http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852152הגיגים על החיים שלי כפי שהם מתרחשים, בכל מיני כובעים: אמהות, רעיות, רעיוניות, עבודה, סתם ישיבה על הספה. בכלל, מקום לשפוך בו מה שאי אפשר לומר סתם לאנשים ברחוב. ככה לתפוס ולומר להם בפנים כל מה שחושבים על יוקר המחיה ועל יוקר החיים.heCopyright 2026 רפיקי. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852152http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852152&blogcode=14338348<div align="right" dir="rtl">וואו, יובלות שלא הייתי כאן. אולי משום שהפורמט הזה עדיין לא ממש יושב אצלי בסיסטם, במערכת. בפסח, השלמנו אחותי ואני, אבל עדיין מפריד בינינו ים. למרות שעלי וגם עליה, אותו ירח קם.... אני מאוד אוהבת את בחירות הטקסטים של קורין. אז נראה לי שאתייחס אולי לבלוג הזה כמו אל שיחה עם היקום. אולי היקום יוכל לענות לי אני מחפשת בתוכי כח לרזות כבר כל כך הרבה זמן. לקחת אחריות על הגוף שלי, המסכן הזה, שעבר שני ניתוחים לפני פחות משנה, תאונת דרכים ומה לא. להוציא אותו מהניון ולהתחיל לספורט לא להתעמל אלא לספורט. זו אינה טעות. הטעות במקום. שמספרטים זה בכייף. כי ספורט זו חוויה יש ספורט אתגרי, ויש ספורט חוויתי. יש ספורט אומנותי ויש ספורט מכשירים יש ריצות ספורט, וקפיצות, ושחיות, אז על מה מסתכלי? נכון עליתי המון. עבר עלי המון, והכל נכנס פיזית דרך הפה. הגיע הזמן לשנות. לסתום את הפה ולצאת לרוץ".</div>Tue, 09 Jun 2015 00:23:00 +0200clifka10@walla.com (רפיקי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852152&blogcode=14338348http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=852152&blog=14338348http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852152&blogcode=14222608<div align="right" dir="rtl">אז אני מאמצת את הפורמט הזה. במקום לבלבל לאחותי שלא מדברת אתי, אני מבלבלת פה, בכל פעם במקום להתקשר, במקום למצוא חברה או חבר, אפשר פה. מה רע? את התגובות אפשר גם לסנן לפי מה שמתחשק לי לשמוע ומה שלא, ולהתייחס בהתאם. בעיקרון, כמו בדרך כלל, אני בכלל לא מקשיבה לתגובות, לא כי אני לא אוהבת תגובות, פשוט כי אני מאותגרת טכנולוגית, ועד שאני כבר מצליחה להיכנס לבלוג, אני מתחרבשת עם הניסיונות לענות, וברוב המקרים מתייאשת. וכבר כשעניתי, גם אז מסתבר שזה לא לגמרי נכון .מאותגרת טכנולוגית. אתמול גיליתי שבתי שקרה לי. בתי שיקרה לי עד מאוד, גם שקרה לי. (מן משחק מילים מפגר, רק אנשי לשון עברית אולי יעלו עליו, ויגידו שאני אדיוטית, וזה נכון. אני אדיוטית גמורה). כבר יותר משנה שאני לא מצליחה לראות אותה בפייסבוק. שאלתי אם היא חסמה אותי, ובתקווה שמערכת האמון ההדדי ביננו מבוססת על ... אמון הדדי.... חשבתי שהיא תגיד לי. היא אמרה לא, מה פתאום, לא חסמתי, יש לי בעיה בפייסבוק. אבל עליתי עליה. כשברכה את בני ליומולדת בפייס, רק אני לא יכולתי לראות את הברכה על הקיר שלו. אז מה, תפסתי אותה על חם. כל כך נפגעתי, הרגשתי כאילו</div>Fri, 24 Oct 2014 11:18:00 +0200clifka10@walla.com (רפיקי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852152&blogcode=14222608http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=852152&blog=14222608http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852152&blogcode=14220740<div align="right" dir="rtl">כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על מדיטציה. על מה? מדי - טציה. או אולי מדיט - אציה? או אולי מ-דיט - אציה? בקיצור, סתם אני מחנטרשת פה, לגבי התחושות שלי על מדיטציה. כפעילות זוגית התחלנו יחד מדיטציה טרנסצנדנטלית. אני ישובת ומדטה, רק שאני מרגישה יותר כמו אודטה. בעיניים עצומות אני חושבת על המנטרה שקיבלתי, שנשמעת כמו צלצול פעמון, מנסה לאפשר למחשבות לעבור, אבל בינתיים מגרדת באף, משפרת תנוחה, ובעיקר ממתינה שהזמן יחלוף, שהשעון יצלצל ואוכל סופסוף לחזור למטלות שלי. הן מביטות בי וצוחקות. את? מדיטציה? פשוט מתגלגלות מצחוק. אני מנסה להרגע, להשתחרר, אבל משום מה, אני מוצאת שאני צוחקת על עצמי. המחשבות אינן זורמות, הן נתקעות. עם כל צלצול פעמון, הן מתרבות ונעמדות. בו זמנית כולן. ממש מולטי מחשבות. מולטי משימות. בהרצאות דיברו על תחושת ערנות, שמחה וארגיה מציפה. אני חשה אחרי המדיטציה - אוף סופסוף זה נגמר, ולא פחות עייפה, חסרת אנרגיה, ולא עברי לשום ממד אחר של שקט. יאללה אני צריכה לזוז לשיעור שני.</div>Mon, 20 Oct 2014 19:18:00 +0200clifka10@walla.com (רפיקי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852152&blogcode=14220740http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=852152&blog=14220740http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852152&blogcode=14217050<div align="right" dir="rtl">יש לי אחות. אז מה. זו לא בעיה להוכיח שיש אחות. אבל מה קורה כשהאחיות מפטרות זו את זו מתפקיד האחות? על זה נאמר, "לך תוכיח שאין לך אחות". כל מה שאחותי רצתה זה להיות אמא. מאז שאני זוכרת אותה, כל שאיפות חייה זה להיות אמא. אלא שהיא לא רק בעלת שאיפות, אלא גם בעלת אהבה עצמית מוגברת, על גבול הנרקיסיסטית. שלושה ילדים יש לה. שלושה, שלפחות בשניים הראשונים, התערבתי עד הצואר כאשר ביקשה ממני לשאת את הבכור ברחמי,לבסוף לא. לחזור מאפריקה כדי להחזיק את ידה בעת בחילות ההריון, כאשר ביקשה ממני לשמור עליהם ללא הגבלת זמן מקום או תדירות. השלישית נולדה כחודשיים לאחר בתי. והתפתחנו בנפרד אבל ליד. אלא שהנרקיסיזם התפתח גם הוא, ואיתו פוביות שהוזנו מהנרקיסיזם. זו הבת האחרונה. איך שומרים שתשאר קטנה? וכך, בעצם, הנרקיסיזם החל לחנוק את אחייניתי הצעירה. באופן טבעי, כשחונקים אותה, היא ניסתה להתנגד. איך מורדת בת נעורים שכל חייה עברו עליה בריצוי הצרכים הנרקיסיסטיים של אמה - פשוט להיעלם. וכך לפני כשנה, החלה להיעלם לנו הילדה מול העיניים. זה התחיל בבררנות במזון, המשיך בצמחונות וטבעונות, עבר לאלרגיה פסיכוסומטית, בכל פעם</div>Tue, 14 Oct 2014 17:57:00 +0200clifka10@walla.com (רפיקי)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=852152&blogcode=14217050http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=852152&blog=14217050