http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855677"...ממלחמות קהות שמקפיאות לי את הלב שהתקשה מרוב שהוא אוהב..."heCopyright 2026 Deep Black. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855677http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/77/56/85/855677/misc/28756700.jpghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855677&blogcode=14326912<div align="right" dir="rtl">פרולוג- ביום שבו הוא ראה אותה לראשונה היא שכבה באריסה מצועצעת מלאה בחיות פרווה. עיניה הביטו בו, גדולות וירוקות כמו אבני אזמרגד בלתי מלוטשות. הוא בכן את רגליה הקטנות שנעו בלפי מעלה ונגע בהן רק לרגע, היא צחקקה צחוק מתגלגל ועליז. אימה נכנסה לחדר והדליקה את המנורה שעל התקרה, היא פלטה אור חמים וצהוב כמו עששית. אימה חלפה על פניו בלי להביט בו וניגשה אל התינוקת, היא הרימה אותה על ידיה, עירסלה את ראשה והניחה לה לשתות מתוך בקבוק מלא נוזל סמיך ולבן. גם אימה של התינוקת הביטה בה, אבל מבטה היה שונה משלו, במבט שלה היה משהו מוזר, עצוב ומדוכדך כאילו משהו רע עומד לקרואת לה ואימה מודעת לו. התינוקת סיימה את הנוזל בבקבוק במהירות, אימה החזיקה את ראשה ביד אחת וטפחה קלות על גבה בידה השנייה. התינוקת פלטה גיהוק ואחריו צחוק מתגלגל נוסף. אימה נשקה על מצחה והניחה אותה בחזרה בתוך העריסה. התינוקת הקטנה פיהקה הניחה את אגודלה הפיה ונרדמה על צידה. הוא הביט באימה לפני שעזבה את החדר, דמעה בודדה ירדה במורד לחיה ונחתה על השטיח הוורוד. היא כיבתה את האור וסגרה אחריה את הדלת. משאירה אותו לבד עם התינוקת</div>Fri, 15 May 2015 18:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (Deep Black)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855677&blogcode=14326912http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855677&blog=14326912http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855677&blogcode=14302261<div align="right" dir="rtl"> [זה אומנם פסקול של סרט מצוייר אבל כשאני עוצמת את העיניים ומקשיבה למנגינה הזו אני מרגישה בדיוק ככה...] פתחתי חרישית את דלת האולם הגדול, שהיה מואר באורות עמומים בלבד. על במת התזמורת נכחו באותו הרגע כארבעים אנשים שניגנו בכלי נגינה שונים בעוצמות מעוררות השראה, מקהלה של כעשרים גברים ונשים עמדה לא רחוק מהם ךפניהם עמדה אישה אחת מלאה וצרובת עור, שהייתה הסולנית, לצידה עמד גבר רזה שתמך בה בקולות הרקע יחד עם המקהלה. כולם ניגנו בתיאום מושלם לפי הוראות ידיו של המנצח שעמד בגבו אליי. עמדתי בפתח הדלת, נשענת עליה, עוצמת את עיניי ומניחה לצלילים המרהיבים לשאת אותי על פני בית הספר היוקרתי למוזיקה, אל מקום אחר כמו ג'ונגל טרופי או סוואנה אפריקאית. האישה צרובת עור שרה משהו בקול הרמוני ועוצר נשימה כל כך ובשפה שלא הבנתי, הצלילים גרמו לעורי לסמור. במקביל עליה נשמעו קולות מצלתיים ואחריהם המקהלה התלוותה אל האישה בשירה המתוק. בלי שהרגשתי בכך עזבתי את הדלת שנסגרה באיטיות מאחורי ופסעתי על פני הרצפה המכוסה בשטיח אדום, קרוב יותר אל המנצח, קרוב יותר על המלודיות והצלילים שעוטפים אותי, מלטפת בעזר</div>Thu, 26 Mar 2015 20:40:00 +0200nobody@israblog.co.il (Deep Black)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855677&blogcode=14302261http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855677&blog=14302261http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855677&blogcode=14299998<div align="right" dir="rtl">אחי היקר, ידעתי שזה יקרה לכן הקדמתי תרופה למכה, החלטתי לכתוב לך מכתב ארוך, כדי שתבין הכל לפני שזה יתפוצץ. אני לא גאה בחלק מהבחירות שלי, אבל בכנות, אילו יכולתי להחזיר את הגלגל לאחור לא הייתי משנה דבר. הדברים שעשיתי אונמם נעשו בקלות דעת אך התוצאות שלהם הובילו אותי למקום שבו אני נמצא היום, ואני ואתה יודעים שאני חייב להיות כאן לבדי. ראשית חשוב לי שתדע שלא משנה מה יקרה, אני פשוט מצטער שאיכזבתי אותך, שנתתי לך ליפול בלי להחזיק אותך, שהרשתי לך להתבגר בעצמך ובלי כל עזרה שלי. אני אשם בכך שהתבגרת מוקדם יותר משאר בני גילך ואני מקבל על עצמי את האשמה במלואה. שנית אני רוצה להגיד לך שאני פשוט גאה בך, אני לעולם לא הייתי מצליח להתמודד עם הדברים שאיתם התמודדת והדרך שבה עשית זאת... אני תמיד התגאה לספר לאנשים על אחי הגאון. ועכשיו, לסיפור שאותו רציתי לספר לך, הבריחה שלי מהמציאות אל המקום שבו אני נמצא היום. הכל התחיל אז, כשחזרתי מבית הספר הם הסימנים הסגולים על הפנים והזרועות שלי. אני זוכר את הכאב עד היום, ונראה לי שהוא לא יעבור עד יום מותי. באותו רגע שבו נכנסתי הביתה אמא השתגעה, היא שאלה אותי מה קרה,</div>Sat, 21 Mar 2015 18:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Deep Black)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855677&blogcode=14299998http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855677&blog=14299998http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855677&blogcode=14299945<div align="right" dir="rtl"> נשאלתי באחת מקבוצות התמיכה מהי משפחה עבורי, אחד האנשים במעגל אמר שמדובר בחום ואהבה. אדם אחר אמר שהוא יכול לסכם זאת בשני מילים, מריבות והשלמות,חייך חיוך יהיר ובטוח. אישה אחת שמנה אמרה שזו בעיקר הקרבה. לאחר כמה אנשים הגיע תורי לדבר, הרמתי את מבתי המושפל מהרצפה וסרקתי את פניהם של הסובבים אותי. "לומר את השקר שאתם רוצים כל כך לשמועה או את האמת המרה?" שאלתי. במהרה נשמעו תגובות כגון, מובן שאת האמת, הלא בשביל זה אנחנו כאן, או עם באת לשקר היית צריכה לכת למקום אחר. חייכתי חיוך מלא עגמומיות בעודי מעבירה את מבטי מצבוע אחד אל האחר. "משפחה עבורי היא דבר שברירי, שברירי כל כך עד שאתה צריך לנצור כל רגע משמח ולנסות לשרוד כל רגע מאכזב. עם לא תשרוד אתה בוודאי תמות, הרי האנשים היקרים מכל הם אלה שפוגעים ברמה הגבוה ביותר, לוחצים על הנקודות הרגישות ביותר ומשאירים אותך עם הטעם המר ביותר בפה והחור הכי גדול בלב. יש לי משפחה, אימא, אבא ואחים, אני די בטוחה שאני אוהבת אותם, אבל אני יודעת בוודאות שבזמנים שאני אצטרך אותך, במצוקות הקשות ביותר שיהיו לי אני אוכל לסמוך רק אל זו שבמראה, למרות שגם היא עוזבת</div>Sat, 21 Mar 2015 16:57:00 +0200nobody@israblog.co.il (Deep Black)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855677&blogcode=14299945http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855677&blog=14299945