http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137עושר, הנאה,יושר,יוקרה ואושר- כל מי שמצא נא לפנות אלי.heCopyright 2026 Sheket. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137&blogcode=12191291<div align="right" dir="rtl">להכניס ולהוציא. בשתי מילים אני מסכמת את שאיפת החיים המודרניים, הפרימטיביים והעתידיים של כל המין האנושי. להכניס כסף, להוציא כסף. להכניס זין (חשוב גם להוציא) להכניס אוכל, להוציא שאריות להכניס חמצן ולהוציא פחמן להכניס אדם אחר לבית, להוציא כמה ארגזים תמיד משהו כזה או אחר. להכניס סיסמא להוציא מילים אני שואלת את עצמי אם זה חייב להיות "על חשבון" להכניס ולהוציא חוקי פיזיקה בסיסיים אומרים שאפשר להכניס רק כמה שיש מקום וכמה מקום יש? אני מקשקשת בשעת לילה מאוחרת, לבד בעבודה, במקום לבהות בחלל ולחכות שמשהו יקרה שהטלפון יצלצל שהמשמרת תגמר מכניסה עשן ומוציאה....עשן (כמה מפתיע) דרך האמצע אומרת בדיוק את מה שהיא אומרת. אני מתגעגעת בשעות הקטנות של הלילה לתחושת הבהייה החלק האקסהביציוניסטי שלי מתעורר בשעות האלה ורוצה עוד הערצה שטופת זימה רק בשעות הקטנות </div>Sat, 04 Dec 2010 04:41:00 +0200shaninush_2003@hotmail.com (Sheket)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137&blogcode=12191291http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=86137&blog=12191291http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137&blogcode=10613867<div align="right" dir="rtl">We always have a choice Or at least I think we do We can always use our voice I thought this to be true אני כותבת במקביל לשיר שהעלה בי כמ</div>Mon, 09 Mar 2009 16:10:00 +0200shaninush_2003@hotmail.com (Sheket)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137&blogcode=10613867http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=86137&blog=10613867http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137&blogcode=10546562<div align="right" dir="rtl">אני מתגעגעת לכתיבה, לתחושה של אותיות שזורמות מבין האצבעות. החשיבה מתורגמת באופן אוטומטי לביטויים חיים וצבעוניים. אני חושבת שאולי איבדתי את היכולת לחשוב כתיבה, אולי זה היה מנוע נסתר ועם השנים איבדתי לגמרי את המפתח. או משהו. אני רוצה לכתוב מילים מהסוג שקופץ החוצה מהנייר, מרקיד את הקורא לרגע. מצד שני, אף פעם לא היתה לי יכולת כזאת, אבל היתה חדוות יצירה. היה סיפוק בכתיבת הבלוג הטיפשי הזה, סיפוק בכם הקוראים, עם קריצה של אמממ.... יש מי שמבין. הנה, כמו עכשיו.</div>Tue, 17 Feb 2009 19:12:00 +0200shaninush_2003@hotmail.com (Sheket)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137&blogcode=10546562http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=86137&blog=10546562http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137&blogcode=10537921<div align="right" dir="rtl">חשבתי שלאנשים נשואים זה כבר לא קורה. אני בהתקף חרמנות נוראי ובלתי נשלט, מהבוקר הספקתי להיות במקלחת פעמיים, אין כמו זרם מים חזק בשביל קצת הרפיה. יש לי בעית גלולות- בכל פעם שאני לוקחת אותן באופן רציף אני הופכת לפריג'ידית. לא מסתכלת בכיוון אלא אם התניעו אותי שעה לפני כן. יש לי חברה שמסבירה את זה בדחף הטבעי לרביה, היא טוענת שבכל זיון משובח עם בן זוגה היא תמיד יודעת שגם אם השתמשו באמצעי מניעה כזה או אחר יש סיכוי שמשהו יקרה. משהו זה ילד. והיא טוענת שזה חלק מהקסם, שזה חלק מהבריאה- חלק מהסיפוק העצום כשהוא גומר בתוכה. אני מסבירה את זה בשיגועי ההורמונים שאצלי לא רגילים להיות ברמות התקינות וההגיוניות לנשים. ועכשיו אני בהפסקהמהגלולות, ומותק יודע שאסור לו לגמור בפנים, (אבל מה הסיכוי אצלנו, מותק, שמשהו יקרה?) מצד שני נראה לי שמותק מקבל יותר ואם לא הוא אז בטח אני מה יהיה מה יהיה מה יהיה דווקא הכל מצוין אני מחייכת כבר הרבה זמן ומאושרת בגדול בקטן קצת נמאס לי מהבלאגן שאני מייצרת אם לא הייתיאני הייתי מכה אותי מזמן על מסלולי המכשולים שאני מייצרת. יש אפשרות שהחיים מסתדרים כל הזמן.</div>Sun, 15 Feb 2009 13:33:00 +0200shaninush_2003@hotmail.com (Sheket)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137&blogcode=10537921http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=86137&blog=10537921http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137&blogcode=8037534<div align="right" dir="rtl">אני רוצה לצרוח אני רוצה לצרוח כל כך חזק שישבר כל חלון ברדיוס קילומטר אני רוצה לצרוח עד שמישהו ישמע כבר אין לי טיפה אחת של אנרגיה בגוף אפילו לא מ"ל יחיד אני יודעת שזה יום כזה אני יודעת שדיכאון הוא דבר חולף לא בזין שלי לשמוע מה אומר דקארט על משהו היום לא רוצה להיכנס לעוד שיעור דווקא אחד האהובים עלי רק שהיום עם השן הכואבת עם האין כסף שלי עם הסביבה שכל מה שאני חווה ממנה בשבועיים שלושה האחרונים הוא "תני לי תני לי תני לי תני לי תני לי תני לי" ומי יתן לי? אתה עייף ומדוכדכך בדיוק כמוני עברו עליך אותם שבועות נוראיים כמו עלי ומי מקשיב לך? גם אתה נותן ונותן ונותן ונותן ונותן ואני מרגישה רע מלבקש עוד ועוד אני עייפה נפשית כל כך כל כך שלמרות שלא הייתי בעבודה שבוע שעבר לא בא לי גם מחר לא רוצה עוד לתת ולתת ולתת רוצה ללכת רוצה לברוח אני רוצה להתחבא מתחת לאיזה סלע ענק ולהתפלל שימחוץ אותי אני רוצה לישון, אלא שהגוף שלי לא עייף השרירים קצת תפוסים העיניים קצת שורפות אבל זאת לא עייפות של הגוף עייפות של הנפש אני רק רוצה לבכות. </div>Tue, 27 Nov 2007 17:44:00 +0200shaninush_2003@hotmail.com (Sheket)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137&blogcode=8037534http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=86137&blog=8037534http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137&blogcode=7517788<div align="right" dir="rtl">ה"כאן" וה"עכשיו", בניגוד ל"שם" ו"אחר כך" או אפילו ל"אז". לא מה מחר או מה אתמול ולפעמים זה קצת קשה לי לא לשקוע להשערות או בהעלאת זכרונות מרירים ומעיקים או לשקוע בזיון איתך ולשכוח את הטלפון מהבנק ולשכוח איך התנהגתי כמו תינוקת ואז אני מצייצת יותר ויותרכשאני מצליחה להתנער מזה ורואה את האור שזורח בך האישונים מצטמצמים מולך הדאגות מתערפלות רחוק מחוץ לריח שלך. לחיות כאן ועכשיו, לא בעתיד או בעבר לא בהודו או בחלומות ורודים לראות מציאות ולשחות בה, לצוף ולא לטבוע. בסוף לומדים, אני רוכשת עוד כלי כל יום.</div>Tue, 25 Sep 2007 17:24:00 +0200shaninush_2003@hotmail.com (Sheket)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137&blogcode=7517788http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=86137&blog=7517788http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137&blogcode=7457493<div align="right" dir="rtl">קמה בבוקר, המיטה כבר חצי קרה. החיבוק משבע ורבע כבר לא תופס בעשרה לשמונה. להתלבש, להסתרק, לרסס דברים שמריחים טוב. כוס קפה, איפור. מונית. קונה כרטיס, מחכה לרכבת. מאחרת. רצה לאוטובוס, תקועה בפקק. קונה חלב, מכינה קפה. החלב מקולקל. מחליפה חלב, מכינה קפה. החלב מקולקל. מחליפה חלב, מכינה קפה. החלב מקולקל. מקבלת החזר, רצה לקנות חלב במקום אחר. מכינה קפה. קובעת תור לגניקולוג, עונה לטלפונים, מתאמת קביעות. מתפללת לאלוהי הכסף. מדברת איתך, מחייכת. חודש בהודו מבזיק לי בראש, אני מתעלמת. לובשת חיוך מעל הכל, כמו כסות ענקית של טוב, אם מספיק מחייכים זה נכנס גם עמוק, אתה מתקשר, נושמת פתאום. חודש בהודו מבזיק שוב בראש, מתעלמת. דברים שמחזיקים אותי רק לרגע, רק לכמות החיוך שדרושה ולא יותר, כאילו דווקא היום התקציב דל, הארנק ריק מאנרגיה. אבל רגע...היה חג. משפחה. רעש. דרישות, צעקות, תורנויות. לשטוף כלים, לשטוף ריצפה, לשטוף הכל. נכנסת לחדר וסוגרת דלת. המצפון מתקתק. ואני מחליטה לחייך, כבר החלטתי לפני כמה ימים. אני מחייכת לכולם. </div>Sun, 16 Sep 2007 13:34:00 +0200shaninush_2003@hotmail.com (Sheket)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137&blogcode=7457493http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=86137&blog=7457493http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137&blogcode=7329133<div align="right" dir="rtl">זה כמו עדכון, רק שאחרי שנטשתי את עולם הבלוגים והחברים המתלווים אליו.. אין את מי. אז עדכון לבלוג, ממילא הוא כאן- לפחות שידע מה קורה אצל הבעלים שלו! חוזרת לשנת לימודים ראשונה. וואו.... כל כך הרבה השתנה מהפעם הקודמת :) כבר לא בת 21, כבר לא מפחדת, לא מבולבלת בשאלות קיומיות שונות, לא עכברה מבוהלת. יהיה מעניין השנה :) פסססט... עוד דבר קטן יקרה השנה, אני מתחתנת.</div>Wed, 29 Aug 2007 11:46:00 +0200shaninush_2003@hotmail.com (Sheket)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137&blogcode=7329133http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=86137&blog=7329133http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137&blogcode=6707170<div align="right" dir="rtl"> אני בת 24, אני הדור הבא של המדינה. אני דור מנהיגי העתיד, אני הדור שכולם תולים בו תקוות. אני תוצר ההכלאה בין ילדות שקטה לעולם האינטרנט המטורף. אני התוצר של הרחבת האופציות להשכלה גבוהה ע"י פתיחת עוד ועוד מכללות. חשבון הבנק שלי עם עיקול עליו כי לא שילמתי ביטוח לאומי במהלך שנת לימודי (לא ידעתי איך אני אמורה לעשות את זה) וגם בחודשים האחרונים (כי אני לא מבינה למה אני אמורה לעשות את זה), אני לא מבינה ועד היום לא קיבלתי אף תשובה מדוע אני לא זכאית לקצבאות אבטלה וכדומה, ואילו אנשים שלא עובדים כדרך קבע (אני עובדת כרגע רק במזומן על מנת לא לשלם כפרינציפ את הביטוח הלאומי שלי) זכאים לכסף שלי. אני משתמשת מדי יום במוסד ממשלתי (כן, תקראו ל"הפרטה" הזאת איך שתרצו, זה עדיין ממשלתי) שנקרא רכבת ישראל ולפחות פעמיים בשבוע אני לא מגיעה בזמן לעבודה (המור ביותר בכל העניין הזה הוא שכשאשר הרכבת מגיעה בזמן גם אני מגיעה לעבודה בזמן), והמעסיק שלי, בצדק, טוען שהוא לא יכול לצעוק על רכבת ישראל, אלא רק לקצץ בשכר שלי. אני משתמשת מדי יום גם בטלפון הסלולרי שלי- שאגב, לא הבנתי למה קוראים לו "סלקום" אם ממילא המחיר זהה</div>Mon, 11 Jun 2007 15:56:00 +0200shaninush_2003@hotmail.com (Sheket)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137&blogcode=6707170http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=86137&blog=6707170http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137&blogcode=6337188<div align="right" dir="rtl">אני רוצה לצייר מולכם מצב, רגע אחד בחיים של: אני יושבת-שוכבת על מיטתי החצי ריקה (האיש שלי עובד), לילה, ערב יום הזיכרון, רק רעש שקט של גלגלי מכוניות. אני מכוסה בפוך ענקית, לידי שוכבת הוגרה שלנו, ראשה שעון על עצם שכרסה קודם שנרדמה. אני לומדת היום שליטה מנקודות אחרות, אני רוצה לרוץ ולצעוק מה זה ואיך זה...ואני לא יכולה. לומדת לשתוק, כנראה שצריך מתישהו.</div>Sun, 22 Apr 2007 23:09:00 +0200shaninush_2003@hotmail.com (Sheket)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86137&blogcode=6337188http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=86137&blog=6337188