http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713סתם מחשבות, לפעמים ציניות ולפעמים רציניות, על עצמי על החיים על העולם ועל סביבתי.heCopyright 2026 Ponderous. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713&blogcode=3424369<div align="right" dir="rtl">"המרכז הארצי לבחינות והערכה" בתחת שלי, המרכז הארצי להתעללויות בצעירים תמימים שכל מה שהם רוצים סך הכל זה להגיע לאוניברסיטה, אבל הם צריכים לעבור 80 מליון תלאות בדרך וביניהם מבחן מהגיהנום שלא אומר |הדגש|כלום|סדגש|, כן כלום על המועמד שרוצה להתקבל לאוניברסיטה!שמונה פרקים מחורבנים כל אחד יותר גרוע מהשני, וביניהם שני פרקי פיילוט שכל הבחינה המזורגגת הזו אני צריך לחשוב "רגע, זה נחשב? זה לא נחשב? זה נחשב?" כל זה במשך 3 שעות ו 20 דקות שבהם אני צריך לענות על יותר מ200 שאלות חלקם שאלות ממש מסריחות במתימטיקה שבכוונה שמים Xים וYים בכל מקום כדי להכשיל, מה הקטע בשביל מה לנסות להכשיל אנשים רק כי הם רוצים להגיע לאוניברסיטה זה לא שאלו דברים שהם יצטרכו להתמודד איתם אי פעם בחיים שלהם כלומר אני לא הולך לאוניברסיטה כדי לנסות להבין למה שטח של מעגל זה עם פאי או בלי פאי אז בשביל מה אני צריך להלחיץ את עצמי במבחן המחורבן הזה על דברים כל כך שוליים ולא חשובים שלא מעניינים אף אחד וללא שום קשר לחיים או לעולם האמיתי איך המבחן הזה אמור לשקף את איך אני אלמד לאוניברסיטה החיים הם לא פסיכומטרי אין שום קשר בכלל ומה הקטע לשים</div>Mon, 20 Feb 2006 21:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ponderous)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713&blogcode=3424369http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=87713&blog=3424369http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713&blogcode=2764518<div align="right" dir="rtl">לאחרונה, התמכרתי למנהג חדש: דיון בפורומים של תפוז (כן כן, המתחרה של ישראבלוג, עמכם הסליחה) בנושא צמחונות. יש לי ווידוי: אני, אינני צמחוני. רחוק מכך. אחד הבילויים האהובים עלי זה על האש. תמיד כשיש יום הולדת או כל סיבה למסיבה, אני הולך עם חברי, שגם הם אינם צמחונים, למסעדת בשר. אני ידעתי שיש אנשים צמחוניים. יש לי ידידה טובה מאוד צמחונית, והכרתי הרבה אנשים צמחוניים במהלך חיי. למרות זאת, רק בשבוע האחרון נתקלתי בצמחונות ככת. למה כת? - האמונה העיוורת שלהם וחסרת הפשרות, כי אכילת בשר היא החטא האנושי הגדול ביותר, וההסברים שהם נותנים לכך - ההשוואה לרצח, והדבר הכי הכי הכי גרוע בעיני - ההשוואה לשואה. כאשר אין להם שום מפלט אחר, הם פונים ל בשר = רצח או אכיל בשר = טראבלינקה.אלו השוואות זולות ונמוכות שמטרתן היא נתינת תחושת סיפוק למי שזורק אותן. ההצגה של "בגלל דרך החיים אותה בחרתי, אני עליון". אני חושב כי באימוץ האמונה של הצמחונות, מטרתה הסופית, אינה באמת הצלת החיות. לשום צמחוני בעולם אין הוכחה כי החיות באמת זקוקות לזעקה. זו סך הכל אמונה כמו כל אמונה. אבל מטרתה, כמו מטרת הדת, היא לתת ל</div>Tue, 01 Nov 2005 01:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ponderous)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713&blogcode=2764518http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=87713&blog=2764518http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713&blogcode=2001299<div align="right" dir="rtl">מחר, אחרי המון המון מתחים לחצים רגשות פחדים רעידות הרהורים ומריבות, אחותי מתחתנת. מדובר על אחותי הצעירה, זו שתמיד הרגשתי הכי קרוב אליה ושתמיד היתה לצדי ואני לצדה, והיא בין האנשים שאני הכי אוהב בעולם ומוכן לעשות בשבילם הכל. היא מתחתנת עם מישהו, שבכל הכנות - אני לא מחבב במיוחד. מכל מיני סיבות. הסיבה העיקרית, שהוא והמשפחה שלו הצליחו לפגוע במשפחה שלי בצורה שאפילו עם כל התלאות, לא היתה. אבל אני צריך לקבל אותו, כי הוא הולך להיות בעלה של אחותי, זו שאני הכי אוהב בעולם. וזה מביא אותי לנושא של השיחה - ההורים שלי. שהם אולי אלו שהכי נפגעו מכל העניין. ההורים שלי הם זוג האנשים הכי חשוב לי בעולם. הרבה אנשים יכולים להגיד כל מיני דברים על המשפחה שלי, דברים טובים ודברים רעים, אבל אף אחד לא מבין באמת עד כמה ההורים שלי הם אנשים מדהימים, בעיני בכל אופן. הם אוהבים את ארבעת הילדים שלהם, ובהם אני, אהבה אמיתית, שהיא הדבר הכי נדיר שיש. אנחנו יכולים לעשות הכל, ואני באמת מתכוון הכל, והם ימשיכו לתמוך בנו ולהיות איתנו. הם בנו לנו יכולת שיפוט אמיתית, שנוכל להסתכל על דברים ולהתמודד איתם, אפילו אם ח</div>Mon, 27 Jun 2005 01:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ponderous)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713&blogcode=2001299http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=87713&blog=2001299http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713&blogcode=1750850<div align="right" dir="rtl">היום, בדרך חזרה מהלימודים, שמעתי שיש פקק. איילון דרום. אז החלטתי לנסוע בדרך אחרת. אבל גם שם היה פקק. וגם בדרך לדרך היה פקק. ואז הפקק שבדרך השנייה הצטלב עם פקק בדרך הראשונה, לפקק שלישי גדול במיוחד. בקיצור, הכל היה פקקים. בגלל - מכבי, מע"צ ומתנחלים. מכבי זה בסדר, כי זה שמח. מע"צ זה מיותר, ומתנחלים זה מעצבן. חשבתי על כל העניין של המאבק של המתנחלים בהתנתקות. אני מכיר כמה מתנחלים, ואלו שאני מכיר לא היו לעולם בטלוויזיה, והם אנשים טובים, חכמים ודי שפויים, שלא שרפו צמיג בחייהם. והם אידיאליסטים, אבל בצורה מאוזנת. ואפשר להבין את זה ואפילו להעריך את זה. אבל, מצד שני, יש את המשוגעים שרואים בטלוויזיה, והמנהיגים שלהם שמשוגעים עוד יותר. ראיתי ב"דין וחשבון" עם רינו צרור את איתמר בן גביר, שהוא בן מנהיגי המאבק, ואישתו, שהיא סתם חבובה. והראש שלי כאב מרוב חבטות עצמיות שנתתי ממבוכה. איפה פסיכיאטרים כשבאמת צריכים אותם? רינו צרור ניסה להציג אותם כמסוכנים, אבל הם לא מסוכנים. הם דבילים. ומטורללים. איתמר בן גביר הוא בן 28, ואישתו איילה היא בת 17.5. איתמר חושב שכל השלטון פה הוא לא כהלכה, כי צריכה</div>Mon, 09 May 2005 21:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ponderous)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713&blogcode=1750850http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=87713&blog=1750850http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713&blogcode=1746640<div align="right" dir="rtl"> יש לנו מדינה מטורפת, כשמדובר במעברים חדים של מצבי הרוח. וכך יהיה הפוסט. אנחנו רגילים הרי. אה, והוא ארוך. אבל לא 'כפת לי, הרי אף אחד לא קורא פה בכל אופן. אז כוס אמק. שבוע שעבר היה יום השואה. השנה, אצלי, הוא היה בסימן שונה. אחותה התאומה של סבתא שלי נפטרה, שתיהן ניצולות שואה. בהלוויה, כאשר התבקשה להספיד, אמרה סבתא שלי כי הן החזיקו ידיים והיו ביחד בתקופת המחנות, ועכשיו היא לבד. באותו הרגע, נשברתי. חשבתי פתאום על העולם שסבתא שלי והמשפחה שלה באו ממנו. כאשר הן היו קטנות, וראו את כל המשפחה שלהן נלקחת מהן, להירצח. ולא היה להן אוכל. שלא לדבר על כל המותרות שיש לנו. ואם מסתכלים על זה בצורה הזו, איזו זכות יש למישהו מאתנו להיכנס לדיכאון כלשהו??? נכון, החיים קשים מאוד מדי פעם, מכאיבים, אם זה עניינים של כסף, של אהבה, או סתם של חוסר סיפוק. אבל - לנו יש חיים. ויש לנו מותרות, אנחנו יכולים לאכול כל מה שאנחנו רוצים, אנחנו זוכים לצחוק ולשמחה אמיתית לפחות פעם בשבוע. נזכרתי בסיפור שסבתא שלי סיפרה לנו פעם, באחת מארוחות שבת השגרתיות של המשפחה שלי. בסיפור, היא סיפרה לנו על אחותה הקטנה. כאשר באו ל</div>Sun, 08 May 2005 23:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ponderous)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713&blogcode=1746640http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=87713&blog=1746640http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713&blogcode=1646584<div align="right" dir="rtl">אבל זה היה לפני שהמוח שלי התקלקל. ולמרות שיש המון דברים שאני יכול לכתוב עליהם כרגע, שום דבר לא יוצא לי ממש. אני יכול לכתוב על: - המשפחה, ועל החתונה של אחותי, שאני לא בטוח בכלל שאני שמח לגביה... בכלל, אני לא מבין את הקטע בחתונות. אני מבין את הצורך להתמסד, ולהיות ביחד עם מישהי שבוחרים שאוהבים אותה לכל החיים. אבל - בשביל מה צריך את כל האירוע הזה שמסביב? סך הכל ערב אחד מטופש בין אלפי ערבים הרבה יותר חשובים ומשמעותיים בחיים. ערב של ארוחת ערב ומסיבה. בעיני זה לא מסמל כלום. סתם משהו להעסיק את היומיום. שעולה המון כסף. בזבוז. אני לא חושב שאתחתן, וגם אם כן - זה יהיה מאוד קטן. בלי כל הסרטים מסביב . - הראש. היתה לי תאונת דרכים לפני שבועיים. ומאז יש לי כאבי ראש עזים עזים, שאני לא יכול לתאר אפילו. הראש כואב לי עד דמעות לפעמים. זה מעיר אותי בלילה. ויש לי סחרחורות, היום נפלתי על הרצפה מסחרחורת. ואני מקיא כל יום. אבל אני מנסה לשמור על זה לעצמי. ואני הולך לעבודה ומקיא ולומד ומקיא וסובל אבל מנסה לעשות את הדברים האלה, כי אם אני אישאר בבית אני אשתגע לחלוטין. - בגלל כל התופעות למעלה, קשה לי להת</div>Sun, 17 Apr 2005 21:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ponderous)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713&blogcode=1646584http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=87713&blog=1646584http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713&blogcode=1625764<div align="right" dir="rtl">The Trial Good morning, Worm your honor.The crown will plainly showThe prisoner who now stands before youWas caught red-handed showing feelingsShowing feelings of an almost human nature;This will not do.Call the schoolmaster!I always said he'd come to no goodIn the end your honor.If they'd let me have my way I couldHave flayed him into shape.But my hands were tied,The bleeding hearts and artistsLet him get away with murder.Let me hammer him today? Crazy,Toys in the attic I am crazy,Truly gone fishing.They must have taken my marbles away.Crazy, toys in the attic he is crazy. You little shit you're in it now,I hope they throw away the key.You should have talked to me more oftenThan you did, but no! You had to goYour own way, have you broken anyHomes up lately?Just five minutes, Worm your honor,Him and Me, alone.Baaaaaaaaaabe!Come to mother baby, let me hold youIn my arms.M'lud I never wanted him toGet in any trouble.Why'd he ever have to leave me?Worm, your honor, let me take h</div>Tue, 12 Apr 2005 20:19:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ponderous)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713&blogcode=1625764http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=87713&blog=1625764http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713&blogcode=1595073<div align="right" dir="rtl">שנייה אחת של חוסר דעת בכדי להרוס חיים שלמים.</div>Mon, 04 Apr 2005 21:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ponderous)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713&blogcode=1595073http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=87713&blog=1595073http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713&blogcode=1536657<div align="right" dir="rtl">אני שונא להיות חולה. תמיד כשאני חולה זה מערבב בעצמו כל כך הרבה - חוץ מההשפעות הפיזיות של המחלה, אני נכנס לדיכאון, ויש לי המון חלומות מוזרים והרהורים על החיים. והפעם זה בא פתאום והלך פתאום. זה התחיל אתמול בצהריים, התחיל להיות לי ממש קרק (ולי אף פעם לא קר, אפילו בחורף אני ישן בלי שמיכה עם חלון פתוח...) אבל ממש קפאתי ורעדתי כולי. אחר כך התחילו לכאוב לי השרירים. הלכתי לישון, למרות שהיתה לי (והיי, עדיין יש) המון המון עבודה לעשות. ישנתי וחלמתי חלומות הזויים למדי שאני לא אציין אותם. פתאום היה לי ממש ממש חם והזעתי. לקחתי אקמול. כל הגוף כאב לי. קמתי, הסתובבתי. אחר כך ישבתי על הספה בסלון ושמתי טלויזיה, בהיתי בלי לזוז כמה שעות. קמתי, הסתובבתי שוב. הקאתי המון. הייתי עצוב. אני לא יודע למה. בסוף חזרתי לישון, קמתי, ישנתי, קמתי, והכל חזר על עצמו כמה פעמים. היום בצהריים כבר הרגשתי טוב, אכלתי ארוחה יחסית נורמלית. אפילו יצאתי לקורס. ייבוא ייצוא וסחר בינלאומי, נדמה לי שהזכרתי אותו כבר באחד הפוסטים המעטים של מרץ. הקורס מעניין דווקא, הרבה יותר ממה שחשבתי. הוא גורם לי לחשוב על הכיוון של שיווק. אני משתתף</div>Mon, 21 Mar 2005 21:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ponderous)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713&blogcode=1536657http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=87713&blog=1536657http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713&blogcode=1507183<div align="right" dir="rtl">החלטתי לנסות לכתוב שוב, למרות שכמה פעמים חשבתי "יש לי מה לכתוב?" והרגשתי שפשוט אין. אני חושב שהשכל שלי הלך לאיבוד איפשהו. למרות שאני עובר תקופה סוערת. רגשות, כעסים, שינויים, כל הבלגן הזה. אני מרגיש תקוע באיזה מצב שאני לא יודע איך לצאת ממנו. משהו בתוכניות שלי כנראה לא היה סגור כמו שצריך. בכל מה שקשור לעבודה, בכל אופן. קשה לי להתרכז. וגם יש לי עניינים משפחתיים להתמודד איתם. אחותי הודיעה שהיא מתחתנת, שזה צריך להיות הודעה משמחת. אבל אני מרגיש מחסום עז בשמחה שאמורה לשרות בי... כי משהו לא שלם בעניין הזה. אבל אני מעדיף לא לכתוב על זה... קשה לי לעבוד כמו שצריך, ואני לא יודע למה. יכול להיות שזה הטרדות המשפחתיות שכתבתי עליהם לפני שנייה, ויכול להיות שזה משהו אחר. אבל משהו עוצר בעדי כרגע מלעמוד בהתחייבויות שלי. וזה דופק אותי, כי אני חייייב את הכסף הזה אחרת אני אסתבך. ואני יודע את זה, אבל משהו למרות הכל עוצר אותי. אולי חוסר סיפוק? אבל ממה כן יהיה לי סיפוק? התחלתי קורס! שוב פעם אני סטודנט, בערך, מן המניין, בערך. התחלתי קורס פעמיים בשבוע של "ייבוא ייצוא וסחר בינלאומי" וזה דווקא ממש מע</div>Mon, 14 Mar 2005 22:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ponderous)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87713&blogcode=1507183http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=87713&blog=1507183