http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854067heCopyright 2026 פרימאדונה. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854067http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854067&blogcode=14265696<div align="right" dir="rtl">"זורם לך סרט?" שלחתי בתמימות. "בשמונה אני אצלך". עשרה לשמונה והחלטתי שמקלחת של עשר דקות זה בדיוק הזמן. בשמונה וחמישה הוא התקשר, קצת לא מרוצה מהעובדה שהוא צריך להסתובב סביב האזור כדי למצוא אותי. התלבשתי בזריזות ויצאתי מחוץ לביתי. מיהרתי אותו בטענה שאין גרביים לרגליי וקר. להגנתי, באמת תכננתי שנראה סרט. התיישבתי על מיטתי ושאלתי אותו במה הוא רוצה לצפות. "לא יודע", הוא ענה. "תבחרי מה שאת רוצה" בזמן שהתיישב מאחורי, ידיו נחות על מותניי ומושכות אותי כלפיו. זה היה יום חמישי קריר, שנינו חזרנו מהבסיס. הוא לוחם, אני אחרי נסיעה ארוכה. הכרתי אותו שבוע לפני כן- גבוה, גדול במימדיו. חיוך מקסים. היו לו קמטים במצח וזה שעשע אותי. בסתר, כמובן. שכבתי על גבי, הוא מתרומם מעלי, חיוך ממזרי. שפתיו נשקו לשלי. קיוויתי להיות יותר נחושה מזה, אבל ידעתי לקרוא את האווירה, והאווירה בהחלט קראה לי. ידיי אחזו בעורפו בעדינות ושפתיי נשקו חזרה, נעו בעדינות בתגובה לכל תנועה שלו. רגליי פעלו מעצמן ומשכו את פלג גופו התחתון קרוב יותר אליי, בין ירכיי הבשרניות. הוא החל להתחכך בי וידיו תפסו בחזקה במותניי שוב, מפשיל</div>Sat, 10 Jan 2015 21:58:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרימאדונה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854067&blogcode=14265696http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854067&blog=14265696http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854067&blogcode=14261763<div align="right" dir="rtl">בשעה זו היום כשאני מביטה מבעד לחלון הרכבת, אני קורסיסטית מזה חודשיים. כחלק משלדית הקורסית, זהו שבוע שלם בו אנו מבלים בתחומי המטה הכללי הצה"לי. כשיוצאים שו"שים וסוגרים חצאים, זה בהחלט מתת אל. אני כמובן, גרה בישוב נידח אי שם בין כאן למואזין. להתעורר מוקדם מידי בוקר, להתלות במשפחתי בשביל טרמפ לתחנת אוטובוס או הרכבת הנוחים ביותר, זה לא אידיאל. כמו גם מדי א'. מבלי להתעכב יותר מידי על נושאים שוליים, אחת מחברותי הטובות במסגרת הציעה את ביתה במרכז, כמקלט ללילה. חייבת לציין שהיא אחד האנשים האהובים עלי עד היום, ואחד האנשים המגניבים ביותר עלי אדמות. ציינתי זאת בפניה כמה וכמה פעמים. "טוב, מה עושים היום?" שאלתי בסקרנות בדרכנו לביתה. היה בי הרבה רצון לטרוף את הלילה באותו היום. יש לה נטייה כזו להוציא את זה ממני. "לא יודעת, צריך לבדוק." היא ענתה בקלילות. גם אחרי ההיכרות הקצרה שלי איתה בחודש לפני כן, ידעתי שלעומתי, היא לא מהמתכננים. היא זורמת עם היום ורואה לאן הוא לוקח אותה. שזה בהחלט מדהים בעיניי. סמכתי על מילותיה והנחתי לזמן לעשות את שלו. כמה שעות לאחר מכן, בזמן נשנוש טורטיות עם חב</div>Sat, 03 Jan 2015 20:29:00 +0200nobody@israblog.co.il (פרימאדונה)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854067&blogcode=14261763http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854067&blog=14261763