http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862906מלכת הכלום והשום דבר.heCopyright 2026 queenofdying. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862906http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862906&blogcode=14816065<div align="right" dir="rtl">למה זה קורה לי שכל יום מרגיש רע יותר מהיום שלפניו? כל יום להתעורר לסיוט הזה ולחרא המתמשך הזה שלא רוצה לעבור כשכבר לא נשאר עם מי לדבר כשכבר לא נשאר למי לספר כשכבר לא נשאר מה לעשות כשכבר לא נשאר למי להתפלל אם אלוהים שבשמיים כל כך גדול, איך זה שהוא כל החיים רק נותן לי לסבול?</div>Mon, 11 Jul 2016 12:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (queenofdying)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862906&blogcode=14816065http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=862906&blog=14816065http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862906&blogcode=14815928<div align="right" dir="rtl">אני כבר לא מסוגלת להתמודד עם כל החרא הזה שעובר עליי ההרס העצמי שלי פשוט הולך וגובר מיום ליום אני מרגישה שכל חלק בגוף שלי לאט לאט מתמוטט ואני כבר לא מסוגלת כבר לחיות בצורה נורמלית לנשום, לאכול, לחשוב, בלי שיכאב... אני באמת כבר לא יודעת איך להתמודד עם הכאב הזה אני חושבת שאני צריכה עזרה.... כנראה עזרה שלעולם לא אקבל </div>Sun, 10 Jul 2016 22:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (queenofdying)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862906&blogcode=14815928http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=862906&blog=14815928http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862906&blogcode=14814212<div align="right" dir="rtl">מה עושים כשכל החלומות שלך מתנפצים? מה עושים כשמגיעים לרגע הזה שמבינים שאין יותר לאן להמשיך? שכל מה שנלחמת עבורו, בנית עליו, לא שווה כבר דבר? איך ממשיכים הלאה עם כל הכאב והצער? איך ממשיכים אחרי הריקנות העצומה הזו? כשמגיעים לרגע השפל, כשכל דבר נראה כל כך רע? כשכל דבר מזכיר לך את הדבר שכל כך רצית? כל מילה שמישהו אומר, כל שיר ברדיו, כל כוכב שעולה בשמיים בלילה, כשכבר לא ישנים בלילה מרוב מחשבות, כשהכאב הופך להיות פיזי כשכואב בחזה כל כך חזק שנדמה שאתה עומד לקבל התקף לב אבל עמוק בפנים אתה יודע שזו רק האכזבה שכואבת.. כואב לי.. כואב בכל הגוף.. כואב בכל פעם שמישהו שואל מה שלומי ומה חדש כואב בכל פעם שאני מסתכלת למישהו בעיניים כואב כשאני מסתכלת במראה ובא לי לנפץ אותה כמו שמישהו שם למעלה, מנפץ את החלומות שלי כל פעם מחדש.</div>Tue, 05 Jul 2016 14:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (queenofdying)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862906&blogcode=14814212http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=862906&blog=14814212http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862906&blogcode=14813627<div align="right" dir="rtl">אני יושבת על הקצה של המיטה.. מסתכלת עליך מתלבש, מכפתר את החולצה הכחולה ההיא שקניתי לך ליום הולדת שנורא אהבת.. רואה אותך מסתרק, מסתדר, ומחייכת לעצמי חיוך קטן.. חיוך שנעלם במהירות האור כשאני נזכרת ביום ההוא שאמרת לי "אני ואת? זה פשוט לא יקרה.." כמו אש שזקוקה לחמצן, ככה מערכת היחסים שלנו נראתה מההתחלה. אני זוכרת איך אמרת לי "למה את רוצה אותי בכלל? אני לא לרמה שלך". ואני כל הזמן המשכתי לשכנע אותך שאין דבר כזה "רמה". שאנחנו שווים ושהאהבה שלנו שווה את המאמץ. זוכרת את הלילות שהיית יושב בבית ושולח לי הודעות מתוך פרצי זעם, למה לא עניתי ואיפה הייתי ושידעת שאנחנו לא מתאימים.. אם ידעת שאנחנו לא מתאימים אז למה התחלנו את זה בכלל? למה הגענו לנקודת האל חזור הזו, שבה כל היוצרות התהפכו ואני זו שאומרת לך עכשיו את אותם הדברים? איך הגעתי למצב הזה שבו אני יושבת על הקצה של המיטה, מסתכלת עליך מתלבש, מסתרק ומסתדר, וכל תנועת גוף קטנה שלך היא סדק קטן בלב שלי.. אתה יודע? לפעמים בא לי לתת לעצמי כאפה. להגיד לעצמי "תתעוררי על החיים שלך!" אבל אז אני נזכרת במה שאני יכולה לאבד ברגע הזה, ומתחרטת.. אף פעם לא</div>Sun, 03 Jul 2016 14:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (queenofdying)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862906&blogcode=14813627http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=862906&blog=14813627http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862906&blogcode=14812324<div align="right" dir="rtl">אחרי חודש שלם מלא בפגישות כושלות, החלטתי אחת ולתמיד לנסות להבין, מה הקטע שלכם, גברים? אתם מתחילים איתנו בפייסבוק או באיזו אפליקציית היכרויות פופולרית, מנסים לשחק אותה נחמדים מצד אחד אבל קשוחים מצד שני... שולחים איזה "היי" מסוקס או משהו בסגנון "החיוך שלך פשוט כובש אותי", כשלא ברור אם אתם באמת חושבים שאחרי הודעה אחת או שתיים אנחנו פשוט ניפול לרגליכם. מדברים פה ושם, מתחילים במסכת חקירות שלא הייתה מביישת את השב"כ: "מאיפה את?" "מה את עושה בחיים?" "איפה?" "מה למדת?" ולמתחכמים מביניכם יש את הדחף הלא מוסבר הזה לשאול אותנו שאלות מפגרות כמו " אם היית בעל חיים איזה היית?" או "מה הדבר הכי מטורף שעשית בחיים?" (אני לא יודעת מה הדבר הכי מטורף שעשיתי בחיים, אבל הדבר הכי מפגר שעשיתי הוא להיכנס לאפליקציה הזו ולהכיר אותך, אידיוט) תראו, אתם צריכים להבין. אנחנו מנוסות, מאוד. העם הנשי רגיל להתחלות, הטרדות וכל מיני משפטי פתיחה מוזרים ומגוונים. אבל החברות הכי טובות שלנו אמרו לנו שאולי פעם אחת אנחנו צריכות להתפשר.. אז אנחנו מקשיבות להן ומסכימות להיפגש. אתם מגיעים לפגישה כאילו מינימום התלבשתם לבר מצווה,</div>Wed, 29 Jun 2016 13:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (queenofdying)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862906&blogcode=14812324http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=862906&blog=14812324http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862906&blogcode=14812008<div align="right" dir="rtl">לא מאמינה שאחרי כל כך הרבה שנים חזרתי לאתר הזה.. חזרתי לפרוק את כל מה שיש לי הלב. קווין, בת 23. בזמן שכולם סטודנטים אני עסוקה בלעשות כלום ולרחם על עצמי נורא. הכל נורא. המשקל, האהבה, הסקס שכבר ממזמן אין, המשפחה, החברים שנעלמו ממזמן.... הייתי דיילת אוויר ובדיוק מושלם הצלחתי להרוס את הכל. הדיאטה שעוברת כל הזמן בראש ומזכירה שצריך ליישם אותה, העבודה המסריחה שלי שגרמה לי להגיע למצב שאני נמצאת בו. טוב נו.. בשביל פוסט ראשון זה דיי הרבה מידע. ממ. ביי</div>Tue, 28 Jun 2016 13:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (queenofdying)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=862906&blogcode=14812008http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=862906&blog=14812008