http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398סתם עוד אימא חדשה שמתרגלת לתואר החדש.heCopyright 2026 NewMom. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398&blogcode=14908689<div align="right" dir="rtl">ליה בת שנה וחודש (כמעט). מנסה לחשוב על איך לכתוב לגבי כל השינויים שעברו. יום הולדת שנה- היו לי הרבה תוכניות. נעשה שולחן מתוקים בבית (למרות שלמי יש כוח וזמן?). נעשה סמאש קייק או איזה שטות כזאת או אחרת. בפועל- עשינו על האש משפחתי שנגמר תוך שלוששעות בערך עם מינימום מאמץ מבחינתי כי הרבה החליטו שרוצים לעזור אז הם אלו שהביאו את האוכל לרוב, מה שמעולה מבחינתי. ברצינות.. היא גם ככה לא תזכור כלום הרי, את היום הולדת הזה אימהות לרוב עושות לעצמן ואולי בשביל ה"שופוני" ואם היה לי כוח להתאמץ אז אולי הייתי עושה גם, בחיי. הכי מצחיק שחצי ממנו פשוט ישנה בלול המתקפל. טיפול- אני נמצאת בטיפול כבר בערך כחמישה חודשים. לא יודעת אם זה בהכרח עוזר או לפחות נתן את הכלים למען האמת. זה כן מקום לפרוק ולדבר בלי להרגיש נשפטת שזה ממש נחמד והמקום שאני מתחברת לרגשות שלי ולא מפחדת להביע אותם. עכשיו אני והמטפלת (שממש מקסימה אגב, התמזל מזלי פה, זה כן) הורדנו את כמות הטיפולים לפעם בשבועיים. ובקשר לכל השאר- אני לא מצליחה למצוא עבודה נורמלית שתספק אותי, אם זה מבחינת שעות או מבחינת העשייה. התפטרתי מהעבודה שהי</div>Wed, 19 Jul 2017 12:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (NewMom)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398&blogcode=14908689http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=863398&blog=14908689http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398&blogcode=14871104<div align="right" dir="rtl">היום ליה בת שבעה חודשים ו-15 יום. אז חזרתי לעבודה.. ואני לא יכולה להפסיק לספור את הימים מהם הברזתי כי אני פשוט לא רוצה להיות שם... מעדיפה להיות עם הקטנה אם מרגישה שיכולה או לפחות לנוח. לא יכולה להגיד שלא נחה. רק לא בהכרח מרגישה ככה.הבעל מדהים ותומך, הוא זה שקם בלילות כבר תקופה מאוד מאוד ארוכה ועדיין הולך לעבודה. לא מבינה איך הוא עושה את זה למען האמת כי אני אישית לא מסוגלת...קשה לי איתה באיזשהו אופן... אני עדיין מנסה להפנים במקום מסוים שאני אימא ואולי אפילו להתנהג בהתאם. ואני אוהבת אותה זה כן, אבל אני מתרוקנת נפשית מהר מידי. ככה אני מגדירה את זה.רוב השבוע אני לא איתה ועדיין קשה לי לקרוא אותה לפעמים, הם משתנים ממש ממש מהר!קשה לי לקלוט למשל סימני עייפות, היא לא תמיד נראת עייפה בעיני כשבפועל היא ממש רוצה לישון. אני מרגישה עד עכשיו פשוט מוצפת רגשית, קשה לי להתמודד לבד ומצד אחד הייתי רוצה להשאר איתה ולחבק אותה וללמוד אותה כי מי יודע בעוד כמה שנים היא תטרוק את הדלת ותשב לבד לישון ואני אשאר מהאחוריה המומה כזה.מצד שני, טוב לי לפעמים בלעדיה, אני מרגישה חופשיה ואני די מתביישת להודות בזה. אנ</div>Sun, 05 Feb 2017 22:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (NewMom)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398&blogcode=14871104http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=863398&blog=14871104http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398&blogcode=14858671<div align="right" dir="rtl">בעוד שבוע ליה תיהיה בת חצי שנה. אז חזרתי לעבודה והחלטנו לחלק את הזמן של הקטנה עם שני הסבתות באופן שווה- חלק מהשבוע עם סבתא אחת. חלק מהשבוע עם הסבתא השנייה.שלשום היום עבודה עבר דווקא בסדר, חששתי לעזוב אותה למרות שאני יודעת שהיא בידיים טובות אבל עדיין חששתי לא להיות על ידה. תחושה לא מוסברת לאור העובדה שלפעמים אני כן רוצה להתרחק ולפעמים לנקות את הראש. אני עדיין לומדת שזה בסדר.בסוף יום העבודה- הלכתי לאסוף את הקטנה ובאיזשהו שלב אימא שלי החליטה לומר לי שאני 'מפנקת אותה יותר מידי', ו'היא רוצה ידיים כל הזמן'.הסברים מצידי שמדובר בשינים שהיא מאוד סובלת מהם בזמן האחרון לא שכנעו והיא סיפרה לי פעם נוספת "שבכיל הזה את לא היית עושה לי את זה כבר!". ולמה? התשובה לזה די זעזעה אותי עוד בפעם הראשונה שסיפרה לי. הרבה לפני שהקטנה נולדה."הייתי משאירה אותך בוכה, הולכת לעשן סיגריה בשביל להרגע מהבכי שלך. עד שפעם אחת הפסקת לבכות ומאז אין את הבעיות האלו!".הראש שלי השתולל מבפנים- אולי התינוקת הקטנה הזאת פשוט ויתרה כי ידעה שאימא לא תגיע אליה כשהיא הכי צריכה אותה. חיבוק, נשיקה, סתם להרגיש מגע מלטף או קול אהוב.. כי</div>Tue, 13 Dec 2016 17:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (NewMom)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398&blogcode=14858671http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=863398&blog=14858671http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398&blogcode=14858061<div align="right" dir="rtl">היום ליה בת חמישה חודשים ועשרים יום. ניסיתי להרדם כשהיא עליי ואני מרגישה כל נשימה ונשימה שלה והיד הקטנה הזאת מחזיקה לי בקצוות שיער בהדיקות ולא עוזבת, רק שאני שוכבת ולא מצליחה להרדם למרות שאני עייפה ולמרות שאני טכנית אמורה לקום בעוד 6 שעות וקצת ואך אחד לא אמר שאני אשן כל הלילה לפני היום הראשון לעבודה אחרי החופשת לידה הזאת. עבר מהר מידי... אני מרגישה, עם כל הדרמה, שזה היה ממש אתמול. אמרו לי שאשכח את הכאבים ואת כל המסביב ואני זוכרת כל פרט ופרט.. כשהייתי יותר בהכרה לפחות...אני די מפחדת על עצמי.. על איך אני אחזור לעבודה ועל הלוגיסטיקה שעכשיו צריך לקחת אותה מסבתא אחת ומהשניה ובאוטובוסים שעם עגלה למדתי, זה די סיוט. שלא לדבר על החזרה לעבודה... להבין שהמון דברים השתנו, שחצי מהאנשים התפטרו והחצי השני אצטרך להכיר ושוב ללמוד. אני בכלל מפחדת ששכחתי איך המערכות עובדות והכל! ואיך אקום לעבודה אחרי לילה שבקושי ישנתי בו?ממש חבל עליה, היום כששמתי לה ג'ל לחניכיים, שמתי לב שיש איזור שממש כואב לה וזו הסיבה שהימים האחרונים (מבחינתי) היו קשים. לא הפסיקה לבכות בלילה ולהתבכיין... פשוט ממש כואב לה. אה, גם י</div>Sun, 11 Dec 2016 00:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (NewMom)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398&blogcode=14858061http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=863398&blog=14858061http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398&blogcode=14857550<div align="right" dir="rtl">היום ליה בת 5 חודשים ו-19 יום.ביום ראשון אני חוזרת לעבודה ולמען האמת, בפנים אני מרגישה כאילו אני קצת נוטשת אותה...בגדול, היא בטוחה לחלוטין בידייהם האוהבות של הסבים והסבתות שנטלו על עצמן את האחריות להיות איתה לפחות עד השעה 2 כל יום בשעות השבוע. אני קצת חוששת למרות שאני משוכנעת שאין מקום יותר טוב נכון לעכשיו מאשר אצל הסבתות- זה איזשהו נכס שידוע לי שלא לכולם יש ואם יש- אז עדיך להשתמש בזה.כאילו, יולדים ילדים ואי אפשר להיות איתם כי המציאות פשוט מכתיבה לך אחרת- צריך הכנסה נוספת, זה לא יזיק והיי, גם לי לא יזיק לצאת קצת מהבית ולדבר 'סוג של' עם אנשים בוגרים. "להתאוורר" נקרא לזה. מצד שני- עשיתי תינוקת, ישבת איתה חצי שנה בערך ו... ביי!אני כל כך לא רוצה לפספס את הרגעים הראשונים שלה- מה אם היא תעשה משהו בפעם הראשונה ואני לא אהיה שם לראות את זה?אני איכשהו הייתי רוצה להיות שם... עד כמה שזה לא ריאלי. אני מדמיינת במן פחד שהסבים והסבתות יראו לה כאימא ואבא לכל דבר.אני לא אהיה כמובן כל היום בלעדיה, סך הכל כן יש לי את האופציה לעבוד פחות ולהיות איתה רוב היום... עדיין קצת עצוב לי.. יותר מידי רגשות מעורבים. מ</div>Fri, 09 Dec 2016 00:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (NewMom)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398&blogcode=14857550http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=863398&blog=14857550http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398&blogcode=14854889<div align="right" dir="rtl">היום ליה בת חמישה חודשים ושמונה יום. אני אגואיסטית, מודה.זה עידן שמושתת על אגואיזם, עידן "הסלפי", ה'אני חשוב'. זה שהפרט חשוב מהכלל.נוראי בתכל'ס. כל מה שאני יכולה להגיד הוא שאני אוהבת להיות אגואיסטית וכן, לא תמיד מתחשק לי להיות ליד הבת שלי רק בגלל שאני רוצה מנוחה.יש אימהות כאלו שמעדיפות להיות על ידם 24 שעות וזה גם בסדר! מאז שנעשיתי אימא הבנתי שחייב להיות גמישה. לא תמיד אני בעצמי מתגמשת מספיק אבל זה בגלל שאני תקועה עדיין בשלב של ה'אני לא אוהבת כל כך שינויים וזה מה יש'. עכשיו די אין לי ברירה כי ילדים ופרט תינוקות שמשתנים כל הזמן.חשבתי לעצמי לפני כמה ימים עד כמה מצד אחד אני מתגעגעת לימים שבהם יכולתי לישון עד מתי שאני רוצה ולעשות מה שאני רוצה בלי להיות תלויה באף אחד ועכשיו זה די מצחיק כי בעצם מישהי תלויה בי ואני תלויה בה לא פחות. לא תמיד אני הרי יכולה לעשות מה שאני רוצה כי.. וואלה, היא בעצם הבוס פה אם להסתכל על זה ככה. לא בטוחה אם אני רואה את האגואיזם בהקשר של האימהות ותמיד מסקרן אותי מה הגבול.הרי הגבול הוא, מבחינה הגיונית, זה כשאימא שמה את טובתה מעל טובת הילדים שלה למשל- במקום להיות</div>Mon, 28 Nov 2016 08:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (NewMom)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398&blogcode=14854889http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=863398&blog=14854889http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398&blogcode=14853393<div align="right" dir="rtl"> היום ליה בת חמישה חודשים. היום הקטנה בת 5 חודשים. וואלה אומרים שהזמן טס ואני מסכימה.אני מרגישה כאילו ילדתי אתמול... מטורף. התחושות עדיין טריות לי, עדיין קשה לי באיזשהו מקום לעכל שאני אימא לעומת בעלי, שכבר מזמן היה מוכן לזה ורצה את זה, עוד הרבה לפני אם אני לא טועה.בבוקר קיבלתי הודעות מההורים: "מזל טוב!" וכאלה... אני, רגע אחרי זורקת את הפלאפון על הכרית וביד השנייה ממשיכה לנסות להרדים אותה בצורה נואשת... כבר הגוש הזה של הדמעות תקוע לי בגרון ואני עוצמת לי עיניים ומתפללת שתרדם כי איך שאני נרדמת היא מתחילה לצרוח, מה שקורה כל חמש- עשר דקות. כיף. אני מרגישה באיזשהו מקום שהתפספסה לי החופשת לידה. אמצע חודש הבא אני חוזרת לעבודה- מה שאני ממש לא רוצה לעשות אבל זה לא העניין.איכשהו ומאיזשהי סיבה 'חשתי' לעצמי שתיהיה לי חופשת לידה פנטסטית כזאת מהסרטים- שאני אהיה מהאימהות המתוקתקות האלה, מינימום מאופרת בקטנה גם אם לא ישנתי, מסתובבת באיזה קניון עם האימא ויושבות לאיזה קפה צהריים, כולי זוהרת מאושר כשאני מרימה את הקטנה באויר והיא צוחקת ומאושרת ואני מנשקת אותה והיא מגחכת לה בצורה חמודה כזאת...במקום זה</div>Mon, 21 Nov 2016 23:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (NewMom)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398&blogcode=14853393http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=863398&blog=14853393http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398&blogcode=14852642<div align="right" dir="rtl">עוד שלושה ימים ליה תיהיה בת 5 חודשים. אני לא יודעת כבר איך להגדיר לעצמי 'דיכאון לאחר לידה'.זה מרגיש לי בהגזמה- אם להסביר באופן מוגזם ז"א, שזה כאילו אדם מעורער נפשית.תקופה ארוכה אני יכולה להגיד לעצמי שהכל בסדר- ואני באמת מסתדרת עם כל הקשיים ודי עומדת בזה לדעתי, צוחקת, סבלנית.. סוג של קרובה ל'האימא האידיאלית' במקסימום מבחינתי ואז, יש רגעים שאני פשוט נשברת. אבל בענק.אם אלו התקפי בכי שנמשכים ימים, במיוחד בבקרים אחרי שהבעל הולך לעבודה ואני איתה לבד והיא ישנה (מזמן לא ראתה אותי ככה).איבוד סבלנות לא חסר- שזה הדבר הכי נוראי מבחינתי. אם היא בוכה ואני לא מצליחה להרגיע אותה אז כאילו כל המחשבות וכל התחושות הכי גרועות צפות למעלה ואני כבר לא מתאפקת ופשוא מתפרצת בבכי. מרגישה כאילו אני האימא הכי גרועה בעולם ואני כישלון ובכלל, איזה מצחיק זה שלרשיון נשק צריך רישיון ולהורות לא, מה? טכנית זה גם הורג!אבל אם אחזור להיות רצינית לרגע, אני כבר מזמן חושבת לפנות לפסיכיאטר- אולי זו בעיה שמצריכה איזושהי התערבות של תרופות למשל, שלדעתי אין מה להתבייש בזה. בוא נגיד שלא אנפנף בזה מול אנשים בעבודה אבל מי יודע.. אולי</div>Fri, 18 Nov 2016 23:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (NewMom)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398&blogcode=14852642http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=863398&blog=14852642http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398&blogcode=14847179<div align="right" dir="rtl">היום ליה בת 4 חודשים ו-5 יום.חשבתי לעצמי היום עד כמה אני מפחדת מאתגרים, שינויים, מצבים לא מוכרים וכו'.ובכל זאת הבאתי תינוקת לעולם, מישהו רואה פה הגיון?אני מסתכלת עליה היום, אחרי שהחלפתי לה טיטול בשידה החתלה ואני חושבת לעצמי שזה די מדהים, כי היא די האתגר הכי גדול שהיה לי.כאילו לקחת את כל החששות, הפחדים והחרדות- ולהסתכל להם בעינים ובסוף הן עוד מחייכות אליי חזרה.אני מרגישה עדיין קצת בשוק שאני אימא.. אפילו אחרי כל הזמן הזה. שוק לטובה ולרעה אני מניחה- כי אני כן מאוד גאה בה ומצד שני אין לי מושג אם אני אימא טובה ומגדלת אותה כמו שצריך. לא יודעת מה המשמעות של 'להיות אימא טובה'. עדכון מצב:האתגר הקטן שלי התחילה להצמיח שיניים- הרבה טיפים באינטרנט עזרו למצב: נשכנים ומוצצים קרים, ג'ל לחניכיים (שלדעתי לא הכי עוזר שבעולם אבל מילא) ואני- שמנסה לאגור מלא סבלנות, כמה שיותר בשביל לדעת שהיא לא סתם מתלוננת אלא זה כנראה זה.הופתעתי מעצמי אתמוך- מתברר שבמשך כמה שבועות שמתי לה כפית פחות באוכל ממה שרשום על הקופסא... אלוהים יודע איך נכנס לי בראש שהיא אמורה לאכול פחות וגם לא טרחתי לבדוק עד שבמקרה, כשאתמול סידרתי א</div>Thu, 27 Oct 2016 14:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (NewMom)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398&blogcode=14847179http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=863398&blog=14847179http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398&blogcode=14842861<div align="right" dir="rtl">היום ליה בת שלושה חודשים ו-20 יום.המסכנונת הצטננה ביום שישי וכולה מנוזלת, לפחות אין חום מה שהכי מעודד אבל לא חשבתי לעצמי למעם האמת שגם הצטננות היא יחסית קשה עבורם. או שאולי זה אנחנו האימהות סתם דרמטיות? בגדול היא די בסדר, מלאת חיים והכל, אפילו מברברת קצת וזה תמיד כיף.הרמנו לה מעט את המזרון, כמו שממליצים בשלושים מעלות ואנחנו שואבים נזלת ומטפטפים את טיפות המלח האלה, למרות שלא נראה לי שהן תמיד עוזרות ואם כן אז אולי לכמה דקות בודדות. בנתיים מסכנה, בגלל הנזלת עוד נוחרת קצת אפילו. שקלתי בהתחלה ללכת לרופא אבל החלטתי שאין צורך כי אם על כל צינון נרוץ לרופא אז זה סתם מעמיס על הרופא, עלינו ומהווה איזשהו סיכון שתחטוף משהו מעבר אני מניחה. תמיד יש משככי כאבים בבית אז אם יש צורך אנחנו די מכוסים.יש לה איזשהו קטע, שאני לא בטוחה אם זה בגלל הצינון או אחת מהמיליון קפיצות גדילה האלה שהיא בוכה פשוט סתם, מתפתלת וצורחת , יותר סביבות הערב וזה לא נראה כאילו אלו גזים או אוכל או טיטול או אפילו תשומת לב כי היא בידיים. אולי ככה היא מתעייפת במהירות כי שמתי לב שהיא ישנה יותר בימים האחרונים (מה שאין לי תלונה לגבי). בג</div>Tue, 11 Oct 2016 10:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (NewMom)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=863398&blogcode=14842861http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=863398&blog=14842861