http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268כל מה שמתחת לפני השטח. האמת הנסתרת... ואני - כמו הסרטן שאני... רכה מבפנים, קשה מבחוץ. בחיפוש עצמי תמידי (המוצא הישר יבוא על שכרו). חולמת חלומות ללא תקנה, שבירה. © כל התכנים מקוריים. הזכויות שמורות לי heCopyright 2026 underground calls. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/68/12/86/861268/misc/29005178.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268&blogcode=14630191<div align="right" dir="rtl">(28.9.2008) ילדה קטנה, את חולמתעל משהו שלא קיים,על אמת רחוקה ואחרת -על גן שנעלם. ממיסה לבבות משוקולד,דורכת על לבבות של זכוכית.ורק לב אחד ממתכתיזכיר לך שאת אמיתית. תני לשיירה להמשיך,תני לזאבים לילל.לרעש בליבך תני לגוועובעיני עצמך נסי להסתכל. </div>Sun, 14 Feb 2016 10:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (underground calls)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268&blogcode=14630191http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=861268&blog=14630191http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268&blogcode=14630187<div align="right" dir="rtl">(19.9.2008) הגיעה העת לצאת לדרך.לקחת את תרמיל חיי ולצעוד קדימה.לארוז בו מהות, רגשות, תקוות.הפחדים מבקשים להיכנס. החששות גם הן מתחננות..."קחי אותנו, נעזור לך, בלעדינו לא תדעי מה צפוי לך... ממה להיזהר".אני מסתכלת עליהם וחוככת. קשה להיפרד מחברים ישנים.אבל אני מחליטה לוותר... כמוהם יש הרבה בדרך.והם כמו ילדים קטנים, ירצו לעצור להפסקות מרובות מדי &ndash; שלא מתאימות לי עכשיו.אני אורזת איתי גם הצלחות מתוקות בקופסת סוכריות קטנה,כדי שכשהטעם יהיה מר מדי &ndash; אוכל לקחת אחת ולחזור לעצמי. אני יוצאת לדרך...בתולה באופק זונה במהותי,זונה של אהבה בדרכי,נרקומנית של דלתות מסתובבות.אבל האוניה הזו, שישבה בנמל האניות האבודות זמן לא מבוטל כשהיא כבדה ומסורבלת &ndash; האוניה הזו השאירה בנמל העצוב מטען חורג שקיבע אותה במקומה. ועתה מישהו זרק בה קצת צבע, הבעיר בה פחמים.נתן לה תקווה.פתאום הבינה שהכבלים שקיבעו אותה למזח, הם כבליה שלה. בלבד. הגיעה העת לצאת לים ולהרים עוגן.הים לא הבטיח שיהיה רגוע..בעצם מהותו הוא רחב ידיים וכל כך לא צפוי.לעיתים יהיה סוער, לעיתים חלק כמראה,וכל עת כזאת תיצרב בנשמתי כחלק מה</div>Sun, 14 Feb 2016 10:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (underground calls)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268&blogcode=14630187http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=861268&blog=14630187http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268&blogcode=14630182<div align="right" dir="rtl">(18.9.2008) דלתות מסתובבות, כאלה, לא יציבות.לא נשארות על מקומן בשקט....כאלה אני אוהבת.דלתות מסתובבות שבכניסה אף פעם לא תדע מאיפה תצא. זה הריגוש בדלתות מסתובבות. אני מכורה לדלתות כאלה,הרגשת האדרנלין האדירה,כמו מתקן בפארק שעשועים.להיכנס לדלת, להסתובב ולעוף איתה.רחוק מקו הדמיון... למרות שדלת מסתובבת לא תמיד מכניסה אותי פנימה,בדרך כלל היא מוציאה החוצה במהירות גדולה אף יותר.ואז שוב אחפש דלת כזו,כמו ילד שיורדמרכבת הריםומחפש שוב את התור. למרות הכל.מה שמאחורי הדלתות האלה הוא כל כך אוורירי ומושך... ולא משנה כאב הנפילה שלאחר סיבוב מהיר במיוחד. לצערי, אין לי את הסבלנות כרגעלדלתות נייחות ויציבות,הן משמימות, שוממות, משעממות.אין תזוזה, אין אדרנלין.. פשוט אין.אפור, זקן ומדכא.הזמינות שלהן מפחידה אותי.מה שמאחוריהן מעלה אבק. מחניק מיושן. אני רצה למרחקים קצרים,ככה טוב לי עכשיו. אני חושבת...</div>Sun, 14 Feb 2016 10:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (underground calls)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268&blogcode=14630182http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=861268&blog=14630182http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268&blogcode=14630179<div align="right" dir="rtl">(11.9.2008) מזל בתולה באופק זונה.מתמכרת לריגוש,לרגע המזוכך של התנגשות חזיתיתבין האיד והסופר אגו,ביני ובין החומה הנושנה והמחויכת. להרגיש את הלב מתפרק מאדרנלין...לראות את הקיר קרוב.כל המחוגים זועקים הצילו.ולהינעל על המטרה היחידה שלשמה אני כאן -בכל הכוחות: קדימה, סע. מזל בתולה באופק זונה,כשמרס רב עם סאטורן על גורל משובותיו,וצובט בהקנטה את ונוס... "רצית אהבה, אה? טיפשה.לכי לירח. בצד הגדי הוא יושב, קר, מבויש.מגן על רכושו הדל בנשימת אפו האחרונה.לכי שבי בכלוב הזהב,וסרסרי לך שירי אהבה עד אור הבוקר." </div>Sun, 14 Feb 2016 10:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (underground calls)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268&blogcode=14630179http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=861268&blog=14630179http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268&blogcode=14630176<div align="right" dir="rtl">(26.8.2008) אל תבכי, קטנהעוד יהיה טוב אצלך,הסער יחלוף מעל לראשך,וגשמי ברכה ילטפו נשמתך. הרגעי, ילדהעוד יגיע הזמן,השמש תזרח לך מכאן,יבוא יום ותדעי מאין ולאן. שימי ליבך על כתפי, נסיכהכאילו כלום לא קיים,כל הרע נעלם,תני לשוטים לחזור לעירם. בחיקי, אהובהתעטפך נחמה,בנשיקת השלמה... ובליבי, יקרהאעטוף ואשמור,את ליבך מן הקור. סתם משהו שיצא לי עכשיו. על מי? אולי עליי, מי יודע. ליל מנוחה.</div>Sun, 14 Feb 2016 10:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (underground calls)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268&blogcode=14630176http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=861268&blog=14630176http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268&blogcode=14630173<div align="right" dir="rtl">(22.8.2008) משתדלת לעשות סדר במגירות נידחות.זה טוב לעשות סדר לפעמים.. לי זה לוקח שנים עד שאני עושה את זה.יש מילה באנגלית שנקראת procrastination. היא מגדירה אותי בדיוק רב.לדחות כי אין כוח, לדחות כי יש מחר, לדחות כי עכשיו לא טוב, ולא מסתדר ולא רוצים ואולי בעצם לא צריך. מכירים את זה שעושים סדר ומרחמים על הדברים? אז זהו. כזו אני.מזל סרטן אופייני... לכל יש נוסטלגיה.מחזירה 80% מהדברים כמו שהם. שיהיה. שאם נצטרך.מחזירה את הדברים למגירה בסדר שונה. שייראה שעשיתי סדר, שלא היה לשווא. לעיתים קרובות אני מוצאת מציאות, דברים קטנים ששכחתי שישנם. שהלכו לאיבוד בים הבלאגן. נדחפו בין עשרות דברים לא חשובים.אז השמחה גדולה - האמירה הזו של :"איזה יופי שמדי פעם עושים סדר".אלה יכולים להיות דברים שחיפשתי הרבה זמן, או סתם דברים קטנים ושימושיים מאד. זה קורה לי בעיקר בפסח. זו תקופה מיוחדת לעשיית סדר. כל השנה זו הזדמנות ליצור את הבלאגן שנסדר בתקופת טרום פסח. כשצריך לסדר אני אומרת: בפסח. "מתי תסדרי את הארון? בפסח". "מתי תסדרי את החדר? בפסח". "כמה דברים יש במגירות ובטוח שאת רובם את לא צריכה &ndash; טוב, נו י</div>Sun, 14 Feb 2016 10:55:00 +0200nobody@israblog.co.il (underground calls)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268&blogcode=14630173http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=861268&blog=14630173http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268&blogcode=14630169<div align="right" dir="rtl">(30.7.2008) יש לי חריגה נרחבת בעו"ש הטעויות. זה לא שמנהל הבנק לא נדיב איתי... נהפוך הוא. נתן לי יותר מדי קרדיט. אני מוצאת את עצמי במסעות שופינג אכזבות היסטרי, מגהצת נפילות כואבות על ימין ועל שמאל. ומה אכפת לי המכסה? גם טלפונים תכופים ממנהל הבנק לא מועילים במאומה. אני בשלי. אחרי כל מסע כזה, שנגרם על ידי תיאבון בלתי נשלט - אני חוזרת אל תוך עצמי, מניחה את השקיות העמוסות ושואלת למה. אז ככה... וכשנגמרת התקופה הרעבה, ונמאס לי ללבוש את כסות הכאב - אני מניחה אותה על מדפי ליבי כאבן שאין לה הופכין, עד ששוב יחזור הרעב לטעות. ומחר שוב אקום אל בוקר חדש, ואשאל איך אוכל ליפול היום. לעשות עוד טעות אחת קטנה... רק בשביל ההרגשה. כי אמרה לי פעם מישהי שנהגה לחתוך את עצמה בקביעות: "אם לא כואב לי - אני לא מרגישה שאני חיה". </div>Sun, 14 Feb 2016 10:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (underground calls)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268&blogcode=14630169http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=861268&blog=14630169http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268&blogcode=14630166<div align="right" dir="rtl">(21.7.2008) פירות מתוקים, בשלים עסיסיים, פירות לא מושגים. מים שקטים, צלולים, מפכים, גנובים ואסורים. גבולות נמתחים, עד לאן ומתי, גבולות שנחצים בלי כוונה ואולי - בעצם הכל מותר... כיזה תמיד נשאר ביני ובינך.</div>Sun, 14 Feb 2016 10:53:00 +0200nobody@israblog.co.il (underground calls)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268&blogcode=14630166http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=861268&blog=14630166http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268&blogcode=14630162<div align="right" dir="rtl"> נראה לי שכל בן אדם שעובר לנו בלב משאיר איזשהו סימן. כדי להראות שהוא היה שם. לא כל בני האדם נכנסים לנו ללב באותה מידה. חלק עוברים וכמעט לא משאירים זכר, חלק עוברים ומשאירים ליטוף קל, חלק עוברים ונשארים... ויש את אלה שעוברים בגדול ומשאירים שריטה. השריטה הזו תלווה אותנו כל החיים. מה שלא נעשה ומי שלא יעבור אחר כך בלבנו ייתקל באותה שריטה ויושפע ממנה. ייתכן שיעזור לה להגליד קצת יותר ואולי רק יפתח אותה עד שישרוף. שוב. מחדש. כואב לקבל שריטה כזו. קשה. באותו רגע זה נחשב אפילו בלתי אפשרי. אבל כאלה אנחנו... קמים על הרגליים מי מוקדם יותר ומי מאוחר. לא רק מאהבים משאירים כזו שריטה. בן אדם שחשוב באמת, שנחשב באמת.. יכול להשאיר שריטה גדולה יותר אפילו. אז מה, אומרים ש: Better to have loved and lost than to have never loved at all. יכול להיות. אולי פחות רגש בפעם הבאה יקהה את כאב השריטה שאחרי זה. ומצד שני, אני יכולה? לא ממש. לאהוב ולכאוב זה הסיפור שלי... זה לא נכתב עכשיו אלא לפני קצת יותר משנה. הפחד מלכאוב שוב מלווה אותי בכל יום מחדש. עם כל אחד. אז נפגעתי בעבר עשרות פעמים. ומי מבטי</div>Sun, 14 Feb 2016 10:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (underground calls)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268&blogcode=14630162http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=861268&blog=14630162http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268&blogcode=14630159<div align="right" dir="rtl">(15.7.2008) בלילה בודד,יוצאת אל הרחוב הריק, משאירה מאחוריי את יצועי החם והמוגן. נודדת ביןתחנות האהבה הקטנות שמוכרות אהבהמסורגת במסתור. הצעה ועוד אחת, נאספות כמו זר - נשזרות בין הכוכבים, מתממשות לאיטן. החומות נשברות, ההגנות יורדות, אין כסות. לכמה רגעים הכל גלוי, פתוח ואפשרי. שיאיםשל פורקן. בתום הלילה - סופרת בשקיקהאת שטרות אהבתי הלא ממומשת, ומשלמת עמלה בדמעות של דם. מבטיחה לעצמי שזו פעם אחרונה ודי. אבל לא, בלילות הבאים עדיין מחפשת, עדיין לא מיואשת. פושטת לב לכל דורש. זה לא רק מקצוע - זה אופי.</div>Sun, 14 Feb 2016 10:52:00 +0200nobody@israblog.co.il (underground calls)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=861268&blogcode=14630159http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=861268&blog=14630159