http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855355Listen a hundred times; ponder a thousand times; speak once.heCopyright 2026 עותק מקורי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855355http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855355&blogcode=14854616<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה לבד. ויש לי עם מי לדבר, יש לי מי שיקשיב, יש לי מישהו שיאהב. אז למה בכל זאת אני מרגישה כל כך לבד? כל כך לא מובנת? לפעמים אני קמה בבוקר וקשה לי לנשום. קשה לי לנשום כי אני לא מבינה מה הטעם. זה באמת משנה אם אני פה? הדברים שאני עושה משנים משהו? משפיעים על משהו? זיכרונות הופכים לחול,פרצופים של אנשים לכתם מטושטשורגשות למשב רוח רגעי שנעלם. אני נעלמת מה שהופך אותי לאותי כאילו לא היה קיים בכלל. </div>Sat, 26 Nov 2016 23:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (עותק מקורי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855355&blogcode=14854616http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855355&blog=14854616http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855355&blogcode=14847511<div align="right" dir="rtl">אתה ואני במקומות הכי שקטים בעולם הגדול הזה. אתה לוקח אותי למקום שקל לזכור, אבל שגורם לך לרצות לשכוח. העולם הזה עדיין פרוע ומוזר ובודד. אני חושבת שהלב שלך פרוע ומוזר ובודד. אני חושבת שגם שלי. יום אחד אנחנו נלך לאיבוד אחד בתוך השני, והפה שלי פתוח אבל אתה תשמע רק את השקט של הדממה. האצבעות שלי נעוצות בך והכאב נהפך לתשוקה. החזה שלי עולה ויורד ועולה שוב. אתה עוצם עיניים ואני כבר לא שם. </div>Fri, 28 Oct 2016 22:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (עותק מקורי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855355&blogcode=14847511http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855355&blog=14847511http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855355&blogcode=14817496<div align="right" dir="rtl">אנשים אחרים רומזים כי הם יודעים מה זה להיות מדוכא בגלל שהם עברו מוות במשפחה, בגלל שאיבדו את מקום עבודתם, או נפרדו ממישהו.החוויות האלה נושאות עמן רגשות. דיכאון, במקום זאת, הוא שטוח, חלול, ובלתי נסבל. ואתה מייגע. אנשים לא יכולים לסבול להיות סביבך כאשר אתה מדוכא. אולי הם חושבים שהם צריכים, והם כנראה גם ינסו, אבל אתה יודע, והם יודעים שאתה מייגע בצורה בלתי יאומנת: אתה עצבני, פרנואיד חסר הומור וחסר חיים, ביקורתי ותובעני, ושום ביטחון עצמי שתראה כלפי חוץ לא יספק אותם. אתה מבוהל, ואתה מפחיד, ואתה "לא מתנהג כמו עצמך, אבל עוד מעט זה יעבור". רק אתה יודע שזה לא.</div>Sat, 16 Jul 2016 12:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (עותק מקורי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855355&blogcode=14817496http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855355&blog=14817496http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855355&blogcode=14798281<div align="right" dir="rtl">אני לוגמת מהיין, נותנת לו לזרום במורד הגרון באיטיות מענגת. הוא קריר ומעט מתוק. בדיוק כמו שאני אוהבת.הוא יושב לידי ומסתכל לי בעיניים. המבט הזה שלו חודר לתוכי כמו זיכרון רחוק ואני מרגישה את הלהט בוער בי.הוא כאילו מפשיט אותי בעיניים. מפשיט את הנשמה שלי, את הכאב. הוא לוקח ממני את הכוס ומניח על השולחן. מרים את היד שלו ומעביר אצבעות על הלחי שלי. ואז על השפתיים. אני מחייכת בביישנות. הוא מלטף לי את השיער. לא מפסיק להסתכל לי בעיניים לשנייה. </div>Fri, 13 May 2016 16:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (עותק מקורי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855355&blogcode=14798281http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855355&blog=14798281http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855355&blogcode=14796166<div align="right" dir="rtl">נשמע תיפוף מזעזע, לא יציב בחזה שלי, כאילו ציפור גדולה נלכדה בין הצלעות שלי, מנסה לנשוך את עצמה למוות. היא נרקבת בשקט בתוכי כמו שאני נרקבת מתחת לעור שלי, בחיוך מלנכולי , שהונח יחד עם סיגליות על קבר של גופה מתפרקת.הם אמרו לי שאני מושכת מזל רע. האם אני גם מושכת רוע מאנשים אחרים? האם זאת אשמתי או אשמת הגורל? </div>Sat, 07 May 2016 16:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (עותק מקורי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855355&blogcode=14796166http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855355&blog=14796166http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855355&blogcode=14303453<div align="right" dir="rtl">אני אוהבת רק מה שנחשף ללא פשרה או הסתייגות; אף פעם לא תמצא את זה בכל מקום, אלא בעוויתות של לב עצוב, שכרון והתרגשות של הרגעים האחרונים. אני חייבת להיאבק בעצמי, להתנגד בזעם לגורל שלי, לפוצץ את כל ההתנגדות לשינוי הצורה שלי. לתת לרצונות שלי להתפרץ רק באור ובחושך. לתת לכל אחד מהמעשים שלי לנצח או ליפול, להילחם או להיכשל. לתת לחיים לצמוח ולנבול במהירות של ברק. לא לתת לקטנוניות ולרציונליות של הקיום השגרתי לקלקל את התענוגות והייסורים של הכאוס הפנימי שלי. את ההנאה הטרגית בייאוש ובשמחה הסופיים.ובעצם, אני עדיין לא אני. אני אף אחד. אני לא יודעת איך לחשוב, או להרגיש, או לאהוב. אני דמות ברומן שעדיין לא נכתב. מרחפת באוויר ומבוטלת עוד לפני שהייתי קיימת, בחלומות של מישהו שאף פעם לא ממש הצליח להפיח בי חיים.</div>Sun, 29 Mar 2015 13:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (עותק מקורי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855355&blogcode=14303453http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855355&blog=14303453http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855355&blogcode=14299304<div align="right" dir="rtl">להיות נשלטת זאת הרגשה מוזרה. מכירים את ההרגשה הזאת שרואים סרט מדהים בקולנוע, אבל לא מציאותי בעליל, שגורם לכם להיכנס לעולם אחר, להרגיש משהו חדש , מדהים? ואז כשיוצאים מהקולנוע פתאום מקבלים כאפה לפנים שהכול בעצם נשאר אותו הדבר. הרגשות מתפוגגים, וכל החרא שבקיום האומלל שלך עולה מעל פני השטח ומציף אותך.זאת בערך ההרגשה. זאת הרגשה טובה, כמו להגשים פנטזיות, והרגשה רעה, כי עושים משהו שרקוב מהיסוד.אין לי מושג למה אני מוצאת הנאה בסקס שכולל קשירות, מכות, השפלה, עונשים, תגמולים, ובעיקר - הרבה כאב נעים.אולי משהו פגום בי (בהחלט דאדי אישיוס, אבל על הקשר בין השניים אדבר בפוסט אחר). ואולי משהו פגום בחברה שאנו חיים בה. אולי זה שילוב של השניים. ואולי בעצם אין בזה משהו רע. (?) </div>Fri, 20 Mar 2015 10:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (עותק מקורי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855355&blogcode=14299304http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855355&blog=14299304