http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741heCopyright 2026 יוצור. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741&blogcode=14817457<div align="right" dir="rtl">חמש וחציבבוקר אני עייפה נורא אבל איכשהו מוצאת את עצמי כותבת לך כן הנה, אני כותבת לך ועלייך גם לך יש פינה שמורה אצלי בלב. יש דברים שלא אגיד לך אבל אכתוב עלייך שאת יפה כמו שאת עם כל החוסר ביטחון שלך וההרס עצמי שלך עם כל הפגיעות והניסיונות לתקן עת העולם עם כל הטעויות הפגמים והכעסים את לא מושלמת ולא חושבת שאת מושלמת לא מנסה להיות מושלמת אבל מאוד רוצה את אף פעם לא תהיי ובגלל זה את יפה כי את את כמו שאת וזה הכי יפה שיש. תסתכלי לי בעיניים (גם אם זה בכאילו) התכוונתי לכל מילה. אוהבת אותך &#10084; </div>Sat, 16 Jul 2016 05:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (יוצור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741&blogcode=14817457http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858741&blog=14817457http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741&blogcode=14807392<div align="right" dir="rtl">אני מנסה לכתוב כאן אחרי שלאחרונה התמסרתי טוטאלית למחברת שלי וזה מרגיש לי ממש אחר פתאום זה לא המגע עם העט ו היד לא שטה בין השורות פתאום זה לחפש את האותיות במקלדת ומדי פעם להרים מבט אל המסך לתקן פה ושם אותיות שנשמטו לבדוק שהכל בסדר ולחשוב על המשפט הבא כמו עכשיו למשל. אתם לא יכולים לראות את זה..אבל באמת תיקנתי מילה,עצרתי לבדוק שהכל תקין לחצתי אנטר וחשבתי על המשפט הבא הנה,שוב. אני חוזרת למחברת שלי -_- </div>Sat, 11 Jun 2016 23:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (יוצור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741&blogcode=14807392http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858741&blog=14807392http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741&blogcode=14797223<div align="right" dir="rtl">שאין כוח לכלום אין מוטיבציה ופשוט לא מתחשק להיות בכאן ועכשיו.</div>Tue, 10 May 2016 13:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (יוצור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741&blogcode=14797223http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858741&blog=14797223http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741&blogcode=14796738<div align="right" dir="rtl">אין לי כוח לדעת כל הזמן לא רוצה להיות הפוכה ולדעת מה יעזור לי לא רוצה ללכת לאיבוד ולדעת את הדרך חזרה לא רוצה למצוא מילים גם כשאין לא רוצה לפעןל כשאין כבר טעם לא רוצה להיות כי לא נעים לא רוצה לחייך כי מביך לא רוצה להתאצץ כדי להקל על השאר לא רוצה להיות בסדר ולנהל שגרה מרכיד לי מדעמם להיות בסדר וגם נמאס לי מהסרקואל הזה. הוא לא עוזר לי רק משמין וממסטל </div>Sun, 08 May 2016 23:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (יוצור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741&blogcode=14796738http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858741&blog=14796738http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741&blogcode=14796543<div align="right" dir="rtl">יצאנו לקנות סיגריות כמה בנות,מדריכה ואני משכתי כסף הורדתי את המבט אל החשבונית מהכספומט ומגלה שהיתרה שלי פי 8 ממה שחשבתי שהיא מה לעזאזל? מסתבר שביטוח לאומי אישרו לי את הנכות וקיבלתי סכום לא קטן לחשבון אני מרגישה כאילו כל העשרות האלה הם כמה מליונים ואני ממש מנסה לא להתפזר בהתחלה חשבתי לשים בצד חצי מהסכום אבל עכשיו אני חושבת שהכי נכון יהיה פשוט לסגור חובות בבנק ולסגור סיפור סוף סוף הגיע סוף לחובות מזל טוב-מתחילה לחיות!</div>Sun, 08 May 2016 15:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (יוצור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741&blogcode=14796543http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858741&blog=14796543http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741&blogcode=14794828<div align="right" dir="rtl">אני קוראת את הפוסטים האחרונים שכתבתי על המצב כאן בחלופה האישפוזיתכמה שאני כבר לא מוצאת את עצמי כמה שהמצב חראוכמה שאני צריכה איזשהו פסק זמן לחשוב מה אני רוצה מעצמימצחיק לחשוב איך בסוף ההתנהלות שלי הביאה אותי להשעיה.חזרתי לכאן שתוייה (בערך בפעם המליון) ויום אחרי זה המנהלת השעתה אותי עד אחרי פסחהייתי בשוק למה ציפיתי? ברור שבאיזשהו שלב כבר לא יוכלו להכיל את כל ההתנהגיות שלי.עברתי שבוע מזעזע בביתמלא בניתוקים,אלכוהול ותחושה ממש מחורבנתבקושי הצלחתי לסחוב את עצמי לוועדה בביטוח לאומימזל שנועה הייתה שם להפוך את הרגעים האלה לנסבלים.הייתי ממש לחוצה מהוועדה מה הולך להיות שם? מה אני אמורה להגיד? מה ישאלו?מה יקרה אם איכשהו אעשה עליהם רושם של מתפקדת רק בגלל שאני יודעת להתבטא?חסכתי מעצמי את כל הלחץ. האמת שלא באמת חסכתי במודע...פשוט התנתקתי ולא באמת הייתי שםלא הצלחתי לדברזה היה ממש לא צפוי...אבל כנראה שיחק לטובתי כי אחרי כמה ימים זימנו אותי לעוד וועדה שבה נאמר לי שקיבלתי 40% נכות ועכשיו זה באמת רק עניין של ניירת עד שאוכל באמת להשיג סל שיקום.אז מהבחינה הזאת באמת יכולתי לנשום לרווחה.אבל באמת רציתי לחזור ל</div>Tue, 03 May 2016 19:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (יוצור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741&blogcode=14794828http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858741&blog=14794828http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741&blogcode=14746392<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה שאני נמצאת במן רגע כזה שאני צריכה לעצור שניה את כל ההתנהלות שלי ולשאול את עצמי מה לעזאזל אני עושה ומה לעזאזל אני רוצה מעצמי. הימים כאן עוברים סתם אני רבה עם כולם ואני מרגישה שאף אחד לא אוהב אותי שלאף אחד כבר לא אכפת. אתמול העברתי משמרת שלמה מבלי להחליף מילה עם המדריכות. שוקלת לארוז את עצמי וללכת השאלה איך יהיה בחוץ ואם בכלל יש לי את המסוגלות להתנהל בצוורה בריאה אני לא מצליחה להשתלט על כל ההרס העצמי הזה שהשתלט עלי</div>Mon, 21 Mar 2016 16:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (יוצור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741&blogcode=14746392http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858741&blog=14746392http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741&blogcode=14742605<div align="right" dir="rtl">היום הייתה לי שיחה עם המנהלת אחרי שגילו שאני מחביאה פה משלשלים,סכיני גילוח ומשקל הייתי בטוחה שהיא תבעט אותי החוצה במקום זה היא רצתה שנכתוב מטרות לשהות שלי... הסברתי לה שאני לא מתכוונת לקחת יותר את הסרקואל ושאני מוכנה לעשות מה שהיא רוצה רק שתיקח את זה ממני אז היא הציבה לי תנאים : להשקל פעם בשבוע אסור לי לרדת במשקל ואני חייבת לאכול כל יום בהשגחה לפי התפריט בדקות הראשונות שיצאתי מהשיחה איתה הייתי בשמיים נו מור סרקואל אבל פתאום הבנתי למה בעצם התחייבתי -לא לרדת במשקל? באמת??? אין מצב. המוח שלי עובד שעות נוספות איך לרדת בלי שיראו את זה בשקילה חשבתי על זה שכל עוד זה בטווח של 5 קילו אני אצליח להסתיר את זה (אני מקווה) אבל בהמשך זה כבר יתחיל להיות בעיה. בקיצור,יצאתי טיפשה. </div>Sun, 20 Mar 2016 16:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (יוצור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741&blogcode=14742605http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858741&blog=14742605http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741&blogcode=14737657<div align="right" dir="rtl">זה משהו כמו שבועיים או אולי יותר שהם דוחפי לי סרקואל אני שונאת את זה הוא עושה לי מאנצ'ים ואני בור בלי תחתית יומיים שאנימחביאה את הסרקואל מתחתללשון במקום כמויות של אוכל שנטרפות בשירותים כשכולם ישנים בשקט,שלא ישמעו את הלעיסות למרות שאין בזה באמת הגיון. אתמול אכלת פירכית עם חצי כף קוטג' בתוך המזווה על הריצפה הרגשתי כאילו ירדתי על מגש פיצההכי עבה שיש עם מלא מלא תוספות אבל מזל שהסרקואל נזרק לפח ולאלתוכי כי ככהאני כבר לא בור בלי תחתית ואין פיצה משמינה ואין ארוחות בשירותים יש פירכית עם חצי כף קוטג' בתוך המזווה</div>Fri, 18 Mar 2016 12:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (יוצור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741&blogcode=14737657http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858741&blog=14737657http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741&blogcode=14706029<div align="right" dir="rtl">אני חושבת שקצת שכחתי מה זה לכתוב ממקום מחובר ולהצליח להרגיש שפרקתי. בימים האחרונים אני מנסה להשען על זה...אבל לא בטוחה כמה אפקט יש לזה. כמה באמת אפשר להרגיש פורקן כשהרבה דברים נשארים שלך? אני חושבת שאני פתאום מבינה כמה עוצמה יש בלשמור סוד כמה עוצמה יש בשקר וכמה האמת באמת באמת כואבת אני תלויה באויר איפשהו בין להרגיש שאני בעיצומו של תהליך והתקרבות לעצמי ואיפשהו בין להרגיש אבודה וחסרת אונים,כועסת,מתוסכלת ולבד ואולי זה בכלל לא סותר וכל הרע הזה חלק ממשהו טוב שבעצם קורה. </div>Wed, 09 Mar 2016 15:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (יוצור)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858741&blogcode=14706029http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858741&blog=14706029