http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831It's strange how the dances are changing, I wanna dance with you. כשהירח בשמיים, אני איתו.heCopyright 2026 E.Blues. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831&blogcode=14279386<div align="right" dir="rtl">אני לא מאמין שנפרדנו. בעצם, אני כן מאמין. אמרתי לך, עוד שרק התחלנו, שאת צריכה זמן לעצמך ואולי לא כדאי שנכנס לזה עכשיו. לא הסכמת איתי, ואני נסחפתי, כמו שרק אחרייך אני יכול. ואז משום מקום, נעלמת לי. לא פיזית. ישנו ביחד, אכלנו ביחד, צחקנו ביחד. אבל ידעתי. ידעתי שמשהו לא בסדר. אמרתי לך שככה אי אפשר להמשיך, תפתרי את התסביך שלך, אנחנו נפתור את התסביך שלך. אבל הוא צריך להפתר, ככה אני לא ממשיך. זה קצת הכניס אותך לפינה, אבל לא ידעתי איך להתמודד עם זה אחרת. החזרת לי את המפתח ויצאת בוכה. כל הסופ״ש אני חושב. עלייך, עלינו. הייתי בטוח שאני לא אעשה את זה, אבל זה מרגיש לי נכון. אני מאוד מאמין במה שכתבתי, אני לא אמור להלחם. אני אמור להיות חלק ממשהו. לא רוצה להרגיש שאני איתך כי נלחמתי, ואת שבויה. רוצה שתהיי איתי כי את רוצה אותי, כי את צריכה אותי. אני מאוד מבין את הדרך שבחרת. אני עדיין חושב שזמן לעצמך זה לא דבר רע, אבל במצב שאנחנו נמצאים בו זה יגרום לך לאבד אותי, יגרום לי לאבד אותך. אמרת לי שנלחצת, אבל מי לא? אמרת שאת מפחדת לטעות, אבל מי לא? אמרת שיש לך חששות, למי אין? גם לי היו ספקות/חש</div>Sat, 07 Feb 2015 14:24:00 +0200e.blues@outlook.co.il (E.Blues)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831&blogcode=14279386http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847831&blog=14279386http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831&blogcode=14265830<div align="right" dir="rtl">00:04, אני מסטול.היא כבר מזמן ישנה לידי, אני לא מוצא את עצמי במיטה. בכלל, כל הלילה הזה לא מתאים לי עכשיו.אני ממש לא עירני או עם אנרגיה לעשות משהו, אבל אני יודע שאני לא רוצה לישון. לא יכול לישון.אני שולח יד עדינה מתחת לשמיכה. מטייל, מגשש. מרגיש את חום גופה, אני קרוב. מגיע לירך שלה, מלטף לאט, תופס קלות את התחת הקטן והיפה שלה. קצת מתבאס שהוא מתחת לשמיכה ואני לא יכול להסתכל עליו בעצמי. עדיין אין תגובה כלשהי מצידה.אני עקשן, אני ממשיך. מכניס את היד מתחת למכנס, תופס יותר חזק, תוך כדי המכנס טיפה יורד. פה כבר השגתי את תשומת ליבה.״ דיי מאמי ״ היא אומרת לי מתוך שינה, ״ אני מתה מעייפות ואני קמה בשש״.״אבל... אבל אני חרמן״, אני מחזיר במאבק נואש.״החיים בזבל, אני אפצה אותך מחר...״ אמרה בלי לפתוח את העיניים לשנייה.״....״ הבנתי אותה. No action for me tonight...קמתי מהמיטה, יצאתי לטייל בארמון השני חדרים שלי בדרום תל אביב. לא ברור מה חיפשתי, מה חשבתי לעצמי שיצאתי מהמיטה בקור הזה. אבל היי, עברתי אצל ההורים אתמול! המקרר מלא!הופ, המחבת על הכיריים החשמליות. שזה קטע בפני עצמו, אלה כיריים כפולות, אבל רק אחת עוב</div>Sun, 11 Jan 2015 00:16:00 +0200e.blues@outlook.co.il (E.Blues)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831&blogcode=14265830http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847831&blog=14265830http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831&blogcode=14261973<div align="right" dir="rtl">2:21 בלילה. אני במאנצ׳. מזל שיש לי AMPM מתחת לבית.- נעליים.- מפתחותאני יורד במדרגות.״שיט, הארנק״. עולה חזרה למעלה ופתאום לא בא לי לרדת חזרה.מיציתי.אני נכנס חזרה למיטה, רוצה עוד קצת פוך ועוד קצת שאחטה.</div>Sun, 04 Jan 2015 02:29:00 +0200e.blues@outlook.co.il (E.Blues)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831&blogcode=14261973http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847831&blog=14261973http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831&blogcode=14238775<div align="right" dir="rtl">״אין, שאחטה אחת והחדר כבר מלא ריח״ אני אומר לו בזמן שאני מסתכל איך הג׳וינט מתחיל לעבור בין כולם. הערכתי את מצבי במעגל, יש לי זמן עד שהג׳וינט יגיע אלי. הלכתי להביא שישייה קרה מהמקרר, עברה לפחות חצי שעה מאז הבירה האחרונה. ״כן, אמרתי לך אני מביא חומר חזק. עף לך התחת״, אומר חבר שלי תוך כדי שהוא מסמן לי שהוא גם בקטע של בירה. בלי לחשוב פעמיים, מסדר את הבקבוקים בשורה, פותח אחד-אחד, מישהו כבר ישתה... מתיישב חזרה במקום, מספיק לעשות שלוק ראשון והג׳ויינט כבר הגיע אליי. איך אני אוהב שדברים מסתדרים. שואף, ממלא את הריאות שלי בעשן ירוק, תוך 4 שניות התודעה שלי אחרת. טובה יותר, רגועה יותר. לעיתים רציונלית יותר, אבל בעיקר עצלנית יותר. תמיד זה גורם לי לחשוב שאין מצב שהיו מלחמות בעולם אם כולם היו מעשנים. כל ויכוח/סכסוך היה נסגר בשאחטה-שתיים על הספה הנשיאותית כשמיד אחר כך מגישים לך את הבמבה הנשיאותית. לא משנה, אני סוטה מהנושא. בדרך כלל שאני מסטול זה גורם לי לחשוב בצורה שונה. אני מסתכל על החיים שלי מנקודת מבט חיצונית ואני מבסוט. אוטוטו מסיים תואר, גר בתל אביב, יושב עם החברים הטובים עוד מתקופת הת</div>Sat, 22 Nov 2014 13:32:00 +0200e.blues@outlook.co.il (E.Blues)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831&blogcode=14238775http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847831&blog=14238775http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831&blogcode=14212002<div align="right" dir="rtl">עברתי, עדיין מתאקלם בעיר הגדולה. וזה לא שהגעתי מאיזה מושב או קיבוץ בצפון, אבל מסתבר ששום דבר לא משתווה לתל אביב. מהחוויות האחרונות - סוף סוף זכרתי להביא איתי נעלי ריצה ובגדי ספורט. מתלבש מתארגן, אייפוד טעון ומעודכן בשגעונות החדשים שלי (האנג׳לסי והדיסקוגרפיה של אירוסמית׳ אם תהיתם) ויצאתי לדרך. אין לי מושג לאן אני רץ, הסביבה שונה, הפרצופים שונים. בכל מקום בתי קפה/מסעדות/פאבים עמוסים באנשים. אף אחד לא עובד בעיר הזאת. באיזשהו שלב נעצרתי. נעמדתי ליד ספסל עם גגון כזה מעץ. הופ! עליתי למתח, אין מקום נורמלי לעשות מתח כאן. איך שסיימתי איזה אישה מבוגרת צועקת לעברי - ״לא אמורים להתלות על זה!״. מעט מבולבל אני עונה לכיוונה, ״גברת, תסתכלי עלי. את יכולה לקנות שקית פיצוחים במשקל שלי. אני לא אהרוס כאן כלום״. היא לא הייתה מרוצה מהתגובה שלי, אבל אני עומד מאחוריה משתי סיבות - 1. היא הייתה ממש מצחיקה. 2. היא נכונה לחלוטין. חזרתי לדירה בריצה עם שתי מסקנות ברורות - העיר הזאת משוגעת לחלוטין, הולך להיות מטורף. ואני צריך למצוא מסלול ריצה נורמלי עם מקום לקצת מתח. עד הפעם הבאה, אני. התל אביבי.</div>Mon, 06 Oct 2014 12:25:00 +0200e.blues@outlook.co.il (E.Blues)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831&blogcode=14212002http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847831&blog=14212002http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831&blogcode=14204016<div align="right" dir="rtl">קצת מוזר לי לא לכתוב בכלל. אבל אני במעבר דירה כזה ואין אינטרנט עדיין בדירה. יש כל כך הרבה לעדכן ולכתוב, אבל אני חי בימי הביניים כרגע. עברתי דירה, כבר אשוב. </div>Mon, 22 Sep 2014 18:59:00 +0200e.blues@outlook.co.il (E.Blues)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831&blogcode=14204016http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847831&blog=14204016http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831&blogcode=14197262<div align="right" dir="rtl">אז אני בחובות לביטוח לאומי, מי לא היה בחוב כזה או אחר לביטוח לאומי מתישהו בחייו. שם פגשתי אותה. המכתב הארור הזה שמגיע ומציין כי אני חייב כסף לביטוח לאומי. תקופה נפלאה של בטלנות ומובטלות, מסתבר שיש לה מחיר. אז אני קם בבוקר, לא מוקדם מדי, כי לא בוער לי לשלם את החוב שלי, אבל לא מאוחר כדי שלא יהרוס לי את שאר היום והשנ״צ החשוב במהלכו. מגיע לביטוח לאומי. משקפי שמש, ארנק, מפתחות וחגורה. איזה בידוק, יא אללה. כמובן ששכחתי את הטלפון וחזרתי אחורה בשער המגנטי כדי לנסות שוב את מזלי. בזמן שאני עובר אחורה אני רואה אותה עומדת בבידוק השני. שיער שחור, לא מתולתל אבל לא חלק. גלי? בואו נקרא לזה גלי, יש לה שיער גלי. משקפי שמש על הראש שומרות על השיער שלה מסודר, טייץ שחור וטי-שירט לבנה, טיפה גדולה, שחושפת כתף אחת. היא עוברת בלי כל בעיה בשער בזמן שאני מצליח בניסיון השני שלי ומרגיש מלך העולם שעברתי. תודה ביטוח לאומי, תודה על הכל. אני מתיישב, היא מתיישבת לא רחוק ממני. הלכתי לכיוון, ושאלתי את האישה שישבה לידה אם אני במקום הנכון. היא נבהלה. כאילו, ממש. מסתבר שהיא חירשת. היא מאוד כעסה עליי שהבהלתי או</div>Wed, 10 Sep 2014 18:22:00 +0200e.blues@outlook.co.il (E.Blues)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831&blogcode=14197262http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847831&blog=14197262http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831&blogcode=14192113<div align="right" dir="rtl">כבר שבועיים שאני לא רואה אותך. אני מתגעגע כל כך. לא מוצא את הזמן, כל כך עסוק בזמן האחרון שאני מזניח אותך. אני יודע שאת תמיד תקבלי אותי בחזרה, באהבה שרק את יודעת להעניק. אני רק רוצה לחזור אליך, יום יום להשקיע בך. אין לי ספק שאת תחזירי לי על ההשקעה, תחזירי לי אנרגיות שאיבדתי במהלך היום. רק איתך אני יכול להכריז על יום מוצלח. אחריך אני טעון, סוללה מלאה. ממשיך עם חיוך את היום ומוכן גם לערב. אני מתגעגע, אנחנו ניפגש בקרוב. מבטיח. אני אוהב אותך - שנ״צ.</div>Mon, 01 Sep 2014 19:25:00 +0200e.blues@outlook.co.il (E.Blues)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831&blogcode=14192113http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847831&blog=14192113http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831&blogcode=14177057<div align="right" dir="rtl">״קיוסק!״ היא אמרה בהתלהבות תוך כדי שהיא מצביעה לכיוון. ״נכון מאוד, זה קיוסק...״ אמרתי בציניות אופיינית. כמובן שמיד קיבלתי מבט של ׳באמת? זו התשובה שלך?׳ החלטתי להפסיק את המשחק כאן ועצרתי בצד, ליד הקיוסק. ״דקה אני באה״, אמרה ויצאה מהאוטו. נזכרתי שנגמרה לי הריזלה, שני צפצופים זריזים, היא מסתכלת עלי מתוך הקיוסק, אני עושה פנטומימה מוזרה של גלגול. היא הבינה. מדהים. ״קח יא תחת״, אמרה לי עם החיוך שלה תוך כדי שהיא נכנסת לאוטו וזורקת לעברי את הניר. ״את יודעת שיש בי יותר מ-תחת יפה, נכון?״, אמרתי והמשכתי בנסיעה. ״נו, מה קנית?״, אני רואה שהיא מרוצה מעצמה אבל היא מנסה שלא להסגיר את עצמה. ״הייתי צריכה סיגריות, אצלך אף פעם אין... ואז נזכרתי שהסנדוויצ׳ים שלהם ממש טובים, אז קניתי לנו שניים״. כל כך מרוצה מעצמה. בצדק, גם אני מרוצה ממנה. ״חשבתי לעצמי, הדרך ללב של גבר עוברת דרך הקיבה״. אמרה עם חיוך מלא בשיניים. חיוך כל כך גדול שהוא גורם לעיניים שלה להצטמצם עד כדי דמות מצויירת מקסימה. ״זה נכון...״ עניתי, ״כדי להגיע ללב של גבר צריך אוכל. וציצים. אוכל וציצים. לאו דווקא ביחד״. אמרתי תוך כדי גיחוך, כי די</div>Fri, 08 Aug 2014 20:03:00 +0200e.blues@outlook.co.il (E.Blues)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831&blogcode=14177057http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847831&blog=14177057http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831&blogcode=14174160<div align="right" dir="rtl">"מספר 469 לעמדה 8". הא! זה אני! הגעתי לפקידה מוכן, מיד שלפתי את ההפניה לבדיקה, בדיקות דם אחרונות וכמובן כרטיס "מכבי", שידעו שאני חלק מהם, שאני חבר. "תמלא את טופס מס' 2 ותחזור אליי". רבאק, חשבתי אני סגרתי את הפינה של הטפסים... 'רגיש ללקטוז?' &ndash; לא. 'רגיש ליוד?' &ndash; לא 'האם את בהיריון?' &ndash; המדע טוען שזה לא אפשרי, אז לא. אני אעצור פה כי זה ברור לאן הטופס הזה מתקדם. הגשתי לה אותו במהירות והיא בתמורה מציגה לי טופס עם כל התופעות לוואי משתיית חומר מלא קרינה. "אתה מסכים?", מבט זריז על התופעות שכללו בין היתר: בחילות, הקאות, שלשולים, וכאבי בטן, גרמה לי להחזיר לה תשובה בעיקר במבט מבוהל ומלא בחוסר אונים, שכן אין לי ממש ברירה מלבד להסכים, כי אני אכן רוצה לבצע את הבדיקה. אני לא מבין לאיזה תשובה היא ציפתה, זה לא שיש לי אופציה למו"מ. כאילו אני לשאול אותה - "אפשר לבצע את הבדיקה בלי התופעות האלה? אני אשמח". מאוכזב במידה מהאופציות שעומדות לרשותי, עניתי בחוסר רצון "כן".</div>Mon, 04 Aug 2014 10:41:00 +0200e.blues@outlook.co.il (E.Blues)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847831&blogcode=14174160http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847831&blog=14174160