http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979הגיגים וחוויות מחיי היומיום שלי כאמא לילד מקסים ומיוחדheCopyright 2026 אני איריס. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979&blogcode=14890660<div align="right" dir="rtl"> לכיתה של הגוזל הגיע לפני שנה ילד עם אותו שם ומאותה עיר, והוצמדה לו, רחמנא ליצלן, גם אותה מטפלת רגשית בבית הספר. זה כנראה הספיק כדי להוות מצע ליחסי אהבה-שנאה ביניהם שהידרדרו לא מזמן לחודש של נתק ולשיא ממש כשקיבלתי לפני יומיים טלפון מהמורה. בשיחה אמרה המורה שהילד שלי צרח על הילד השני, בערך 714 פעמים: אתה החיקוי שלי. לפי מה שהבנתי, הילד השני, נקרא לו מקורי לצורך העניין, כנראה צעק עליו בחזרה שהוא עצמו החיקוי שלו אבל בעיקר לא הבין מה קורה ומאיפה נחת עליו פטיש הגומי הזה של יום העצמאות. בבית, ביררנו מהם הדמיון וההבדלים בין שניהם &ndash; גם הפורמליים &ndash; שם משפחה, כתובת, השמות והמקצועות של ההורים וכו', וגם המהותיים יותר &ndash; התכונות שלהם ומה כל אחד מהם אוהב לעשות. הגוזל הגיע די מהר למסקנה שבעצם אף אחד מהם אינו חיקוי של האחר. לפני שהספקתי לטפוח לעצמי על השכם בשביעות רצון ולומר ג'ק-איזו-אמא-שאקלית-את-רובינזון, קיבלתי סמס מהאמא של מקורי ששני הילדים קבעו להיפגש לצפות בזיקוקין של יום העצמאות ברחוב הראשי בעיר, עוד בכלל לפני השיחה הכה מעוררת השראה שניהלתי עם הגוזל. כנראה</div>Sat, 29 Apr 2017 20:52:00 +0200info@iltargum.com (אני איריס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979&blogcode=14890660http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864979&blog=14890660http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979&blogcode=14889269<div align="right" dir="rtl"> לפני כמה ימים שלחתי את הגוזל לקנות בקבוק משקה קל וכשחזר, הוא סיפר שכמה ילדים קיללו אותו. הוא נכנס הביתה עצוב. ליבי יצא אליו. הוא שאל למה הם קיללו אותו. לא ידעתי מה לומר לו. ליבי יצא אליו שוב. רק שאלתי מה הוא עשה. הוא אמר שלא עשה דבר, רק עלה הביתה. שיבחתי אותו. לילדים יש הרי את הרדאר הזה. הם רואים וקולטים את כל מי ששונה מהם, ולו במעט. הגוזל שלי הוא ילד יפה תואר והשונות שלו לא ניכרת במראהו. אז מה. לילדים יש את היכולת הזו, חיישנים בלתי נראים לאתר את השונות הזו ולעוט עליה כעיטים. גם למבוגרים כמובן. אני לא בטוחה שהוא הבין למה שיבחתי אותו למרות שהסברתי לו. מבחינתי הוא עשה לגמרי את הדבר הנכון. לא איכפת לי שאולי הוא עשה חישוב סיכונים, שראה שהוא אחד והם רבים ולכן החליט להתעלם. אם היה מקלל אותם בחזרה הדבר היה עלול להיגרר במהירות למכות ולאלימות. וזה משהו שאני מנסה ללמד אותו להימנע ממנו ככל האפשר. יש לנו כל כך הרבה מזה ממילא במחוזותינו. קוראים על זה כל יום בעיתון ובאינטרנט ושומעים בחדשות. זה לא שהוא טלית שכולה תכלת ואף פעם לא מקלל או מרביץ בבית הספר. אבל הפעם הוא עשה את הד</div>Sun, 23 Apr 2017 12:19:00 +0200info@iltargum.com (אני איריס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979&blogcode=14889269http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864979&blog=14889269http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979&blogcode=14888130<div align="right" dir="rtl"> ביום השני של החופשה בצימר הרגשתי שהמשועמם שלי זקוק לקצת זמן איכות עם אמא שלו. נטלנו את כלבתנו האהובה, נסענו לפארק באשדוד ומשם התרחקנו מעט לכיוון שפת הים, מה שהתברר כטעות מרה. הילד, כמו כמעט כל ילד שרואה ים, הפשיל את מכנסיו מעל הברכיים ונכנס לטבול רגליים, אבל משהו השתבש שם ותוך 3 שניות בדיוק, הוא החל לצרוח ששורף לו ויצא החוצה בריצה. או, כל החוף שמע טוב מאוד ששורף לו. ואני, כמו כל אמא שהילד שלה במצוקה, הפכתי למקגייוור ומחצי בקבוק מים, חבילת טישו, חולצה וכמה סוכריות מנטה מאחד הפוסטים הקודמים על ניסוי מדעי שנותרו לי בתיק, הקמתי מיד מרפאת שדה סופר משוכללת, או מוטב לומר מרפאת חוף, והענקתי לו טיפול עזרה ראשונה. כל זאת תוך שאני מחייכת בחינניות והכרת תודה מעושה לכל מאן דהו שעובר ומציע את אהדתו/טיפו. טוב שלא עלה על דעתי באותו רגע שהצריבה יכלה להיגרם גם ממדוזה &ndash; בכל זאת אפריל &ndash; כי באמת שאין לי מושג אם הייתי יכולה להעניק לו על החוף את הטיפול שהוענק למוניקה מ- "חברים" כשהיא נצרבה על ידי מדוזה. גם למאמא מקגייוור, עם כל הכבוד, יש קווים אדומים. בדרכנו חזרה לפא</div>Tue, 18 Apr 2017 12:39:00 +0200info@iltargum.com (אני איריס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979&blogcode=14888130http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864979&blog=14888130http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979&blogcode=14887634<div align="right" dir="rtl"> לרגל החג החלטנו שגם אנחנו נצא למסע ויצאנו &ndash; הגוזל ואנוכי ועוד משפחת חברים &ndash; לצימר באחד מהמושבים בדרום הקרוב. אבא של הגוזל נאלץ ללכת לעבודה. הילדים, יש לציין, סייעו באריזה, בפריקה ובסידור, אחר כך פנו להתרוצצות בין הבריכה, הג'קוזי והקמת להקת מוסיקה מקצועית בהנחייתו של בנו של בעל הצימר. בערך באחת בצהריים הכריזו שמשעמם להם. אני יכול שניצל? אני יכול אורז? אני יכול שניצל על האורז? אורז על השניצל? יש בזה בשר? איכס. אין בזה בשר? איכס. תראו איך אני מנגנת בתוף. אנחנו עושים הופעה. לא, אחר כך. תיכנסי איתי לבריכה. את יכולה לקשור לי את הבגד ים? תנפחי לי את האבוב. תני לי את המצוף. איפה השמפו? אני יכול חטיף? את לא רוצה להיות איתי? את יכולה לעשות לי נעים בגב? מסג' בכפות הרגליים? אפשר ארטיק? אני ישן במיטה הזוגית! אני עושה מה שבא לי! נו תראו, אני עושה מה שבא לי! אפשר להפעיל את הבועות בג'קוזי? את הזרמים? להעלות את החום? להוריד? טוב, אני יוצא. אפשר לקחת את הכלבה לטיול? ועכשיו? אפשר לתת לה במבה? ועכשיו? את יודעת אילו סוגי פילים יש? אני הולך לבקתה השנייה ולא חוזר יומיים. וגם לא א</div>Sun, 16 Apr 2017 15:08:00 +0200info@iltargum.com (אני איריס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979&blogcode=14887634http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864979&blog=14887634http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979&blogcode=14886026<div align="right" dir="rtl"> לפני מספר ימים החליט הגוזל לערוך ניסוי מדעי / למתוח את אבא שלו לרגל האחד באפריל על ידי הכנסת סוכריית מנטה לבקבוק קוקה קולה ובדיקה מה יקרה כשאביו מולידו ישתה ממנו. בהיותי בעד קידום נמרץ ואקטיבי של תרבות, אמנות ומדע באופן כללי, וידאתי שיש אמבולנס בקרבת מקום, על כל צרה שלא תבוא, ויצאנו ביחד לרכוש את הציוד לניסוי, קרי סוכריות ושתייה קלה. שעה ארוכה עמל הגוזל על התקנת הניסוי אלא שאני, בניסיוני המוטעה מיסודו לנקות את משטח המעבדה המאולתר, פגעתי במבחנה יקרת הערך (בקבוק הקולה) ותוכנה נשפך. גורלו של הבקבוק השני שהגוזל אץ לקנות לא היה טוב יותר מזה של חברו, אבל אם הבקבוק הראשון היה אדיב מספיק כדי להתיז רק טיפות אחדות, הרי שהבקבוק השני &ndash; שכבר נוער כמה פעמים &ndash; נקם את נקמת קודמו וכל תוכנו הצליח למצוא את דרכו לג'ינס שלי, לשולחן וכמובן לרצפה שנשטפה היטב רק ערב קודם. יש לציין שגם מלאי הסוכריות שאמורות היו משום מה לצוף מעל הנוזל מבלי לשקוע בתוכו בעזרת חוטי ברזל מאולתרים ואכזבו מאוד את המדען הצעיר כי התעקשו בכל מאודן לשקוע &ndash; הלך ואזל, ובקשתו לרדת לקנות בקבוק שליש</div>Sun, 09 Apr 2017 11:01:00 +0200info@iltargum.com (אני איריס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979&blogcode=14886026http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864979&blog=14886026http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979&blogcode=14884503<div align="right" dir="rtl"> בבית הספר של הגוזל אין שיעורי בית ואם יש &ndash; הם לא בגדר חובה. קצת כמו חוקי התנועה באיטליה. או בתורכיה. לא זוכרת. מה שלא יודעים &ndash; לא באיטליה, לא בתורכיה ועד לאחרונה גם לא בבית הספר &ndash; הוא שאצל אמא של הגוזל יש מדיניות שונה לחלוטין: שיעורי בית אינם המלצה אלא בגדר חובה. כנראה שאני צריכה לפתוח שגרירות בשלושת שטחי השיפוט האלה להעברת המסר בצורה רשמית וברורה. וכך, לאחר שהגוזל קיבל סוף סוף שיעורי בית לסוף השבוע &ndash; בלחצי המתון עד כבד על כל גורם אפשרי בבית הספר &ndash; נדרשנו לעניין ביום שבת. הפעם הגדילה המורה לעשות ובמקום תרגיל ורבע, היא שלחה שלושה דפי שאלות, אמנם מרווחים היטב, אבל שלושה. כמובן שהגוזל פרץ בסדרת טענות ומענות שלא היו מביישות כל סרט תורכי או הודי ושהחלה ב- "שלושה שיעורי בית?" נמשכה בשאלה הכה מוצדקת ומקורית "למה רק לי יש שיעורי בית?" והסתיימה בבכי קורע לב ומחריש אוזניים. לא יודעת איך השכנים לא פנו למשטרה. כאמור, כוכב בוליוודי בהתהוותו. כל הסבר על זה שהוא מקבל שיעורי בית משום שהוא נבון ומסוגל נפל על אוזניים ערלות וכל ניסיון לעידוד שאני פה</div>Sun, 02 Apr 2017 13:29:00 +0200info@iltargum.com (אני איריס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979&blogcode=14884503http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864979&blog=14884503http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979&blogcode=14883087<div align="right" dir="rtl"> בדרך כלל אני כותבת על הכמעט, הבערך, העל-יד, בטווח אזימוט כללי של צעדי ההתקדמות קדימה וההתקדמות לאחור של הגוזל שלי, כשהמצפן מראה צפון ואנחנו בכלל אי שם בדרום. היום, לעומת זאת, אני רוצה דווקא לספר על הבדיוק, הבול, הממש, הקליעה למטרה. ביום שישי האחרון שלפנו את הגוזל מבית הספר, יחד עם עוד כמה גוזלים משפחתיים אחרים, ונסענו לאחת משמורות הטבע במרכז הארץ. שמורת טבע יפהפייה, עם גתות לדריכת ענבים, גלגל לשאיבת מים, אינספור פרחים וצמחים ועוד כהנה וכהנה שכיות חמדה. הזמנו סיור מודרך וזכינו לפגוש מדריכה מלאת ידע, שלווה וסטואית ואולי אפילו פלגמטית במידת מה. היא פשוט הלכה בקצב של הקבוצה שלנו, פיזרה את ידיעותיה לכל דורש, לא התיילדה ולא ניסתה להתחבב על איש אבל תוך שנייה או שתיים זכרה את שמות כולנו. והפלא ופלא &ndash; או שלא &ndash; הילד שלי, שבדרך כלל רץ קדימה ולא מקשיב, מחפש איך להפריע, מטפס לאן שאסור וקופץ לכל בור שנקרה על דרכו, התחבר לגברת המקסימה הזו, שלא כפתה את עצמה ואת האישיות שלה, והצליחה לדבר איתו, להסביר לו דברים ולזכות בהקשבתו ואפילו בכך שישאל אותה שאלות (אף פעם לא קורה!).</div>Sun, 26 Mar 2017 14:31:00 +0200info@iltargum.com (אני איריס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979&blogcode=14883087http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864979&blog=14883087http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979&blogcode=14881546<div align="right" dir="rtl"> בחופשת פורים נסענו הגוזל ואני על מיטב מחלצותינו (טרנינג וג'ינס פושטי בהתאמה), מיטב חברינו (משפחה אחת) וקצת צידה לדרך (בקבוק מים), לאחת המשחקיות האתגריות בלב השרון. כשהגענו, נרשמו הגוזל וחברו, תוך גילויי התלהבות ניכרים, ברשימת ההמתנה לעלות על נדנדה אווירית שמעלה אותם לקומה העליונה להמשך המסלול, ששם התרחש ככל הנראה רוב האקשן במקום. אחר כך ירדו לקומה התחתונה והמתינו בהתרגשות ששמם ייקרא. ברגע ששמם נשמע בחלל המשחקייה, חברו של הגוזל חישב כנראה את מערכת הסיכויים לעומת הסיכונים והחליט לערוק ברגע האחרון בעוד שהגוזל עצמו נרתם באומץ לב ובנונשלנטיות לרתמת הבטיחות, עולה לנדנדה האווירית שמסיעה אותו לתחנה הבאה במסלול, ואכן מגיע אליה בבטחה. אבל &ndash; ברגע האמת, כשהיה צריך להמשיך במסלול, הוא נעמד לו על קוביית העץ שהמתינה שם במרום כתחנת ביניים &ndash; כמו אחד הקדושים המעונים שחיו את חייהם על עמוד &ndash; ונעצר. לא להמשיך ולא לחזור. לא לבלוע ולא להקיא. אלא שבניגוד לאותם מרטירים צנועי לכת ומסתפקים במועט, הילד שלי החליט לפצוח בסדרת צווחות, צרחות ובכי ובדרישה שמישהו יבוא לחלץ אותו. </div>Sun, 19 Mar 2017 15:29:00 +0200info@iltargum.com (אני איריס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979&blogcode=14881546http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864979&blog=14881546http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979&blogcode=14879865<div align="right" dir="rtl">בערך שבועיים לפני פורים, התכנסה הסנהדרין הנכבדה בראשותו של הגוזל שאמר שהוא רוצה להתחפש לגרוט מהסדרה "שומרי הגלקסיה". למי שלא יודע, מדובר בדמות של מעין עץ-אדם בעל כוח עצום. מכיוון, אני מודה שלשמחתי, שלא ניתן למצוא את התחפושת הזו ברשתות הצעצועים למיניהן, פתחנו &ndash; אבא של הגוזל ואני &ndash; בתוכנית מהונדסת ומסודרת לעילא ולעילא, עם כרטיסיות, דפי אקסל ושלבים מדויקים, לעיצוב והכנת התחפושת, החל מרכישת טפטים בטקסטורות עץ שונות וכלה בקישוש נחוש ועיקש של ענפים ועלים בכל גינות העיר לשם תוספת אותנטית. טרחנו ועמלנו על הכנת התחפושת כשהשתתפותו של הגוזל התבטאה בעיקר בצפייה בטלוויזיה אבל גם בעידוד מרגש שנע בין "איכס" ל- "זה דווקא מגניב". את ההשתתפות הפעילה שלו ייעדתי להכנת המסכה, אבל שומו שמיים &ndash; חצי דקה לפני רגע האמת, הוא הודיע קבל עם ועדה שהתחפושת "מדוחכת" ושהוא לא מוכן ללבוש אותה. לאחר התלבטות קצרה האם להכריח אותו ללבוש את התחפושת עליה עמלנו כה רבות ולהיראות כמו לוח פורמייקה או לחילופין פרסומת מהלכת למטבחים (נודה על האמת &ndash; לאבא של הגוזל ולי במשותף יש 4 ידיים שמאל</div>Sun, 12 Mar 2017 18:44:00 +0200info@iltargum.com (אני איריס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979&blogcode=14879865http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864979&blog=14879865http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979&blogcode=14878316<div align="right" dir="rtl"> קורה שלפעמים לילד שלכם יש הברקה אבל כזו שגורמת לכם שמחה ועצב גם יחד? אז היום, הגיע הילד מבית הספר ובישר לי שהוא מרגיש בודד ורוצה להכיר יותר חברים בעיר מגורינו. הוא צודק: זו אכן בעיה מכיוון שהילדים בכיתה שלו מגיעים מצפון ומדרום וקשה לרקום חברויות מחוץ לשעות הלימודים. מצד אחד, שמחתי כי הוא הצליח לבטא את עצמו ולדייק את התחושות שלו וגם לבקש עזרה באותה נשימה. הידד האח! מצד שני, כמובן, נצבט לי הלב ובאותו הרגע, כמו כל אמא דואגת והיסטרית קלות, שלפתי נייר ועט והצעתי שנחשוב על פתרונות. אחרי שפסלנו כמה רעיונות, מסיבות שידועות אך ורק לגוזל, ננעלנו על האפשרות למצוא חברים חדשים בחוג חדש ומפה לפה נפל הפור על חוג ג'ודו. יש לציין שבפעם האחרונה שהלכנו לשיעור ג'ודו לדוגמה, הגדיל הגוזל לעשות ובשנייה שראה את החדר עם המזרונים הכחולים, ברח כל עוד נפשו בו, כך שלא היו לי ציפיות גדולות מידי מהשיעור הזה. אפרופו ציפיות &ndash; בניגוד לציפייה שלי לראות ילדים שקטים וממושמעים שקופצים לכל פקודה של מדריך כביר מימדים וחמור סבר אך טוב לב, רחום וכריזמטי, התגלה שיעור הג'ודו המקומי שלנו כבוקה ומבו</div>Sun, 05 Mar 2017 14:13:00 +0200info@iltargum.com (אני איריס)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=864979&blogcode=14878316http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=864979&blog=14878316