http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865761Just another 20 something looking for some goddamn answers about lifeheCopyright 2026 Answer Seeker. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865761http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865761&blogcode=14897694<div align="right" dir="rtl">מכירים את זה שכשרע לכם אתם רוצים לדבר אבל אחרי שמצליחים לקום כאילו זה לא קרה מעולם?אני.אני מסוגלת להיות על סף סיום ושבוע לאחר מכן אני אהיה בסדר. למה? כי אני לא פותחת את הכונכייה שלי מספיק כדי שהכל יצא, אז מדי פעם כשאני מועדת קצת וחריץ נפתח אני בתוך בור וכשהחריץ נסגר שוב שבוע אחרי הכל חזר לקדמותו.בפועל, הכונכייה שלי מלאה ברפש, עומק, בעיות ולבד, מלא לבד ובעיקר לבד.איך הייתי רוצה להיות מהאנשים שעושים ניקוי לנפש עם פסיכולוג או אפילו חבר שאתה באמת בוטח בו, אבל בינינו הכל אינטרסים עם חברים. אני לצערי לא פותחת את הכונכייה אפילו לא בעד שלום, כזו אני וזה מעצבן אותי.אני לא רוצה ליפול לבור כל פעם שאני מועדת קצת, אני רוצה להיות מסוגלת לשלוט על הרגשות שלי והבעיות שלי ולהתמודד עם מה שצריך כשצריך.עד המחשבה הבאה</div>Mon, 29 May 2017 22:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (Answer Seeker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865761&blogcode=14897694http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=865761&blog=14897694http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865761&blogcode=14894233<div align="right" dir="rtl">בתור אחת בלי סיבולת לב ריאה, לעלות במדרגות ועוד בחום של ישראל זו מטלה מפרכת, מה שמוביל אותי לאיך כרגע אני רואה את חיי- עלייה שמובילה למקום לא ידוע והדרך נעשית פשוט יותר ויותר קשה.באופן ממש מוזר, העובדה שיש לי מקום לפרוק גרמה לי להרגיש טוב עם לא להרגיש טוב. בתוך הקהילה המתוסבכת הזאת שמתוכה אולי 0.001% יקרא את זה, משום מה גורם לי להרגיש שיש מי שמקשיב.. זה לא שחברים לא מקשיבים אבל כמובן יש את הפקטור של הם אשכרה מכירים ויודעים מי אתה, לכמה עומק שבחרת לפתוח את עצמך.אלוהים יודע מתי פעם אחרונה קניתי קופסאת סיגריות, אבל היום כן, הייתי צריכה פריקה, הייתי צריכה משענת מחורבנת ועוד בחום הזה לא כיף בכלל לעשן בחוץ.סיגריה אחרי סיגריה, לא סופרת בכלל כמה, פשוט מורידה אותן בניסיון להשקיע מחשבה ריקה בשאיפה ונשיפה.רק לא לחשוב יותר, לא לשקוע יותר.אני מרגישה שהפכתי מעין רובוט 'אל תישברי עכשיו, תדחי את זה, עוד קצת הכל בסדר', רק לא לפני המבחנים, מספיק קשה לי השנה הזאת לא רוצה למשוך קורסים.אבל, האם אפשר לקרוא לזה דיכאון אם אני עדיין מתפקדת?אני כמו דיכאונית בתפקוד גבוה, כאילו לא מספיק לאכול לעצמי את הראש במחשבו</div>Sun, 14 May 2017 22:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Answer Seeker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865761&blogcode=14894233http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=865761&blog=14894233http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865761&blogcode=14894049<div align="right" dir="rtl">אני לא יודעת אם אני באמת אצליח לשמור על בלוג אבל ננסה בפעם האלף..קשה לי לנשום. יותר ויותר קשה לי לנשום.יש ימים, רוב הימים, אני מרגישה כאילו מעיפים אותי מכל המדרגות.המון פעמים אני מרגישה כל כך אאוט מהכל שאני חושבת לעצמי 'למה לא למות בעצם' אני יודעת שזה נשמע כמו ילדה שרוצה תשומת לב, אבל זה פשוט זה.. יש משהו שנשמע כל כך מרגיע בלמות.הרחקת הלכת הזו נובעת מזה שאני מרגישה שזו הדרך היחידה שלי לברוח מכולם, מהכל, מעצמי.הביטחון שלי בחברת בני האדם פוחתת מידי יום, ולא, לא בגלל סיפורים על ישראל והעולם והנשיא שעשה ככה.. אלא האנשים מסביבי ומצבים בהם אני נתונה אליהם שפשוט גורמים לך לאבד את השפיות.אבל הדבר הגרוע ביותר הוא להבין שאלה הם פשוט בני אדם. ממתי המשפט 'תמיד תפגשי אנשים כאלה' אמור להרגיע? כל מה שאני מרגישה מהמשפט הזה הוא שאני לעד אצטרך להילחם.אבל נמאס לי להילחם, אני פשוט רוצה להתקיים על הנתיב שלי ושהמכוניות האחרות פשוט ימשיכו לסוע.</div>Sun, 14 May 2017 00:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (Answer Seeker)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=865761&blogcode=14894049http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=865761&blog=14894049