http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86067!!!Welcome to my game heCopyright 2026 †Atomic pulse†. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86067http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86067&blogcode=7605897<div align="right" dir="rtl">ברוכים הבאים לבלוגי אשר חזר מהקבר!!! חזרתי חזרתי חזרתי לבלוג המתוסכל שלי! שמח לחזור ובטווח שגם אתם שמחים שחזרתי... בכל מקרה רציתי לחדש לכם, שאני וחברה שלי עדיין ביחד (כן, כן ההיא מלפני שנה ו-10 חודשים) ואני מאוד מאוד אוהב אותה!!! אבל רציתי להתייעץ איתכן הבנות, זה דיי ברור שהגברים אף פעם לא יבינו את הנשים ועל זה אין מה להתווכח כי עדיין, כמו שאבי קושניר טוען במופעו: "במוח הגברי" (זה ד"א מופע פצצה) שלנשים ישכרומזום אחד יותר משל הגברים וזה מה שעושה את ההבדל הגדול בין נשים לגברים...אבל בכל מקרה רציתי לשאול אתכן כמה שאלות ואולי אפילו שתיתנו לי תשובות או רעיונות וכאלה... בקוצור....לי ולחברתי היפייפיה ישנה תסבוכת. רציתי לשאול אתכן הבנות (ואולי גם אותכם הבנים) למה אתן מתכוונות כשאתן אומרות "תתן יחס" או מה אתן רוצות כשאתן אומרות "תוכיח לי", "תפסיק לברוח" ו-"כול הזמן אני אשמה נכון?!" (בציניות היא אומרת את זה כמובן)... חברה שלי טוענת שאני לא מתייחס אליה, ואין לי ממש מושג, טוב בעצם דווקא בקשר לזה יש לי קצת ואני אתקן את זה... אבל בכל מקרה, היא אומרת לי תוכיח לי ככה וככה תראה</div>Sat, 06 Oct 2007 10:27:00 +0200Shay_Love_Miri@walla.com (†Atomic pulse†)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86067&blogcode=7605897http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=86067&blog=7605897http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86067&blogcode=5499461<div align="right" dir="rtl">לפני יומיים סבתא שלי מצד האבא (שגרה בספרד)נפטרה, אימא שלי אומרת שזה היה פשוט שטותי המוות הזה, טעות של הרופאים, וכך גם סבא שלי (שגר בספרד) אומר. כ"כ לא בא לי ללוש בחרא הזה של מי אשם ומי לא, גם ככה זה לא יחזיר אותה. אבא שלי טס ישר באותו היום שהודיעו לו על פטירתה, כמה דקות לפני שהודיעו לו אני וחברה שלי היינו בחדר עם אח שלי, ושמענו פתאום את סבא שלי אומר, "רוני יש לי חדשות רעות, אימא נפטרה". ולפחות איזה 5 שניות אחרי שהוא אמר את זה שמעתי את אבא שלי אומר "היא נפטרה, אימא נפטרה" והתחיל לבכות. רצתי אליו,וחבקתי אותו, חברה שלי נשארה בחדר (נראה היה שלא ידעה בדיוק מה לעשות), אחי בא אחריי ורצה לחבק אותו גם. כשחיבקתי את אבא שלי פתאום הרגשתי שבא לי לבכות, את הלב מתחיל לצטמק ולרעוד, והרגשתי שאני כבר עוד שניה עומד לבכות. אבל לא הצלחתי, וזה לא כי לא אכפת לי שהיא מתה, וזה לא כי התביישתי, וזה לא כי התאפקתי שלא לבכות, פשוט לא הצלחתי, משום מה זה לא יצא. וזה אותו הדבר שקרה לי כשהסבא והסבתאמצד האימא נפטרו, לא בכיתי, לא הצלחתי... יהי זכרה ברוך... כדי לברוח קצת מכל מה שעבר עליי, ביום שלמחרת החלט</div>Fri, 22 Dec 2006 01:16:00 +0200Shay_Love_Miri@walla.com (†Atomic pulse†)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86067&blogcode=5499461http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=86067&blog=5499461http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86067&blogcode=5444301<div align="right" dir="rtl">שבוע שעבר ביום חמישי היה לי יום הולדת!!!, והחברה הנשמה שלי ארגנה לי הפתעה עם החבר'ה משני הקבוצות (אלה של בית-ספר ואלה של השכונה), זה היה לי ממש מפתיע ואפילו אולי קצת מרגש בקטנה, שמחתי לראות פתאום את שתי הקבוצות ביחד מדברים. אתמול בתאריך ה-12/12/06 אני והחברה היפה שלי, חגגנו שנה, ונהנתי איתה כ"כ, יצאנו לעיר הסתובבנו קצתוהלכנו לאותו המקום שבו נהיינו יחד (להילל) והתחלנו להעביר נוסטלגיות ודיברנו וצחקנו. נהנתי איתה מאוד, אני ממש אוהב אותה, נקווה לעוד שנה מוצלחת ובכלל נקווה עד סוף החיים, נוח לי איתה ואני אוהב אותה, אנחנו מבינים אחד את השני גם אם לא נאמר כלום, אנחנו כבר מכירים תגובות אחד של השני. מבחינת הלימודים הולך לי ממש חרא, ואני לא מצליח להרים את הראש, ואם אני סוף סוף עושה משהו, אז באה מכה אחרת ומורידה לי אותו... באסה,אתמול הלכנו לביזארט (אני וחברה שלי), והתחלנו להסתכל על הקעקועים, ומצאתי אחד של זאבממש יפההה ואני רוצה אותו, אבל הוא עולה בין 600 ל-700 ולאימא לא בא לממן (אע"פ שהיא הבטיח לפני), בכל מקרה אני לא מתכוון ללוותר, אני אשיג את הכסף... בכל מקרה, אלה החיים וצריך להתמוד</div>Wed, 13 Dec 2006 21:00:00 +0200Shay_Love_Miri@walla.com (†Atomic pulse†)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86067&blogcode=5444301http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=86067&blog=5444301http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86067&blogcode=4941412<div align="right" dir="rtl">בזמן האחרון החלו להופיע לי דברים ישנים, שניסיתי להתחמק מהם, אבל כמה שניסיתי זה איכשהו חזר והגיע בחזרה, כמו מן מכתב כזה שאתה מנסה להדחיק ומחזיר לשולח אבל משום מה השליחה נכשלת. וכשחשבתי שנפטרתי מזה, גיליתי שטעיתי. רק בזמן האחרון התוודתי לכך שהשתנתי בצורה שונה, ההתוודאות הזאת היתה בעזרת דמויות ובעיקר חברים מהעבר, וראיתי אותם ואותי היום, מה נהיה איתם ומה אתי, וכשאני אומר איתם ואיתי, אני לא מתכוון לכך שהם נשארו תקועים ואני התקדמתי או שהחיים שלי יותר טובים משלהם. אני מתכוון לכך שפתאום קיבלתי פלאשבקים מהעבר, מכל מה שהיה פעם, גם הדברים הרעים וגם הטובים, והשתדלתי שלראות את הדברים הטובים, נזכרתי בכל מיני דברים שנראו לי כ"כ בוגרים אז, ועכשיו אני רואה אותם כ"כ מטופשים, על כל מיני קטעים מצחיקים ומביכים מהחיים שלי. והדבר המוזר והבלתי ניתן להתעלמות היה החברים שלי, איך שכל אחד מהם השתנה, עם חלק מהם אני עוד נפגש לעתים רחוקות, חלקם נשארו תקועים חלקם התחזקו במה שהיו בעבר, וחלקם השתנו בצורה דרסטית... אפשר לומר שאני בהחלט מתגעגע לימים האלה לימי "המשפחה" ואני זוכר גם שהיו פעמים שממש רציתי שהכל יחזור</div>Wed, 27 Sep 2006 23:14:00 +0200Shay_Love_Miri@walla.com (†Atomic pulse†)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86067&blogcode=4941412http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=86067&blog=4941412http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86067&blogcode=4876373<div align="right" dir="rtl">כרגע, הכל משעמם ורגיל ואין שום דבר מעניין לעשות, החיים נמשכים והגלגל ממשיך להסתובב, למרות שאני (או אנחנו אם אתם מתחברים אליי איכשהו) פשוט לא עומד במהירות שלו, הוא כבר עקף אותי מזמן, ומה שנשאר לי זה רק לעקוב אחרי השביל שהוא משאיר לי (מתחשב בי). בכל מקרה הדברים בזמן האחרון מתגלגלים כ"כ מהר, הדברים ביני לבין החברה שלי הסתדרו. אף פעם לא הייתה לנו מריבה שהיא ממש מריבה, לרוב היא מסתיימת אחרי 5 דקות או במקרה הגרוע חצי יום, יצא לנו היום אחרי הלימודים נשארנו קצת בפארק והעלנו זכרונות על הפעמים הרארשונות שהתחלנו להיות ביחד, וזה מגניב שזו לא פעם ראשונה שדיברנו ובכל זאתגילינו דברים חדשים. יש לי אהבה מטורפת אליה ואין לי מושג איך להראות לה את זה... יש למישהו רעיונות?... השבעה נמשכת, ויש געגועים סבתא, אבל עדיין מנסים לחיות כרגיל, אחרי הכל אין ברירה... תוך כדי השבעה והשעמום יצא לי לחשוב לעומק על המוות, או יותר נכון מה קורה אחרי, התחלתי לחשובעם עצמי,לאן הנשמה הולכת עכשיו?, מה קורה לה? האם היא תזכור משהו?. יש כאלה שאומרים שאותה נשמה מתחילה את הגלגול הבא שלה, וחשבתי לעצמי, זה דיי מבאס להתחיל הכל</div>Sun, 17 Sep 2006 21:15:00 +0200Shay_Love_Miri@walla.com (†Atomic pulse†)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86067&blogcode=4876373http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=86067&blog=4876373http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86067&blogcode=4862232<div align="right" dir="rtl">לפני יומיים סבתא שליז"לנפטרה, גיליתי את זה באמצע שיעור תאטרון... היא נפטרה בבוקר, חד וחלק בלי התראה ובלי להפריע או להדאיג אף אחד. לפחות הספקתי לראות אותה. אותי ואת חברה שלי לפחות היא הספיקה לראות אותה פעם אחת... ועכשיו הכל נגמר, מצד האימא כבר אין לי סבא וסבתא, רק מצד האבא וגם....הם לא חיים פה, אלא בספרד.. אני לא רוצה לדבר על זה ממש זה סתם מכניס לדיכאון, היא היתה אישה טובה, שיפתחו שערי גן עדן בפניה... היום היה דיי מעפן,הספקתי לריב עם החברה שלי, לפעמים אני מרגיש כאילו אני דורש יותר מדיי ממנה, ואני לא רוצה שזה יקרה אני מת עליה איך שהיא,ואם אני אוהב אותה צריך להסתדר עם כלהדפקות שלה (כנ"ל גם היא לגביי) ואני שום דבר בלעדיה, בכל מקרה הסתדרנו איכשהו בסוף הלימודים אני וחברה שלי, ואני מצטער על מה שעשיתי לה... בקשר להעברת ההקבצה שלי במתמטיקהמ-3 יח"ל ל-3 יח"ל מתקדמות החלטתי לשבוט, ואני לא נכנס לשיעורים והזונות עוד לא נתנו לי תשובה מה החליטו, חבל עליהם באמת חבל... וכרגע מצ'עמם לי, לא עושה כלום, שום דבר, נאדה, אינפיניטו! (מה?!) עוד יגיעו ימים טובים יותר. אתמול הצלחתי</div>Fri, 15 Sep 2006 19:35:00 +0200Shay_Love_Miri@walla.com (†Atomic pulse†)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86067&blogcode=4862232http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=86067&blog=4862232http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86067&blogcode=4826760<div align="right" dir="rtl">וואו, כמה זמן שלא הייתי פה, חצי שנה אם לא יותר, כמה דברים השתנו. התהפכו הרבה דברים, למדתי הרבה דברים עברתי הרבה דברים, חלקם טובים חלקם רעים. מוזר....לא חשבתי שאני אגיע אליהם בכלל, אבל אולי מצד שני זה טוב עכשיו, כי יש לי אולי מה לספר וכי אני מרגיש שהדברים האלה שינו אותי לגמריי. אני בערך מבין מה טוב לי ומה רע לי, מי טוב טוב לי ומי רע, נפרדתי מהרבה אנשים גם ועם חלק נשארתי או לפחות ניסיתי ועדיין מנסה לשמור על קשר. בכלל למדתי ללמוד, והשתנתי גם פנימית וגם חיצונית (את החיצונית בטוח שמו לב), הרבה אומרים שזה בגלל החברה שלי, אז כן, גם בגללה (אבל לא רק!), וכן גם בגלל החברה שלי הרבה דברים פנימיים השתנו בי, לא רק בגללה, אבל חייב להודות שהרוב... מי שאולי במקרה עוד איכשהו הגיע לבלוג שלי וזוכר את הדברים שכתבתי שם בקשר לחברה שלי, אז כן, זאת כנראה היא, עדיין אותה האחת מאז, אנחנו עוד מעט 9 חודשים כבר, ולא עוד לא נמאס לנו זו מזה ואני פשוט מאושר איתה כייף לי איתה וטוב לי איתה, אני שלם איתה והיא משרה עליי אווירה רגועה וטובה ונותנת לי בטחון(מה שהאחרות לא הצליחו לעשות אף פעם, ואם כבר עשו, עשו ההפך), מה</div>Sat, 09 Sep 2006 21:54:00 +0200Shay_Love_Miri@walla.com (†Atomic pulse†)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=86067&blogcode=4826760http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=86067&blog=4826760