http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974heCopyright 2026 Doctor Idk. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974http://f.nanafiles.co.il/upload/Xternal/IsraBlog/74/99/84/849974/misc/28460538.pnghttp://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974&blogcode=14990156<div align="right" dir="rtl">בדרך כלל אני בנאדם לא רגיש ואפילו ממש יציב רגשיתאבל יש לי מידי פעם מחשבות רעות שאני מנסה לדחוק. לא קורה לי הרבה שאני חושב על שיט כזה. זה בדרך כלל בא בתקופותובאותן תקופות די קשה לי להתמודד עם הרגשות החזקות האלה והאימפולסים.זה כאילו והמוח שלי מנסה להתעלל ביהמחשבות ההרסניות האלה בדרך כלל מכוונות כלפי מה שיקר ליאתמול קראתי שאם נותנים לדברים האלו במה אז הם עובריםהציקו לי כל הזמן שברירי מחשבה על להיפרד מחברה שלי (שאותה אני מאוד אוהב ואני מכוון יותר לכיוון נישואים איתה)זה ממש הפחיד אותיהרגשתי שלוקחים לי את האדמה מתחת לרגליים ושנפער לי חור שחור בבטן התחתונה. זה היה כלכך חזק שזה היה עינוי להחזיק את עצמי ולא לעשות שום דבר מפגר.זה עדיין לא עבר לי לגמריי (אני עדיין מרגיש הרגשה מוזרה של פרפרים בבטן וחוסר נחת) אבל אני בעיקר מפחד שזה יחזור על עצמו שוב.זה כאילו ולמוח שלי משעמם שהכל בסדר והוא חייב שיכאב לי איכשהו ממשהו.פאק אני חייב ללמוד להתמודד עם זה ולא לתת למחשבות המחורבנות האלו להרוס לי את החיים.</div>Sun, 21 Apr 2019 08:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (Doctor Idk)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974&blogcode=14990156http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=849974&blog=14990156http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974&blogcode=14960256<div align="right" dir="rtl">בתקופה האחרונה אני מרגיש מעין עייפות נפשית כמעט מהכל כאילו הכל מסביב כלכך מאוס עליי כבד עליי ורק בא לי שיעזבו אותי בשקט ואוכל להסתגר בחדר שלי הרחק מכל הבולשיט הזה שקורה בחוץ במידה מסויימת, זה מה שאני עושה. אחרי העבודה אני פשוט חוזר הביתה ויושב במחשב עד שמגיעה השעה לישון וחוזר חלילה מצד אחד, החיים שלי משעממים אבל מצד שני אין לי כוח להכניס שום דבר חדש מדי אליהם. כל רעיון לתחביב או שינוי שגרה שעולה לי בראש נראה לי אחרי כמה דקות ריק מתוכן או כמו משהו שאני לא אתמיד בו. מעניין מה אנשים שנמצאים במצב שלי עושים כדי לצאת ממנו או שאוליי הם בוחרים להישאר במצב הזה? השקט והשלווה מרגישים לי כלכך טוב אבל אני יודע שזה יזיק לי בתווח הארוך איך אני לומד שוב להתמודד עם כל השיט של אנשים אחרים מבלי להרגיש שעייפתי מהם ופשוט לפרוש? כישורי השיחה שלי בזבל. אני בקושי מצליח לדבר עם מישהו על משהו מבלי להשתעמם או לשעמם. כי לדבר על הדברים היומיומיים נראה לי מיותר ואם אדבר על דברים לא שגרתיים, הסיכוי שהם פשוט יהנהנו או ינסו לרמוז לי שאני חופר ממש גבוהים. וגם, אין לי כוח לדבר על אותם נושא</div>Sat, 21 Jul 2018 08:22:00 +0200nobody@israblog.co.il (Doctor Idk)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974&blogcode=14960256http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=849974&blog=14960256http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974&blogcode=14933935<div align="right" dir="rtl">אני מניח שאני עתיד לגלות עד כמה יחסר לי המקום הזה. אני תוהה אם באמת כדאי לי לגבות את כל מה שכתבתי בכמה שנים שהבלוג הזה קיים... אוליי בכל זאת לתת לזה למות יחד עם הבלוג? קשה לי להתבאס מהעובדה שהבלוג נסגר כי בתוך תוכי אני מאמין שכל סוף הוא הזדמנות להתחלה חדשה. אני מבין למה רוצים לסגור את ישרא. נראה שהפרסומות באתר לא מספיקות כדי לשלם על כל מה שצריך כדי שהאתר הזה יחייה. עצוב. מעניין אילו אלטרנטיבות יש לישרא..? בכל אופן, תודה לישרא ולכל האנשים כאן על זה שהייתם כאן כדי לתמוך ולדבר! </div>Wed, 06 Dec 2017 21:45:00 +0200nobody@israblog.co.il (Doctor Idk)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974&blogcode=14933935http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=849974&blog=14933935http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974&blogcode=14932117<div align="right" dir="rtl">אני לא אדם שמפחד מהרבה דברים. אבל אחד הדברים שמפחידים אותי זה אנשים שההתנהגות שלהם לא מוסברת/לא הגיונית ולא ניתן לדבר איתם. אני מדמיין מפלצת שמשתוללת, שום צעד שלה לא צפוי, אי אפשר להגיע איתה לשום הסכמה. כל דבר שהיא עושה - היא עושה מתוך רגש שלא נשלט על ידי שום דבר. רגש טהור וכאוטי. זה הופך את כל תכונות האופי החזקות שלי לחסרות תועלת. אני תוהה מה באמת עובר לאנשים כאלה בראש אם הם חושבים בכלל. אני גם לא מבין אנשים שנשלטים על ידי יצרים. למה לתת למשהו כלכך לא צפוי ופראי לשלוט? אוליי זה פשוט כל מה שיש לאותם אנשים... בכל אופן, מה שבטוח הוא שאני מתרחק מאותם אנשים. יש להם "ריח" של צרות שלא לצורך. אני לא חושב שהיה יוצא לי משהו משמעותי מאינטרקצייה עם אנשים כאלה הי-פעם. &lt;iframe width="560" height="315" src="https://www.youtube.com/embed/Qe500eIK1oA" frameborder="0" allowfullscreen&gt;&lt;/iframe&gt;</div>Sun, 26 Nov 2017 17:50:00 +0200nobody@israblog.co.il (Doctor Idk)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974&blogcode=14932117http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=849974&blog=14932117http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974&blogcode=14931293<div align="right" dir="rtl">&lt;iframe width="560" height="315" src="https://www.youtube.com/embed/HrLXgXgnis8" frameborder="0" allowfullscreen&gt;&lt;/iframe&gt; ... The monster has destroyed her hometown. It has torn apart the kingdom she once swore to protect. She began her last jorney to avange everything she once held dear and lost to the devilish creature. She had noting more to lose but her life. Finally, when she has seen the ugly head of the creature while it was bringing death and destruction to the once peaceful town, she attacked the creature without hesitation. Brief was her battle before the creature has devoured her alive. Although life has not left her yet. Blinded by rage and fear, she began cutting her way out of the monster's stomach. Her rage grew with every slice she cut from the monster's enormous body. Soon, bloodlust has taken over her mind. While cutting the monster, her body began absorbing what once was the monster that she sworn to destroy. She could not believe her</div>Tue, 21 Nov 2017 18:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (Doctor Idk)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974&blogcode=14931293http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=849974&blog=14931293http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974&blogcode=14930980<div align="right" dir="rtl">לפני חודש התחלתי להתאמן בחדר כושר ואני חושב שזו בין ההחלטות הכי טובות ונכונות שקיבלתי לאחרונה. רוב חיי המודעים די התעלמתי מהגוף שלי אז הגיע הזמן לפצות על זה. האמת, יוצא לי ממש טוב להפוך את זה להרגל קבוע. אם אמשיך כך, אהיה בכושר לעשות כל מיני דברים מגניבים כמו טיולים ספורטיביים קשים, אשתפר ברכיבת אופניים ואצליח לרוץ כמו שצריך והרבה זמן. חוץ מזה, זה מלמד אותי לאהוב את הגוף שלי. אני זוכר שרופא אמר לי פעם שיש לי מבנה גוף טוב אבל אני צריך להשקיע בו. אבל באותה תקופה זה היה הדבר האחרון שהיה לי אכפת ממנו. כל מה שרציתי זה לחזור הביתה ולשחק במחשב. אז בינתיים הורדתי 2 קילו והעלתי מסת שריר. 13 more KGs to go ולגבי שרירים, נראה.. אני לא יודע אם לקרוא לזה מזל טוב או נאחס אבל היום בעבודה כמעט שברתי את היד ובדרך מהחדר כושר איזשהו בנאדם פנה לכיווני כשעמדתי על מעבר החצייה עם האוטו ובמזל הספיק לבלום בזמן. הלוואי וכל פעם שיהיה משהו מסוכן - אצא ממנו בלי פגע או עם חבלות מינימליות. בחיי שהפוסט הזה שטחי.. אבל על דברים עמוקים קשה לי לדבר. אוליי פשוט אין לי עם מי לדבר על דברים עמוקים.. </div>Sun, 19 Nov 2017 21:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (Doctor Idk)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974&blogcode=14930980http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=849974&blog=14930980http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974&blogcode=14929535<div align="right" dir="rtl">יש אנשים מסויימים ששיחה איתם גורמת לי להרגיש כלכך גרוע בתור בן שיח. השיחה כלכך לא זורמת שזה מרגיש כאילו היא כל הזמן על Life support וברגע שאחד הצדדים ינשום נשימה אחת יותר מדי השיחה פשוט תמות לה. אני לא יודע כלכך על מה לדבר עם האנשים הספציפיים האלו וכל מה שאני אומר נראה לי פתאום כזה לא חשוב וחסר משמעות.. כזה משעמם.. אומנם בדרך כלל אין לי כלכך הרבה תחומי עניין משותפים עם אותם אנשים ואני לא מבין אותם\איך הם חושבים וזה שובר את הדרך שבה אני רגיל לתקשר עם בני אדם. בדרך כלל כשאני מתקשר עם אנשים אחרים אני מנסה להבין את תפיסת העולם שלהם, את התחביבים שלהם, מה חשוב להם בחיים ומכאן אני בוחר על מה לדבר ועל מה לא. אבל אם אני לא מכיר את הבנאדם מספיק טוב ו\או קשה לי להבין את ההשפעה של הסביבה\גורמים אחרים שאני לא יודע עליהם על אותו בנאדם אני פשוט הולך לאיבוד. כלכך הרבה דיברתי על זה שצריך לבנות בטחון עצמי על דברים מוצקים שלא יפילו אותנו ברגע האמת אבל אני בעצמי בקושי מיישם את זה. אוליי אני לא רואה אצלי דברים כלכך יציבים שזה אפשרי לבנות עליהם בטחון. מצד אחד אני חושב שאני בנאדם</div>Sat, 11 Nov 2017 09:01:00 +0200nobody@israblog.co.il (Doctor Idk)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974&blogcode=14929535http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=849974&blog=14929535http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974&blogcode=14929032<div align="right" dir="rtl">מכירים את זה שיש לכם רגע של נוסטלגיה כלפי משהו ואתם מחליטים לחוות את אותו המשהו שוב (משחק\סרט וואטאבר) ואתם קולטים שזה לא כזה טוב כמו שזכרתם שזה היה? יש לי את הקטע הזה עם הבלוג. אני לא יכול להתעלם מהשימושיות של הבלוג הזה. אני אוהב לפרוק כאן את כל השליליות שאני צובר ולהמשיך הלאה עם תחושה של הקלה. אם הבלוג הזה היה בן אדם אז הוא בטח היה אותו חבר אומלל שאחרים נזכרים בו רק כשרע להם והם חושבים שאף אחד אחר לא יקבל אותם ולא יקשיב להם יותר חוץ ממנו. שהוא תמיד יהיה שם בשבילם גם אם אחרי חמש דקות ישכחו אותו שוב. שיט, זה גורם לי להרגיש חרא של בנאדם. מזל שישרא זה לא בנאדם. באיזשהו מובן ישרא היה אפילו כמו פייסבוק בשבילי. זה היה עוד אפשרות לבזבז זמן כשמשעמם. הייתי נכנס לכאן גם כשלא באמת רציתי לכתוב או לקרוא כאן משהו. הייתי נכנס סתם מתוך הרגל. העניין הוא שמצד אחד כשאני כותב כאן אני משחרר דברים לרגע אבל מצד שני יש כאן אווירה... איך לומר... כמו בבית מטונף שהחלונות שלו לא נפתחו מאז שהוא נבנה והאוויר כלכך חנוק ויש לו ריח כלכך חזק ומסריח של משהו לא מזוהה.. ונשימה אחת מהאוויר הזה מכניסה אותי לאוויר</div>Tue, 07 Nov 2017 20:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (Doctor Idk)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974&blogcode=14929032http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=849974&blog=14929032http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974&blogcode=14928886<div align="right" dir="rtl">אני ואנשים רגישים\פגיעים מדי זה כמו מים ושמן. להם יש נטייה לעלות לי על העצבים ולי יש נטייה לנפץ את הבועות שהם חיים בהם. בסופו של דבר דברים כאלה לא חייבים לקרות. אני רק רוצה לחיות בשקט בלי נונסנס ובולשיט והם בטח רוצים להמשיך לחיות בבועה שלהם. פעם הייתי מבליג ולא מתייחס לשטויות של אנשים מהסוג הזה וזה היה נראה כאילו אנחנו מסתדרים מצויין. חלק מהם אפילו ראו אותי בתור חבר טוב. העניין הוא שככל שעבר הזמן התחלתי להפנים יותר ויותר את הרעיון שיש כמות סופית של אנשים שאני יכול לשמור איתם על קשר טוב בחיים האלה. אני לא חייב לסבול אנשים שלא נעים לי איתם. לצערי, רוב קרובי המשפחה שלי הם כאלה... עברתי כזה מהפך.. מאחד שיכול להסתדר עם כולם הפכתי למיזנטרופ עם מינימום סבלנות כלפי רוב האנשים. כנראה התחלתי ליהיות כזה כשנפרדתי מהאקסית ואז זה התעצם במהלך השירות הצבאי. כל מה שעברתי בתקופות האלו עזר לי להפנים שאם אמשיך ליהיות תמים - אנשים ינצלו את זה לרעתי (או לטובתם, במיוחד על חשבוני). אני חושב שלקחתי את כל העסק לכיוון די קיצוני. עכשיו נשאר לי החלק הקשה יותר שהוא למצוא את הSweet spot בין תמימות וס</div>Mon, 06 Nov 2017 22:02:00 +0200nobody@israblog.co.il (Doctor Idk)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974&blogcode=14928886http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=849974&blog=14928886http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974&blogcode=14928679<div align="right" dir="rtl">אני כלכך עייף מכל הטמטום והחוסר הגיון והגינות בעולם הזה... למה שאנשים לא יעצור אפילו לרגע קטן ויחשבו טיפטיפה על מה שהם עושים או אומרים... כמה קרה לי שראיתי דוגמאות מהלכות על 2 של האמרה "הגמל לא רואה את הדבשת שלו" כשאנשים מתווכחים עם אחרים ודורשים מהם הגינות, הגיון והישענות על עובדות בעוד שהם בעצמם תוקפים את האדם שמולם, טוענים טענות שקריות וחסרות ביסוס, בוחרים להתעלם מעובדות... אני יודע שיהיה יותר טוב אם לא אתייחס לזה אבל כואב לי לראות איך העולם הזה טובע בטמטום וכל מה שאני עושה זה לצפות מהצד. אני יודע שאני לא מושלם ולפעמים אני עושה את אותן טעויות שאני כלכך שונא. אבל לפחות יש לי את האומץ להודות בטעויות שעשיתי ולתקן אותן. אבל אלו הערכים שלי ובסופו של דבר אין לי את הזכות להכריח אחרים להתנהל לפיהם. &lt;iframe width="560" height="315" src="https://www.youtube.com/embed/50WH8OpSTS4" frameborder="0" allowfullscreen&gt;&lt;/iframe&gt;</div>Sun, 05 Nov 2017 18:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (Doctor Idk)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=849974&blogcode=14928679http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=849974&blog=14928679