http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746heCopyright 2026 incinerate. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746&blogcode=14500139<div align="right" dir="rtl">בזמן האחרון עולים זכרונות מהילדות ותקופת החטיבה והתיכון,ואחד הדברים הכי מהותיים שהיו זה שלא הרגשתי אישה.לא הרגשתי בנוח בחצאיות וחולצות הדוקות,נלחמתי עם אמא שלי שתאפשר לי לקצר את השיער,ובערב אחד הצהרתי שאם היא לא תתן לי ללכת למספרה אז אגזור אותו לעצמי.בסופו של דבר כך היה וגזרתי לעצמי את השיער ועשיתי לעצמי דירוגים שנראו כמו נזק,אז דוד שלי נאלץ לקצץ לי אותו ממש,ואני זוכרת כמה התרגשתי מהמראה החדש וכמה זה שימח אותי. אני זוכרת את התחושות האלה גם הרבה לפני החטיבה,שכפו עלי לעשות דברים מסויימים שלא הרגשתי שמתאימים לי,כמו לרקוד או ללבוש רק ורוד ולשחק רק בדברים של בנות(הכי נהנתי להיות עם הבני דודים שלי ולשחק במייפל סטורי). אני זוכרת שבגיל 12 התאהבתי במישהי ואז התחלתי לחקור ולנסות להבין מי אני,וסירבתי בתוקף לקבל את התחושות האלה.השורה התחתונה היא,שהיום אני יודעת שאני לא מוכרחה לבחור צד,ושאני לא צריכה להתבייש במשיכה שלי למינים אחרים(על אף שעכשיו יש בחור אהוב ומדהים שנכנס לחיי),ויש ימים שאני מרגישה יותר הוא מאשר היא,וזה בסדר,וזה מייחד אותי(במובן חיובי). זהו פרקתי עול.</div>Wed, 06 Jan 2016 22:10:00 +0200nobody@israblog.co.il (incinerate)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746&blogcode=14500139http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847746&blog=14500139http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746&blogcode=14414643<div align="right" dir="rtl">אני מפחדת מהשינויים הקיצוניים של המצבי רוח שלי,אני קוראת את הפוסט הקודם ולא זוכרת איך הייתה לי מוטיבציה ואופטימיות לגבי העתיד,התעוררתי בוכה במיטה המבולגנת שלי בבית אחרי שלא הייתי פה מעל שבוע ואני בוכה,נכנסתי לחדר ארונות ובכיתי בקול ודפקתי את הראש בקיר,אני לא רוצה להאמין שזה בגלל שאני מעשנת שוב כי כשאני מעשנת אני מרגישה טוב ומצחיק לי ואני לא לחוצה ואני באמת לא רוצה להפסיק.החרדות שלי שוב משפיעות על האורך חיים שלי ואני בורחת ונעלמת.ואין לי מה לעשן עכשיו ואני מבואסת מזה כאילו חרב כל העולם שלי,אני בערב הולכת למכון כי יש לי פסיכודרמה וזאת פעם ראשונה שאני הולכת לקבוצה הזאת ואני לא מאמינה שאני אשתלב,אתמול הייתי בתרפיה באומנות ויש בקבוצה שלי בחור שמשך את התשומת לב שלי,יש לו עיניים יפות והוא רזה נורא והגדיר את עצמו כמוזיקאי וברמן כשכולם התבקשו לתאר את עצמם,ואני פשוט אמרתי את השם שלי ועובדת במוקד שירות רפואי,שזה אפילו לא נכון יותר,הידיים שלי רעדו ולא הצלחתי לצייר,פשוט צבעתי חלק מהדף בגועש שחור שכבות על שכבות. בנגב הכרתי מישהו שהוא במקרה גם שכן שלי ופעם ראשונה מזה הרבה זמן הסכמתי להתראות איתו לבד,</div>Wed, 02 Dec 2015 14:49:00 +0200nobody@israblog.co.il (incinerate)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746&blogcode=14414643http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847746&blog=14414643http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746&blogcode=14403843<div align="right" dir="rtl">לא הקאתי יומיים ובשבילי זה ניצחון.אני מתמידה להגיע לפגישות במכון כי זאת המטרה שהכי חשובה לי לתקופה הקרובה.כנראה שאתפטר מהעבודה שהחזקתי בה שנה אבל כבר מהחודש הראשון ההרגשה שלי שם הייתה רעה,ואני מפחדת מאוד כי קשה לי עם שינויים ולהסתגל למקום עבודה חדש,אבל הגיעו מים עד נפש ואני חייבת למצוא מקום עבודה קבוע חדש שארגיש טוב להגיע אליו.יש כמה בתי קפה קטנים שמשדרים חום ממש ליד הבית שלי ואני חושבת שלתקופה הקרובה זה יכול לעשות לי טוב. הפסקתי את הטיפולים אצל הפסיכולוגית שלי כי אחרי שעשיתי עם עצמי חושבים הפגישות כבר לא שוות את ה400 שקל שאין לי בתקופה האחרונה וגם בשורה התחתונה זה לא עזר במיוחד ושיקרתי אותה בחלק מהדברים כי פחדתי מהתגובות שלה,בין כה וכה אני זכאית לפסיכולוגית דרך הטיפול החדש אז אני מאמינה שיהיה בסדר. התחלתי ללכת לשיעורי קולנוע באוניברסיטה אחת לשבוע וזה ממלא אותי וזה מחדיר בי חשק ללמוד ולעשות עם עצמי משהו,כל כך הרבה שנים לא ישבתי בכיתה. הצטרפתי לתוכנית לבנות מגיל 18-25 שהיו נוער בסיכון ואני אקבל הכוונה ללימודים ואולי אפילו אקבל מלגה. אני נוסעת כמעט כל יום על האופניים נסיעות ארוכות רק בשב</div>Mon, 09 Nov 2015 20:06:00 +0200nobody@israblog.co.il (incinerate)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746&blogcode=14403843http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847746&blog=14403843http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746&blogcode=14402104<div align="right" dir="rtl">השמיים עשו אותי מדוכדכת אפילו שהיה מזג אויר מושלם לאופניים.התעוררתי מוקדם,עשיתי מקלחת ארוכה ויצאתי באחד עשרה וחצי מהבית לכיוון המכון להפרעות אכילה,שמעתי פוגאזי,הסתובבתי בעיר ונהנתי מהרוח.אני משתדלת כל יום לנסוע על האופניים כי הבנתי כמה זה מרגיע אותי. האינטק עם הדיאטנית הקלינית היה די בסדר וראיתי בעיקר בנים במחלקה.הרגשתי הכי שמנה מכל מי שראיתי והובכתי עצם זה שבכלל נכנסתי לאיזור שלהם. אני קצת מתרגשת שיצא לי להכיר אנשים חדשים שאנחנו חולקים אותה בעיה ואני חושבת שיהיה מענין לשמוע איך אחרים מתמודדים עם זה. הטיפול אינטנסיבי משחשבתי וזה מחזיר אותי לתקופה שלפני שלוש שנים שבית חולים היה לי לבית. גם באשפוז הקודם היה חורף. מה לא בסדר איתי שנעים לי להיות בבתי חולים?</div>Thu, 05 Nov 2015 19:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (incinerate)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746&blogcode=14402104http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847746&blog=14402104http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746&blogcode=14401390<div align="right" dir="rtl">הפרעת אישיות גבולית בתמצות התרחשויות מהשבועות האחרונים: נסעתי בספונטניות לאינדינגב ולא היה קורה כלום אם הייתי מוותרת על זה כי לא היה כלום.אבל התחלתי שני פוגואים בקין והבל שזה היה ההיי לייט של השלושה ימים האלה והמזג אויר היה מפגר אני מטופלת במכון פרטי להפרעות אכילה+טיפול כלשהוא ברווחה שנותן הכוונה לבנות שהיו נוער בסיכון(אני בדרך הנכונה) לפני כמה ימים ביטלו לי משמרת בעבודה חמש דק לפני שהגעתי לשם ולא היה לי כוח לרדת מהאוטובוס גם כי כיף לשמוע מוזיקה בנסיעה וגם כי ירד גשם פסיכי,אז ירדתי בתחנה הסופית בקניון איילון והתחיל איתי בחור שזה הצליח לשמח אותי קצת ולהעסיק אותי במשהו חיובי,בסופש הוא התקשר אלי ודיברנו קרוב לשעתיים והיה לי באמת נחמד עד שאפילו נסעתי אליו ביום שבת מה שלא חשבתי שאני אעשה אי פעם בגלל החרדות שלי,עישנו הרבה והיה באמת בסדר וכשבאתי לצאת הוא נעמד מולי וחסם לי את המעבר ונישק אותי,ופשוט הסתתי את הראש הצידה ורציתי ללכת,הוא ליווה אותי לאוטובוס וציפה שאני אקח את ההוא שאחריו אבל פשוט הייתי על קוצים ללכת. התקשרתי לאקס שלי שגר במרחק עשר דק הליכה ממנו והלכתי לישון אצלו,והיה לנו</div>Wed, 04 Nov 2015 00:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (incinerate)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746&blogcode=14401390http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847746&blog=14401390http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746&blogcode=14385213<div align="right" dir="rtl">אני חוזרת לכתוב כאן רק שהמצב באמת קיצוני.אתמול שכבתי על הרצפה על הבטן כמו פעם,הפעם האחרונה שהייתי במצבים האלה זה היה לפחות לפני שנתיים,הוצאתי את התריסים מהחלון ובכיתי,חיפשתי את הכדורים בטירוף ובילגנתי את כל החדר,בכי בקול רם שמלווה במלמולים שנמאס לי,וכל כך רציתי לעשות משהו,הרגשתי שאין לי רסן.שאני מסוגלת לקפוץ כי עכשיו אני רוצה ולא מבינה מה הקיום שלי שווה.השגרה שלי,לקום בחמש וחצי בבוקר לעבודה,מידי פעם להקיא לפני,להשתדל להגיע לשם עד שבע(לרוב זה לא קורה),לסחוב שם את היום ובחמש לחזור הביתה ולא לדבר עם אף אחד,להיות במיטה עם הלפטופ ולהרדם באחת בלילה,לפעמים אני לא נרדמת עד שתיים,וכל זה בלופ.אני לא ישנה,מקיאה בלי הפסקה ואוכלת אפילו שאני לא רעבה,רק בגלל שרע לי והאקט של ההקאה משחרר אצלי משהו,אחת לכמה זמן אני רואה שתי חברות שמחזיקות הן את הקשר איתי ואני משתדלת שזה יהיה הדדי. האקס שלי היה בחול לפני חודשיים וכתבתי לו שאני מתגעגעת(ברור שזאת הייתה טעות חריפה.),ענה בתגובה אם זה בקטע מיני,כתבתי לו שממש לא וזה היה רק מתוך לשתף אותו ברגש הכי כן ואמיתי שיש לי כלפיו,מזה יצא שהוא הוציא עלי את כל התסכולים של</div>Sat, 26 Sep 2015 14:56:00 +0200nobody@israblog.co.il (incinerate)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746&blogcode=14385213http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847746&blog=14385213http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746&blogcode=14353379<div align="right" dir="rtl">אני רוצה להתקדם אני רוצה זוגיות חדשה אני רוצה למחוק אותו מהחיים שלי להפסיק להקיא להמשיך הלאה לעבור דירה לחיות אני ותרסטון החתול לטוס קצת אני לא יכולה עם השגרה הזאת של להתעורר בחמש בבוקר להקיא לצאת לעבודה בשבע לחזור בחמש הביתה להקיא ולחזור למיטה כבר אין בי כוח לבכות יותר נמאס לי לבכות כמה פעמים ביום אני רוצה מישהו חדש אני רוצה משהו אחר</div>Mon, 13 Jul 2015 05:18:00 +0200nobody@israblog.co.il (incinerate)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746&blogcode=14353379http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847746&blog=14353379http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746&blogcode=14346790<div align="right" dir="rtl">הזכאות לטיפול פסיכותרפי במסגרת סל בריאות שחל ממש עכשיו גורם לי לנחת במידה מסויימת,בתור אחת שהייתה מטופלת בתל השומר שלוש שנים,ברווחה ובשנתיים האחרונות אצל פסיכולוגית פרטית הרגשתי איום ונורא שלא מספיק שאני בעיקר מביאה עם הקיום שלי צרות גם מבזבזת את הכסף של ההורים שלי על טיפולים שלרוב נכשלו,בספטמבר שנה שעברה התחלתי ללכת למישהי פרטית שגובה לא פחות מ350 שקלים לביקור שלטענתה פעם בשבוע ממש לא מספיקה לי,היא באמת עזרה לי מאוד לצאת מהבוץ שהייתי בו,שנרקבתי שנתיים בבית בחוסר מעש אחרי אשפוז במחלקה סגורה עם חרדות איומות וראיה פסימית לחלוטין על העתיד שבכלל לא ממש ראיתי אותו,והיא אומנם לא יודעת אבל גם הפסקתי לקחת כדורים אחרי שנים שניסיתי לפחות מלסוגי כדורים,ואני זוכרת את שנה שעברה שכל כך לא האמנתי שאני אצליח לעבוד במקום יותר מחודש כי אני כישלון,ועכשיו אני עובדת ואפילו טובה ומוערכת במקום שאני נמצאת בו,יש לי שאיפות,הפסקתי לקחת כדורים אחרי שש שנים שלא יכולתי להתנהל בלי זה,גם כשאני באה אליה בוכה ואומרת לה שאני מאבדת את הרצון לחיות שוב היא מחדירה בי פרופורציה בעדינות ולא מטיחה בי שאני חולה וטיפשה. לפעמים א</div>Sun, 28 Jun 2015 22:42:00 +0200nobody@israblog.co.il (incinerate)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746&blogcode=14346790http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847746&blog=14346790http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746&blogcode=14345919<div align="right" dir="rtl">עושה רושם שאין בני אדם בעולם או שמא אבד לי כושר ההבחנה מה שנכון אני בודד ואני מפחד שזה גורל שלי מכאן והלאה הרופא מרגיע את אמא שלי בדברי תנחומין לאמור הבן שלך לא חולה נפש וזה יהיה בסדר מה שנכון הוא צודק ואני מפחד שהטעות שלי אני טעיתי. עין בעין רואה נכוחה את הלעג מתפתל על הגב שלי כי אין לי אישה ואני לבדי ואמא שלי אהובה ותמה אני מזהיר שלא תגעי בי מכאן והלאה.</div>Sat, 27 Jun 2015 02:11:00 +0200nobody@israblog.co.il (incinerate)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746&blogcode=14345919http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847746&blog=14345919http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746&blogcode=14333265<div align="right" dir="rtl">זהו.כמה פעמים אמרתי את זה,כמו מכורה להרואין,זאת הפעם האחרונה שאני מקיאה,ואני פשוט לא מצליחה.אין לי כמעט שיער על הראש,הפנים שלי מאוד נפוכות ואני מרגישה את הגוף שלי קורס מבפנים,אני חלשה ומסוחררת תמיד וכואבות לי השיניים כבר כמה חודשים שאני מפחדת ללכת לרופא שיניים לדעת מה הולך לי בפה.החדר המסריח הזה עם הדלי הירוק בחדר ארונות,המקלות והמברשות שדחפתי לפה,הכל דביק ומריח רע. באמת נמאס לי,להתעורר בשלוש בלילה ולהתגנב למטבח ולאכול גם כשאני אפילו לא רעבה ולהשאר ערה עד שש בבוקר כשאני צריכה לצאת לעבודה,ואני מתחילה לעשות פשלות איומות כי אני לא מצליחה להיות בפוקוס,אני נרדמת בהפסקות שלי ובדרך הביתה ולא מצליחה לישון כמו שצריך בלילה. 500 שקל אם לא יותר מהמשכורת שלי הולך על ג'אנק פוד שאני מקיאה,ואז אני נשארת לפני העשירי בלי גרוש,וכל המצב הזה כל כך מאוס עלי באמת אני לא מצליחה לעשות את זה לבד.אני באמת רוצה לצאת מזה,אני לא יכולה להמשיך ככה.זה לא נגמר בזה שאני מקיאה וממשיכה להתנהל כרגיל,אין לי כוח לצאת לראות אנשים אני במיטה כשאני חוזרת על הלפטופ ולא קמה שעות,אוכלת חטיפים וקמה בשביל להתנקות בחדר ארונות. אני</div>Fri, 29 May 2015 14:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (incinerate)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847746&blogcode=14333265http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847746&blog=14333265