http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968תראו אותי, אני שמח סתם פתאום ^^heCopyright 2026 אופטימיות D:. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968&blogcode=14955153<div align="right" dir="rtl">זהו ערב יום שישי, מזה כמעט 11 חודשים, שבו אני נמצאת בבית לבד מול המסך. כמו עשרות ומאות ימי שישי שהיו לפני יום שישי שבו יצאתי לדייט הראשון האחרון שלי. אני חושבת שזה הדבר שהכי הפריע לי בלהיות רווקה, שביום שישי כל הזוגות יוצאים ביחד או נמצאים בבית ביחד ורק אני הייתי לבד, מול המסך, רואה סדרות וקוראת כתבות במאקו, לבד. וזה מצחיק כי גם כשהייתי בזוגיות כלשהי, כמעט אף פעם לא היינו מבלים את יום שישי בערב ביחד, כי היינו מתניידים בתחבורה ציבורית ובשישי בערב אין או שהיינו גרים רחוק מידי או שלא היינו רשמיים מספיק בשביל לבלות את שישי בערב. אבל ב-11 החודשים האחרונים, שתכף יהיו שנה, וזה טייטל שלא חשבתי שאגיע אליו, בזוגיות שנה, לא היה יום שישי אחד שישבתי מול המחשב לבד, בכולם יצאנו למסעדה, לסרט, לבר או סתם היינו בבית יחד והזמנו אוכל או הכנו טוסט וראינו טלוויזיה בסלון ואז הלכנו לישון ביחד. וגם יום שישי הבא אני אחזור לשגרה הזאת שהפכה להיות כל כך אהובה, לדעת שלא משנה כמה עומס יש לי, כמה מבחנים, כמה אין לנו זמן להתראות במהלך השבוע, שום דבר לא ייקח לנו את יום שישי בלילה. תמיד לא הייתי מסכימה לעצמי לכתוב בב</div>Fri, 08 Jun 2018 22:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (אופטימיות D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968&blogcode=14955153http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=862968&blog=14955153http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968&blogcode=14939891<div align="right" dir="rtl">אני עייפה, ולא רק עייפות של לא ישנתי טוב בלילה (למרות שגם זה חלק מהעניין) אלא עייפות כבר הרבה זמן, לא רק תשישות כי זה גם עייפות נפשית. פעם כשהייתי מאד קטנה ותמימה חשבתי שאם יהיה לי חבר לא יהיו לי צרות יותר בחיים. אחרי זה הבנתי שזה לא נכון, עוד לפני שהיה לי חבר. זה נכון שדברים יותר קלים כשאני יודעת שיש מישהו שיאהב אותי בכל מקרה וירצה להישאר לצידי כדי להתמודד עם כל מה שיבוא אבל לפעמים זה גם קשה. כי נמאס לי לספר לו שאין לי כוח ושנמאס לי מהכל. ולפעמים הריבים איתו, קטנים ככל שיהיו, הורסים לי את כל המצב רוח. סתם מילה אחת לא במקום יכולה לפגוע בי הרבה יותר מכל מה שמילה ממישהו אחר תפגע. אפשר לומר שזה כמו שמילה אחת קטנה ממנו תשמח אותי יותר מאשר מילה מכל אחד אחר. אבל זה מתקזז כי "את הלב שלי" ו"הצחוק שלך זה הצליל שאני הכי אוהב לשמוע" ו"כל החיים חיכיתי לך" ו"את המתנה שלי לתמיד". ואולי אני צריכה להיות קצת פחות רגישה מכל מילה. וכאילו לא בא לי לכתוב על זה וניסיתי להתעלם מזה עד עכשיו אבל חברה טובה שלי החליטה שהיא לא רוצה להיות יותר חברה שלי, וכאילו דיברנו מאז והאווירה קרה והודעות לא נשלחות בקבוצה אבל ה</div>Tue, 23 Jan 2018 19:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (אופטימיות D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968&blogcode=14939891http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=862968&blog=14939891http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968&blogcode=14937300<div align="right" dir="rtl">אז שנת 2017?התחלתי את השנה עם אחותי בסלון וחיכינו שהשעה תתחלף לחצות. אחרי כמה ימים יצאתי עם העתודאית וחברת ברלין לבר והייתי שתויה ושמחה. הכרתי בחור שגדול ממני, חתיך וחכם, ישבנו על הדשא פעמיים וישבנו עם קפה ואז נפגשנו עוד ועוד, בילינו ביום הולדת שלי ביחד, בחורף וגם כשנהיה קיץ, והלכנו לחוף הים ודיברנו על החיים, התנשקנו ועשינו עוד כמה דברים, הוא גם שבר לי את הלב קצת וזה נגמר (כמה פעמים, אבל פעם אחת סופית). היה לי קצת קשה בלימודים מבחינה נפשית אבל הסמסטר הקשה ההוא נגמר ותקופת המבחנים הייתה טובה יחסית עם ציונים טובים ומפתיעים (97 במבחן שיצאתי ממנו בהרגשה רעה, 95 במבחן קשה ו88 במבחן שלמדתי אליו בצורה גרועה). נפגשתי עם בסטי ועם העתודאית וחברת ברלין שוב בבר. והלכתי עם חברת ברלין לשופינג (ג'ינס קרע, תיק צד, חולצת ג'ינס וסריג בפוקס). התחלתי להתנדב וסגרתי שם כמעט שנה של התנדבות. אני שמחה שעשיתי את זה, אני מרגישה שלמדתי משם דברים, אפילו אם זה רק לנסח מכתב או איך לשאול את השאלות הנכונות כדי לברר מידע. הרגשתי הרבה פעמים שאני עוזרת לאנשים, גם אם לא באמת ידעתי מה לעשות, רק התחושה שיש מישהו שמקשיב להם</div>Sat, 30 Dec 2017 23:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (אופטימיות D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968&blogcode=14937300http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=862968&blog=14937300http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968&blogcode=14934435<div align="right" dir="rtl">כמה אירוני שבפוסט האחרון שלי כתבתי שאני פחות מרגישה צורך לכתוב בישראבלוג כי יש לי מספיק חברים שאני יכולה לספר להם הכל, ואז מודיעים שישראבלוג נסגר סופית. קשה לי לתאר כמה המקום הזה חשוב לי, כמה משמעותי הוא היה בשבילי, בעיקר כשלא היה לי למי לספר את מה שיושב לי על הלב. הטבעת "מהלב אל המקלדת" מתארת באופן מדויק עד כמה זאת ההרגשה בשבילי. הלב שלי יוצא פה במילים. כמה פעמים ישבתי מול מסך העריכה עם דמעות בעיניים והוצאתי הכל במילים. כמה אנשים הכרתי פה ושאני עוקבת אחרי סיפור חייהם בשקיקה. זה שאני אוסיף את הבלוגרים האהובים עליי בפייסבוק או באינטסגרם לא יוכל לגלות לי איך הם באמת מרגישים. לרוב אני קוראת שקטה אבל לפעמים אני כן מגיבה ואפילו שהרגשתי שלא עשיתי את זה הרבה, דיברתי עם די הרבה בנות במייל, ויש בלוגרית אחת מיוחדת שאני מחשיבה אותה לחברה אמיתית שלי.התחלתי לכתוב את הבלוג בפורים, שבוע אחרי יומולדת 13 בכיתה ז', אני זוכרת את הבדידות האיומה שהרגשתי באותה תקופה ובאותו יום במיוחד. היום, 8 שנים אחרי, אני עוד חודשיים בת 21, לומדת שנה שלישית בתואר שרציתי ללמוד במשך הרבה זמן. בכלל לא בודדה ולא לבד.אני לא יו</div>Sat, 09 Dec 2017 14:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (אופטימיות D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968&blogcode=14934435http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=862968&blog=14934435http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968&blogcode=14931961<div align="right" dir="rtl">אני מאוהבת בבחור עד עמקי נשמתי, אני לא מפסיקה להתרגש ולהתלהב, אני רואה את התמונה שלנו ששמתי בשומר מסך ושמחה לראות אותנו מחייכים כל פעם מחדש. אני אוהבת כל דבר במערכת היחסים הזאת- את השיחות, את היציאות, את הלהיות בבית, את הסקס, את הצחוקים שלנו. זה הדברים הקטנים שעושים טוב, כמו זה שהוא מזיז את הכרית לפני שאני באה למיטה כי הוא יודע שאני ישנה רק עם כרית אחת, או משחק לי בשיער כשאנחנו רואים טלוויזיה, או שהתעוררתי באמצע הלילה מסיוט והוא קם איתי ושאל מה קרה, כשאנחנו ישנים ביחד והוא מתעורר לפני הוא נותן לי לישון עוד שעה ומעיר אותי עם קפה, שנכנסתי למיטה והיה לי קפוא הוא חיבק אותי חזק עד שהתחממתי, שרבנו בטלפון על שטות ולמרות שהשלמנו לא הצלחתי להפסיק לבכות והוא רצה לבוא אליי למרות שהיה אמצע הלילה, שפתאום לפני שהלכנו לישון התחלתי לבכות בגלל משהו שבכלל לא קשור אליו והוא רק חיבק אותי עד שכל הדמעות יצאו החוצה. זה מנחם לדעת שאני לא צריכה לבכות לבד כי הוא תמיד פה בשביל לחבק אותי. שהיה לי יום גרוע והוא רצה שנצא ונעשה משהו שישמח אותי. זה כיף לדעת שאני לא צריכה להתמודד עם הימים הרעים לבד, שהוא תמיד פה בש</div>Sat, 25 Nov 2017 20:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (אופטימיות D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968&blogcode=14931961http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=862968&blog=14931961http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968&blogcode=14920725<div align="right" dir="rtl">עבר חודש שבו לא כתבתי בכלל בבלוג, ממש ניסיתי והכנתי פוסט בטיוטות ורציתי לפרסם אותו ביום האחרון של החודש אבל הימים עברו והגענו לשני שליש מחודש ספטמבר ועדיין לא נכתב הפוסט. זה לא בהכרח כי קורים דברים רעים או דברים טובים, זה גם וגם וגם קצת אדישות ועייפות ואני זקוקה לחופש ולמנוחה לאגירת כוחות.בשעה טובה ומוצלחת סיימתי רשמית את שנה ב' עם הגשת העבודה האחרונה והמעיקה להחריד ועם קבלת כל הציונים של מועדי א'. נתחיל בציון של הקורס הכי קשה ומעיק שהיה לי בתואר, לא חושבת שיש קורס שהשקעתי והתאמצתי בו יותר ממנו, יחס ההשקעה לתוצאה היה הפוך בצורה נוראית וסיימתי את הקורס עם 70 ופשוט מודה שסיימתי עם זה, ביום של המועד ב' הייתי מאושרת שלא חשבתי בכלל לעשות את זה כי המוטו שלי היה "לא עושה מועד ב' בעד שלום" ושאלוהים יעזור לכל המשוגעים שכן. בשלושה מבחנים קיבלתי 80-85, משניים אני מרוצה כי הלמידה שלי לכל אחד מהם הייתה יום וחצי ולא ציפיתי לנקודה יותר מ80, מהשלישי התאכזבתי כי זה אחד הקורסים שהכי אהבתי בתואר והשקעתי בו אבל במבחן היה לי בלאק אאוט מוזר ויצאתי ממנו חצי בוכה. בעוד שני מבחנים קיבלתי 92 ו95 וזה עשה אותי לג</div>Thu, 21 Sep 2017 23:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (אופטימיות D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968&blogcode=14920725http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=862968&blog=14920725http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968&blogcode=14910923<div align="right" dir="rtl">"איזה מזל שעברנו את השבוע הנוראי הזה בלי להתמוטט" אמרה לנו אחת החברות כשישבנו בבית קפה ושתינו קצת קפה (באחד הימים התכוונתי שאני רוצה לקנות בהפסקה קפה קטן ובטעות יצא לי קצת קפה ומאז אנחנו שותות כל פעם קצת קפה, גם כשזה הרבה). ופרצנו בצחוק גדול ובבכי ענק חברת ברלין ואני כי אני לא יודעת איך אפשר לקרוא לזה לא להתמוטט. אם לא לישון במשך שבועיים עד למצב שאני צריכה לקחת טיפות הרגעה לפני השינה ולחטוף התמוטטות עצבים ביום שבת אחרי יום שישי עם המבחן הכי קשה בתואר כשביום ראשון עוד מבחן שלא הספקתי ללמוד אליו, לא נחשב להתמוטט אני לא יודעת מה כן. קשה להשוות בין תקופות מבחנים אחת לאחרת כי כל פעם מחדש הנוכחית נראית הכי קשה, אבל זה באמת מרגיש שכל תקופת מבחנים יותר קשה מהקודמת. הגעתי אליה עם הרגשת ביטחון שאני כבר יודעת איך ללמוד ומצאתי את פרטנרית הלמידה המושלמת וגם אם אני לא יודעת את החומר בכל הקורסים (או בכלל) אני אדע איך להתכונן כמו שצריך ויהיה בסדר. אבל אז בום. עברו 6 מבחנים שהיו מסודרים בצורה לא פרופורציונלית בעליל כאשר 4 מבחנים היו תוך 8 ימים, ביום שישי המבחן האחרון. הרגשתי שאני נחנקת. היו לי שב</div>Sun, 30 Jul 2017 17:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (אופטימיות D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968&blogcode=14910923http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=862968&blog=14910923http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968&blogcode=14903332<div align="right" dir="rtl">אני קוראת לתקופה עכשיו השקט שלפני הסערה, כי מצד אחד עוד פסיק תתחיל תקופת המבחנים, אבל מצד שני אני עדיין לא בתוכה. זה השלב של להכין סיכומים ומחברות ולאגור חומרים (ולהתחנן לאנשים וזה השלב השנוא עליי כי זה כל כך דוחה אבל אין לי ממש ברירה) אבל לא באמת להתחיל ללמוד ולשנן. יש דברים שאני רוצה להספיק לפני שבוע הבא כי אחרי זה היומן שלי סגור עד תחילת אוגוסט כי לא יהיה לי זמן לחיות בחודש הקרוב. לסיים מחויבויות להתנדבות ולהגיש מועמדות להתנדבות אחרת (לא אני לא רוצה להרוויח כסף אלא רק להתנדב) ולסיים את המתנה לבסטי כי הבטחתי לה שהשנה המתנה תגיע עוד בחודש של היומולדת ולהתחיל לעבוד על עבודת ההגשה שיש להגיש אחרי המבחנים כי לא יהיה לי זמן וכוחות להתחיל אותה מאפס.השבוע קרה דבר מדהים, הבנתי שאחרי 6 טיפולי לייזר אני מגיעה למצב שבו לא גילחתי את בית השחי יותר מחודש, שלפני הלייזר המצב היה שכל יום בקיץ בערך צריך לגלח. אומנם יש פלומה בהירה של שיער אבל זה פלומה בהירה של שיער ולא אכפת לי מזה. חוץ מזה, התחלתי להשתמש בעדשות מגע וזה מדהים ממש. בממוצע אני שוכחת 10 פעמים ביום שאני לא צריכה להוציא משקפיים מהתיק או לדאוג</div>Sat, 24 Jun 2017 18:37:00 +0200nobody@israblog.co.il (אופטימיות D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968&blogcode=14903332http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=862968&blog=14903332http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968&blogcode=14898181<div align="right" dir="rtl">אוי כמעט פספסתי את ההזדמנות לכתוב פוסט בחודש מאי וקלטתי את זה 15 דקות לפני שנגמר החודש פיוו, טוב אז מה עשיתי בחודש האחרון?סיימתי לקרוא את הספר "מה שצריך לקרות" שהתחלתי לקרוא רק בגלל השם והעטיפה הורודה ושמצאתי אותו בספריה הביתית וכנראה אף אחד בבית לא קרא אותו מעולם. ממש ממש אהבתי אותו, למרות שלקראת הסוף הוא נהיה ספר ארס פואטי על איך כותבים ספר. אני אוהבת להאמין שחוץ מעבודה קשה, מה שקורה בעולם הזה מתרחש בזכות הרבה מזל ו"מה שצריך לקרות" כזה, אני חושבת שזה שילוב מוצלח של השניים והספר מדבר בדיוק על זה. כמובן ציטוט שאהבתי "וחלומות, עד כמה שאני יודעת, מבטאים בדרך כלל את השאיפות שלנו או את הפחדים", זה מצחיק כי הרבה זמן אני מתעסקת בזה שיש לי חלומות מטורפים וזה נראה לי הסבר די מדויק לחלומות. בספר היה ציטוט מהסרט "כשהארי פגש את סאלי" שזה אחד הסרטים שאני הכי אוהבת, ולא סתם, הציטוט היה של הקטע שאני הכי אוהבת ויכולה לדקלם בע"פ, באותו רגע ידעתי שהספר הזה מוצלח לאללה.בחודש האחרון פקדתי איזורי שופינג מובחרים בארצנו במשך 10 פעמים (ופעמיים מהם היו באותו יום, ואותו מקום יום אחרי יום, לא אין לי בושה), רכיש</div>Wed, 31 May 2017 23:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (אופטימיות D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968&blogcode=14898181http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=862968&blog=14898181http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968&blogcode=14890480<div align="right" dir="rtl">הרבה זמן לא כתבתי, בדרך כלל כשאני לא כותבת זה כי לא כל כך טוב לי ולא בא לי לכתוב על זה, אבל האמת שבזמן האחרון שלא כתבתי היה לי ממש ממש טוב, ואומנם קרו דברים שגרמו לי להרגיש וואי איך בא לי לכתוב על זה אבל לא ממש יצא ליכל הזמן חברות שלי מתפלאות מכמה שאני סטוקרית, כל פעם מחדש, נראה לי שהשיא היה שחבר של חברת ברלין טס לחו"ל והרבה שעות אחרי שהטיסה הייתה אמורה לנחות הוא לא יצר קשר אז מסתבר שאפשר לעקוב אחרי כל טיסה בעולם בזמן אמת, אז זהו, עכשיו אני יכולה לעקוב אחרי אנשים לא משנה איפה הם בכדור הארץ. חשבתי על זה שבדרכי הסטוקריות, באיזשהו שלב בחיי הצלחתי לחלץ מידע על אנשים מסויימים בדרכים הבאות: פייסבוק כמובן, ווטסאפ, אינסטגרם, סנאפצ'ט, יוטיוב, ישראבלוג, טוויטר, מייל (?!), לעקוב אחרי מישהו פיזית ועכשיו לרשימה מתווסף גם אתר טיסות.כל האפליקציות בפלאפון שלי בצבע תכלת/כחול וזה משגע אותי כי אני לא מצליחה לזהות כלום- וויז, וואלה (למה אני עדיין בוואלה? אלוהים יודע!), שאזם, me, מסנג'ר, וורד, פייסבוק, אפליקצית הריצה, יומן ועוד ועוד, אם מישהו רוצה שהאפליקציה שלו תצליח- אל תעשו אותה בצבע תכלת כי ככה יהיה פח</div>Sat, 29 Apr 2017 00:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (אופטימיות D:)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862968&blogcode=14890480http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=862968&blog=14890480