<?xml version="1.0" encoding="windows-1255"?><rss version="2.0"><channel><title>עייפתי כבר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861370</link><description></description><language>he</language><copyright>Copyright 2026 עקשנית. All Rights Reserved.</copyright><image><title>עייפתי כבר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861370</link><url></url></image><item><title></title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861370&amp;blogcode=14824490</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;והאהבה לארץ- ממש כמו פעם!
והמבטא- פשוט מדהים.
והאמונה החזקה שבסוף הכל יסתדר- זה מה שמקסים.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 08 Aug 2016 02:48:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (עקשנית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861370&amp;blogcode=14824490</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=861370&amp;blog=14824490</comments></item><item><title>כל ההבדל</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861370&amp;blogcode=14801425</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;כששואלים אותך &quot;מה קורה?&quot; או &quot;מה שלומך?&quot; אתה עונה &quot;הכל בסדר&quot; או &quot;הכל כרגיל&quot;.
כששואלים אותי &quot;מה קורה?&quot; או &quot;מה שלומך?&quot; אני עונה &quot;מעולה!&quot;.
וזה ההבדל.
כשאתה קם בבוקר אתה אומר &quot;וואי איזה חום! גיהנום!&quot;.
כשאני קמה בבוקר אני מודה על שהתעוררתי ושהשמש זורחת כמו בכל יום.
וזה ההבדל.
כשאתה נכשל אתה אומר &quot;סתם ככה למדתי שעות!&quot;
כשאני נכשלת אני אומרת &quot;טוב, לפחות למדתי משהו&quot;.
וזה ההבדל.
אתה אמרת &quot;אין טעם להמשיך&quot;
ואני אמרתי &quot;תודה על החוויה&quot;.
וזה כל ההבדל.&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 22 May 2016 20:46:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (עקשנית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861370&amp;blogcode=14801425</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=861370&amp;blog=14801425</comments></item><item><title>בלי אביר על סוס לבן</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861370&amp;blogcode=14798934</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;גדלנו על רומנטיקה, אבל היא נעלמה כבר ממזמן.
גדלנו על סיפורים שבהם מוצאים אותך כי השארת נעל מאחור,
על סיפורים שבהם יש אביר על סוס לבן,
על סיפורים כאלה שלא קורים אף פעם.
אחר כך התבגרנו, והסיפורים סיפרו על פגישה מקרית בין שני זרים שממבט אחד מתאהבים,
על מישהו שאת שונאת שמתיישב לידך בבית הספר ואתם מתאהבים לאט לאט.

רק שלא סיפרו לנו שכל זה כבר לא קיים,
ולא נפגוש את אהבת חיינו כל כך מהר (אם בכלל נפגוש),
וגם לא אמרו שאם נהנה ממה שיש לחיים להציע לנו לפני שנפגוש את בחירת ליבנו אז ישפטו אותנו על כלום ושום דבר.
ועכשיו הכל מסתכם בטינדר ופייסבוק, ומעטים הם אלו שבאמת חווים את הרומנטיקה של ההתחלה שהייתה פעם..
וזה עצוב לי וגם קצת מעצבן שזה נעלם.

למה לא הזהירו אותנו פעם?
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Sun, 15 May 2016 10:35:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (עקשנית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861370&amp;blogcode=14798934</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=861370&amp;blog=14798934</comments></item><item><title>אהבה למקום</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861370&amp;blogcode=14698617</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;לרוב אני אוהבת מקומות שטוב לי בהם בעיקר בזכות אנשים.
את בית הספר אהבתי בגלל שזכיתי ללמוד עם אנשים מדהימים,
את השירות הצבאי שלי אהבתי בגלל האנשים (ובגלל שאני צהובה),
את העבודה אני אוהבת בגלל האנשים,
את השכונה שלי אני אוהבת בגלל האנשים.

והשבוע חוויתי אהבה למקום.
התאהבתי בעיר מסויימת.
הרגשתי שייכת.
האווירה שם מושלמת עבורי.
הרחובות, התחבורה, מזג האוויר, הנופים, הקהילות המגוונות, הנימוסים, המרחקים, הטבע, הכל..


קצת חבל לי לחזור לשגרה..
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 07 Mar 2016 15:34:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (עקשנית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861370&amp;blogcode=14698617</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=861370&amp;blog=14698617</comments></item><item><title>29 לפברואר</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861370&amp;blogcode=14682307</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;יום כזה מדהים, שמגיע פעם ב-4 שנים.
איך אפשר שלא לשמוח?
איך אפשר שלא לנצל את היום הזה לטובה?
הרי זה יום נוסף שניתן לנו בחינם לחיינו..

החלטתי אתמול שבגלל זה &quot;יום במתנה&quot; אני צריכה להחזיר לעולם &quot;מתנה&quot;.
ומזג האוויר המדהים גרם לי לרצות ללכת לחוף.
אז החלטתי לשלב..
אספתי את כל הזבל האפשרי בחוף הקבוע שלי.
מי היה מאמין שמימים בודדים יצטבר כל כך הרבה לכלוך?
זה קצת עצוב, קצת מאוד אפילו שלאנשים רבים לא אכפת מהסביבה ברמה שהם יעדיפו לזהם ולטנף, ולהגדיל את הסיכויים של חיות מסוימות להיחנק למוות, וכל זה רק כדי לא לקום כדי להגיע לפח האשפה הקרוב.
אבל זה לא אומר שצריך לוותר על האנושות.
כי יש אנשים שלא מתעצלים, והולכים עד לפח האשפה.
כי יש אנשים שאכפת להם.
ואחרי היום הזה הרגשתי מועילה, הרגשתי שכמו שהעולם עשה לי טובה, גם אני עשיתי לו טובה כלשהי בחזרה.
&lt;/div&gt;</description><pubDate>Tue, 01 Mar 2016 23:27:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (עקשנית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861370&amp;blogcode=14682307</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=861370&amp;blog=14682307</comments></item><item><title>מכת אומץ</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861370&amp;blogcode=14669442</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;אתמול היה יום ארוך במיוחד אחרי מספר שעות שינה בודדות,
ואולי העייפות היא זאת שהביאה לי את האומץ הפתאומי הזה..
(או שזה היה תוצאה מ12 כוסות הקפה, או מהעובדה שפגשתי את האנשים שאיתם אני הכי אני בעולם)

לא הרגשתי כל כך טוב כל כך הרבה זמן!
שלחתי הודעות ספק חצופות ספק פלרטטניות, בלי לחשוב יותר מדי על מה יקרה ועל איך לנסח.
צחקתי המון.
דיברתי עם אנשים שלא יצרתי איתם קשר המון זמן.
הרשתי לעצמי לצחוק על איזו בדיחה שמישהו שישב לידי סיפר לאדם אחר.
עשיתי דברים בלי לחשוב יותר מדי.
תחושת קלילות מעורבלת בעוצמה!

וזה היה מדהים.
כנראה שהחברים האלו (שנפגשתי איתם אתמול) הם הכח שלי.
הזכירו לי מי אני.
החזירו לי את שמחת החיים,
החזירו לי את חוש ההומור,
החזירו לי את החיוך, ואת הנימוסים המהולים בחוצפה קלילה.
אם זה היה אפשרי, הייתי גורמת לכולנו לגור יחד כל החיים.




&lt;/div&gt;</description><pubDate>Fri, 26 Feb 2016 15:34:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (עקשנית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861370&amp;blogcode=14669442</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=861370&amp;blog=14669442</comments></item><item><title>זה לא רע להיות רווקה</title><link>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861370&amp;blogcode=14656878</link><description>&lt;div align=&quot;right&quot; dir=&quot;rtl&quot;&gt;בזמן האחרון הרבה שואלים אותי (בטון מלווה ברחמים) איך זה שאני רווקה..
ואני עונה- ככה יצא.
לחלק זה נשמע קצת ממורמר, אבל החיוך שעולה לי על הפנים מיד אחרי התשובה הזאת מעיד אחרת.
בעצם, למה לא להיות רווקה?
למה רע לאנשים להיות ללא מערכת יחסים רצינית?
אני באמת לא מבינה את זה..
וכאן יבואו אנשים ויגידו &quot;כשתפגשי את האדם הנכון לא תרצי להיות רווקה בחיים&quot;..
אבל אני בת 20! תנו לי להנות מהחיים!!
כשאת רווקה, את לא חייבת לאף אחד דין וחשבון על המעשים שלך.
כשאת רווקה, את מלאה בתחושה נעימה של חופש!
כשאת רווקה, את לא צריכה להתאים את היום שלך ואת החיים שלך לרצונות של אדם אחר.
כשאת רווקה, את יכולה לפלרטט כמה שבא לך ועם מי שבא לך.
חוץ מזה, מדובר בהרבה פחות כאבי ראש!
כשאת רווקה, יש לך זמן!
יש לך זמן להשקיע בעצמך, בחברים, במשפחה, בלימודים ובעבודה!
וכשאת רווקה- אף אחד לא יעשה לך סצנות קנאה.
אז נכון שבסופו של דבר זה כן כיף ונחמד להיות בזוגיות,
אבל זה לא אומר שלהיות רווקה זה דבר רע, או עצוב.
אז אנשים יקרים (שכנראה לא קוראים את זה), תפסיקו לרחם עלי, או על כל רווקה אחרת.
כי כן, להיות רווקה עושה לי&lt;/div&gt;</description><pubDate>Mon, 22 Feb 2016 20:40:00 +0200</pubDate><author>nobody@israblog.co.il (עקשנית)</author><guid>http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861370&amp;blogcode=14656878</guid><comments>http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=861370&amp;blog=14656878</comments></item></channel></rss>