http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284heCopyright 2026 לא באמת, אבל שיהיה קייט. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284&blogcode=14880403<div align="right" dir="rtl">מה עושים? (ולמה בכלל צריך לצעוק?) (מדהים כמה קשה לך להתמודד עם חופש. זה פשוט ענק.)</div>Tue, 14 Mar 2017 21:26:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא באמת, אבל שיהיה קייט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284&blogcode=14880403http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854284&blog=14880403http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284&blogcode=14844621<div align="right" dir="rtl">על ניסים גלויים ועל שאינם גלויים על מישהי שהחליטה להיפטר מסחורת החורף שלה בדיוק כשמישהי אחרת נזקקה לה ועל קשרי משפחה שלעולם אינם מכזיבים ועל ההפתעות הקטנות שבהם ועל ההבדל של נקודה אחת במבחן גורלי ועל התחלות חדשות לחיי האפשרות להסתקרן בכל פעם מחדש</div>Mon, 17 Oct 2016 21:07:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא באמת, אבל שיהיה קייט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284&blogcode=14844621http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854284&blog=14844621http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284&blogcode=14842583<div align="right" dir="rtl">איך זה שבכל פעם שאני מפרסמת פוסט חדש היא עושה משהו טיפשי שמכריח אותי לחזור לכאן ולכתוב עליו. אולי אני צריכה לשקול לא לכתוב כאן כדי שהיא תפסיק לפגוע בנו. כל כך בא לי לדבר איתה על זה, ומצד שני אם אעשה את זה שום דבר לא יחזור לקדמותו יותר. שתינו כל כך נחושות להימנע מעימות... פעם חשבתי שזה רק דפקט שלי אבל עכשיו מסתבר שגם היא לוקה בו. ומה שהכי מדהים זה שהיא תמיד מגיעה לתובנות המקסימות שלה לפני הימים הכי משמעותיים. בפעם הקודמת זה היה יום ההולדת של אמא. עכשיו זה יום כיפור. זה לא אמור להיות מנוגד לכל תפיסת עולמה? למה היא מתעקשת ללכלך כל פיסה טובה? איפה ההגיון בזה? אם היא תתקשר לפני יו"כ לבקש סליחה, אני באופן אישי אנתק לה. (כן בטח). שתבוא לפה פעם אחת אם היא כל כך מצטערת. לא שהיא באמת מצטערת. היא בטוחה שהצדק איתה, הרי. ברכות לקראת השנה החדשה: 1. שהיא תפסיק לגרום לאמא לבכות 2. שכולנו נקבל קצת שכל ונתנהג כמו משפחה נורמלית שיכולה לבקר זה בביתו של זה מבלי שזה יתלקח למדורה. אמן.</div>Mon, 10 Oct 2016 11:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא באמת, אבל שיהיה קייט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284&blogcode=14842583http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854284&blog=14842583http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284&blogcode=14841808<div align="right" dir="rtl">המצב מתחיל להיות קצת טוב, אם אפשר לומר דבר כזה. אני יכולה להתעורר יום אחד ולרקוד שעות, וביום אחר להרגיש כלואה. מה שכן, שיכללתי את עצמי ועכשיו אני יודעת להתעלם מהתחושה הזו. בראבו, כל הכבוד לך. השנה עשיתי חשבון נפש חלקי בלבד. טוב, זה לא שבשנים קודמות השקעתי כל כך אבל בטח יותר מהשנה הנוכחית. האמת היא שאני פשוט פוחדת להתעמק בכל מה שיש לי בפנים. פעם הייתי קוראת לזה פחדנות. עכשיו אני עדיין קוראת לזה פחדנות, אבל מבינה שזה כבר חלק ממני. אני לא רוצה להבטיח הבטחות לעצמי מחשש שלא אעמוד בהן. אני גם לא באמת יודעת מה הולך לקרות והחוסר וודאות הזה קצת מקשה לקבל החלטות. ולכן, כרגיל, אני עדיין ממתינה לשינוי שיסחוף אותי למקום טוב יותר ושיבהיר לי בדיוק איפה אני עומדת. אם זו לא פחדנות אז מה כן? (לפחות יש קצת מודעות עצמית ) אפרופו מודעות עצמית... אני כבר לא מקווה להשתנות ולזנוח את המקום הזה, ה"משבצת". זה לא באמת עומד לקרות. אני שוב אכנס למסגרת חדשה ואקבל מייד את מקומי הטבעי בלי להילחם בו יותר מידי. מה שכן, אני אשתדל להיות פתוחה יותר ואולי זה יעזור לי לפחות להגדיל את המשבצת, שלפחות יהיה קצת מרחב</div>Fri, 07 Oct 2016 14:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא באמת, אבל שיהיה קייט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284&blogcode=14841808http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854284&blog=14841808http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284&blogcode=14807895<div align="right" dir="rtl">את לא מתקשרת אליי ומציעה לי שידוך אחרי שלא דיברנו כל כך הרבה זמן ואז מתפלאת למה אני לא מתלהבת. את לא אומרת שטויות על המבול ועל מי שגרם לו וגורמת לי להתעצבן עוד יותר ולהירתע מהרעיון להכיר עוד אנשים עם דפוס מחשבה דומה לשלך. אבא מדבר איתה עכשיו ואומר "אף פעם לא מפסידים מניסיון" אז לא אכפת לי באמת לנסות ועל הדרך להוריד אותה מהגב שלי. לפחות יהיה מה לספר לנכדים. מציק לי שהיא דיברה עם אמא כדי לבקש רשות כשאמרתי לה לא לעשות את זה. היא עדיין מתייחסת אליי כמו אל ילדה. הזהרתי את אמא לפני כי הייתה לי הרגשה שזה יקרה בכל מקרה מאחורי הגב שלי, אז לפחות שיבוא ממני. מה שטוב זה שאמא אף פעם לא נותנת לזה לגיטימציה והיא אמרה לה שזאת החלטה שלי. אני אוהבת אותה. זה מטומטם ואני לא צריכה את זה כרגע אבל נמאס לי לרמוז לה את זה ואני לא רוצה להגיד לה במפורש כי נראה שהיא מצאה דרך לדבר איתי שהיא לא "מה שלומך ניתוק שיחה". אני לא באמת יכולה לבוא אליה בטענות כי היא זו שמתקשרת כל הזמן ומנסה, אבל זה פשוט מרגיש מעט מידי ומאוחר מידי. איך כל פעם שאני חושבת על זה אני כועסת מחדש אני לא אמורה לבכות עכשיו ואני</div>Mon, 13 Jun 2016 18:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא באמת, אבל שיהיה קייט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284&blogcode=14807895http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854284&blog=14807895http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284&blogcode=14802862<div align="right" dir="rtl">אלה אמרה לי שהיה לה נורא מוזר, שנה אחרי שעזבתי, לראות אנשים שלא מסתכלים לצדדים ושברגע שהם מסיימים את החובה שלהם לעצמם אין להם שוב רגש חובה לאנשים אחרים ושהיה לה מאוד קשה לקבל את זה. זאת אומרת, לקבל את זה אחריי. האמת היא שלא היה לי מושג שהיא הרגישה ככה. גם כשעוד הייתי שם, ידעתי שהיא מעריכה את זה אבל לא עד כדי כך. חשבתי שפשוט הקלתי עליה וזה הכל, אבל מסתבר שזה ממש נגע בה. היא אמרה שממש סחבתי את כל הכיתה על הגב שלי. ככה היא אמרה את זה וזה הרגיש טוב, משום מה, כאילו היא החזירה לי את מה שחיפשתי במשך די הרבה זמן ייעוד או שליחות או איך שלא תקראו לזה. וסוף סוף הבנתי שזה גם מה שאני עושה במסגרת הנוכחית שלי. אז הנה, אני משמעותית גם היום ולא רק אז. באותו שבוע אמא הודיעה שהם החליטו לנסוע לחופשה ולהשאיר אותנו בבית. הם באמת זקוקים לזה, והשתדלתי להראות פנים מחייכות כי אני יודעת שלאמא שלי גם ככה קשה לעזוב אותנו למשך יותר משבוע (אחי לעומת זאת לא ריחם עליה כל כך). היא אמרה שהיא דווקא רצתה שנצטרף אבל לא יהיה לילדים מה לעשות שם כי זה יותר מקום טיפולי מאשר חווייתי (מה שלא עצר את אחי מלהתמר</div>Fri, 27 May 2016 16:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא באמת, אבל שיהיה קייט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284&blogcode=14802862http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854284&blog=14802862http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284&blogcode=14791084<div align="right" dir="rtl">שאני לא לידך הפעם או שאולי כבר התרגלת? השארת לי נעליים גדולות מידי, במיוחד עכשיו, והן נופלות ממני כל הזמן ואני לא עומדת בכובד משקלן אתמול היה לי יום הולדת עשרים זה כל כך הזוי, אני פשוט לא מתאימה למשבצת הזאת (והאמת היא שגם את לא) בחול המועד מבטיחה שאעשה סדר במגירה ההיא עם כל השטויות והסיפורים עם דלת סגורה כדי שלא יפריעו המבטים אולי למשך כמה רגעים אצליח לא להיזכר בך למרות שכל המקום הזה עדיין נודף ממך אז זה נידון לכישלון מפחיד אותי המקום שאליו הגעתי אני לא מסוגלת לדבר עם אף אחד, כי אלו שאני רוצה לדבר איתם מסרבים להיפתח בפניי ואלו שנפתחים בפניי מפחידים אותי, כי אני לא רוצה לפגוע ולא רוצה להיפגע והחשש הזה גורם לי כמובן להירתע זה הפך למין מנטרה כזו, "אסור להיקשר לאנשים חדשים". (גם אם יש לך איתם עוד כמה חודשים טובים) פתאום שמתי לב שכל החברות שלי מכניסות אותי לדיכאון ואף אחת מהן לא מאושרת באמת זה היה ככה גם בבית הספר ומסתבר שגם עכשיו הן לא מבינות שאין לי באמת כוחות לעודד אותן. אין לי. וכשאני מנסה בכל זאת, זה בסך הכל העמדת פנים. אני רוצה שיהיה לידי מישהו מאו</div>Fri, 22 Apr 2016 12:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא באמת, אבל שיהיה קייט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284&blogcode=14791084http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854284&blog=14791084http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284&blogcode=14779529<div align="right" dir="rtl">It takes a lot to know a manIt takes a lot to understandThe warrior, the sageThe little boy enragedIt takes a lot to know a woman<span style="font-family: Verdana, Arial; font-size: 13.4px; line-height: 19.1429px; text-align: center; background-colo</div>Tue, 05 Apr 2016 21:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא באמת, אבל שיהיה קייט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284&blogcode=14779529http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854284&blog=14779529http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284&blogcode=14779039<div align="right" dir="rtl">מדאגות מכעסים מהתלבטויות פתאום נזכרתי בשיר שהמורה לערבית היה שר כשהיינו מתלוננות "קשה לי, את רחוקה ממני" היינו צוחקות בטירוף לא בא לי להיכנס לזה אבל אני צריכה שמישהו יכנס לחיים שלי ויתחיל לעשות בהם סדר כי אם אני אנסה לעשות את זה אני פשוט אזרוק הכול לפח במקום להתמודד.</div>Tue, 05 Apr 2016 19:24:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא באמת, אבל שיהיה קייט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284&blogcode=14779039http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854284&blog=14779039http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284&blogcode=14690141<div align="right" dir="rtl">הרגעים האלה שאתה מרגיש שחזרת הביתה ואז כשכולם סוגרים את הדלת והולכים לישון, אתה שוב מרגיש זר זה לא באמת החדר שלי. הוא עדיין נודף כל כך ממנה ואני לא עושה שום דבר בקשר לזה כי אני אוהבת שנשאר לי עוד משהו שהוא רק של שתינו, במין דרך מעוותת כזאת (פעם שניה תוך יומיים שאני חוזרת לכאן, זה לא סימן טוב)</div>Fri, 04 Mar 2016 13:13:00 +0200nobody@israblog.co.il (לא באמת, אבל שיהיה קייט)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854284&blogcode=14690141http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854284&blog=14690141