http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061heCopyright 2026 IsThisHappiness. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061&blogcode=14309434<div align="right" dir="rtl">לילה, כבר כיבו את האורות..ואני לא מצליחה להרדם.התקופה הקשה שלי פשוט לא נגמרת אלא רק מתעצמת, ולי לא אכפת אפילואני הולכת לישון לפעמים בוכה לפעמים סתם עצובה אבל עדין מצליחה לקום כל בוקר.גיליתי על עצמי שיש לי כוחות יותר משחשבתי, גיליתי שאני אופטימית בצורה קיצונית אבל לא מוותרת על פסימיות וציניות שצריך.באיזה שהוא מקום יש בי שמחה, אבל כל העולם שלי קורס..אני עיוורת? לא, כי אני שמה לב ובוחרת להתעלם.</div>Sat, 11 Apr 2015 01:20:00 +0200nobody@israblog.co.il (IsThisHappiness)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061&blogcode=14309434http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854061&blog=14309434http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061&blogcode=14295271<div align="right" dir="rtl">"אם אתה הולך אז קח אותי אתה שומע זאת אני שרה אליך.." את נמצאת בי יותר ויותר מיום ליום. אני מתגעגעת, ועברו כבר שנתייים... שנתיים שמרגישים לי כמו נצח, שנתיים שלא עבר בהם יום אחד שלא חשבתי עליך אמא. אני אוהבת אותך הכי בעולם, ומתגעגעת עוד יותר. </div>Wed, 11 Mar 2015 13:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (IsThisHappiness)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061&blogcode=14295271http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854061&blog=14295271http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061&blogcode=14289456<div align="right" dir="rtl">הג'ינג'י שלי, אני רוצה לדעת באיזה קטע הוא חזר לדבר איתי הלוואי והיה לי כוח לגרום לו לגלות לי אבל באותו הזמן אני לא רוצה לגלות לו שהמחשבה עליו משמחת אותי מחזירה אותי לתקופה טובה יותר, גורמת לי להתעלם מהמציאות ההרגשה הכייפית של שיחות של שעות שזורמות מתחילה לחזור אלינו ואפילו שהשגתי אותך בעבר, אני מרגישה שאני צריכה את זה שוב אבל הפעם אני לא אשחרר בכזאת קלות. נ.ב. - יש לי משהו לג'ינג'ים. </div>Fri, 27 Feb 2015 15:16:00 +0200nobody@israblog.co.il (IsThisHappiness)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061&blogcode=14289456http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854061&blog=14289456http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061&blogcode=14282126<div align="right" dir="rtl">she was tired. physically and mentally. she wanted to close her eyes and never open them again.</div>Thu, 12 Feb 2015 19:36:00 +0200nobody@israblog.co.il (IsThisHappiness)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061&blogcode=14282126http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854061&blog=14282126http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061&blogcode=14278713<div align="right" dir="rtl">היום הזה התחיל בלא לרצות לצאת מהמיטה ונגמר בלקנות שלוש אבנים חדשות.. בזמן האחרון אני מרגישה שאני קצת חוזרת לאיך שהייתי פעם אבל יותר טוב, שיפור של איך שהייתי לפני. אני מכירה את עצמי ואני יודעת שעברה עלי התקופה הכי קשה שההתמודדתי איתה, התקופה הזאת בעצם התחילה ב23.2.2012 ומתחילה להגמר עכשיו.. שנתיים שלמות של תהליך עיבוד האבל על אמא: זה התחיל בהכחשה. ברגע שהאח העביר לי את הפלאפון והיה לו את הפרצוף הזה שכל העולם שלו נהרס, שהבנתי מה אבא הולך להגיד לי כבר אז התחילה ההכחשה, אחרי שאבא אמר את המילים "אמא נפטרה" ואני החזרתי את הפלאפון לאחי ישר הלכתי לחדר, אחי בא אחרי בשביל לבדוק אם אני בוכה אבל הדמעות פשוט לא הצליחו לצאת כי המוח שלי לא קלט ולא היה מוכן להבין מה קרה.. אני זוכרת את ההלוויה שבכיתי אבל לא היתה לדמעות שלי משמעות. בשבעה צחקתי וחייכתי ושמחתי- הרי כל החברים הקרובים והרחוקים באו להיות איתי וכל לילה לפני שהלכתי לישון אמרתי לעצמי בראש שהיא תחזור ושהיא רק בחופשה ושזה לא אמיתי, השבוע הזה היה כמעט ובלי בכי. ישר שהשבוע נגמר אבא החליט שאני חוזרת לבית הספר ושאי אפשר להפסיד כל כך הרבה לימו</div>Fri, 06 Feb 2015 00:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (IsThisHappiness)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061&blogcode=14278713http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854061&blog=14278713http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061&blogcode=14277404<div align="right" dir="rtl">לפני כדקה היה לי רשום כאן שיר בחרוזיםאבל עכשיו אחרי שנמחק כל הרעיונות מבוזבזים..השיר היה על ההסעה שברחה לי בלי בושהועכשיו אני בבית תקועהאפשר לא לוותר וללכת את הדרך הארוכה ברגלאבל תכלס, עדיף לשבת פה רגל על רגל. (לא מצאתי חרוז הגיוני)על השאלה האם אגיע לבית הספר אין תשובהאבל ביננו אני בכלל לא עצובה ואפילו קצת שמחהבכל זאת אני בי"ב וזאת הפעם הראשונה שאיחרתי להסעהעמדתי מרחוק וראיתי איך היא נסעה!סתם שיקרתי, בכלל לא יצאתי מהבית והכל בגלל המפתח שאבדועכשיו אמרו לי שלא יכולים לקחת אותי אז כל התקווה ברחה.טוב אני הולכת לבית הספר ברגל, שזה די הרבה ללכת...לפחות כל הדרך אני אשמע מוזיקה ויעשה קצת כושר!אני מקווה שלא לכולם היה בוקר חרא כמו שלי.(:</div>Tue, 03 Feb 2015 08:30:00 +0200nobody@israblog.co.il (IsThisHappiness)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061&blogcode=14277404http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854061&blog=14277404http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061&blogcode=14272029<div align="right" dir="rtl"> BEING HAPPY DOESN'T MEAN THAT EVERYTHING IS PERFECT . IT MEANS THAT YOU'VE DECIDED TO LOOK BEYOND THE IMPERFRCTIONS. </div>Fri, 23 Jan 2015 13:43:00 +0200nobody@israblog.co.il (IsThisHappiness)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061&blogcode=14272029http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854061&blog=14272029http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061&blogcode=14263777<div align="right" dir="rtl">"היא סוגשל המקום שלווה הקטן שלי . היא הדבר הכי מרגיע שיכול להיות - למרות כל הרעש מסביב שהיא עושה" בזמן האחרון אני רודפת אחרי העבר בנסיון להחזיר אותו אבל הוא לא נותן לי, אם זה קשור אליך, אליו, או אליהם.. זה לא באמת משנה כי הוא פשוט לא חוזר. קראתי עכשיו את הבלוג שלך אחרי שלא קראתי כמה חודשים. אני באמת מצטערת אם לא הייתי צריכה לעשות את זה אבל הרגשתי שאני חייבת לדעת מה קורה איתך, בדיוק היה לך יומולדת לפני כמה ימים והרגשתי שאם אני אגיד לך מזל טוב זה היה חצוף מצידי ושאין לי זכות לעשות את זה ושזה סתם יהיה מביך.. את אחת מהאנשיםשתמיד יהיו בלב שלי ולא משנה כמה זמן עבר ויעבור בלי שדיברנו את פשוט לא תצליחי לצאת משם. עכשיו אחרי שקראתי והגעתי שוב לפוסטים היותר ישנים שמדברים אלי לפעמים העבר קופץ לי אל הראש ומנסה להעציב אותי ולחשוב.. לחשוב מה אני עשיתי לא טוב ולמה בעצם אנחנו לא חברות עכשיו? אבל לא משנה כמה אני אחשוב על זה כי זה פשוט לא יחזור. לפי מה שקראתי את במקום טוב יותר, אני שמחה בשבילך. כי באמת שמגיע לך! אני יודעת ממנו שאתם עדין ביחד ואני פשוט גאה בשידוך המוצלח שעשיתי, למרות שאת עש</div>Wed, 07 Jan 2015 14:59:00 +0200nobody@israblog.co.il (IsThisHappiness)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061&blogcode=14263777http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854061&blog=14263777http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061&blogcode=14262263<div align="right" dir="rtl">שלום לכם שוב, כמו שאמרתי בפוסט הקודם- שנינו לא מכירים ולי יש נטיות חמורות לספר על חיי, וזה המקום שלי בעצם לעשות זאת בלי לחשוב פעמיים. אז איך מתחילים?.. אני אתחיל מהזכרון הראשון שלי שקשור אליה. הייתי בגן וזה היה היום הולדת שלי, אני חושבת שיום הולדת 4 אבל אני לא בטוחה אני הייתי לבושה בשמלה אדומהכמובןוהיא היתה עם חולצה כחולה כהה ומכנסיים שחורות, בגלל שזה היה היום הולדת שלי היא באה והביא איתה עוגה. אבל אצלה לא היתה סתם עוגה ובטח שלא בשבילי. אני זוכרת עוד שבוקר לפני היא בקשה ממני בובת בארבי ואני לא הבנתי למה, ואז למחרת כשקמתי וראיתי את השימלה היפיפה והוורודה של הבארבי התלהבתי נורא, ושהבנתי שזאת העוגה שהיא הכינה ליום ההולדת שחגגו לי באותו היום בגן לא היתה גאה ממני. אמא שלי, האמא האהובה שלי.. לאמא שלי התחיל סרטן במוח שהייתי בערך בת שנתיים, הרופאים אמרו לה את גורלה כגורל כל החולים בסרטן הספציפי הזה, שלוש וחצי שנים. היא לא היתה מוכנה לקבל את הגורל הזה, היא לא יכלה בכלל לחשוב על זה ששני הילדים שלה יגדלו בלי אמא. אני יודעת שכל רגע מהחיים שלה לאחר שגילו לה את המחלה היה בשבילי ובשבי</div>Fri, 02 Jan 2015 21:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (IsThisHappiness)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061&blogcode=14262263http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854061&blog=14262263http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061&blogcode=14261535<div align="right" dir="rtl">זוהי שנה חדשה ובלוג חדש. אז שלום לכם למי שקורא, את שמי לא אחשוף פה לבנתיים אבל חוץ מזה השמים הם הגבול. אני בת 17, לומדת בכיתה י"ב, מחכה לתשובה משנת שרות! צבא כנראה לא בקרוב(ש"ש). צמחונית . בגלל שאתם בכלל לא מכירים אותי ואני בכלל לא אתכם, החלטתי להתחיל את הבלוג ב10 החלטות לשנה החדשה שבהם אני אציג את עצמי קצת.. כמו שאמרתי, אני בכיתה י"ב ובגלל זה ההחלטה הראשונה היא לסיים עם תעודת בגרות מלאה וציונים מעל 80 בכל הבגרויות. ההחלטה השנייה שלי היא להיות יותר פתוחה עם אנשים, אני בן אדם שמאוד אוהבת לשתף דברים גם אם צריך בדר"כ לשמור לעצמך לפעמים אבל שזה מגיע להרגשות לרגשות ולפחדים שלי, אני בונקר- מה שאני רואה כמשהו לא טוב. בזמן האחרון ניתקתי קשר עם מי שהיתה החברה הכי טובה שלי, הניתוקהיה מריחוקאבל גם בעיקר מזה שלא יכולתי להפגע ממנה יותר, אני מאחלת לעצמי השנה שאני באמת יוכל לראות מה טוב בשבילי ולהיות בקשר עם אנשים שלא פוגעים בי ושמתחשבים בי וכמובן שאני אתחשב בהם ולא אפגע. השנה הזאת זאת בעצם השנה שאני יוצאת מהבועה של בית הספר לבועה אחרת שקוראים לה צבא, אני רוצה לקחת את ההזדמנות ה</div>Sat, 03 Jan 2015 14:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (IsThisHappiness)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=854061&blogcode=14261535http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=854061&blog=14261535