http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464take thosw broken wings and learn to flyheCopyright 2026 bottle of toxic. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464&blogcode=14829348<div align="right" dir="rtl">אז הנה עוד קטע חסר משמעות לאנשים שכתבתי בלשון זכר. אני לא יודע, אולי אני מפחד לאבד אותה, או שאני מפחד לאבד אותה לאותו אחד שפגע בה. למרות שאני יודע, דיברנו על זה לא פעם. היא אומרת שאני לא כמוהם, לא כמו כל החרא שהיו בעבר. אבל הפחד והחרדה עדיין מכרסמים בי. אולי בעצם זה לא טוב שאני שונה? אולי אם אני טוב מדיי, אני אאבד את הכל בסופו של דבר.. אני לא יודע, זאת סתם מחשבה טורדנית, היא הולכת וחוזרת לפעמים,כמו הריקנות שלי. אבל זאת לא השאלה שתקועה לי בראש. אני יודע שאת אומרת לי שזה היה כלום, עטוף במלא שכבות של שום דבר. אבל עדיין, אולי בתוך כל הערימות של הריק שהיה שם, אולי כן היה משהו,הריי חייב להיות ניצוץ בשביל שיווצר משהו. אפילו אם זוהי סתם משיכה, ואני יודע שאת עדיין מדברת איתו. גם על זה דיברנו, ואני גם יודע שאני קצת קנאי,וקצת קשה להכיל לפעמים. ואני דורש הרבה צומת לב. ושני</div>Tue, 23 Aug 2016 21:41:00 +0200nobody@israblog.co.il (bottle of toxic)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464&blogcode=14829348http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=860464&blog=14829348http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464&blogcode=14827787<div align="right" dir="rtl">אתה עוצם את העיניים,צובט את עצמך כמה פעמים.מקווה שתתעורר,אבל לא.זהו לא חלום,והמפלצת אשר רודפת אותך.לא נעלמת כשמגיע הבוקר, דווקא אז היא מגיעה.אורבת לך בכל פינה ודרך אשר תלך.מחכה לרגע הקט בו תוריד את המגננות שלך ותתפרץ החוצה ללא מעצורים.תאכל אותך לאט לאט מבפנים.חתיכה אחר חתיכה תפרק אותך.וכשיש בסביבתך אנשים שנלחמים במפלצת, אז היא קצת מפחדת לצאת החוצה, וכשנפרדות הדרכים שלכם. היא תחכה בסוף הפיצול.ו תתקיף אותך שוב.ללא הכנה.פעם קראתי למפלצת שלי מחלה,מצורעת,הפרעה.היום אני קוראת לה מפלצת.כשאתה חי איתה על הכתף, בשלב מסוים אתה כבר לא מופתע כשהיא תוקפת. אתה כבר לא נבהל ומנסה לברוח,לבכות,או לבקש עזרה.אתה נשכב על המיטה או מתיישב בפינה מבודדת.ונותן לה לפצוע אותך עוד טיפה מבפנים.בידיעה, שכבר אין לה מה לקחת.כי אפילו לעצמי כבר לא נשאר לי מה לתת</div>Thu, 18 Aug 2016 20:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (bottle of toxic)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464&blogcode=14827787http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=860464&blog=14827787http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464&blogcode=14827786<div align="right" dir="rtl"> אני אתוודה פה, כי ביני לבין עצמי זה קשה יותר. אני אוציא את התסכול שלי בכתיבה, אני אצעק את המילים אל תוך המקלדת. כי רק ככה יוכלו לשמוע,את כל אשר יושב לי על הלב. אני מרגישה אבודה, בבית הגדול וה"חם" שלי . אני מרגישה בודדה, בין הקירות של החדר -שלי-. אני מרגישה מוזרה, בסביבת אנשים. אני מרגישה לא שייכת, בסביבת חברים או משפחה. אבל בעצם כשאחשוב שניה ברצינות, המילים עצמן כבר אינן, כל מה שנותר זוהי האופציה לכתוב ולכתוב ולכתוב . עד שגם האצבעות שלך יתייאשו. הגרון והמילים עצמן כבר איבדו כל תקווה. "אינני בוכה אף פעם, גיבור אני, לא בכיי</div>Thu, 18 Aug 2016 20:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (bottle of toxic)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464&blogcode=14827786http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=860464&blog=14827786http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464&blogcode=14825100<div align="right" dir="rtl"> אז הסיפור שלי מתחיל בזה שתמיד הייתי ילדה שונה, מאז שאני או ההורים שלי זוכרים את עצמי. הייתי שונה מהחברה עצמה. בערך בסביבות כיתה ד' הגדרתי לי חברה משלי, שהיום נקראים פריקים לדעתי(אני פשוט לא עוקבת כבר) אהבתי מוזיקה כבדה, אהבתי שאנשים צורחים את הכאב שלי בשירים באנגלית שיכלתי להתחבר לחצי מהמילים, או סתם ליהנות מהשיר כי אהבתי את הסגנון. והילדים לא אהבו את זה, לא אהבו את זה שאני מגדירה לעצמי סטנדרטים חדשים. סטנדרטים שלא כללו אותם. הם החליטו שזה לא בסדר, החליטו להחרים אותי, לקלל אותי. להרביץ. במקרים קיצוניים הם היו נוגעים, לא בקטע מיני, פשוט נוגעים ומציקים ומטרידים. בסוף כיתה ד' היה לי מכתב התאבדות להורים(שאם תחשבו לעצמכם רגע אחד על זה, זה אבסודר לגמריי!!) והכל היה מתוכנן. רק הייתי צריכה לבצע. הייתה לי חברה טובה שקראה במקרה את המכתב וישר הלכה ליועצת של היסודי, וסיפרה להורים. ככה בערך הייתה ההיכרות שלי עם המחלקה הפסיכיאטרית. בתקופה ההיא חיפשתי את מה להאשים, הריי לא מצאתי שום סיבה הגיונית למה שהרגשתי, שאלו אותי שאלות ואז אני זוכרת ששאלו אם</div>Tue, 09 Aug 2016 22:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (bottle of toxic)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464&blogcode=14825100http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=860464&blog=14825100http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464&blogcode=14824770<div align="right" dir="rtl">אני מתפרקת. נופלת, חתיכה אחר חתיכה. נאספת על ידי הרוח, אשר מפרידה בין חתיכה לחתיכה. שולחת אותן הרחק אחת מהשניה. אני מאבדת את האחיזה שלי, בעצמי, בהם, בכם, סיפרתי לאבא שלי, על המשיכה שלי.. הטעות הכי גדולה שיכלתי לעשות. הצילו, אני מרגישה לבד. כלכך לבד. </div>Tue, 09 Aug 2016 00:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (bottle of toxic)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464&blogcode=14824770http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=860464&blog=14824770http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464&blogcode=14823087<div align="right" dir="rtl">אני לא מבינה מה עובר לי בגוף כרגע, משהו לא בסדר. ההרגשה הזאת. למה היא חוזרת? ההרסנית הזאת, הפוגענית הזאת. למה ? אני לא רוצה שהיא תחזור..</div>Wed, 03 Aug 2016 17:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (bottle of toxic)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464&blogcode=14823087http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=860464&blog=14823087http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464&blogcode=14823082<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה שאני משתגעת,שהקירות סוגרים עליי,שכל הדרכים שניצבו לפניי נסגרות לי בפרצוף אחת אחת.אני לא מצליחה להתמודד עם זה .החוסר מעס המזדיין הזה,אני כל היום תקועה בבית בלי לעשות כלום,אין עבודה, אני לא מפסיקה לחפש ובשום מקום לא צריך.אני לא מסתדרת.אני לא מוצאת את עצמי.אני מאבדת את זה.והנה לפניי שניה היא נכנסה לחדר אחריי שביקשתי מהם שלא יתקרבו אליי,אמרתי לה שיש סיבה שאמרתי את זה, ושלא עכשיו.היא פשוט הסתכלה עליי כאילו אני משוגעת ויצאה מהחדר.יופי.יופי.אני מאבדת את זה לחלוטין.אני משתגעת בבית.זה לא טוב לי.לא טוב לי פה.אין לי מה לעשות פה .כל המקום הזה מלא בחרא של נוער, כל אחד מחפש משהו אחר.סמיםסקסאלכוהולאו את הכל ביחד,ואני לא רוצה ליפול לשם.לא שוב.לא עוד הפעם.לא לאבד את עצמי לסמים או לאלכוהול שוב.לא להסתובב עם חברה מסריחה,להימרח על בנים כדיי להישאר בחברה.לא שוב, אני עברתי הלאה מהשטויות האלה,אבל אני לא יכולה כבר.אני מתמוטטת.אני מתפרקת.</div>Wed, 03 Aug 2016 17:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (bottle of toxic)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464&blogcode=14823082http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=860464&blog=14823082http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464&blogcode=14821705<div align="right" dir="rtl"> "לא אכפת לך מעצמך" "אם לך לא אכפת מעצבך,למה לי צריך להיות אכפת ממך?" "לאף אחד לא אכפת ממך" המילים ממשיכות לזרום ולהגיע, כמו נהר שחור שזורם ישירות ללב שלי. מי כמוכם יודע, כמה אני רגישה למילים. מי כמוכם יודע, כמה אני מפחדת מהמילים האלו.. אבל זה לא משנה, כי אתם יודעים. ובכל זאת המילים ממשיכות לזרום ולהגיע. זה קשה מדיי אני לא מוצאת אף לא פינה אחת קטנה, אין לי מקום להכיל את זה. אין לי מקום. </div>Sat, 30 Jul 2016 13:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (bottle of toxic)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464&blogcode=14821705http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=860464&blog=14821705http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464&blogcode=14821585<div align="right" dir="rtl">כן אמא, אני נמשכת לבנות.וכן אמא, זה עושה לי טוב. לא עושה לי טוב להסתיר ממך, או מאבא.אני רק רוצה שנשב. ונדבר. ושפתאום תבינו, למה קשה לי להיות בבית עכשיו,כי קשה לי להסתיר מכם את הסיבה שאני מאושרת. אני יודעת שזה לא ברור מאליו,ושזה לא תמיד מתקבל. אבל בבקשה אל תוותרו עליי.למה זה צריך לכאוב לך אמא ?למה האושר שלי פוגע בך?אף אחד לא אמר שאני לא אביא ילדים..אף אחד לא אמר שאשאר לבד לנצח. אבל בבקשה אמא,אל תדחקי אותי לפינה.כי הכדור של שמחה הזה,נמצא בידיים שלכם ושלה,ומצד אחד היא מביאה לי אושר,אושר שאני רוצה לחלוק איתכם. אמרת לי פעם,שכשאני מאושרת את מאושרת.חשבתי שאין לזה חוקים והגבלות אמא. קיוויתי שאני אתקבל בבית שלי כמו שאני.בלי שום תנאים. אז את לא יודעת אמא,אני גם לא יודעת אם תדעי,אני מקווה שכן.אבל אני מפחדת. בבקשה אל תתני לי לוותר,על מה שעושה לי טוב,ולא פוגע בי על הדרך. פגשת אותה,ראית שהיא חמודה.אז מה זה שונה ?הרגשות שלי ?הם יהיו שם גם אם לא תאשרי את זה אמא.. למה אני צריכה להכאיב לעצמי נפשית? אני לא מבינה, לא מבינה את הבורות הזאת. לא מבינה אותך. לא מבינה, פשוט . </div>Fri, 29 Jul 2016 23:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (bottle of toxic)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464&blogcode=14821585http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=860464&blog=14821585http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464&blogcode=14821374<div align="right" dir="rtl">אז גיליתי שהבית שלי עוד יותר מזויף ממה שחשבתי שהוא, הכל פה עשוי מפלסטיק. גם החיוכים שלנו. פשוט מצאתי את השיר שמתאר אותי. </div>Fri, 29 Jul 2016 12:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (bottle of toxic)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860464&blogcode=14821374http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=860464&blog=14821374