http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407"עמוד דום", הם אמרו לו בצבא. "עמוד דום" היא אמרה לו במיטה. "עמוד דום" הוא שמע ממנה כי היא עשתה בו מה שהיא רוצה.heCopyright 2026 Furiosa. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/07/04/86/860407/misc/29061134.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407&blogcode=14831836<div align="right" dir="rtl">הכרתי מישהו והמישהו הזה היה סוג של ברירת מחדל שקט כזה ומופנם, נראה קצת ישראלי מידי לטעמי אבל סך הכל נראה טוב, ספורטאי. עוד אחד שחשוב לו רק החצוניות. שנינו רוצים משהו לא מחייב. אולי כי מפחדים להקשר בשביל שזה לא יכשל שוב, כי הזכרון עוד מספיק צורב. אבל מה לעשות שהטבע דוחף ליצר והיצר דוחף לסקס. והנה הוא הברירת מחדל. והנה היום ישבנו ודיברנו פנים מול פנים ולא בהודעות ארוכות ומייגעות שנמשכות שעות ופתאום גיליתי שאני אוהבת את החיוך שלו ממש. וגיליתי כמה הוא חכם ורגיש ואינטיליגנטי. ופתאום הצלחתי לדמיין אותו בתור החבר הכי טוב שלי. וכנראה היה איזשהו חיבור לא מובן. לא ראיתי את זה בא. והוא גם חנון כזה האמת. וזה היה מקסים בעיני. ופתאום אני לא מפסיקה לחשוב עליו. לפעמים מוצאים את מה שמחפשים במקומות הכי לא צפויים. דווקא הוא? כאילו, מה הקשר. שנינו מעולמות כל כך שונים. ועדין בצורת המחשבה שלנו די דומים. פתאום מתחילה לחשוב אם עצם זה שאנחנו רוצים רק סקס אחד מהשני זה לא שקר אחד גדול. בשביל לא להפגע ולא לפתח ציפיות. והאם יש סיכוי שאמצא חן בעיניו קצת מעבר. האם בתת מודע שלו הוא חושב עלי רק</div>Wed, 31 Aug 2016 23:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (Furiosa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407&blogcode=14831836http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=860407&blog=14831836http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407&blogcode=14829099<div align="right" dir="rtl">לפעמים עולה בי התחושה, ש"לקחת" את השנים היפות שלי. שנים בהם הייתי יפה וחמודה ובעיקר צעירה ואולי גם קצת תמימה. שהעיניים שלי ברקו כשהייתי איתך. שאהבתי אותך נורא ונראה לי שגם אתה אהבת אותי. ושמרת עלי והיית אהובי. ולפעמים גם עכשיו, כשאני רואה איך כולם מתחתנים, ולאט לאט כל הטובים נתפסים, וכמעט כולם חומקים לי מבין הידיים. וכמה שאני לא מנסה למלא את היום, מבוקר עד ערב, בפעילויות חברים וספורט, לפעמים גם אני נשברת. ואז אני מתחילה לבכות חרישי כשזרם המים נוחת על גבי. כי אין מקום טוב יותר לבכות מאשר במקלחת, כשמתנקים מכל המחשבות והגעגועים. מצד אחד אני שמחה שזכיתי לאהוב עם כל הרגש ובכל העוצמה. מצד שני אני עצובה שמצאת לי תחליף כל כך מהר. וכל כך מרגיז שהיא דומה לי. וכל כך עצוב שהיא בטח יותר טובה בשבילך. ושאתה בטח מאוהב ושטוב לך. היום ראיתי משפט כל אחד מיוחד, בדיוק כמו כולם. כמה שזה עצוב ככה נכון. והנה אני שוב בשוק הבשר הגדול. אפילו סטוץ חד פעמי מתקשה למצוא. ממציאה לעצמי אלף ואחת תירוצים למה לא במקם להשתחרר ולזרום ולהנות אני פשוט יודעת שמיד אחרי זה אני אתחיל לבכות. לבכות</div>Tue, 23 Aug 2016 00:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (Furiosa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407&blogcode=14829099http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=860407&blog=14829099http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407&blogcode=14820871<div align="right" dir="rtl">ביקום מקביל שבו אנחנו עוד בקשר, הייתי רוצה לאחל לך מזל טוב. אבל במקום זאת אעשה זאת פה. אני עם עצמי. מזל טוב לך ולאשתך. האם אתה עוד זוכר אותי? אהבתך הישנה? אני חשבתי ששכחתי אותך. כל השנים האלה שכל כך התאמצתי להדחיק אותך ולשכוח. וכמעט שכחתי. והרגש אט אט נעלם והחלומות אט אט עברו. התאמצתי להחליף את האהבה שלי בשנאה. אולי זה היה מקל עלי לשכוח. וכמעט הצלחתי. המון זמן היית זכרון עמום של משהו שפעם היה. של אהבה ענקית וזוגיות שנגמרה. אבל כשהיינו ביחד היינו עדין כל כך צעירים! אז הפכת להיות חלק ממני. האישיות שלי התעצבה כשהיא לוקחת פיסה ממך. פיסה די גדולה. הסתדרנו כל כך טוב, ואתה היית ממש טוב אלי. באמת אהבת אותי. ואני הייתי ילדה מפגרת שלא הבינה מה שיש לה בידיים. ואולי זאת הטעות הכי גדולה שעשיתי. לפעמים כך אני מרגישה. וכל כך הרבה זמן התפללתי שתפרדו ונחזור זו לחיק זה, שתתן לי הזדמנות שניה. אבל זה לא קרה. כי אתה בחור של אישה אחת. ואין ספק שהיא יותר טובה ממני ששמרה עליך ככה. ומגיע לה אותך. לפעמים אני חושבת שאולי נפגש בעולם הבא ותבין שלעולם לא הפסקתי לאהוב, ולעולם לא שכחתי ממך. אולי בעולם</div>Wed, 27 Jul 2016 13:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (Furiosa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407&blogcode=14820871http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=860407&blog=14820871http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407&blogcode=14811902<div align="right" dir="rtl">מאופוריה קלה של אחרי מבחן,ועד דיכאון של בדידות בלילה. הזכרות באקסים, בד בבד יחד עם תחושת הכישלון האישי שאני ממשיכה לחוות מאז שנפרדתי מהאקס האחרון.כל כך לא מתחשק לי להיות בעולם הדייטים שוב. להתאמץ כל כך הרבה בדברים כל כך פשוטים, בלצאת לאנשהו או סתם לאכול איפשהו. להתאמץ ולהסתיר את הדאגות וההתרגשות. ולחשוב מה לא בסדר אצלי שאני לא מרגישה שקל לי לעשות אפילו פעולה כל כך פשוטה ליד מישהו שאני מחבבת. להתחיל להמציא תירוצים למה אני לא רוצה לטייל בארץ או בעולם ולנסות להסתיר בכח את הפחדים והחרדות שלי. דבר שגורם לי להסגר אפילו יותר בתוך עצמי ולהאמין שאני לעולם לא אמצא מישהו שיסכים להיות בקשר כזה. שהוא קצת אחר, קצת מיוחד. שהכיף זה לא פאבים ומסעדות אלא טיול בפארק או ללכת לספורטק או סתם לטייל באיזה חורשה ליד הבית. לא רוצה צימרים ולא טיסות לחו"ל.לא כי אני לא אוהבת. אלא כי אני פשוט מפחדת. מפחדת מהפחד המשתק הזה ומהבחילה וההתרגשות המוגזמים שאני חווה רק כי אני רגישה מידי, ומאחורי היסטוריה טראומטית של התקפי חרדה.והנה אני מסתכלת על האקס שלי שהתחתן. ואני כבר בקושי זוכרת כמה אהבנו פעם. בקושי זוכרת אותו, מי הוא,</div>Tue, 28 Jun 2016 00:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (Furiosa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407&blogcode=14811902http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=860407&blog=14811902http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407&blogcode=14803366<div align="right" dir="rtl"> שתי חברות יושבות בים ומשתזפות. "הלוואי שהיה לי מלא כסף" אומרת האחת. ומה את מתכוונת לעשות עם זה? שואלת השניה. "אני אלך ללמוד בשביל למצוא עבודה טובה." "ואז מה?" "אני אעבוד קשה ואקודם בדרגות כדי שאוכל להרוויח משכורת נאה." "ומה תעשי עם הכסף?" "אני אקנה בית גדול, רכב מפואר אטייל בעולם." "ומה תעשי אחרי שתגשימי את כל הדברים האלה?" "אני מניחה שפשוט יהיה לי מלא זמן לעצמי ואני אלך להשתזף בים." לדעתי יש מאחורי הסיפור הזה מוסר השכל יפה. אני אנסה עכשיו לעשות לעצמי תרגיל מחשבתי קטן. נניח יש לי עכשיו את כל הכסף שאני צריכה בעולם, אז בהתחלה אני אשלים את כל החוסרים החומריים שלי בחיים. אני אקנה בתים לעצמי ולמשפחתי. ארכוש מכוניות טובות. אולי אפילו כמה מכוניות ספורט. ואז אולי אחליט לתרום חלק מהכסף למטרות שנראו לי חשובות. למשל מחקרים למציאת תרופות לסרטן, איידס וסוכרת. מחקרים טכנולוגיים שונים שיקדמו את האנושות שלנו צעד אחד קדימה. ואז נניח שסיימתי לבזבז כסף. במה ארצה לעסוק? הרי ברור לי שעכשיו העבודה היא בשביל הנפש ולא בשביל הכסף. מה באמת ארצה לעשות עם חיי? יותר קשה לי לענות על זה ממה</div>Sat, 28 May 2016 23:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (Furiosa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407&blogcode=14803366http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=860407&blog=14803366http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407&blogcode=14800771<div align="right" dir="rtl">הסתכלתי היום פעם ראשונה על תמונה משותפת שלהם. האקס שלי וחברתו החדשה. היא פאקינג דומה לי באופן מטריד. שיער ארוך בלונדיני, עור אדמדם. היא דומה לי אבל יותר מכוערת. אני לא יכולה שלא להרגיש כאילו הוא מצא לי תחליף. תחליף מוצלח יותר כנראה. אולי בתת מודע אפילו. זה מעליב. לדעת שיש לך תחליף. פעם האמנתי שאם אוהבים באמת זה לכל החיים. חח, איזו תמימה הייתי. כנראה זאת רק אני והראש הילדותי שלי. פעם אהבתי מישהו בנערותי. אהבתי אותו הרבה אחרי שזה נגמר ביננו. וחלמתי עליו לילות רבים. שנים רבות אחרי שכבר לא דיברנו, עדין היה מופיע לי בחלום, שאנחנו ביחד. שנים חלמתי שהוא הולך מחברה שלו בשביל להיות איתי. לא יכולתי להשתחרר מזה. ורק כשהוא התחתן פתאום השתחררתי. זה שוב היה רק הוא. בלי חברה שלו לידו. עברו שנים עד שהצלחתי לשכוח ממנו. ועכשיו שכחתי ואני כבר לא זוכרת אותו כמעט. אבל זה לא שהפסקתי לאהוב. אני פשוט כבר לא זוכרת. והנה האקס הנוכחי. זה לא שאני רוצה אותו בחזרה. היינו איומים ונוראיים בקשר זוגי. אבל אני עדין אוהבת אותו. וכנראה עוד אוהב הרבה שנים. עד שגם אותו אני אשכח. ואני חושבת שהוא</div>Fri, 20 May 2016 22:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (Furiosa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407&blogcode=14800771http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=860407&blog=14800771http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407&blogcode=14795705<div align="right" dir="rtl">המשיכה שלי אליו הגיעה לשיא כחודשיים אחרי שהתחלנו לצאת. זה התחיל בסקס קצת רגשני מידי שבתחילתו הוא גמר ממש מהר כל הזמן, אבל לאט עם הזמן כשהתאהבנו והתחברנו יותר, ככה גם הסקס הפך למושלם יותר. הוא כל כך משך אותי שרק היה מחבק אותי חזק במיטה או מתכרבל איתי וכבר הייתי רטובה ורוצה לקפוץ עליו. וכך גם היה. בשנה הראשונה היינו עושים את זה כמו שפנפנים. כמעט בלי משחק מקדים. גם לא הייתי צריכה. המשחק המקדים מבחינתי היה עצם הנגיעה בו או הליטוף או להסתכל על הגוף הסקסי שלו ולחשוב לעצמי וואו אני כזאת ברת מזל שהוא איתי! לא התעצלתי לסקס בוקר הרבה פעמים, להפך, מכל החיבוקים בלילה הייתי קמה עוד יותר חרמנית. ובערב כשהיינו יוצאים הייתי רק מחכה שנחזור הביתה כדי שאוכל לטורף את כולו. לפעמים היינו עושים את זה פעמיים או שלושה בלילה והיינו מפסיקים רק כי אני כבר לא יכולתי יותר, הגמירות שלי היו חזקות ומרעידות. הוא עוד יכל להמשיך.... לפעמים כפול ממני. חשבתי שהוא ממש נהנה לשכב איתי ובחיים שלי לא שכבתי כל כך הרבה עם מישהו. נקשרנו מהר, וחזק! התאהבתי בו בכל הכח. הרגשתי שהוא היה החצי השני שלי. לפעמים הרגשתי רע עם זה</div>Fri, 06 May 2016 10:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Furiosa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407&blogcode=14795705http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=860407&blog=14795705http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407&blogcode=14795097<div align="right" dir="rtl">הייתי אתמול אצלך אולי בפעם האחרונה כדי לקחת את האמ.פי שלי. לפחות ככה זה הרגיש, שזאת הפעם האחרונה. אמרתי לך שוב כמה שאני מתגעגעת אליך ואתה לא שכחת להגיד לי כמה אתה אוהב את חברה שלך וטוב לך במקום שבו אתה נמצא. זה הזמן להפרד. לילה ללא שינה הבהירו לי טוב שאתה עוד בלב שלי ושהפגישה השפיעה עלי מאד. אבל אתה לא הולך לוותר על החיים הנוכחיים שלך למעני. אני גם לא רוצה שתוותר. אני צריכה עכשיו להמשיך הלאה. כמו שאתה המשכת. ולהיות שלמה במקום שבו אני נמצאת. הייתי צריכה לשמוע אולי את כל מה שאמרת לי. שזה יכנס לי סוף סוף לראש שאתה כבר לא רוצה אותי. אני חושבת שעכשיו הגעתי לתחתית. לתחתית של התחתית. אז אולי מפה אפשר רק לעלות? אתן צאנס כמה ימים עד שאתחזק ואשכח קצת ואתחיל לישון שוב טוב. חייבת לחזור לעשות פעילות גופנית, עכשיו כשיש לי את האמ.פי שלי בחזרה. קיץ כבר כמעט פה. הדבר היחיד שחסר לי זה חבר קרוב. אולי בכל זאת אאמץ כלב. כלב הנה אני באה. ולא אכפת לי מה הורי יגידו.</div>Wed, 04 May 2016 14:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (Furiosa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407&blogcode=14795097http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=860407&blog=14795097http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407&blogcode=14794892<div align="right" dir="rtl">האמת היא שאני מרגישה שאני שק אפל וכבד שמלא בדברים רעים ושליליים. לשק כזה מגיע להזרק או להיות מושמד יחד עם כל הדברים הלא נחוצים יותר בעולם הזה. השק הזה רק מביא איתו עצב, חרדות, פחדים ופסימיות. זה שק כבד שכל אחד שבא איתו במגע, נופל ונגרר עוד יותר למטה לאבדון. השק הזה נידון לחיים אומללים ועצובים רחוק מכל הנאה כלשהי שקיימת בחיים, ובסופו של דבר לייאוש ולמוות. אני הייתי השק הזה בזוגיות שלנו. אתה רצית לשמוח ולפרוח ולחקור את כל העולם. ואני רק גרמתי לך לשקוע ולהיות מתוסכל בעיקר מעצמי ומהזוגיות שלנו. לא הייתי טובה לך את זה אני כבר יודעת. אף פעם לא ניסית לפתוח את השק שלי. לראות מה בפנים. אולי יש שם משהו שאתה יכול לתקן. אף פעם לא אהבת את השק הזה. ולפעמים גם ניסית לחבוט בו בניסיון להפוך את השק לענן ורוד מלא שמחה ואופטימיות. אבל השק רק גדל יותר ונהיה שחור יותר וכבד יותר למורת רוחך. הערב חזרתי להיות השק ההוא. השק הזה שמרגיש שאין לו בשביל מה יותר לחיות. הכל בנאלי בחיים האלה. לא חושבת שאמצא עוד אהבה. ולא בגלל שאני חושבת שאנשים לא יכולים להתאהב בי. אלא כי אני זאת שלא יכולה. קשה לי לסמוך על הא</div>Tue, 03 May 2016 22:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Furiosa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407&blogcode=14794892http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=860407&blog=14794892http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407&blogcode=14793182<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה שהבלוג הזה זה המקום האחרון שנותר לי שבו אני יכולה באמת לפרוק את כל המחשבות שלי עליו. על האקס. כי למי עוד אני אספר. או לפחות, למי עוד אני אספר שלא יחשוב באותה שניה למה אני עדין מתעסקת בו. אבל איך אני אסביר להם שכל דבר הכי קטן מחזיר אותי אחורה. וזה כואב לי בחזה כמו צרבת קשה. לפני כמה ימים שמת לי מכתב בתיבת הדואר. המכתב שהיה ממוען לכתובת הישנה שלי, ההיא שעוד גרנו בה ביחד. שמת לי בתיבה את המכתב בלי לומר לי כלום. וידעתי שזה לא הדואר עשה כי כבר עברה התקופה של ה"עקוב אחרי" כשעוברים דירה. וכששאלתי אותך אם זה אתה, לא הכחשת. מצד שני הבנתי ממך שלא רצית שיצא מצב שניפגש כשתביא לי את המכתב. כי מסתבר שלפי מה שאתה אומר -"זה מוזר, אבל יש עוד דברים אחרי כל כך הרבה זמן, וזה בטח לא יעשה טוב לשנינו". ובזה אתה צודק. שיחה קצרה שוב החזירה אותי אחורה, ושוב הבליטה את הבדידות הגדולה שאני חשה לאחרונה. ושוב החמירה את הגעגועים לאיך שהיינו. אני נוסעת לחברים, ובדרך חזרה אני מרגישה שהבית של ההורים שלי זה לא הבית שאני צריכה לחזור אליו. אלא אני צריכה לחזור לבית שלי ושלך, שם במושב. כי שם אני אמורה להיו</div>Fri, 29 Apr 2016 00:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (Furiosa)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=860407&blogcode=14793182http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=860407&blog=14793182