http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87322heCopyright 2026 Stav21. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87322http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87322&blogcode=1948333<div align="right" dir="rtl">שוב עבר הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי כאן, הרבה לא השתנה... אני עדיין עובדת ו... אממ... זהו בעצם כי אין לי חיים. איזה כיף לי!!!עכשיו יום שיש בלילה ומה שאני עושה זה לשבת מול המחשב כי פשוט אין לי חיים. אני מנחה שזה נשמע מוגזם כאילו אני דרמטית או משהו, אבל ככה זה... מצבי כרגע עגום ביותר, אין לי חברים, בעקרון יש לי חברה אחת אבל הקשר ביננו נורא התנתק בזמן האחרון ואני לא בטוחה כמה אני רוצה לנסות לתקן, ומעבר לזה יש את בת דודה שלי אבל היא בת 18 וחצי ויש לה חיים משלה ואני לא רוצה להדחף לה אליהם עם החברים שלה וכל זה ויש לי עוד ידיד שאני מדברת איתו פעם ב... באיסיקיו וזהו מעבר לזה החיים שלי מאוד משעמים. א'-ה' אני קמה מוקדם בבוקר לעבודה (5 בבוקר) חוזרת בערב (6-8 בערב) ויושבת מול הטלויזיה/מחשב. ביום שישי אני קמה מתי שאני מתעוררת ויושבת מול הטלויזיה או מול המחשב כנ"ל לגבי שבת... ככה זה שאין חברים. זאת הרגשה ממש בודדת בגלל כמה סיבות. אחת מהסיבות היא העבודה שאני לא יוצאת מהבית מעבר לעבודה, הסיבה השנייה זה שאין לי עם מי לצאת החוצה, אפילו אם זה סתם ללכת לקניון או להסתובב בעיר או לשבת בבית קפה אבל</div>Fri, 17 Jun 2005 21:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Stav21)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87322&blogcode=1948333http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=87322&blog=1948333http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87322&blogcode=1498029<div align="right" dir="rtl">עבר קצת זמן מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה, האמת לא יודעת למה הספקתי. בכל מקרה לפני חודש נפרדתי מחבר שלי. זאת הייתה פרידה מאוד ארוכה וכואבת... ניסיתי להפיל את זה על עצמי, כיאלו לגרום לו לחשוב שזה בגללי ואני אשמה ככה הוא לא ירגיש רע, אבל זה לא הסתדר... ניסיתי להגיד לו שזה בגללי , שאני צריכה זמן לחשוב על דברים ושאני מרגישה שאני לא מתנהגת כרגילל בחודשים האחרונים ושאני צריכה זמן לבד לחשוב למה זה ככה ומה לעשות בקשרא לזה... אבל הוא כנראה לא הבין כי כמה ימים אחרי זה הוא התקשר אליי, בעקרון זה היה כדי להתייעץ למשהו שהוא רצה את דעתי כי היא חשובה לו, וכל עוד דיברו על זה השיחה הייתה בסדר גמור, אבל ברגע שהוא התחיל שוב לדבר עליינו זאת נהייתה ממש שיחת שאול, זה היה כאילו אני נפרדת ממנו שוב, וזה כאב לי והייה לי קשה ככה שאני מניחה שלו היה עוד יותר קשה, כואב ופוגע אבל לא הייתה לי שום ברירה אחרת, הוא המשיך לבקש ממני שאני אחשוב על זה שוב ואמרתי לו שאני חושבת שאנחנו פשוט לא מתאימים אבל הוא חזר על זה שוב ושוב כאילו נכון שהוא הצד הפגוע, אבל ביקשתי להיות לבד בשקט, הקשבתי למה שאמרת למה לבקש 17,000 פעם שאני אחשוב</div>Sat, 12 Mar 2005 22:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Stav21)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87322&blogcode=1498029http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=87322&blog=1498029http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87322&blogcode=1260637<div align="right" dir="rtl">אתמול בערב נפגשתי עם חברה שלי והיא דווקא הייתה נגד שאני אפרד מחבר שלי. היא אמרה שהיא חושבת רק עליי והיא יודעת שיהיה לי קשה לבד ושאני יהיה איתו עד שנאי אמצא מישהו אחר. אני אישית חושבת שזאת ממש מגעיל לעשות כזה דבר למישהו, להתייחס אליו כאל ברירת מחדל, כאילו אם אין משהו יותר טוב אני אסתפק בו. אני ממש ממש נגד זה ואמרתי לה שלא אכפת לי כמה זה קשה, אם אנחנו צריכים להפרד אז אני מעדיפה להיות לבד מאז לעשות אותו "ברירת מחדל". החלטתי שכנרהא סופ"ש הזה אני אדבר איתו ואני אבקש ממנו שניקח הפסקה לשבועיים ככה שנאי אוכל לראות באמת מה אני חושבת. אם הוא יחסר לי בשבועיים האלה אז אני אבין שאולי עוד יש על מה לעבוד. ואם זה יהיה סתם פחד מלהיות לבד אז זה יוביל לפרדה. אני לא רואה ברירה אחרת. אם זה לא זה אז שנינו צריכים להמשיך הלאה למצוא מישהו אחר שיותר יתאים לנו. כנראה it wasn't ment to be.... אני רק מקווה שאני לא ישאר לבד, בודדה וגלמודה, כי זה יהיה לי נורא קשה... יש אנשים שאוהבים מידי פעם להיות לבד עם עצמם אני ממש לא, אני אוהבת להיות עם אנשים אחרים. אני מניחה שחבר שלי גם שם לב שהיחסים ביננו כבר לא ממש טובים.</div>Wed, 12 Jan 2005 22:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (Stav21)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87322&blogcode=1260637http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=87322&blog=1260637http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87322&blogcode=1255759<div align="right" dir="rtl">היום היה לי יום חופש. היה ממש נחמד לקום ב-10 בבוקר זה ממש מאור בשביל מישהי שרגילה לקום כל יום ב-5. אכלתי פרילי (אננס) ונסעתי עם אמא לבנק לפתוח קופת גמל, אין לי מושג מה זה, אבל אמא מבינה אז שיהיה. אח"כ נסענו לקניון כי מישהי שעובדת איתי טסה שבוא הבא לאמריקה לאיזה חצי שנה-שנה ורצינו לקנות לה מתנה - החבר'ה מהעבודה. נכנסנו לחנות והתחלתי להסתכל מה יש האמת בהתחלה חשבתי על בגדים טרמים כי היא אחת כזו שתמיד קר לה אז זה יכול להיות אחלה איזה סט של גרביים וחולצה (כי התקציב הוא בסביבות 200 ש"ח). בכל מקרה, בעודי מסתכלת בבגדים התרמים (תרמי זה ב-ת' או ב-ט'???) שמעתי מאחורי קול ששואל האם אני צריכה עזרה, הסתובבתי וראיתי את המוכר, שאפשר לומר שהוא נראה ממש אבל ממש אבל ממש לא רע! הוא כמובן מצידו לא הסתכל עליי אפילו לשניה מעבר ללהמליץ מה לקנות בתור מתנה. דיי צפוי, ככה זה תמיד, בנים פשוט כנרהא לא מוצאים בי משהו מעניין/מושך. בכל מקרה זה לא שהיה יכול להיות בינינו משהו כי אני עדיין עם חבר שלי ואני בחיים לא אבגוד בו. למרות שאני מסתכלת על בנים אחרים והם מוצאים חן בעייני, אבל זה לא ממש בגידה כי בראש מותר הכל, כל ע</div>Tue, 11 Jan 2005 17:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Stav21)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87322&blogcode=1255759http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=87322&blog=1255759http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87322&blogcode=1253051<div align="right" dir="rtl">הבוקר שוב קמתי ב-5 כרגיל אין מה לעשות ככה זה שטוחנים לך ת'תחת. מההתחלה היה רק בלאגן המערכת המרכזית בעבודה קרסה וכל האראים עלייה לא היו זמינים אז אני ו-2 החבר'ה שעובדים איתי היינו צריכים לנסות לסדר הכל. לכו תבינו לבד איך להפעיל מסוף MF, כמעט בלתי אפשרי... לקח לנו קצת זמן אבל בסוף השתלטנו על העניינים רק שכל פעם שפתרנו תקלה, קרתה תקלה אחרת (לא באשמתנו! באמת שלא!) הקיצר סיוט שלא מהעולם הזה. בגלל זה אפילו נשארתי שעה יותר ממה שהייתי אמורה להשאר בעבדוה. מרוב כל הלחץ והבלאגן התחלנו כבר להתחרפן בעבודה והגענו למצב כפית וכל הזמן צחקנו משטויות ממש מפגרות... זה היה בערך החלק היחיד שהיה טוב ביום הזה. היה גם עוד חלק נחמד. אוףףףף אני מרגישה כ"כ רע לכתוב את זה אני מרגישה כאילו אני בוגדת בחבר שלי למרות שזה ממש לא רציני. כאילו יש חברה שתומכת במחשבים שלנו ויש טכנאי שאחראי לבוא כל פעם שיש תקלות והוא דיי חמוד. לא נרהא לי שיש מצב למשהו אבל הוא חמודדדדדד, ואני מרגישה רע שאני חושבת עליו ככה כשיש לי חבר. בכלל בזמן האחרון המחשבות שלי ממש לא בסדר. אני חושבת על אנשים אחרים שהם לא חבר שלי. כאילו זה לא ממש אנשים זה</div>Mon, 10 Jan 2005 20:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (Stav21)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87322&blogcode=1253051http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=87322&blog=1253051http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87322&blogcode=1249109<div align="right" dir="rtl">היום בעבוד כרגיל היה יום מעיק... השעון המעורר צלצל כרגיל ב-5 בבוקר אבל החלטתי שאני יעצום עיניים רק לעוד דקה ואז אני אקום, כשפקחתי אותן כבר היה 5:35, עשר דקות לפני שאני אמור לצאת לרכבת אחרי התלבטות קצרה החלטתי לקום ולהתארגן מהר ולא להמשיך לנמנם ולתפוס את הרכבת הבאה. למזלי אכן הצלחתי להתארגן תוך 10 דקות והגעתי לרכבת בזמן וכך התחיל לו עוד יום של עבודה... כמו כמעט כל יום בחצי שנה האחרונה. לקום ב-5 בבוקר זה מתיש נורא לא חשוב כמה ישנתי לפני. אפילו בצבא קמתי יותר מאוחר מזה... ממש התעללות בבני אדם חפים מפשע... בכל אופן היה יום כמו תמיד הרבה כאבי ראש והרבה זריקות אחריות (עליי כמובן). בקיצור אחלה בחלה של יום. שנגמר, תודה לאל, ב-18:15 כשחזרתי הבייתה... היום בעבודה היה אצלנו איזה טכנאי מחשבים שהתקין איזה תוכנה וסתם ישבתי ודיברתי איתו והוא אמר שאני מאוד דומה בתחומי התעניינות שלי לאחיו ושהוא חושב להכיר בינינו. אמרתי לו שזה לא אפשרי כי יש לי חבר. אבל עמוק בפנים דווקא חשבתי שאולי כדאי לי להכיר אותו... אולי יצא מזה משהו טוב.. זה דיי מגיעל מצדי לחשוב ככה כשיש לי חבר, כאילו אני חושבת שאני חייבת לו</div>Sun, 09 Jan 2005 20:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (Stav21)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87322&blogcode=1249109http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=87322&blog=1249109http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87322&blogcode=1241828<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת אם מישהו קורא את זה, אבל אני מרגישהשאני חייבת לכתוב את הבלוג הזה למרות שכל הרעיון הזה של לכתוב את המחשבות האישיות של והרגשות שלי באינטרנט, במקום שכולם יכולים לראות נראה לי קצת מוזר. אבל אני מרגשיה שאני חייבת להוציא את זה החוצה. קשה לי להמשיך לשמור הכל בפנים. וזאת הדרך היחידה שלי להוצאי הכל החוצה כי אני מרגישה שכמעט אין לי עם מי לדבר... אמנם יש את החברה הכי טובה שלי אבל אני לא יודעת בזמן האחרון אני מרגישה שהתרחקנו... ועם חבר שלי אני ממש לא יכולה לדבר על הבעיות (שזה גם בעיה מסויימת) גם כי הוא קשור לחלק מהבעיות וגם כי אני לא מרגישה בנוח לדבר איתו על בעיות מסויימות... אמא שלי היא גם לא הכתובת כי גם לה יש חלק בכל העניין וזה בערך האנשים שיש לי בחיי שאני יכולה לדבר איתם... ככה שאין לי יותר מידי אופציות. חשבתי לא מזמן להתחיל ללכת לפסיכולוג אולי, ככה אני גם אוכל לשפוך הכל החוצה ואולי הוא גם יוכל לעצור לי ולייעץ לי בנושאים מסויימים שאני ממש לא יודעת מה לעשות לגביהם אבל זה נרהא לי מוזר לשבת מול בן אדם מבוגר ונסות להסביר לו מה מפריע לי ולחלוק איתו את המחשבות והרגשות שלי. בכל מקרה עד</div>Fri, 07 Jan 2005 19:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (Stav21)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=87322&blogcode=1241828http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=87322&blog=1241828