http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859188heCopyright 2026 הכל מהכל. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859188http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859188&blogcode=14901689<div align="right" dir="rtl">אז אני עוברת דירה. באופן מאוד מוזר ובלתי רצוני, זה מין הכרח של המציאות. ואני מתה מפחד, ובעיקר לא חושבת על זה. מתעמקת באוכל, ובעבר. ובהווה. ומנסה בעיקר לשקוע בסקס ובמערכות יחסים לא רלוונטיות בעליל. אבל זה באמת הולך לקרות, וזה ממש ממש ממש לא רחוק. עוד שבועיים. אני מפחדת מאוד. אני לא יודעת איך אסתדר, בעיקר כי אני מרגישה כזאת פיצית. באמת בת 14. איך אני אשרוד לגור עם אנשים בני 30 שאני לא מכירה. אלוהים ישמור. ומה אם יחשבו שאני תינוקת באמת ומה אם אכנס לחובות ומה אם לא אקום לצבא ומה אם ישנאו אותי בדירה ולא יהיו לי חברים ואני אשאב לעבודה כי לא תהיה ברירה ואני לא אראה את המשפחה שלי יותר לעולם כי לא יהיה לי זמן בכלל ולא יהיה ליזמן לצייר ולשיר ואני אבכה כל היופ אבל לא תהיה לי ברירה אלא לעבוד, כי אני אהיה חתומה על חוזה לשנה, ולא תהיה פאקינג ברירה. בא לי לבכות. אני צריכה סקס. וחיבוק ממש טוב ושמישהי תעשה לי קיצי במשך שלוש שעות רצוף ואני אנשק אותה בעדינות והיא תאהב אותי. למה את לא פה? בואי נחזור לים תחזרי</div>Fri, 16 Jun 2017 19:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכל מהכל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859188&blogcode=14901689http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859188&blog=14901689http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859188&blogcode=14898689<div align="right" dir="rtl"> נסענו כלנו באוטו אחד. אוטו אחד שמכיל 5 בנות, שהקשר בינהן לא כל כך ברור, גם לא להן. אחת, קצינה. השנייה הכירה את הקצינה בבהד 1. השלישית שותפה של השתיים הנל, שהייתה בדירה לפני ששתיהן נכנסו אליה במרץ שעבר. הרביעית חברת ילדות של הקצינה. והחמישית. החמישית היא אני. החמישית חיפשה טרמפ לחזור איתו הביתה מפסטיבל שהיה מוצלח ולא מוצלח בו זמנית. היה טוב בפסטיבל, זה לא שלא היה. אבל המסקנות שיצאו ממנו, היו קצת פחות טובות מהצפוי. מסקנות שלא נעים להגיע אליהן, בעיקר כשהן נוגעות לטיב הקשר בינך לבין החברה הכי טובה שלך. אז האוטו הזה, שבקושי הכיל את כל הציוד של חמשת הבנות, ובטוח לא הכיל את האישיות המגוונות של כולן, נסע ונסע. ואז התחלנו לדבר. הן סיפרו לי קצת על עצמן. הן חקרו אותי בנחישות לא מתחשבנת. מי אני. מאיפה אני. עם מי הגעתי לפסטיבל. לאן אני נוסעת בכלל. מה קרה לי ביד. איפה אני משרתת. כל קשת השאלות האפשריות, שניתן לשאול על בת אדם צעירה בפעם הראשונה שפוגשים אותה. ואז הגיעה המסקנה שעבר עלי יום לא כל כך טוב. בלשון המעטה. נגנב לי התיק בבוקר. הכל היה בו. עזבתי את החברה. נסעתי</div>Sat, 03 Jun 2017 11:31:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכל מהכל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859188&blogcode=14898689http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859188&blog=14898689http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859188&blogcode=14896215<div align="right" dir="rtl">אני צריכה שמישהי תנשק אותי, ברכות, בעדינות, באהבה. שתנשק, לא בשפתיים. בעורף. ותחבק אותי במיטה. שתגיד לילה טוב. שתלטף עד שארדם. שארגיש בטוחה. לא רוצה ללכת לישון לבד שוב.</div>Tue, 23 May 2017 01:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכל מהכל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859188&blogcode=14896215http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859188&blog=14896215http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859188&blogcode=14895901<div align="right" dir="rtl">סמים. הרבה סמים, ממש לתוך הגוף שלי. מקלים לי על המועקה שבבית החזה שלי, נותנים לי לנשום אויר. ואז הלב שלי מתכווץ. אני ממש יכולה להרגיש את הכיווץ. הוא אפילו כואב לי קצת. זה כיווץ חזק, בין קצר לארוך, שפולט מתוכו קור, שיוצר אדוות קור בגוף שלי, שחלקן מגיעות עד לקצות הבהונות שלי. ואז אני מזכירה לעצמי שלפעמים זה קורה. לפעמים הלב מתכווץ קצת. וזה בסדר. וחוץ מזה, את פרנואידית קצת כשאת מעשנת. אז את באמת בסדר עכשיו. תראי איזה יופי העץ הזה שניצב מולך. האור הלבן מפנס הרחוב מאירים את עליו בצבע כל כך יפה, הצל והאור, החושך והלובן הזה, גורמים לעיניים שלי לדמוע. תמיד אחרי שאני מסיימת לראות את into the wild יש לי את התחושה הזאת. שהכל כל כך יפה. שאני פשוט צריכה לנשום ולהסתכל לשנייה. והכל בסדר. כי באמת באמת הכל בסדר. אני פשוט. מתגעגעת. לפעמים. וזה פוחת. לאט לאט. ובקרוב, זה כבר יהיה זיכרון מוחלט. שאני לא אזכור בכל מקרה. הקול של אביתר בנאי כל כך לא מתחבר לי לדמות, שזה מעצבן. הסתכלתי עליו בהופעה, בזמן שהוא שר, הרגיש שהוא שר לתוכו. זה עכשיו. זה מאוחר מדי. המחשבות שלי שחורות. כ</div>Sun, 21 May 2017 21:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכל מהכל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859188&blogcode=14895901http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859188&blog=14895901http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859188&blogcode=14894820<div align="right" dir="rtl">אז. מההתחלה אני כותבת. מראשית בריאתי. הבלוג הזה, בשבילי, הוא כמו חבר שאני מנצלת באופן עיקבי ביותר בשביל לפרוק אצלו את כל הרע שלי, ולפעמים גם את הטוב, ואף פעם לא מקשיבה לו. הלוואי שהיית יכול לדבר איתי קצת, בלוג יקר שלי. שהיו לך גם אצבעות והיית מקליד לי תשובות נהדרות לכל השאלות שאני שואלת אותך. אבל בעצם, אני סתם. כותבת פה לעצמי. שזה ממש לא סתם, כי מזמן לא עשיתי את זה. זה מקל. ממש קניתי מקלדת במיוחד בשביל זה. כי הרגשתי, ממש הרגשתי את זה בגוף, שאני מתפוצצת. קורה לי לפעמים, עכשיו כבר פחות, שאני בוכה בלילה, ומרגישה שמשהו מנסה לצאת ממני. מין דיבוק כזה. אני מרגישה שאני רועדת מהחזה, שכל הגוף שלי זז לפי החיה שבתוכי, שנמסה להתפרץ ממני. וזה נורא הנשימה שלי נעלמת, והדמעות זולגות מהחריצים שבשולי העיינים שלי. כשרק נפרדנו, הייתי שבוע שלם במצב הזה. הרגשתי שמשהו מכרסם בי. לבפנים ולבחוץ, פשוט הורג אותי מבפנים. עכשיו.. עכשיו זה כבר לא קורה. אולי רק לפני מחזור כשאני נהיית רגשנית מדי. אישה טיפוסית, מה לעשות.. אז הבלוג הזה, על כל פניו, קיים כבר 8 שנים. נמחק כמה פעמים כי התגלה ע"י גו</div>Wed, 17 May 2017 12:47:00 +0200nobody@israblog.co.il (הכל מהכל)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=859188&blogcode=14894820http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=859188&blog=14894820