http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441Nothing's gonna hurt me with my eyes shutheCopyright 2026 Ms. Playitsafe. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441&blogcode=14987846<div align="right" dir="rtl">אני שוב שוקלת ללמוד סיעוד. ולא, אני לא חושבת שיש לי ייעוד. אני מחפשת מקצוע לעתיד עם כסף נורמלי. כן, אני חושבת בעיקר על כסף. אני רוצה לגור בנפרד מאמא שלי באיזשהו שלב בחיים, ובארץ זה די קשה. מה גם שאחיות דרושות בכל מקום בעולם. אבל אולי זה לא בשבילי? אולי אני מטומטמת מדיי בשביל זה? אני ממש רואה את עצמי, בחלוק, מתקשה להבין דברים פשוטים שנדרשים ממני וכולם מסתכלים עליי וחושבים איזו סתומה זאתי. תמיד נראה לי שאני יותר מטומטמת מאחרים. אני מתקשה להבין את הדרישות של מקומות הלימוד(איך זה הולך, בעצם? לכל בית חולים יש בית ספר לסיעוד אבל נרשמים באוניברסיטה? ומה עם המלגה, יש כ"כ הרבה תנאים..)שתוך כדי שאני מנסה לקלוט מה כתוב אני חושבת, אולי זה לא בשבילי. זה מסובך מדיי. הלימודים בטח יותר קשים מכל הדברים שאני צריכה לדאוג להם לפני שאני מגישה מועמדות בכלל, אז אם זה קשה לי- אולי לימודים זה בכלל לא בשבילי. כל הדברים האלה של "מבוגרים" נראים לי כ"כ קשים- כל המושגים של כסף, למשל. ניסיתי לקרוא על החזר מס, אבל אז ראיתי שצריך איזשהו טופס מהמעביד ועוד מלא דברים שצריך להביא...אני כבר לא מדברת על הנסיון הכושל שלי</div>Fri, 29 Mar 2019 23:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms. Playitsafe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441&blogcode=14987846http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=851441&blog=14987846http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441&blogcode=14819786<div align="right" dir="rtl">התאהבתי. הייתי בים עם אמא ואח שלי, והאחיינית המתוקה והחמודה והקטנה והמצחיקה שלי(אני דודה מעצבנת. אני תוקעת כל יום תמונות של האחיינית באינסטה, "הנה, תסתכלו, זאת האחיינית שלי, תסתכלו טוב טוב. הנה היא אוכלת, הנה היא מחייכת, הנה היא עושה פרצוף. והנה תמונה של חתול רחוב. והנה שמיים. והנה האחיינית שלי, ראיתם אותה כבר? היא גם יודעת קצת לדבר. והנה היא מחייכת. והנה היא אוכלת. והנה היא שוב"- זה האינטסטגרם שלי. לא פלא שאין לי עוקבים). היו שם הרבה בני נוער שנהנים להם מהחופש הגדול. חשבתי לעצמי איזה כיף זה להיות צעירה. את נראית טוב, כולם מזילים עלייך ריר- גם בני כיתתך החרמנים וגם גברים יותר מבוגרים ממך החרמנים, את מבלה לך ונהנית מהחיים. אין לך איזו אחריות, מצפים ממך רק שתלמדי טוב ותתנהגי בצורה סבירה. וזהו. ואני כבר לא מדברת עד כמה שכיף לך שאת לומדת! כן, זה כיף. אפילו שיש לחץ ויש מבחנים ויש מורים מעצבנים. אין לי זכרונות טובים מהתיכון, אבל משום מה אני נזכרת במבחנים ובגרויות כאילו אלו היו החוויות הכי טובות של התקופה ההיא. אני יודעת שהרבה אנשים מתגעגעים לחברים, לדאחקות ויציאות בשישי בערב. אני מתגעגעת ל</div>Sat, 23 Jul 2016 20:44:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms. Playitsafe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441&blogcode=14819786http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=851441&blog=14819786http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441&blogcode=14807603<div align="right" dir="rtl">את עצמי. אני משעשעת והכל, אבל בדרך כלל אני עושה מעצמי מפגרת(שזה לא קשה). כאילו, אני מרגישה שאני -חייבת- לשעשע, אחרת לא יאהבו אותי. וזה בד"כ בא על חשבוני(וזה מצחיק שלאף אחד אין בעיה לצחוק עליי וגם לשתף בזה פעולה, אבל נעלבים קשות כשצוחקים עליהם). בכ"מ, הנה אוסף הבדיחות שלי. אני חושבת שהן נורא מצחיקות, למרות שהאנשים בפייסבוק לא הסכימו איתי כל כך. דברים שפייסבקתי: 1.נכון שזה קשה? נכון? נכון!? 2. רק מי שאי פעם הדביק כתר על שן יבין... 3.כן, זה מציק לי. 4.זה אקטואלי מאוד בחורף :( 5. נשבעת. כל פעם מחדש. והנה עוד: 1. בחורף: יוצאת החוצה, מטפטף ומריח כמו גשם. "איכס, אני מרגישה כמו דג". (לא מצחיק). 2. אני עובדת אצל משפחה אחת, סוג של שומרת שם על הילדים. *אח בן 6 אוכל דגני בוקר עם חלב אחרי בית ספר* אח בן 9, בשיא הרצינות: "זה נראה לך הגיוני שבנאדם אוכל קורנפלקס בצהריים?" (חש את עצמו פרופסור לתזונה) "זה כמו שאגיד לך עכשיו ל</div>Sun, 12 Jun 2016 19:05:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms. Playitsafe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441&blogcode=14807603http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=851441&blog=14807603http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441&blogcode=14419259<div align="right" dir="rtl">יומני היקר, היום סבלתי מבחילה נוראית(סיפור דיי רגיל אצלי). זה דיי זוועה. הרגשה של חולשה(ישנוניות, מצב חצי מעולף), שרירי הסרעפת והבטן מוכנים להקאה. אבל לא, אני לא מקיאה, רק סובלת. הרגשה של שניה לפני הקאה. כל הזמן. במשך שעות. הרגשה שזה לא ייגמר לעולם, כאילו המוצא היחיד מהסיטואציה זה פשוט למות. לפעמים מתלווה לזה סחרחורת, צמרמורות, נימול קל בקצות האצבעות, הלשון והשפה התחתונה. הכי חרא- אני לא יודעת בדיוק ממה זה. יש לי השערות, אבל אני לא לגמרי בטוחה. הייתי איזה פעמיים אצל רופאת המשפחה שלי. זה כל פעם אותו הדבר: "יש מצב שאת בהריון?"- איך אני רוצה להגיב: חחחחחחחחחח נראלך? מי יגע בי?! איך אני מגיבה: לא לא *חיוך מבויש* שאלה לגטימית לגמרי, ועדיין כל פעם זה מצחיק אותי(אני מאוד בוגרת). טוב שיש לי כדורים(של חולי נפש)שעוזרים לי במצבים כאלה. תודה לאלוהים שיש פסיכיאטרים בעולם הזה. הסיפור עם החייל הנואש: הטרילוגיה. סיפרתי כבר שהוא התחיל איתי פעמיים(מבלי לזכור אותי, כמובן. זבל)...אבל! זה קרה בפעם השלישית. זה היה דיי מזמן. הלכתי לתומי ברגל מהעבודה, בשעת דמדומים. בזווית העין שלי</div>Sun, 06 Dec 2015 22:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms. Playitsafe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441&blogcode=14419259http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=851441&blog=14419259http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441&blogcode=14417954<div align="right" dir="rtl">"מה, עשו אותי באצבע?"כאילו העובדה שעשו אותך באיבר אחר הופכת אותך ליותר חכם. (לא)</div>Sat, 05 Dec 2015 23:23:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms. Playitsafe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441&blogcode=14417954http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=851441&blog=14417954http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441&blogcode=14362761<div align="right" dir="rtl">ואמא שלי שותה תה. שותה ומזיעה(חילוף יעיל של הנוזלים בגוף). אין, רוסים זה משהו. אגב, איך אני יודעת שנהייתי(קצת) ישראלית: התחלתי לקרוא לעצמי רוסיה, ולא אוקראינית. הגעתי למצב שאני לא מבדילה בין אוקראינה לרוסיה יותר. זה דיי רציני. אגב, החייל ההוא שהתחיל איתי מהפוסט הקודם: לפני חודש אני חוצה את הכביש ליד הבית. רואה חייל נמוך ורזה מתחיל עם בחורה. הוא עוצר אותה, ממש לפני שהיא באה לחצות, שואל אותה משהו. בהתחלה היא עונה לו, אח"כ מתעצבנת והולכת. הוא מנסה להמשיך לדבר איתה. בדיוק אני עוברת לידם(ואז אני מזהה שזה אותו אחד) והוא מפנה את תשומת לבו אליי- "היי, את יפה". ז"א...עכשיו לפני שניה אתה התחלת עם מישהי אחרת, מול העיניים שלי. היא גם עדיין שומעת אותך, היא מטר וחצי מאיתנו. כאילו, עד כמה נואש אפשר להיות? ולא רק זה, אתה גם מתחיל איתי בפעם השניה. נכון שאני רוסיה טיפוסית וקל לשכוח אותי, אבל באמת? אתה כבר לא זוכר אל מי אתה פונה? נואש, זו המילה. אני המשכתי ללכת, אבל אמרתי תודה(כי אני סופר מנומסת). "את לא יכולה ללכת..." אבל הייתי כבר דיי רחוק, אז לא יכולתי להגיד לו "watch me". זה עצבן אותי, כי זה מה</div>Sun, 02 Aug 2015 21:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms. Playitsafe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441&blogcode=14362761http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=851441&blog=14362761http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441&blogcode=14321784<div align="right" dir="rtl">אז נרשמתי לאיזה חוג ריקוד לנשים (מבוגרות), כי אני רוקדת כמו "בחורה לבנה". ז"א גרוע, נורא. ז"א בזמן שאני רוקדת אני מרגישה מצוין, אבל אח"כ, כשהזמן עובר, ואני מתחילה לנתח כל מבט שהיה מופנה אליי וכל תנועה שלי, אני מבינה שזו הייתה עוד פאדיחה ברשימת הפאדיחות הארוכה שלי. וזה עצוב. כי אני בחורה, וזה. כמובן שאיחרתי היום, כי דחיתי את היציאה מהבית(כמו כל דבר אחר). למה? הייתי עסוקה בלשיר קריוקי. באמצע נשבר לי הקול וכאב לי הגרון, אבל החלטתי להתעלם ולהמשיך. לפעמים אני מאחרת למקומות כי אני מתחילה ליצור לי שיחות דמיוניות. אני פשוט מדברת, בקול רם. עם עצמי. ז"א לא עם עצמי. עם אנשים אמיתיים, שלא נמצאים בחדר איתי, מן הסתם. זה גם תמיד שיחות שבהם אני במרכז העניינים. אלה כמובן שיחות שלא יתרחשו אף פעם. אני גם לא יכולה לסיים שיחות כאלה באמצע, כי זה לא מנומס...אז...כן. לא מוזר בכלל. פעם הייתי יכולה להעביר ככה שעות...לשבת בבית ולדבר עם עצמי. היום זה פחות. עדיין אחד הפחדים שלי זה שמישהו יכנס הביתה בלי שאשים לב, ישמע שאני מדברת ואין אף אחד בחדר חוץ ממני. יצאתי מהבית וישר הצטערתי שלבשתי את המכנס הכחול שלי. ממש רו</div>Tue, 05 May 2015 00:39:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms. Playitsafe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441&blogcode=14321784http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=851441&blog=14321784http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441&blogcode=14261313<div align="right" dir="rtl">גיליתי את זה היום, במקרה. במקום קצפת מושקעת יצאה לי חמאה מתוקה ומים. לאחרונה נזכרתי כמה פעמים בד', היינו חברות בחטיבה ותיכון. אחת הבחורות הכי מפגרות שיצא לי לפגוש. גם לא יפה במיוחד. ועם זאת, מניפולטיבית ומלאת ביטחון עצמי. משהו לגמרי לא ברור לי. באמת, אפשר לעשות עליה מחקר בפסיכולוגיה. אז אני זוכרת שהיא חשבה שירקות אורגנים זה ירקות שלא שותלים אותם אנשים וגם לא משקים אותם. הם גדלים לבד, בטבע. אני ממש מתארת לעצמי בנאדם שהולך לקטוף מלפפונים ביער או חסה על שפת אגם. זה מצחיק. עוד אני לא מבינה למה כשמישהו מספר שיש לו הרבה ילדים, כולם מתלהבים. לא רק זה, הם גם משבחים אותו. למה מה כבר צריך לעשות כדי "לייצר" ילדים? בסה"כ לשכב בלי אמצעי מניעה. ואו, כל הכבוד. באמת צריך הרבה נסיון וחוכמת חיים בשביל זה. ותעשו לי טובה, אם אתם נוסעים באוטובוס, אל תקלפו קלמנטינה. תביאו משהו פחות ריחני. מעניין אם יש עוד אנשים בגילי שפשוט עייפים, או שמא רק אני זקנה.</div>Sat, 03 Jan 2015 00:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms. Playitsafe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441&blogcode=14261313http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=851441&blog=14261313http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441&blogcode=14232516<div align="right" dir="rtl">אתמול, אחרי שכיביתי את האור, סידרתי את השמיכה השניה שלי, ותוך כדי החיכוך של השמיכה ראיתי חשמל סטטי(זה היה פוך סינטטי, אין לי כסף לאחר). זה היה מדהים, נורא התרגשתי. זהו.</div>Mon, 10 Nov 2014 23:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms. Playitsafe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441&blogcode=14232516http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=851441&blog=14232516http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441&blogcode=14229171<div align="right" dir="rtl">יש לי רגשות מעורבים. מצד אחד, עצוב לי שחורף. אני רק רוצה שיעבור, כשהוא בקושי התחיל. אני שונאת את החורף. תמיד אהבתי אותו, ועכשיו אני נתקפת חרדה בכל פעם שאין שמש בבוקר. סוגרת את החלונות בבית שלא תיכנס איזו טיפת גשם או רוח. שחס וחלילה לא יהיה לי קר. אני לא יודעת ממה זה נובע. זה מוזר. בגלל לב שבור? איך זה קשור? בשום חורף לפני כן לא היה לי את מי לאהוב, וזה אף פעם לא הטריד אותי. כנראה משהו בדמיון שלי השתנה. אולי העובדה שחושך וקור עושים אסוציאציות של פוך ושוקו חם. זה באמת רק בדמיון שלי, כי זה אף פעם לא קרה לי. האידיליה הזאת של החורף הרומנטי זה רק פרי הדמיון שלי, שניזון מכתבות בוואלה סינגלס. איך משהו בדמיון שלי יכול להשפיע עליי כ"כ, אפילו פיזית. עייפות. השמנתי כמו איזה דוב(או דובה). בחילות, צמרמורות. מצד שני, המבול הזה עכשיו...יצאתי למרפסת, מסניפה את הריח של הגשם...מרגישה מכורה. עמדתי ככה הרבה זמן, ראש מחוץ לתריסים הפתוחים. כמו חתול שבוהה החוצה בתנוחה קפואה וזה נראה כאילו הוא חושב על משהו עמוק אבל זה לגמרי ברור שהמוח שלו ריק, כי הוא חתול. הוא פשוט נהנה, מהקור ומהרעש של הגשם. אולי מסקרן אותו</div>Wed, 05 Nov 2014 01:00:00 +0200nobody@israblog.co.il (Ms. Playitsafe)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=851441&blogcode=14229171http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=851441&blog=14229171