http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232מחכה שאתחיל לחיות כבר. עד אז, כותבת בלוג.heCopyright 2026 Black Feather. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232&blogcode=14456427<div align="right" dir="rtl"><p>אז אחרי שנתיים ושבעה חודשים חבר שלי החליט ביום שישי שזה לא עובד מבחינתו והוא נפרד ממני.<br />הכל התחיל כשהוא לא דיבר איתי מיום שני בשבוע שעבר. חשבתי שהוא עושה לי קטעים של אין לי זמן בשעת ת"ש וכל השטויות האלו אז התעצבנתי ולא דיברתי איתו גם. ביום חמישי הבנתי שכנראה יש משהו יותר רציני והדבר היחיד שהוא אמר לי זה שהוא ידבר איתי בבית. כבר אז הבנתי שמשהו רע הולך לקרות והשתדלתי להכין את עצמי לזה.<br />יום שישי הגיע, נפגשנו בסביבות 4 אחרה"צ מתחת לגשר שמחבר בין שני חלקי השכונה, ירד מבול והוא אמר את הבשורה המרה.<br />בכיתי, והרבה. דיברנו איזה שעה מתחת לגשר, אני בכיתי מלא הוא בכה קצת, אחרי זה רצנו לתחנת דלק וישבנו בפנים וסיימנו את זה הכי יפה שאפשר וכל אחד פנה לדרכו.<br />גם בבית בכיתי. דיברנו עוד איזה שעה בוואצאפ ודווקא עכשיו הוא הבין שהוא זה שבעצם הרס את המערכת יחסים הזאת עם האגו שלו וההתנהגות המזלזלת שלו ושאם הוא היה מקשיב לי ומשתנה כנראה לא היינו רבים הרבה וכועסים הרבה וממורמרים הרבה והפרידה לא הייתה בכלל בלקסיקון שלו. מצד אחד חשבתי שכאילו תכלס פגעת בי כל הזמן הזה ונתתי עוד הזדמנות ועוד ועוד כי אני מאמינה שזה דברים שאפשר לשנות ושאם אוהבים אז נותנים הכל אבל אתה לא עשית כלום אז מגיע לך תהיה עצוב ותחשוב שאתה חרא, מצד שני מה אני עד כדי כך רעה בכל זאת זה מישהו שאני אוהבת אני לא אתן לו להרגיש יותר מידי רע עם עצמו. אז הלכתי עם הקו מחשבה השני ועודדתי אותו כמה שיוכלתי, בזמן שאני בוכה ושבורה.<br />דיברתי עם החברות הקרובות ועם בת דודה שלי ועם אמא שלי, שינינו סטטוס בפייסבוק, תמונות פרופיל, מסך מחשב, מסך פלאפון. צריכה לראות מה אני עושה עם כל התמונות והסרטונים והמתנות והכרית. לא בא לי להיפטר מזה ולזרוק את כל הזכרונות, בכל זאת שנתיים ושבעה חודשים מהחיים שלי היו איתו.</p> <p>כרגע אני מנסה להעסיק את עצמי כמה שיותר ולא לחשוב על זה, אבל הייתי חייבת לפרוק עכשיו. אני צוחקת על זה הרבה ומשתמשת בציניות, מנגנון הגנה שכזה. בינתיים אני מאמינה לעצמי אז זה עוזר.<br />נראה מה ייקרה בהמשך...&nbsp;</p></div>Mon, 21 Dec 2015 17:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (Black Feather)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232&blogcode=14456427http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858232&blog=14456427http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232&blogcode=14425017<div align="right" dir="rtl"><p>אז שנתיים אחרי שהייתי יכולה לעשות טסט ראשון, לעבור אותו, לנהוג בכיף עם רישיון מפלסטיק ללא מלווים וללא שלט נהג חדש,&nbsp;החלטתי ללמוד סוף סוף לתיאוריה ולהתחיל ללמוד נהיגה.&nbsp;אני יושבת כולל היום כבר שלושה ימים והולך לי מעולה.&nbsp;פעם לא הצלחתי להבין את הדבר הזה אז דחיתי ודחיתי ודחיתי והנה היום אני יכולה להגיד בלב שלם שאני טיפשה שלא עשיתי את זה לפני זה.&nbsp;מזל שנזכרתי לקבל מוטיבציה עכשיו כל עוד נשארו לי חודשיים (ויום) לחופש.<br />אז עשיתי היום 5 מבחנים, חוץ ממבחן אחד שנכשלתי בשאר עברתי ואפילו שניים מהם בלי טעויות בכלל (!!!) והכל היה בזמן בייביסיטר. טוב הילד ישן לא חוכמה... אמרתי לחברה שלי שביום חופש שלה מהצבא (לא הבנתי עוד איך) תלווה אותי. נקווה לטוב. עד אז אני מקווה שאוכל לעבור כל מבחן ואת רוב המבחנים בלי טעויות ולהגיע מוכנה במיוחד ולהתחיל כבר. יש לי מורה, אני רק צריכה ליידע אותו שהוא יהיה המורה שלי. חברות שלי למדו אצלו והמליצו מקווה שהוא לא יעשה לי קטעים של משיכת שיעורים בשביל להרוויח עוד כסף למרות שאני אהיה מוכנה לטסט. אבל קודם נעבור את התיאוריה ואז נדבר.<br />הלכתי להמשיך לחרוש <img title="קריצה" src="../Common/JScript/tiny_mce/plugins/emotionsisrablog/img/smiley2-blink.gif" border="0" alt="קריצה" />&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p></div>Wed, 09 Dec 2015 16:03:00 +0200nobody@israblog.co.il (Black Feather)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232&blogcode=14425017http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858232&blog=14425017http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232&blogcode=14410058<div align="right" dir="rtl"><p>אני פשוט מותשת.<br />אני באמת לא יודעת אם מישהו מזדהה עם ההרגשה הזאת, של לא לעשות כלום באופן יומיומי חוץ מאולי בייביסיטר לכמה שעות פה ושם, ועדיין להיות כל כך עייף.<br />אין לי כוח לזוז.<br />ביטלתי גם אתמול וגם היום בייביסיטר לאותה אחת, המצאתי לה שאני חולה. תכלס לא הכי גיוני כשהמזג אוויר כזה מושלם, אבל קנתה את זה.<br />נחתי בבית כמו כל יום, פלוס כמה שעות שהייתי אמורה לעשות משהו ובעצם לא, ואני פשוט עדיין עייפה.<br />ומותשת.<br />ולא רוצה לזוז מהחדר אלא אם זה למקרר ובחזרה.<br />אני גם ישנה כל כך הרבה ועדיין עייפה.<br />שמישהו יסביר לי למה פתאום כל כך אין לי כוח למרות שאני עושה כלום ושום דבר כל היום?</p> <p>&nbsp;</p> <p>הדבר המוזר הוא שאני נהנת מלעשות עוד יותר כלום ושום דבר.</p> <p>&nbsp;</p> <p><span style="text-decoration: underline;"><em>עריכה- 28.11, 12:33:</em></span><br />הכל חוזר עליי זה ניראלי המשפט שהכי מתאר את זה שמלשקר שאני חולה באמת הפכתי לכזאת.<br />הרגשה מגעילה.</p></div>Wed, 25 Nov 2015 22:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (Black Feather)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232&blogcode=14410058http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858232&blog=14410058http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232&blogcode=14401086<div align="right" dir="rtl"><p>וואו אתמול היה יום קשה.<br />בערך בשעה 9 בבוקר הבנתי שאני הולכת לקבל שיבוץ בסביבות 6 בערב.<br />ככל שני וחמישי עשיתי בייביסיטר לשתי הבנות, אבל לצערי לא היה מה שיעביר לי את המחשבות יותר מידי בגלל שלא היה להן שיעורים והן שיחקו במחשב. זה השאיר אותי די לבד לכמה שעות מסתכלת כל שניה על הטלפון ומחכה כבר להודעה המיוחלת.<br />בשעה 18:07 קיבלתי את הסמס. חובשת ב-10.2.16.<br />אני ממש מרוצה מהתפקיד, גם משהו שקשור לרפואה ויכול לעזור לי בתחילת הדרך שלי כמנתחת בעתיד, גם עיר הבהדים (!!) וגם חמשושים למיטב הבנתי. קצת הייתי עצבנית בהתחלה ששמעתי שדחו לי עוד, הייתי אמורה להתגייס דצמבר, ורציתי להקדים גיוס. אבל פתחו קבוצת וואצאפ וכל הבנות שם שיא הנחמדות ויש הרבה קווי דימיון ככה שלא ניראלי שאני אנסה להקדים כי תכלס מה שעושה את השירות זה גם האנשים שאיתך והן נראות לי בהחלט נחמדות.<br />אתמול גם נזכרתי שאם מישהו מצטיין בקורס חובשים אפשר לצאת להדרכת חובשים ואני חושבת שאני רוצה לעשות את זה כי אין לדעת באיזה בסיס ישבצו אותי ויכול להיות שיהיה לי יומיות או חוסר מעש פשוט כי זה בסיס מודיעין או משהו שלא ממש נפצעים שם נגיד, רק מתחננים לגימלים, והדרכה יכול להיות ממש מעניין. וגם כל השירות יהיה בבהדים שזה חלום חחח. נראה לאן אני אתקדם משם, חושבת אולי על קצונה, אבל קודם אני אתגייס ונראה מה הולך, שאני לא אצא יותר מידי צהובה.</p> <p>כרגע צריכה לחשוב מה אני עושה עם עצמי במשך שלושה חודשים. חבל לי שלא ידעתי לפני זה שיש לי כל כך הרבה זמן, הייתי מתחילה רישיון. אולי בכל זאת אני אתחיל, לא יודעת...<br />גם עבודה זה קצת דפק לי כי לא ידעתי שיש לי מיליון שנה. יכולתי לעבוד במלצרות או משהו ולהרוויח מלא, בייביסיטרים זה כסף אבל לא יותר מידי. כרגע מרוויחה בחודש בסביבות ה-1200-1600 וזה לא מספיק.</p> <p>&nbsp;</p> <p>וזהו אין עוד מה לעדכן.<br />אם מישהו היה חובש או מכיר מישהו שהיה אשמח לשמוע קצת יותר על התפקיד והשירות.&nbsp;</p></div>Tue, 03 Nov 2015 09:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Black Feather)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232&blogcode=14401086http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858232&blog=14401086http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232&blogcode=14398304<div align="right" dir="rtl"><p>אז היום שמרתי כמו כל שני וחמישי על שתי בנות שאני לוקחת מבית הספר.<br />מסתבר שמאז אתמול ב-9 בבוקר אין להן חשמל בבית.. בכלל. אז הצעתי לאימהות שלהן שהן יהיו אצלי.<br />אחרי כמה דקות חברה שלי מתקשרת אלי ואומרת לי שהיא מתגברת את הסניף מקדונלדס בקניון של השכונה ושהיא תסיים בערך בסביבות 4:30, ואמרתי לה שזה בערך מתי שאני מסיימת עם הבנות, באים לאסוף אותן, ושישר תבוא אליי כי אני גרה מטר וחצי מהקניון.<br />הלכתי לקחת את הבנות מבית הספר וחיכיתי בכניסה לשער והייתי מזועזעת. כל הכניסה לבית הספר היא ערימה אחת גדולה של עצים שנפלו אתמול בסופה וההנהלה לא הייתה מספיק חכמה לבקש לפנות אותם אתמול או היום בבוקר. בית הספר נראה כמו זירת רצח. אחד העצים מעך אופניים של כמה ילדים.<br />אספתי אותן והלכנו לאכול במקדונלדס, ראיתי את חברה שלי ולא הספקנו אפילו לדבר מרוב העומס של האנשים כי שלושת רבעי מהשכונה בלי חשמל בכלל ובלי מים גם. בהחלט חייבת לציין שחשבתי לרגע שזאת הפסקה יזומה בשביל להעלות מכירות וכדי שהקניון הכושל יהיה קצת פחות כושל.<br />באתי אלי הביתה עם הבנות, הכנו שתי דקות שיעורים, שיחקנו סט, הן עשו מצגת על חטיפים ושיחקנו במיקמק.<br />אחרי שהן הלכו חברה שלי באה אליי. ישבנו אצלי איזה עשרים דקות ואז היא אמרה שבאלה ללכת לקולנוע. "יאללה בואי" אמרתי והופ טרללה מצאנו את עצמנו בפקקים בדרך לסינמה סיטי בעיר. החלטנו לא להתפשר על סתם אולם ולקנות כרטיסים לסרט "המתמחה", עם רוברט דה-נירו ואן האת'וואי, באולם VIP. היה בופה כזה של 45 דקות לפני הסרט עם מלא אוכל, וקינוחים, ופופקורן, ונאצ'וס, וגלידות ושתייה והיה כל כך טעים וכיף. הסרט היה מקסים ממש נהנתי.<br />היה לי כל כך כיף עם חברה שלי היום, לא ראיתי אותה מלא זמן ובאמת היינו צריכות קצת זמן ביחד, להירגע כזה ולהשלים פערים. ומה גם שהכל היה בספונטניות, ממש זרמתי, וגיליתי שזה נחמד לפעמים להיות ככה. אאמץ את זה יותר, אבל רק קצת כי אני חולת שליטה.</p> <p>בהחלט אחד מהימים הכי טובים שהיו לי! <img title="חיוך" src="../Common/JScript/tiny_mce/plugins/emotionsisrablog/img/smiley2-smile.gif" border="0" alt="חיוך" />&nbsp;</p></div>Mon, 26 Oct 2015 22:48:00 +0200nobody@israblog.co.il (Black Feather)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232&blogcode=14398304http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858232&blog=14398304http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232&blogcode=14396400<div align="right" dir="rtl"><p>פשוט הזוי מידי ומפחיד קצת שפשוט הייתי חייבת לשתף:</p> <p>&nbsp;</p> <p>חלמתי שאני וחבר שלי ועוד אנשים לא מוכרים הולכים לאיזה מסעדה ואין מקום אז אנחנו מחכים בחוץ. בינתיים אני וחבר שלי יצאנו להסתובב קצת וראינו שכמה מחבלים מסתובבים בשכונה ורצנו מהר למסעדה להגיד להם להתחבא. מצאתי איזה חדר אחורי, נכנסנו לשם חלק מהאנשים, גם ההורים שלי והאחים שלי, וחלק התחבאו במסעדה. היינו בשקט והם פשוט מצאו את החדר ופרצו פנימה. הם לקחו את כל אלו שהתחבאו במסעדה וירו בהם כמו שעשו בשואה, מעמידים בשורה ולכל בן אדם יש מי שיירה בו, ואז אמרתי וואי זה כמו בשואה ופשוט מישהו לקח אותי לצד וירה בי לבד בצוואר (חייבת להודות שהרגשתי קצת כאב דרך החלום). ואז עברתי למימד אחר כזה, כאילו עולם אחר ששם הכל המשיך כרגיל כאילו הם לא היו בכלל וחזרתי למסעדה הזאת לאכול פיצה ואז חברה שלי התעצבנה עלי לא יודעת על מה ורבנו ואז חבר שלי התעצבן עלי לא יודעת על מה ורדפתי אחריו ובכיתי ולא זוכרת מה קרה עם זה כי ישר עברתי למסיבת רווקות של מישהי שעשתה את זה עם צוללת ונסענו בצוללת לאנטרקטיקה וראינו פנגווינים ולוויתנים. ואז גילינו שזה בכלל אנשים מחופשים ורצו ללמד אותנו את הריקוד שלהם, אז התחילו ללמד וזאת שלימדה אמרה לי שמשהו לא בסדר והיא צריכה לעשות לי מבחן. היא לקחה את הפלאפון נוקיה הישן שלה שיש במסך שלו תמונה של אנגרי בירדס ושאלה אותי מה זה ואמרתי לה אנגרי בירדס והיא אמרה לי שלא עברתי את המבחן כי אני קולטת מהר מידי את הריקוד ואז התווכחתי איתה. והתעוררתי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>וזהו.</p></div>Thu, 22 Oct 2015 11:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (Black Feather)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232&blogcode=14396400http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858232&blog=14396400http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232&blogcode=14393428<div align="right" dir="rtl"><p>אז אחרי כמה חודשים של ציפייה ושבועיים עמוסים בחגיגות למיניהן, אתמול התקיימה החתונה של בן דוד שלי.</p> <p>אני חושבת שלא מיציתי את האירוע כמו שצריך.<br /><br />בהתחלה הלכנו בסביבות הצהריים לדודה שלי, אמא של החתן, כדי שאמא שלי תוכל לאפר אותה. הגענו אליה והיא התעכב במספרה, ועם המקלחת, ועם הלבוש, ככה שאמא שלי התחילה לאפשר אותה מאוחר ולקח לה מלא זמן כי היא רצתה שהיא תצא מושלמת, הרי זאת אמא של החתן, יש ציפיות גבוהות. בסופו של דבר לי ולאמא שלי נשאר ממש קצת זמן להתארגן ואיחרנו, כמובן. ואז לא הבנו כל כך איפה האולם, הוא היה תקוע באיזה חור ביפו והשתלב יפה מאוד עם הבתים הישנים שם. לא הייתה חניית נכים לסבתא רבא שלי אז הייתי צריכה למצוא את האולם בעצמי ברגל, לחפש את אבא שלי ולקרוא לו שיעזור לסבתא כי הוא לא עונה לטלפון. הייתי די עצבנית. איחרנו ממש למרות שזה לא היה עוד הזמן של החופה, כולם כבר הגיעו והתחילו להתקשר ודאגו לנו. הצטלמתי לתמונה אחת עם ההורים שלי ועוד אנשים שאני לא מכירה וזה מבאס כי אין לי מזכרת עם האנשים שאני באמת קרובה אליהם.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ואז קראו לכולם לרדת למטה לחופה. החופה הייתה בדרך לאולם, ליד החניה. נראה כאילו אילתרו אותה בדקה התשעים. אחותי הקטנה ועוד בנות דודות קטנות היו השושבינות, פיזרו פרחים. הייתה כניסה ממש יפה. אשתו של בן דוד שלי נראתה מדהים. היא כל כך התרגשה היא עוד שניה בכתה. את החופה עשה סבא של בן דוד שלי (מצד אבא שלו). היו רגעים שהוא סטה ממש מהנושא, אנשים כבר התחילו לדבר ולהשתעמם וגם אני לא ממש הקשבתי. בסוף הגיע כל הקטע של הכתובה. הם עשו משהו יפה. בנוסף לכתובה הרגילה, הם עשו כתובה שוויונית, שזה בהחלט משהו שאני רוצה לאמץ לחתונה שלי ביום מן הימים. ואז הגיע "אם אשכחך ירושליים..". בן דוד שלי מרוב לחץ התבלבל במילים ואיכשהו הוא הצליח להגיד את זה כמו שצריך. שבר את הכוס ויאללה כולם עלו עליהם לחיבוקים ונשיקות ומזל טובים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>נכנסנו לאולם שהיה מחולק לשלושה חלקים- מצד ימין שולחנות למשפחות והכל, באמצע בופה בהגשה עצמית, ומצד שמאל הבר ושולחנות לכל החברים שלהם הצעירים והרחבה עצמה. לא הכי אהבתי את החלוקה הזאת. קצת כאילו מרחיק את האורחים מהשמחה עצמה. נגיד סבתא שלי לא יכולה לרקוד, אבל אם היא רוצה לראות, אין לה שם ממש מקום נוח לשבת, אז היא נאלצה רוב הזמן לשבת לבד בשולחנות רחוק. בכל מקרה, היה אוכל סבבה, ושתיתי את הוודקה תפוזים שלי ואיזה שוט וויסקי. סבתא שלי הייתה בשוק שאני שותה, כאילו מי יישמע זה דבר רע, כל עוד אני שותה חכם הכל בסדר. ואז התחילו הריקודים. כמובן ריקוד חתן וכלה, השיר היה ממלך האריות באנגלית בגרסה של ג'ון אלטון. זה היה ממש מרגש ויפה. אחרי זה כמובן השירים המרקידים. ההורים שלי כל כך לא זרמו. אח שלי שיגע אותם שהוא רוצה הביתה, מישהו צריך להיות עם סבתא שלי, ואמא שלי לא יודעת לרקוד במסיבות. אז חצי מהזמן הייתי ברחבה לבד וניסיתי לגרור את אחותי הקטנה לרקוד כי אין לי עם מי לרקוד. בני דודים שלי עם חברים שלהם שהם הזמינו, האחיות של הכלה לא כל כך התחברתי איתן, וזה ביאס. באותו רגע הייתי ממש צריכה את חבר שלי. חבל שהוא משתחרר לרגילה ומגיע הביתה רק היום בסביבות אחר הצהריים.</p> <p>&nbsp;</p> <p>לבסוף כולם התחילו ללכת ב-23:30. ב-00:15 כבר בקושי היו אנשים, לא בשולחנות ולא ברחבה, רק החברים של בני דודים&nbsp;שלי&nbsp;רקדו&nbsp;כמו&nbsp;מטורפים.&nbsp;אמא שלי אמרה שיאללה נזוז כי לאחותי יש בית ספר וסבתא שלי עייפה. ואז אמא שלי הייתה עצבנית שאיבדתי לה צמיד, מה שלא נכון הוא היה באוטו מצאתי אותו בתיק שלה, העיקר צעקה עלי כמו מטורפת שאני מאבדת לה כל דבר.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני עדיין מאוכזבת שלא הצלחתי למצות את זה כמו שצריך, כנראה בגלל שרוב הזמן הייתי לבד.<br />אבל בהחלט זה גרם לי לחשוב, כמו כל בת טיפוסית שיש לה חבר מלא זמן, איך תיראה החתונה שלי, ומה אני יעשה ומה אני לא. כנראה זה המשך לחלום שלי. אפרופו חלומות, חלמתי בלילה שדודה שלי נותנת לי לפני שאנחנו הולכים מהחתונה סיגריות ומצית ואומרת לי שזה בסדר ושאמא שלי לא תכעס עלי.&nbsp;</p> <p>&nbsp;</p> <p>בבוקר קמתי מעוכה לגמרי, הדלקתי טלוויזיה, היה היי סקול מיוזיקל, שמתי את זה בתור נוסטלגיה ואחרי חמש דקות נרדמתי שוב וזה השתלב לי איכשהו בחלום. לא זוכרת כל כך. ואז הטלפון שלי צלצל ואמא של אחת הבנות שאנ עושה עליהן בייביסיטר עוד מעט התקשרה אלי ואמרה לי שהיא חושבת שעשיתי חישוב לא נכון של כמה הן אמורות לתת לי על שלושה ימים. לא חישבתי באמת נכון בגלל שהייתי עסוקה בחתונה. זה גרם לי להתעורר לגמרי, לקלוט שקיבלתי סמס, לחשוב שזה הצבא עם שיבוץ ושוב לראות שרשת "תמנון" שלחה לי הודעה על מבצע.&nbsp;לא הורדתי את האיפור אתמול, הייתי עם מלא מייקאפ וצלליות וחצי נמרח לי. לפחות השיער שלי נראה טוב מאתמול.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כרגע אני ממש חייבת להתארגן וללכת לבייביסיטר.&nbsp;וואו לקח לי איזה 40 דקות לכתוב את הפוסט הזה...</p></div>Thu, 15 Oct 2015 12:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Black Feather)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232&blogcode=14393428http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858232&blog=14393428http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232&blogcode=14389090<div align="right" dir="rtl"><p>אז נרדמתי בלילה עם מחשבות של: "מה אם חבר שלי יציע לי נישואים?".<br />מחשבה קיטשית למדי שעולה לי בראש הרבה בזמן האחרון.</p> <p>אז נרדמתי עם המחשבה הזאת והתחלתי לחלום על זה שעושים לי הפתעה, לוקחים אותי לכנסיה כמו בווגאס, מלבישים אותי בשמלת סטרפלס קצרה לבנה שאמורה להיות שמלת כלה ואומרים לי לחכות. מלא אורחים, גם אנשים שלא ראיתי שנים ואני לא בקשר איתם, באים וממלאים את הכנסיה הזאת, חוץ מההורים שלי שמאחרים. אמא שלי מתקשרת אלי ואומרת לי שהיא לא יודעת מה הכתובת. בסוף היא מגיעה ואני מתחילה לבכות שאני לא רוצה להתחתן ככה, בכנסיה, בטקס נוצרי. אני רוצה כדת משה וישראל (ככה אמרתי בחלום לא זוכרת אם באמת אומרים ככה).<br />בסופו של דבר קמתי בבהלה אחרי שהחלום הסתיים בהתווכחויות איפה אני אתחתן ומה אני יעשה בחתונה שלי.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אני קצת לא יודעת מה זה אומר... יש מפרש חלומות בקהל? <img title="נבוך" src="../Common/JScript/tiny_mce/plugins/emotionsisrablog/img/smiley2-embarrassed.gif" border="0" alt="נבוך" /></p></div>Mon, 05 Oct 2015 11:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (Black Feather)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232&blogcode=14389090http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858232&blog=14389090http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232&blogcode=14387560<div align="right" dir="rtl"><p>אז היום הייתה חינה של בן דוד שלי וכלתו לעתיד.<br />בתור אשכנזייה מובהקת וחסרת כל ידע על עדות המזרח אני חייבת להודות שהיה לי הלם תרבות.</p> <p>לטובה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>עשינו את החינה בבית של הסבתא וסבא של הכלה לעתיד.<br />בהתחלה לא ממש הבנתי מה אני עושה שם.<br />ראיתי מלא אנשים לא מוכרים, קישוטים שהוציאו לי את העיניים, מלא מלא מלא מתוקים שאין לי מושג מה השם שלהם (חוץ מסופלה שוקולד קטן).<br />הייתי בשוק. הרגשתי כמו דג מחוץ למים, פשוט ככה.&nbsp;אני די בטוחה שכל המשפחה שלי הרגישו ככה.<br />הרימו לחיים עם שוט ואן גוך אננס וההורים שלי ראו אותי שולקת את זה מהכוס. נהנתי מזה מאוד קצת שיחרר אותי ניראלי, וגם שרף לי את הגרון, ועל הדרך קיבלתי המלצה מבן דוד אחר שלי לנסות את האסאי.<br />פגשתי שם בת דודה של בן דוד שלי (סליחה על הסיבוך זאת האמת) שהיינו חברות ממש טובות ותמיד במפגשים משפחתיים היינו כל הזמן ביחד. היה לי כיף להתעדכן איתה ולדבר איתה וקצת הרגשתי יותר טוב.</p> <p>&nbsp;</p> <p>ואז הכל התחיל.<br />פינו חלק מהרחבה בשביל הריקודים והתחילה מוזיקה. ריקודים, מוזיקה, סבבה מתאים לי אני אוהבת.<br />הצלחתי להקים את האמא הביישנית שלי ולגרום לה להגיע לרחבה ולרקוד, השתוללתי עם בני דודים שלי ועם המשפחה ונהנתי.<br />ואז הגיע הקטע הזה שכולם לובשים בגדים כאלו בצבעים לא יודעת איך קוראים לזה. אם להודות קצת התביישתי בהתחלה אבל החלטתי ללכת על זה. יצאתי החוצה בשמלה בצבע אדום בורדו וזהב ועל המצח קשת עם מצלצלים כאלו, כמו כל מרוקאית אסלית למופת.<br />מאותו הרגע אני זוכרת רק הנאה צרופה, שמחה, התרגשות, צחוק, ריקודים וגם דמעה קטנה שזלגה לי ומחיתי אותה והשתלטתי על עצמי כי לקח לי מלא זמן לשים איליינר.</p> <p>היו ברכות, ואוכל, וממתקים. וכמובן לא נשכח את טקס החינה.<br />אני כל כך בהירה שזה ממש בולט לי על היד. זה פשוט נדיר בצורה אחרת.</p> <p>&nbsp;</p> <p>אז איך אני אסכם את האירוע המיוחד הזה? אקצר ואגיד שישר שיצאנו משם שאלתי את חבר שלי אם עושים את זה אצלו במשפחה (אמר שלא.. אוף).<br />אני נושאת ברכת מזל טוב לבן דוד שלי ולכלתו לעתיד, שיהיה להם הרבה אושר ושמחה והצלחה ובריאות ואהבה רבה ומרובה.</p> <p>&nbsp;</p> <p>כולי בהתרגשות שיא.<br />שבוע הבא שבת חתן ועוד שבועיים החתונה. לא יכולה כבר לחכות. מקווה שאני לא אבכה.&nbsp;</p></div>Thu, 01 Oct 2015 23:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Black Feather)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232&blogcode=14387560http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858232&blog=14387560http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232&blogcode=14384144<div align="right" dir="rtl">אין דבר שאני יותר שונאת מאשר לחלום חלום על מה שאני צריכה לעשות מחר.<br />ואז החלום הזה הופך לסיוט.<br />מסכנות הילדות שאני אמורה לעשות עליהן היום בייביסיטר, הפכתי אותן לזומביות.</div>Thu, 24 Sep 2015 09:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (Black Feather)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858232&blogcode=14384144http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858232&blog=14384144