http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855123speech is the source of misunderstanding Antuan de st.achziperieheCopyright 2026 לא רדיקאלית. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855123http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855123&blogcode=14304913<div align="right" dir="rtl">הוא התעשת אתמול... כשהוא קם. הוא התנצל על הדברים הקשים שאמר. הוא שם עליי מחדש את הטבעת. כמה חשוב היה לי שיעשה את זה. התנצלתי גם אני. על אלוהים יודע מה. זה היה חשוב לו. אז עשיתי את זה. טיילנו היום. בשוק ובים. אכלנו במסעדה על הטיילת. צחקנו והתנשקנו הרבה והלכנו מחובקים ויד ביד. הוא הבטיח הבטחות אמיתיות. לא כאלה ריקות כמו הקודמות. אני שמחה שעברנו את המכשול הזה. לא אוהבת לריב איתו אבל לפעמים זה מכניס אותנו לפרופורציות. היינו צריכים את המריבה הזאת כנראה. דברים קשים נאמרו. אבל עברנו את זה ויצאנו מחוזקים. אני מסתכלת על הטבעת ומחייכת. מתקשה להאמין שהגבר הזה, החכם והיפה והנעים והמתחשב הזה רוצה אותי. רוצה לבלות איתי את החיים שלו. אני כל כך שמחה שהוא איתי. עברנו דרך לא קלה בשנה וחצי. מחצית מהזמן עוד הסתובבה לנו האקסית שלו בין הרגליים. אבל עכשיו היא מחוץ לתמונה ואנחנו בשלנו כמו שהיא בשלה. עברנו דרך רצינית. ואני מאושרת שזה עם גבר שרץ איתי כתף לכתף ולא משתרך מאחוריי. רק מקווה שנמשיך כך. לא הייתי רוצה אף אחד אחר לצידי. מלאת תקווה... נמש.</div>Wed, 01 Apr 2015 20:17:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא רדיקאלית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855123&blogcode=14304913http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855123&blog=14304913http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855123&blogcode=14304369<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה כמו תבשיל בבישול ארוך או עוגת פלא. כאילו סגרו אותי בסיר לחץ ודחפו לתנור. היינו אמורים ללכת לחתונה היום. ולהופעה ביום חמישי. כל כך הרבה זמן חיכיתי לחתונה הזאת. ולהופעה הזאת. ואנחנו לא הולכים בגלל הטמטום שלו. ושלי. הורדתי את הטבעת. הוא פגע בי כל כך. אם הוא רוצה שאני אדבר איתו כמו האישה שלו ולא כמו כלבה מהרחוב הוא יאלץ להשים עליי הוא את הטבעת. אם הוא רוצה שאני אשאר מחוייבת לו - הוא צריך להתחייב אליי. אני יודעת שה נשמע קטנוני אבל זה כל כך חשוב לי והוא כל כך פגע בי. עשיתי הפלה ביום שני שעבר. לא היו סיבוכים תודות לרופאים. [אנשים מאמינים מוזמנים להוסיף פה ב"ה או כל אל אחר....] נאלצנו לעשות את ההפלה לא כי אנחנו לא רוצים ילד. חלילה. ההיפך הוא הנכון. אנחנו כל כך רוצים ילד - שיהיה בריא ושמח ושיהיה לו כל מה שהוא צריך ורוצה אם אפשר. אבל אנחנו רוצים שיהיה לו הכל - ולשם כך אי אפשר להיא אותו עכשיו לעולם. מה יעזור לו אימא בדיכאון ואבא שכל היום וכל הלילה עובד? מה יעזור לו הורים שחיים מהיד לפה כרגע? מה ייתן לילד להתחיל את החיים שלו ככה? אני נגד הפלות. אבל אני גם נגד ה</div>Tue, 31 Mar 2015 13:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא רדיקאלית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855123&blogcode=14304369http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855123&blog=14304369http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855123&blogcode=14295633<div align="right" dir="rtl">"יוצאת מהמקלחת ומתחילה להתארגן. לובשת את החוטיני השחור עם התחרה וחזייה תואמת, גורבת גרביון ניילון שקוף. נדחסת לג'ינס הקרעים הצמוד ולחולצה השחורה עם הגב הפתוח. שמה מייק אפ וסומק. מדגישה את העין בפס שחור דק ובמסקרה מעבה. מציירת את השפתיים באודם אדום. מחייכת לראי - הצליח הפעם. נועלת את המגפיים השחורות ומניחה על הכתפיים את ג'קט העור. תיק הגב האדום ביד ויוצאת לדרך." אני עובדת בחשפנות. חמישה לילות בשבוע - לעיתים שישה. אני לא מתביישת במקצוע - אך גם לא מהללת אותו. אם מישהו שואל אני לא מסתירה אבל לא אציג את עצמי "היי, אני נמשואני חשפנית." אני עובדת בזה כבר כמעט שנתיים. התחלתי במועדון קטן בחיפה והמשכתי למועדון בתל אביב. לפעמים העבודה קשה ולפעמים היא קלה להחריד. לפני שתקפצו - אני לא מהבנות שנכנסות לחדרים כדי למצוץ או להזדיין. ממש לא. אם אני במקרה מצליחה למצוא פרייאר שישלם 400 ש"ח על ריקוד פרטי או 500 ומעלה על עבודת יד... אני לא עושה סכומי עתק - אולי 1000 ש"ח בערב. אבל זה לא תמיד שווה את העובדה שאני מתפשטת. לפני שכל המתחסדים קופצים וקוראים להחרים אותי - בבלוג לא יהיו הרבה</div>Thu, 12 Mar 2015 08:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא רדיקאלית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855123&blogcode=14295633http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855123&blog=14295633http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855123&blogcode=14295336<div align="right" dir="rtl">אני מרגישה שהתעוררתי. אחרי 22 שנים של קומה רגשית ומנטאלית התעוררתי. כל מערכות היחסים שהיו לי, כל הרעות והמחלות שעברו עליי וכל הסמים שאכלתי, כל זה וכלום. עד עכשיו לא הייתי בהכרה מסתבר. אני מנסה להגיע לדימוי גוף מסויים. ולא מגיעה כמה שאני מנסה. מנסה להגיע לביטחון עצמי מסויים ומתקשה. אבל היום פחות אכפת לי. לפני שנה שקלתי 110 קילוגרם. היום אני שוקלת 60. לא עשיתי דיאטה ולא הרעבתי את עצמי. גם לא ניתוח או משלשלים. פשוט למדתי לרקוד על עמוד. אני עדיין מרגישה גדולה ורחבה. אבל היום אני בטוחה בעצמי טיפונת יותר. יש לי גבר שאוהב אותי ושומר עליי. יש לי מכרים וידידים נעימים. קצת קשה להתמודד עם כל כך הרבה טוב פתאום. אני לא מתלוננת חלילה, פשוט פתאום - סתם כך - אני יכולה לסמוך על האנשים שסביבי. וזה מוזר אחרי 22 שנה של חשדנות ולחץ ועייפות בעיקר. הוא כותב לי פואמות. ומלחין לי שירים. אני שרה לו ומבשלת ומנקה. הוא עובד ביום ואני בלילה. אבל כשאני ישנה לפני העבודה הוא מחבק ומלטף וכשהוא ישן לפני העבודה אני באה להתכרבל איתו... אני לא רואה את עצמי אי פעם עם אף אחד אחר. לפעמים הכל קצת</div>Wed, 11 Mar 2015 15:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא רדיקאלית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=855123&blogcode=14295336http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=855123&blog=14295336