אני.] שהייתי להוטה לראות מה היא כתבה עלי..ואיך כל הדם זרם ממני והלאה כשקראתי שהיא הכירה אותי טוב כלכך, טוב יותר מעצמי, וריסנה והקטינה עצמה כדי שלא אפחד ואברח [את כל הפרפרים היא כלאה בפנים].ואני יודעת שאני יודעתשכל מילה או חיוך במקום יכולה לעשות אדם לשליואני יודעת שאני יודעת שאני עושה את זה.[מצחיק שעל כמה אנשים זה פשוט לא עובד (ואיך תמיד רוצים את מה שאי אפשר).]אני מחפשת אהבה כשאני לא רוצה למצואאני מחפשת אהבה כשאוהבים אותי בגלל מישהי שאני לאאני מחפשת שיחבקו אותי ושלא יתנו לי ליפול (אבל אל תגידי שזה מה שאת רוצה לעשות)וכמה הייתי רוצה לדעת להפתח, לבקש, לבכות, להשבר, ליפול, להעזר, להגיד, לנשום, להרגע, להתגבר, להיות פגיע</div>Mon, 04 Feb 2008 01:04:00 +0200nobody@israblog.co.il (Lightly Sparkling)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=88464&blogcode=8566001http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=88464&blog=8566001