http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443אממ כאן אני הולכת בעיקר לשתף על הדבר העיקרי שמעסיק אותי, בולמיה ואנורקסיה אבל לא רק... אני בת 29 והחיים שלי דיי מורכבים ומסובכים.heCopyright 2026 Angelika84. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443&blogcode=14238652<div align="right" dir="rtl">איזה כייף :) אני לא מאמינה כשמישהי אומרת לי שרזיתי או משהו בסגנון. אבל ביום הולדת שלי מישהי אמרה לי משהו בסגנון את לא נראית טוב את יודעת, רזית, והעיניים שלך נראות כבויות (כנראה בגלל הדיכאון, הייתי בדאוון ממש מטורף ביומולדת ממש רציתי למות). בכל מקרה, באותו היום, עוד 3 בנות מהקבוצה אמרו לי שממש רזיתי, והצטלמתי לא מזמן. משהו שאני לא נוטה לעשות הרבה. ובאמת יצאתי ממש רזה בפנים בתמונה. אז שיניתי לי תמונת פרופיל בפייסבוק :) רק צריך למצוא פתרון לימי רביעי, עם שישי שבת אני עוד יכולה להתמודד. אבל מה לעשות עם הסדנאת בישול של ימי רביעי? אני מתפתה לאכול סתם! וכשייש עוד מופרעות אכילה בקבוצה אז זה בכלל יוצר תחרותיות, ויש לנו אנורקסית לשעבר, ויש אחת שפשוט לא אוכלת ואני מרגישה שמנה לעומת שניהם.</div>Sat, 22 Nov 2014 07:15:00 +0200stefanibrench84@gmail.com (Angelika84)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443&blogcode=14238652http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=852443&blog=14238652http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443&blogcode=14233666<div align="right" dir="rtl">היום יום הולדת ואני עצובה, מהבוקר הדמעות זולגות לי בלי הפסקה. וזה כל מה שייש לי להגיד, בא לי להיקבר מתחת לפוך ולא לקום יותר. מרגישה שהיה לי כל מה שרציתי ואיבדתי הכל, וכבר לא בא לי לנסות ולהילחם, התעייפתי. ואני רק רוצה לנוח, רק רוצה לנוח. יהיה הכי פייר אם כמתנת יום הולדת אלך לישון ופשוט לא אקום יותר. גם ככה לא בחרתי את המציאות אלייה נולדתי. בית מתעלל. כלואה בגוף שלא בחרתי (ופה אספר לכם לראשונה שאני טראנסג'נדרית). בעיית סמים. קושי לתקשר עם אנשים. הפרעות אכילה. פוסט טראומה. רקע של תקיפות מיניות. עבר בזנות. נכות. אובדן כושר עבודה. לא בדיוק החיים שאיחלתי לעצמי. בא לי פשוט להגיד תודה אבל לא תודה, לא בא לי יותר דיי. הספיק לי. עצוב לי ורע לי ופשוט לא רוצה יותר.</div>Thu, 13 Nov 2014 15:17:00 +0200stefanibrench84@gmail.com (Angelika84)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443&blogcode=14233666http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=852443&blog=14233666http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443&blogcode=14233272<div align="right" dir="rtl">היינו 6 בנות, 3 נפלו, 2 עפו מהטיפול אחת בהשעייה ואז גם אני נפלתי. והייתי מעורבת בחתיכת קומבינה מטורפת ונחשפתי לדבר מזעזע. ולא יכולתי יותר לשמור בבטן ופיצצתי הכל למרות שידעתי שאני מעמידה את החיים שלי בסכנה. היה סחר במרכז יום. ואחד מהם גם תקף אותי מינית. אז הצלתי מישהי אחת שעכשיו בהשעייה במקום מחוץ לקבוצה והבנזונה הזה כבר לא יחזור אליינו למרכז אבל אני מפחדת פחד מוות ממנו.והציעו לי מהמרכז יום להגיש תלונה ושישלחו איתי מתנדבת ממסל"ן ואני לא מוכנה כי כבר עברתי את הסרט הזה לפני שנה וחצי ובגלל זה נפלתי לסמים. לפני כן הייתי נקייה והיה לי בית וכלב ושותפות מדהימות ועבודה טובה ובנזוג אוהב ומאז הכל התפרק לי לחתיכות, בגלל השני חלאות האלו שישרפו אמן :(אני פשוט רוצה להשאיר את זה מאחורי ולהמשיך הלאה, וזה למזלי גם לא היה כזה חמור כמו לפני שנה וחצי.לא רוצה לדבר על זה. ולא רוצה לראות אותו יותר. אגב, זה אותו א' שחשבתי שאני יכולה להיות הידידה הכי טובה שלו.הייתי בתחלואה כפולה השבוע פעם ראשונה, היו שם נחמדים. קיבלתי סופסוף אנטי דיכאוני, ואת האנטי פסיכוטי שלי בחזרה, והעלו לי את המינון של הטופיתרים ל 100 מ"ג במ</div>Wed, 12 Nov 2014 17:58:00 +0200stefanibrench84@gmail.com (Angelika84)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443&blogcode=14233272http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=852443&blog=14233272http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443&blogcode=14227980<div align="right" dir="rtl">אין כמו יום שייש בו הכל מהכל :) בבוקר קמתי והרגשתי ממש שמנה ומכוערת, זה ליווה אותי בערך חצי יום. כמדי בוקר הלכתי למרכז יום, אז במקום לדבר עם המדריכה על התרופות יצא שהעניינים התלהטו (היא טענה שאני מצפה שיאכילו אותי עם כפית ישר לפה, למרות שאני בסך הכל מבקשת הכוונה בדברים שאני לא מבינה בהם). רבנו בקבוצה, יצאתי נסערת החוצה. ישבתי בחצר מאחורה פגועה והדלקתי סיגריה... דקה אחרי זה החלטתי שאני לא נשארת (המדריכה צעקה עליי שאם אני יוצאת שלא אטרח לחזור), יצאתי מהמרכז בשיא טיפשותי למרות שידעתי שייש לזה השלכות קשות. כנראה שהאלוהים שאני לא מאמינה בו ממש אהב אותי כי נזכרתי ששכחתי לקחת את הנייד שלי מהמזכירות. כשחזרתי ל' הרגיעה אותי וחיבקה אותי, שיכנעה אותי להישאר ולא לזרוק הכל לפח. יצא ששוב ישבתי בעונש יום שלם בחוץ. אבל לא נורא כי למרות שאסור לנו לדבר עם הגברים שם הכרתי מטופל ממש נחמד והחלפנו מספרי טלפון בשקט :) י' מתחיל להבין שאני כנראה כבר לא אוהבת אותו, וזה נכון :( אבל הכחשתי כי לא הייתי מסוגלת להכאיב לו. וככה כל היום אני מתכתבת לי עם א' ויצא שהוא ממש נחמד, ואנחנו יכולים להיות ידידי</div>Mon, 03 Nov 2014 01:17:00 +0200stefanibrench84@gmail.com (Angelika84)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443&blogcode=14227980http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=852443&blog=14227980http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443&blogcode=14226616<div align="right" dir="rtl">הכדורים שוב נגמרו, הפסיכיאטרית הקודמת שלי עשתה חצי עבודה ועכשיו איני יכולה לקבל מרשם מרופאת המשפחה ללא אישור נוסף מפסיכיאטר. ולקבוע תור לפסיכיאטר חדש זה גיהנום שנמרח ונמרח... השבוע חזרתי לקבוצות מהעונש שלי, ואני מרגישה כל כך לא שייכת, כאילו בזמן שלא הייתי שם הקבוצה הספיקה להתגבש, נוצרו קשרים, חלקם אסורים בטיפול ואני נותרתי בצד. לא שייכת. ואז מגיעה הקבוצה הזו שמישהי בוחרת שיר ואז מדברים עליו, והשיר הזה כל כך הכאיב לי שרציתי למות. עצרתי את הדמעות ככל שניתן ובאיזשהו שלב פשוט יצאתי החוצה בטענה שאני צריכה פיפי ולא יכולה להתאפק. לחזור לטראומות בלי איזון תרופתי, אין גרוע מזה. בקבוצה כשחזרתי עוד הצלחתי להתנתק אבל בערב זה חזר אליי כמו בומרנג. חזרתי הביתה מפורקת, והייתי צריכה לצאת לסידורים. הגעתי למצב של חוסר התמצאות, הרגשתי אבודה ומפוחדת ושהכל סוגר ומרגיש מאיים, והתקשורת שלי עם אנשים היתה לקוייה מאוד. רעד בלתי נשלט בגוף, ומבלי לשים לב שרפתי את עצמי עם סיגריה ודפקתי מכה רצינית בברך. אני אפילו לא יודעת להגדיר מה חוויתי, או איך קוראים למצב הזה כי זה פעם ראשונה שאני חווה את זה. אבל זה</div>Fri, 31 Oct 2014 21:44:00 +0200stefanibrench84@gmail.com (Angelika84)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443&blogcode=14226616http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=852443&blog=14226616http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443&blogcode=14224001<div align="right" dir="rtl">20:00 בערב 4 כפות פסטה ברוטב עגבניות + חצי שניצל = 190 קלוריות וזהו... תודה לכל הטעויות במהלך היום שתרמו לדיאטה שלי. לבנות שזרקו בטעות את הסלט, לראש קבוצה ששכחה להזמין לי אוכל. אוהבת אתכן :)</div>Sun, 26 Oct 2014 20:07:00 +0200stefanibrench84@gmail.com (Angelika84)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443&blogcode=14224001http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=852443&blog=14224001http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443&blogcode=14223123<div align="right" dir="rtl">בשנה הראשונה לטיפול לא מומלץ לסיים קשרים זוגיים או להתחיל כאלו. אני באמת לא יודעת אם זה ההרס העצמי שלי שפועל לאחרונה, אתה בנאדם מקסים ויש לי המון הערכה כלפייך, אבל בזה זה מסתכם בערך. אתה לא יודע לפרגן, תמיד חייבת להיות איזו עקיצה קטנה על המשקל שלי, גם כשאתה כביכול "מחמיא", "עוד קצת ותראי מושלמת", תשמע, אתה מה זה רחוק מלהיות חתיך שרירי וחסון, ולא בגלל זה יצאתי איתך. אני במצב שבו אני זקוקה לך יותר מתמיד ואני לא מרגישה שאתה שם בשבילי למרות שאני מאותת לך בכל הזדמנות שאני זקוקה ליותר יחס. אני איתך מסיבות מטומטמות לחלוטין, אני איתך כי אתה הסכמת לקבל אותי למרות כל הפאקים שלי, אני איתך כי יש מישהו בעולם הזה שרואה בי מעבר לאובייקט מיני, כי אתה רואה בי בנאדם. ונשאלת השאלה האם זו סיבה מספיק טובה שבשבילה אני צריכה להישאר איתך? האם זוהי אהבה? האם אני צריכה להישאר איתך כי אין בחוץ משהו אחר טוב יותר?</div>Sat, 25 Oct 2014 11:56:00 +0200stefanibrench84@gmail.com (Angelika84)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443&blogcode=14223123http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=852443&blog=14223123http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443&blogcode=14223121<div align="right" dir="rtl">צהריים: 3 כפות אורז ושניצלון: 3 כפות אורז 120 קלוריות + שניצלון 60 גרם 60 קלוריות סה"כ 180 קלוריות בינתיים</div>Sat, 25 Oct 2014 11:53:00 +0200stefanibrench84@gmail.com (Angelika84)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443&blogcode=14223121http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=852443&blog=14223121http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443&blogcode=14223013<div align="right" dir="rtl">מי נמנה על בני משפחתך הגרעינית? (כמה הורים, כמה אחים...)אבא ושני אחיםאת מסתדרת עם המשפחה שלך?רק עם אבא שלי ואישתואיך הקשר שלך עם המשפחה המורחבת? (סבים וסבתות, דודים, דודות...)אין שום קשרהאם היחסים תמיד היו כאלה? מה השתנה?-את חושבת שהחינוך שההורים העניקו לך הוא טוב?ממש לאאילו טעויות הם עשו בעינייך? על מה לא תחזרי לעולם?אלימותאל מי את קרובה יותר- המשפחה או החברים?חברותאת אוהבת לבלות עם משפחתך? מהו הבילוי המשפחתי המועדף עלייך?אני לא מחוברת אליהם כל כךאיזו מין משפח את רוצה לעצמך? כמה ילדים?2 ילדיםהאם היית מחליפה את משפחתך? תמורת מה?את אבא לעולם לא הייתי מחליפה</div>Sat, 25 Oct 2014 01:30:00 +0200stefanibrench84@gmail.com (Angelika84)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443&blogcode=14223013http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=852443&blog=14223013http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443&blogcode=14223010<div align="right" dir="rtl">מצד אחד כל כך שמחתי שהגיע כבר הסוף שבוע, וזה לא תמיד קורה. כי אבא שלי ואישתו שומרים שבת ואני הכי לא. אבל הפעם זה היה אחרת. אני נמצאת במרכז יום לנפגעי סמים ואלכהול (סוג של שיקום אחרי גמילה), ובשבוע האחרון וגם בזה שעוד הולך להגיע אני נמצאת בענישה בחוץ ולא ממש משתתפת בקבוצות ואסור לאף אחת לדבר איתי, וזה מרגיש כל כך נורא שאני שמחה שאני לא צריכה להיות שם עכשיו ולסבול את זה. מצד שני, בוקר יום שישי, בבית מתחילים לבשל והריחות :( על הבוקר פתחתי ב 3 ארוחות "קטנות" שהביאו אותי כבר למגבלה היומית וקצת מעבר. 520 קלוריות. בצהריים כבר עליתי ל 800, מבחינתי חתיכת בולמוס אחרי 3 ימים שהצלחתי לעמוד בין 470 ל 500. עד עכשיו הבטן מציקה לי להוציא את זה. מחר מקווה להחזיק עד 12 בצהריים ללא אוכל, אחר כך לאכול משהו בקטנה ולחזור לישון צהריים.</div>Sat, 25 Oct 2014 01:11:00 +0200stefanibrench84@gmail.com (Angelika84)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852443&blogcode=14223010http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=852443&blog=14223010