http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328heCopyright 2026 Attraction | סיפור בהמשכים. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328&blogcode=14812215<div align="right" dir="rtl">פרק רביעי: ורעדה האדמה תמר שלחה מן נאום תודה כזה למייקי על הזמן שהוא העביר לה, לכמה שעות טובות היא שכחה מכל הבוץ שהרגישה שטבעה בו. היא תחבה את הפלאפון שלה לתוך התיק, ולאחר מכן היא נכנסה לקונדיטוריה שבה היא עובדת מדי פעם, משאירה מאחוריה את השמיים שהחלו להצבע בצבעי שקיעה, שמישהו אחר יצפה ויהנה מהם חשבה לעצמה. "היי" זרקה בשמחה מזוייפת לאחראית משמרת שלה בעודה מניחה על צווארה את הסינר ולאחר מכן קושרת אותו מסביב למותניה "תמר רק שתדעי שעוד שעה יבוא איזה בחור להתלמדות.. הוא יתחיל כאן עבודה מועדפת אוקיי?" אספה את חפציה עליזה האחראית עליה ותמר משכה בכתפיה כאישור לדבריה, עליזה תמיד ממהרת בימים האלו מחוסר רצון להתקע בפקקים בדרך לשיעור הזומבה. בחוסר כוח תמר נגשה לזוג מבוגרים שישב באחת השולחנות הבודדים שהוצבו בקונדיטוריה, "הכל בסדר? תרצו אולי משהו נוסף?" שאלה בעליצות שקופה כשהאיש המבוגר מנופף בידיו לשלילה. אורות הלד שהונחו בקפידה על מנת להאיר את כל העוגות שנפרסו ברחבי הקונדיטריה כמעט השכיחו את העובדה שהלילה עושה את דרכו במהירות שיא אל רחובות העיר כשהשעון הראה על שמונה בערב, ותמר עמדה מאחורי הד</div>Wed, 29 Jun 2016 01:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (Attraction | סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328&blogcode=14812215http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855328&blog=14812215http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328&blogcode=14398548<div align="right" dir="rtl">משיכה | פרק שלישי - התערבות תמר ישבה על כיסא פלסטיק לבן במרפסת ביתה כשניסתה להתקשר שוב ושוב לרועי, אך הוא מצידו סינן את שיחותיה כבר שבועיים שהיא מנסה את מזלה. היא זרקה באדישות את הפלאפון על השרפשרף שעמד לצד הכיסא והניחה לרגשות האשם למלא אותה, היא שיקרה לו והכאיבה לו ולאחר שהוא גילה את האמת היא לא הרגישה הקלה או איזשהי אבן נופלת מאיזשהו איבר בגופה. היא הרגישה חסרת אונים עצם הידיעה שהוא לא שם, והעובדה שהם מכירים בקושי חודש וככה היא מרגישה שגעה אותה והוציאה אותה מדעתה. לאחר כמה שעות השמיים החלו להתבהר ולהראות צבעי זריחה למרות שהשמש עוד לא הופיעה, היא ישבה שם כל הלילה תוהה איפה הוא נמצא, עם מי הוא חולק את הרגעי אכזבה שלו עליה, אם בכלל הוא מקדיש כמה דקות מחשבות עליה. כשהחליטה שהיא חיכתה יותר מדי זמן לתשובה מרועי היא החליטה לקום מהכיסא, לנעול אחריה את דלת המרפסת ולהכנס לישון. 'מה זה משנה,' חשבה לעצמה 'המצב לא יכול להיות יותר גרוע' ולאחר מכן נכנסה למיטה, עם לב שבור ופרצוף תחת. - 'קומי חתיכת עצלנית, קומי חתיכת עצלנית..' קולו של מייקי קטע את השקט, אך זה לא היה הוא שהעיר את תמר אלא קול</div>Tue, 27 Oct 2015 17:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (Attraction | סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328&blogcode=14398548http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855328&blog=14398548http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328&blogcode=14394195<div align="right" dir="rtl">נעלמתי, לא מוצדק אני יודעת. לא הייתי שלמה עם איך שהסיפור מתפתח לי, הייתה חסרה לי קצת השראה. השגרה העיקה והיה קשה, אבל חזרתי ואני מקווה שאתם עדיין פה &hearts;</div>Sat, 17 Oct 2015 03:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Attraction | סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328&blogcode=14394195http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855328&blog=14394195http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328&blogcode=14359140<div align="right" dir="rtl">פררררררררררקקקק &hearts;&#9787;&#9786; משיכה | פרק שני: אופס, קורה. צלצול הפלאפון של תמר קטע את שלוותה כשישנה, היא ניערה מעליה שמיכה צהובה שהייתה ספוגה בריחו של רועי. היא התכופפה כלפי מטה על מנת לאסוף את הפלאפון שנפל לה בלילה בעת שהורידה מעליה את שמלתה, ואחרי שאספה מספיק כוח רצון היא ענתה בלית ברירה. "הלו?" שאלה חצי ערה חצי רדומה והשעינה את ראשה לצד כאשר עיניה היו עצומות. לאחר ששמעה משפט וחצי שנזרק לה מעבר לקו עיניה נפקחו לרווחה ובהלם, היא ניתקה במהירות את השיחה לא לפני שהספיקה לומר "ביי.ביי!" היא קמה מן המיטה, משתדלת להסתדר עם הסחרחורת הזמנית שתקפה אותה משום שקמה במהירות, מחפשת אחר חפציה שהיו שרויים ומפוזרים ברצפת החדר. הרעשים שגרמה כשהסתדרה לא הפריעו לרועי ובטח שלא העירו אותו, היא הרימה את השמלה ואת התיק הקטן שאיתו באה ויצאה מהחדר. רועי עוד היה זרוק על המיטה, ישן בנחת כשהשמיכה מכסה רק חצי מגופו, הם לא שכבו אם זאת השאלה. - השעה הייתה תשע בבוקר ועוד כשלוש שעות יש לתמר בגרות במתמטיקה, הבגרות האחרונה במקצוע הזה כל עוד היא לא תצטרך מועד ב'. היא המתינה למונית ליד השער שהיה ב</div>Sun, 26 Jul 2015 00:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (Attraction | סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328&blogcode=14359140http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855328&blog=14359140http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328&blogcode=14352813<div align="right" dir="rtl">משיכה | פרק ראשון: מפגשים תמר עמדה מול המראה שהייתה תלויה ליד המעלית לה חיכתה, זה לוקח לה זמן להגיע מהקומה השנייה אל הקומה העשירית בה מתגוררת תמר עם הוריה. עד שהגיעה היא בחנה את עצמה במראה כאשר היה זה מלווה עם תנוחות שונות שבעזרת השמלה השחורה והחושפנית שלבשה ניתן היה להבחין בקימורי גופה השונים. הפלאפון שלה לפתע החליט להשמיע קולות ובגלל הרטט שהגדירה לו הוא זז נמרצות ללא כל שליטה בתיק הקטן שלקחה איתה. "הלו" אמרה קצרות אל תוך הפלאפון לאחר שהצמידה אותו לאוזנה ואחרי חיפוש מהיר בתיק "נו איפה את אני כבר שעה מחכה לך למטה!" אמר קול מצידו השני של הקו תמר גלגלה את עיניה "קרציה אני מחכה למעלית מה אני אעשה שהיא איטית?! אתה בטח מעדיף שאני ארד במדרגות כי הסיכוי שלי לעוף על הפנים יותר גבוה אה?" גיחוך קל נשמע מתוך הפלאפון והמעלית בדיוק הגיעה "את מכירה אותי יותר מדי טוב!" "טוב אני עכשיו באה, ביי!" ולאחר מכן ניתקה את השיחה ונכסה אל תוך המעלית היא לחצה על משטח הטאץ' שהיה במעלית וסימנה את האות ק', לאחר מכן דלת המעלית נסגרה והיא עצמה את עיניה, היה לה פחד ממעליות. "אז למה את לא עולה ברגל?" נז</div>Sat, 11 Jul 2015 23:34:00 +0200nobody@israblog.co.il (Attraction | סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328&blogcode=14352813http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855328&blog=14352813http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328&blogcode=14347681<div align="right" dir="rtl">אהלן! מה קורה? התגעגעתי מלא!! בקשר ל"פשרות" החלטתי לעשות מין עונה שנייה, האמת כי אני צריכה הפסקה קצת ממנו זה הגיע לשלב שכבר לא נהנתי כל כך לכתוב אותו, אז העדפתי פשוט לכתוב פרק אחרון ומותח ולעצור לרגע בתקווה שההשראה תחזור .. בינתיים הסיפור החדש: משיכה שאני ממש מתרגשת לגביו, לפרסם אותו ולחשוף אותו.. זו העלילה הכי מקורית שאי פעם חשבתי עליה ואני נהנת לכתוב כל מילה בסיפור הזה! הכל זה עיניין של זמן, של תזמון הדברים בעולם. כדי להבין את הסיפור, חייבים קודם להבין את העובדה שלבני האדם יש משיכה מגנטית כמעט ולא מורגשת עם אנשים שונים. בקיצור, אנשים תלויים זה בזה מבלי לדעת. תמר, נערה צעירה בגיל ההתבגרות שמתגוררת עם הוריה בתל אביב, תמיד קמה בבוקר באותה השעה. שש שלושים וחמש לצורך העניין, היא תמיד אוהבת לצחצח את שיניה ואז לאכול ארוחת בוקר. בשבע ובעשרים היא עוזבת את ביתה והולכת רגלית אל הלימודים, בשבע ושלושים בדיוק היא נכנסת לבית הספר. אפשר פשוט להגיד ש'דיוק' הוא השם השני שלה. בשלוש היא מסיימת ללמוד בדיוק אז היא תמיד מתקשרת למייקי, הידיד הכי טוב שלה לשיחה הקבועה שלהם. תמר היא בן אדם של ע</div>Tue, 30 Jun 2015 22:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (Attraction | סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328&blogcode=14347681http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855328&blog=14347681http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328&blogcode=14344042<div align="right" dir="rtl">שלוםםםםם בנות! בית הספר סוף סוף נגמר ואני סיימתי י"ב! אבלל לצערי יש לי עוד שתי בגרויות כשהאחרונה ב2.7 :( ועוד משהו שנגמר זה הסיפור "פשרות" היה לי ממש כיף לכתוב אותו ואני ממש מרגישה שאיכשהו הצלחתי להתחבר עם הדמויות אז בלי יותר מדי חפירות, פרק 14 והאחרון לעונה זו ;) פשרות | פרק ארבע-עשרה: השלכות של החלטות "אז איפה את רוצה שאני אשים לך את המגבות הנקיות?" שאלה בחינניות טל, היא תעשה הכל בשביל הטיפים. מיטל החביאה את ידיה מאחורי גופה וחייכה בזיוף אל טל "איפה שתמצאי.." טל לקחה ערימת מגבות לבנות ונקיות והניחה אותם בזהירות יתרה על המיטה "אז כמה זמן את ושלומי ביחד?" ניסתה להפיג את השקט ששרר בחדר מיטל החלה להתהלך לקראתה ונאנחה "כמה חודשים טובים נראה לי.." דפיקה בדלת נשמעה, והידית נלחצה אך ללא כל הצלחה הדלת לא נפתחה, "מיטל זה אני תפתחי" מיטל התעלמה מקולו של שלומי והמשיכה לבהות בטל, "את לא רוצה לפתוח לשלומי?" שאלה טל "אני עסוקה." אמרה בקרות "הוא יחכה עד שאני אסיים." "תסיימי מה?" שאלה טל בחשש שלומי הצליח לשמוע את מה שקורה בחדר "מי זאת? טל? את איתה? תפתחי את הדלת." "שלא תעיזי אפילו" צ</div>Mon, 22 Jun 2015 18:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (Attraction | סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328&blogcode=14344042http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855328&blog=14344042http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328&blogcode=14334320<div align="right" dir="rtl">פשרות | פרק שלוש-עשרה:מרחקים חלק א' הנסיעה לצפון עברה על טל בצורה טובה, אחרי שעתיים היא שמה לב להבדלי מזג האויר וניתן היה לראות שזה קצת הקל עליה. את המפתח לדירה היא השאירה אצל השכנה המבוגרת שגרה בדלת מולם, למקרה שאנה תחזור ותרצה להכנס לדירה. היא גם הודיעה לעומר שהיא נוסעת לצפון לכמה ימים, לעשות קצת כסף. אחרי שהיא ניסתה להגיע לאיזה שהן תובנות לגבי הימים האחרונים היא הרגישה כאב עמום בכתפה, "וואי סליחה!" אמרה בחורה במהירות "קצת קשה לי עם הנסיעה, מצטערת שנפלתי עלייך" טל הגניבה חצי חיוך כדי להרגיע את הבחורה, להעביר לה את המסר שהכל בסדר ושהיא לא כועסת "הכל טוב" הבחורה המשיכה בדרכה למושבה, רגליה הארוכות הצטופפו בין המושבים, ושיערה השחור והקצר הוסט על ידה. טל חזרה להביט אל החלון החוצה, מנסה להבין לאן כל התקופה הזאת משכה אותה, על כל המילים שהיא אי פעם אמרה ועל כל המעשים שהיא עשתה, לטוב ולרע. - שלומי ומיטל עמדו מול צריף ישן "כוסעמ-עמ-עמק" סינן מבין שיניו "פעם אחרונה שאני סומך על האינטרנט!" מיטל עמדה לידו בשילוב ידיים כאשר תיקים מפוזרים סביבה "טוב אין מה להתעצבן, הדברים עוד שנייה ית</div>Sun, 31 May 2015 16:27:00 +0200nobody@israblog.co.il (Attraction | סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328&blogcode=14334320http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855328&blog=14334320http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328&blogcode=14330849<div align="right" dir="rtl">היי בנות, תקופה לא קלה עוברת עליי ואני רוצה להגיד שמחר לא יתפרסם פרק :( אני מקווה שאני כן אפרסם בהקדם האפשרי, בינתיים גם אני פתחתי משתמש בוואטפד, ואני אתחיל לאט לאט להעלות לשם את כל הפרקים שעלו עד כה וגם פרקים עתידיים מוזמנות/ים לעקוב כאן &hearts; אוהבות ומקווה שאתן מבינות &hearts; ומי שגם משתמשת בוואטפד ורוצה שאני אעקוב אחריה מוזמנות לפרסם פה בתגובות :) חג שמח אני ממש מקווה שאתן נהנות לכן !!</div>Sun, 24 May 2015 14:38:00 +0200nobody@israblog.co.il (Attraction | סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328&blogcode=14330849http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855328&blog=14330849http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328&blogcode=14328133<div align="right" dir="rtl">שלוםםם לכן יקירותיי ! ספרו לי איך עבר עליכן הסופש... אצלי היה משעמם מאוד ועייף, כל השישי-שבת רק ישנתי לגבי הפרק..יצא לדעתי ארוך, מה דעתכן? ואני מקווה שתאהבו &hearts; פשרות | פרק שתים-עשרה:אות חיים לילה ראשון ללא אנה התחיל, טל ישבה על הבר במסעדה כשראשה טמון בין ידיה, לפתע היא שמעה כוס מונחת על הבר, זה היה עומר שמזג לשניהם משקה אלכוהול חריף. היא העבירה את ידיה על עיניה ועל צווארה ולקחה באיטיות את הכוס אליה, הלילה היא תצטרך את האלכוהול קרוב אליה. המסעדה התרוקנה מסועדים, ושאר המלצריות כבר סיימו ממזמן לנקות ולספור את הטיפים שמגיעים להן, רק עומר וטל נשארו במסעדה ללא מילים. עומר לגם בשלוק את המשקה מהכוס הקטנה, ולאחר מכן גם טל עשתה זאת ופניה התעוותו כאשר המשקה ירד במורד גרונה, "זה מגעיל" החניקה. השקט ששרר במסעדה לא הפריע להם, עומר כיבה את הטלויזיה וחזר למזוג להם סיבוב נוסף של שוטים, כשהתפנה למזוג לטל את השתיה היא עצרה אותו "אני לא רוצה לשתות" אמרה בשקט וחזרה לטמון את ראשה בין ידיה "אני משתגעת." עומר סגר במהירות את הבקבוק והניח אותו לידו, "היא תחזור." נאנח "ואם לא? אם קרה לה משהו?"</div>Mon, 18 May 2015 02:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (Attraction | סיפור בהמשכים)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855328&blogcode=14328133http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855328&blog=14328133