http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858101heCopyright 2026 SinisterSpider. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858101http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/01/81/85/858101/misc/28862810.JPGhttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858101&blogcode=14358755<div align="right" dir="rtl">אני כבר 12 שנה בישראבלוג. ב-12 שנים מספיקים לפתוח כמה וכמה בלוגים. זה הבלוג האחרון שלי פה, פתחתי אותו שבוע שעבר. השתעממתי פה עם עצמי כמה רגעים אחרי שפרסמתי פה משהו, וחשבתי לחפש את אחד מהבלוגים הישנים שלי. מצאתי אותו. זה היה נהדר, זה כמו לפתוח ארגז שהיה שנים במרתף ולמצוא בו את כל הצעצועים שישנת איתם במיטה בגיל 4. ניסיתי במשך כמה דקות להיכנס לחשבון הישן שלי, ללא הצלחה. אחר כך לחצתי "שכחתי ססמא" והתפללתי שהוא יתן לי את הססמא של הבלוג הישן שלי. אז הקטע עם ישראבלוג הוא לא שוכח אותך, שזה מצחיק- אתה כבר שכחת את עצמך, אבל ישראבלוג שם כדי להזכיר. קראתי דברים ישנים שכתבתי ולא זכרתי שכתבתי אותם. אתה מתחיל לשאול את עצמך "ככה כתבתי פעם? ככה הרגשתי פעם? זה אני???". וזה תמיד עצוב- או כי אתה רוצה לחזור להיות כמו פעם, או כי אתה מתפלל שלא היו עדים לזה שככה היית פעם. אני מהראשונים. פעם כתבתי כל כך הרבה, כל כך הרבה יותר מהיום. ואני אומרת "יותר" מהיום, כי זה היה יותר הכל- יותר טוב, יותר הרבה, יותר עם רגש. כבר כמה שנים שלא כתבתי...זה נהיה מאוד קשה אחרי כמה זמן. הפסקתי לכתוב בבלוג ברגע שקיבלתי מקו</div>Sat, 25 Jul 2015 12:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (SinisterSpider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858101&blogcode=14358755http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858101&blog=14358755http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858101&blogcode=14357338<div align="right" dir="rtl">אז בקיצור, ביום ראשון בלילה הודיעו לנו שאבא של אשתו של אבא שלי נפטר. אמרו לנו מתי הלוויה ואיפה היא. הבעיה התחילה כשיום אחרי זה, דבר ראשון על הבוקר, אמרו לנו שיהיו פקקים והדרך ארוכה וחבל שנבוא. לא מספיק שאבא שלי לא דיבר איתי בחצי שנה האחרונה, עכשיו אנחנו גם לא אמורים להגיע ללוויה של חמו. אפילו לא ברור לי למה. חשבתי שאולי זה עניין של פרטיות, או אולי כי אנחנו לא דתיים מספיק לטעמם (אגב, כשאני אומרת אנחנו אני מתכוונת אליי ואל בעלי). אז בקיצור לא הלכנו. נגיע לבקר בשבעה. עכשיו זה כנראה יהיה עוד יותר לא-נעים ממה שזה אמור להיות. מילא. פתחתי את הבלוג הזה כדי לפרוק את מה שהולך לי בראש כשהפסיכולוגית שלי בחופש. אז כדי לחגוג את הפוסט השני לבלוג זה, הנה הקדמה לחיי בנקודות, כדי שאני אוכל באופן נוח ביותר לקשר אל ההקדמה הזאת ברשימה בצד הבלוג, כדי שקוראים חדשים (כמוך!) יוכלו להבין על מה לעזאזל אני מדברת כשאני משתפכת על דברים לגמרי מחוץ להקשר (אני כבר קצת חלודה עם בלוגים, תצטרכו לסלוח לי על ההתחלה המחוספסת): 1. גדלתי עם אחות עם אספרגר, שבגלל שלא טופלה כמו שצריך, הפכה להיות אחות עם סכיזופרניה</div>Tue, 21 Jul 2015 23:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (SinisterSpider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858101&blogcode=14357338http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858101&blog=14357338http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858101&blogcode=14356426<div align="right" dir="rtl">מי שאומר שהנייר סופג הכל טועה. מאז ומתמיד כתבתי, נראה לי שבעיקר בלוגים. כשההורים שלי קנו את המחשב הראשון לבית, הייתי בת 5. יש הרבה תלונות על הדור הזה- שבמקום מוח יש מחשב, שמעלים כל שטות אפשרית ושעסוקים רק בתיעוד עצמי, למרות שהם לא שווים כלום. הייתי שמחה לומר שאני מסכימה עם זה, אבל בכמה שנים האחרונותלא היה לי בלוג, שזה דבר חריג אצלי, והחלטתי שאני חוזרת לשורשים ורושמת את היומן שלי על נייר. זה לא עבד. מפחיד לכתוב על נייר, וכל דף שהתחלתי, נתלש ונזרק וככה נגמרו הרבה מחברות, שנשארו מהן רק כריכות ריקות בלי דפים. הדף לא סופג. אבל האינטרנט! מה יקרה לאינטרנט? המילים שלי יכולות להכתים דף, אבל להכתים את האינטרנט? פחח. האינטרנט כזה מזוהם גם ככה, אז מה אם אני אוסיף לו כמה מילים טפשיות? עוד שיקול זה שאת מי בכלל מעניינות השטויות האלה. אני אשאר בבלוג שלי לבד ויהיה סבבה. אני אוכל לכתוב שוב. ממש קשה בלי לכתוב. אז הנה כתבתי.</div>Sun, 19 Jul 2015 23:08:00 +0200nobody@israblog.co.il (SinisterSpider)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=858101&blogcode=14356426http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=858101&blog=14356426