http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=856499מה קורה כשאת מתאהבת במישהו שאת לא באמת מכירה לעומק? איך מתחילים לעכל בכלל את האמת שמתגלה בסופו של דבר? מה עושים הלאה, אתם הרי כבר הפכתם לאחד. לעזוב, או להישאר?heCopyright 2026 Tutti. הכותבת. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=856499http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=856499&blogcode=14340050<div align="right" dir="rtl">וואו. חודש בדיוק מאז שהעליתי את הפרק האחרון... אני כל כך מצטערת על העיכוב המטורף הזה... היה לי קצת עומס בבית הספר, בגרויות, מתכונות, מסיבת סיום (אני מסיימת י"ב! מי היה מאמין?!), נשף (היום!!) ועוד ועוד... אל תחשבו שנטשתי לרגע... אני עדיין כאן, וכרגע ממשיכה לכתוב את הפרק הבא... אעלה אותו כמה שיותר מהר, מקווה שאולי אפילו היום אם אספיק... ושוב, סליחה סליחה סליחה על העיכוב הנוראי הזה! אוהבת אתכם המון המון &hearts;</div>Sat, 13 Jun 2015 15:51:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tutti. הכותבת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=856499&blogcode=14340050http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=856499&blog=14340050http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=856499&blogcode=14325870<div align="right" dir="rtl">תהנו &hearts; כאב ראש מטורף תקף אותי, מרגיש כמעט כמו הנגאובר, חוץ מהעובדה שלא שתיתי בכלל. הרגשתי כאילו דופקים על המצח שלי עם פטיש, ומרוב שזה כל כך חזק, יכולתי לשמוע את הדפיקות. רגע. הדפיקות מגיעות מהדלת. לעזאזל... מה קרה כאן. קמתי באיטיות, פוקחת עיניים בקושי, מביטה מסביב וקולטת שאני בסלון. הסתכלתי על השעון שתלוי על הקיר, בדרכי אל הדלת, רואה שהשעה כבר שבע בערב. "דור..." מלמלתי. עדיין מנסה להבין איך נרדמתי ככה. פתחתי את הדלת, מביטה עליו בשקט. "וואו. מישהי פה נראית כאילו היא חזרה ממלחמה" אמר ונכנס פנימה, סוגר אחריו את הדלת. שמעתי את צליל בקבוקי הבירה שהתחככו זה בזה, שהגיע מהשקית שהחזיק בידו. "נרדמתי..." מלמלתי כשהתיישבנו בסלון. "אני מפריע?" שאל, מסתכל על השולחן הקטן, עליו מונחות שתי כוסות. "שיט" אמרתי. "מה קרה?" שאל. "וואו הראש שלי מתפוצץ מכאבים" אמרתי, אוחזת בו בשתי ידיי. "שתית?" "לא... הייתי פה עם מישהו, ואני חושבת ששכבנו" "חושבת?" "כן..." אמרתי. "הפלאפון שלך מצלצל" אמר והצביע על הפלאפון שלי, שרטט על הספה. "זה הוא" מלמלתי. "תעני" "לא מה השתגעת? פאדיחות" </div>Wed, 13 May 2015 12:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tutti. הכותבת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=856499&blogcode=14325870http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=856499&blog=14325870http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=856499&blogcode=14324464<div align="right" dir="rtl">מוזה, מוזה ושוב מוזה! קריאה מהנה! &hearts; "אז איך זה להיות לגמרי לבד בבית?" דור שאל כשעמדתי בקופה, עושה חשבון ללקוחות. "אני עדיין לא יודעת האמת, לא הספקתי כל כך להיות לבד, כי אני כאן" הסברתי. "את יכולה ללכת בשלוש אם את רוצה" קרץ. "באמת?" שאלתי בהתלהבות. "כן, רותם מגיעה בשתיים, עדי כאן עד שבע, ומישהי חדשה מגיעה לחפיפה בארבע" "אז בטוח שלא צריך אותי?" "נסתדר בלעדייך. קצת שקט" מלמל. "זבל. רציתי להזמין אותך אליי לערב עמוס בסרטים ופופקורן, אבל עכשיו אני חוזרת בי!" "את הרי יודעת שאני אבוא בכל זאת" אמר בחיוך הרחב והיפה שלו. "נכון" מלמלתי בפרצוף עצבני. "בשבע אני אצלך" אמר לפני שהלך לומר שלום לברמן שהגיע כרגע. טוב נו... לפחות לא אהיה כל היום לבד, חשבתי לעצמי. "שלום לך" שמעתי קול מאחוריי, ויד נגעה בכתפי. הסתובבתי וראיתי את שלומי מולי, מחייך. "היי" אמרתי בחיוך מבויש. "התגעגעתי" אמר ואני הרגשתי איך אני מתחילה להאדים. "רוצה להזמין משהו?" שאלתי. "תה עם נענע" השיב, והפלאפון שלו צלצל. הוא סימן לי בידו להמתין, והתרחק מעט, עונה לשיחה. "נו?" שמעתי אותו אומר. עמדתי במקום,</div>Sun, 10 May 2015 16:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tutti. הכותבת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=856499&blogcode=14324464http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=856499&blog=14324464http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=856499&blogcode=14323589<div align="right" dir="rtl">"אני בבעיה רצינית" איתן אמר כשעניתי לפלאפון. "מה קרה?" שאלתי. "לא לפלאפון. במקום הקבוע עוד 15 דקות" אמר בהתנשפות קלה וניתק. מוזר... חשבתי לעצמי. סיימתי לשתות את הקפה שלי והנחתי את הכוס בכיור. יותר מדי כלים, אני צריך עוזרת. החלפתי חולצה ויצאתי בזריזות מהבית, מתניע את האוטו ונוסע לפארק בקצה השני של העיר, המקום הקבוע לפגישות שלנו. למזלי לא הייתה הרבה תנועה בכביש, אז הגעתי תוך כמה דקות. חניתי בפינה צדדית, מכבה את המנוע ומחכה לאיתן שיגיע. לפתע, תוך פחות מדקה, הדלת של המושב הקדמי נפתחה ואיתן התיישב במהירות, מתנשף ומזיע כולו. "סע, סע!!!" צעק. "מה קרה לך?!" שאלתי בבהלה, מתניע ונוסע משם כמה שיותר מהר. "הכל נהרס, אני חושב שעלו עליי, ונראה לי שמישהו עקב אחריי לכאן. תיסע מהר יותר!!!" צעק שוב. "תירגע שניה איתן. תנשום. ועכשיו תסביר לאט וברור" אמרתי, מנסה להירגע בעצמי. הבטתי כל רגע במראות, מוודא שאין מישהו מאחורינו. "נסעתי ליעקב הביתה. הכל לפי התכנון. הכל היה מוכן, הכל היה בסדר. לא יודע מה קרה פתאום, משהו השתבש. כאילו ידעו שאני הולך להגיע. הוא היה אמור להיות לבד בדירה, ופתאום שמעתי</div>Fri, 08 May 2015 22:12:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tutti. הכותבת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=856499&blogcode=14323589http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=856499&blog=14323589http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=856499&blogcode=14322876<div align="right" dir="rtl">טוב אז התלבטתי אם לעשות פוסט דמויות או לא, ולא הייתי בטוחה אם להוסיף לו תמונות. בסוף החלטתי שכן חחח, אז עכשיו אחרי שני הפרקים הראשונים, כשכבר הכיוון של הסיפור די ברור בערך, אפשר להעלות אותו. אני לא מרחיבה כאן כל כך, כי אני מעדיפה שתוך כדי הפרקים תגלו לבד ותבינו, אז החלטתי לספר על הדמויות המרכזיות והחשובות במשפט אחד כזה.. ליאן דנינו- בת 22, מלצרית במסעדה. גרה עם דנה באותה הדירה. דנה וייס- בת 22, החברה הכי טובה של ליאן, וגרה איתה באותה הדירה. שלומי הלוי- בן 26, קשור לארגוני פשע ולעולם התחתון, עבריין מוכר במשטרה. איתן דביר- בן 26, החבר הכי טוב של שלומי, קשור לעולם התחתון גם הוא. דור גולן-בן 24, אחראי משמרת במסעדה. ידיד קרוב של ליאן ודנה. מסתיר סוד משמעותי. אז ככה אני דמיינתי את הדמויות בראש.. מקווה שאהבתם</div>Thu, 07 May 2015 13:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tutti. הכותבת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=856499&blogcode=14322876http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=856499&blog=14322876http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=856499&blogcode=14322443<div align="right" dir="rtl">אז היי שוב..... מקווה שהסיפור יעניין אתכם, ומקווה עוד יותר שכבר התחלתם להבין מה הכיוון שלו פחות או יותר.. אז קריאה מהנה "אז לאן את מתכננת לנסוע?" שאלתי בזמן שקיפלתי את הכביסה. "לצימר, כנראה לשלושה ימים בערך, הוא עוד בודק את זה" דנה אמרה והמשיכה לטאטא. "תיהנו יפה שלי. איזה כיף זה לראות אתכם ככה" "הוא מדהים, אני שמחה שיש לי אותו" חייכה. "הוא שמח יותר, תהיי בטוחה" אמרתי. "מתי את עובדת?" שאלה. "מחר, משמרת בוקר" השבתי בפרצוף עייף. "שנאת חייך" צחקה. "בדיוק... למה לאנשים קשה להבין שאני לא בן אדם של בוקר?!" התלוננתי. "את סתם שמנה עצלנית" אמרה וזרקה עליי זוג גרביים. "תשתקי חוצפנית!" צעקתי וזרקתי עליה בחזרה תחתונים. "היי! למה את החוטיני שלי?! חוצפנית את בעצמך!" אמרה והחזיקה אותו חזק. "חולה בראש..." מלמלתי וצחקנו בקול גבוה. "תסתדרי לבד כמה ימים?" שאלה כשנרגענו. "בקטנה יפתי. העיקר שתיהנו, אל תחשבי עליי בכלל" "אבל לא כיף לבד.. ובלילה קצת מלחיץ" השיבה. "נו תסמכי עליי. אני כבר אמצא משהו, מה את דואגת. חוץ מזה, אתם נוסעים רק עוד שלושה ימים. יש זמן" אמרתי. "בוקר</div>Wed, 06 May 2015 13:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tutti. הכותבת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=856499&blogcode=14322443http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=856499&blog=14322443http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=856499&blogcode=14318211<div align="right" dir="rtl">טוב אז הנה הפרק הראשון, מקווה שיהיה לכם נחמד לקרוא, למרות הכתיבה הצולעת שלי אחרי כל כך הרבה זמן שלא כתבתי חחח. תהנו '3 פצועים מפיצוץ מכונית בתל אביב עד כה, אחד במצב אנוש. במשטרה חושדים שהרקע פלילי, חשודים עדיין לא נתפסו' "מפחיד... פשוט מפחיד" אמרתי, בוהה במסך הטלוויזיה. "העבריינים האלה, אין להם אלוהים" דנה אמרה. "חולי נפש. טוב די תכבי את זה, שונאת לשמוע חדשות רעות!" "מתי את מתחילה את המשמרת?" שאלה דנה בזמן שכיבתה את הטלוויזיה. "בארבע. אין לי כוח ללכת אפילו" נאנחתי. "תתנחמי בעובדה שבעשירי תקבלי אחלה משכורת" "כן הא" מלמלתי. "טוב אני עפה לאביתר. אני עובדת לילה היום, אז הוא ייקח אותי כבר" דנה אמרה והלכה לכיוון הדלת. "תמסרי ד"ש" אמרתי ושלחתי לה נשיקה באוויר. "תשמרי על עצמך " אמרה וסגרה את הדלת. "הו שלום לך ליאן" דור אמר וחייך אלי כשנכנסתי למסעדה. "וואי דור! איך היה בתאילנד? התגעגעתי!" קפצתי עליו בחיבוקים. "פצצה. נגמר מהר מדי!" אמר. "איזה שיזוף דפקת, מקנאה" אמרתי והוא צחק. "לא ידעתי שאת עובדת היום" "כן שי שלח לי הודעה בבוקר, שאל אם אני יכולה להגיע" הסבר</div>Tue, 28 Apr 2015 07:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tutti. הכותבת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=856499&blogcode=14318211http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=856499&blog=14318211http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=856499&blogcode=14318044<div align="right" dir="rtl">ואו. כל כך הרבה זמן שלא עשיתי את זה, לא בטוחה שאני זוכרת בכלל איך מתחילים. פעם היה לי בלוג סיפורים כאן.... עם הזמן קצת הזנחתי אותו, והמוזה ברחה לה... אז נטשתי. אחר כך חזרתי לכאן, אבל בבלוג אנונימי שלי על החיים ומה שביניהם, שם אני עדיין כותבת ומעדכנת. בזמן האחרון חזר לי החשק והרצון לכתוב. תמיד אהבתי לכתוב. אז הנה אני כאן... בקרוב אעלה את הפרק הראשון</div>Mon, 27 Apr 2015 22:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (Tutti. הכותבת)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=856499&blogcode=14318044http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=856499&blog=14318044