http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285heCopyright 2026 קטנצ'יקית. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285&blogcode=14117587<div align="right" dir="rtl">כשאנחנו, הנשים, נכנסות להריון, כמה פעמים באו הדודות והסבתות ועוד כל מיני מציקים ומצקיות למיניהם, וחפרו לנו כמה שחלב אם הוא הטוב ביותר לתינוק שלנו כשיוולד? כמה פעמים הסתכלנו עלינו בעיניים שטניות כל הדודות והסבתות ועוד כל מיני המציקים והמציקות כששמעו, שאנחנו לא מניקות יותר, או לא מניקות בכלל? זה הרי הכי בריא לילד!!!!ואלו שהניקו, היו כ"כ גאות בעצמן שהן נותנות את החלב ש-ל-ה-ן, לילד ש-ל-ה-ן... איזו תחושה טובה זו הרי לתת לילד שלך את הטוב ביותר בשבילו, נכון? נכון מאוד!עכשיו, תתארו לכן אימהות יקרות, שאתן יולדות בשעה טובה ומוצלחת. היי הופ הוריי הוריי! הילד כזה חמוד ומתוק! ממש פוצי מוצי, למות עליו!ואז, אחרי כמה שעות, בא אליכן איזה מישהו.. שאתן לא ממש מכירות. לוקח מכן את הילד המקסים שלכן.. לאן? לא תדעי. למה? כי ככה בא לו. כי מותר לו. כי הוא כבר לא שלך מבחינתו. מה תעשי? לא תצרחי? לא תבכי? לא תבעטי ותנסי להילחם ברשע הזה? ככה סתם? בלי סיבה, לבוא ולקחת לך את הילד? חתיכת חוצפן! איך הוא מעז???אב</div>Thu, 22 May 2014 10:54:00 +0200nobody@israblog.co.il (קטנצ'יקית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285&blogcode=14117587http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847285&blog=14117587http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285&blogcode=13297701<div align="right" dir="rtl">יש פיתרון!!אל תתפתי להתווכח או לריב. רק תספרי עד עשר, תנשמי עמוק, תשארי רגועה.ורק אחרי שהוא הולך למיטה, תדביקי לו את הנעליים לריצפה!!חחח קיבלתי במייל והייתי חייבת לשתף!נ.ב. רעיון לא רע בכלל... אימצתי.</div>Mon, 04 Jun 2012 18:09:00 +0200nobody@israblog.co.il (קטנצ'יקית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285&blogcode=13297701http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847285&blog=13297701http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285&blogcode=13266499<div align="right" dir="rtl">אחת האכזות הגדולות ביותר זה שעובר עליכן יום מאוד קשה עם הילדים, הגרוש הרס לכן את היום, כלום לא מסתדר לכן, אתן גם לא מרגישות טוב, ואתן מתות לחיבוק מהחבר ולאוזן קשבת ולסיים את היום עם חיבוק חם ואוהב מהבן זוג, אבל לו יש תוכניות אחרות שהן לא להגיע אליכן היום בגלל סיבות כאלו או אחרות.. אוף.</div>Thu, 17 May 2012 19:35:00 +0200nobody@israblog.co.il (קטנצ'יקית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285&blogcode=13266499http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847285&blog=13266499http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285&blogcode=13265784<div align="right" dir="rtl">כן. אין לי מנוס מהחרא הזה. אני כועסת, לא טוב לי ובא לי לשבור את הכלים ולא משחקים!כמה 'כיף' זה לקום בבוקר ולהתחיל במלחמה של לארגן את הילדים לגן, שהם מצידם רק עושים דווקא והופכים את החיים (או את הבוקר ליתר דיוק) לקשים יותר ומעצבנים יותר. שעה וחצי לוקח להם להתחיל להתארגן לגן. זה כולל 45 דקות של ניסיון לגרום להם להתלבש + חצי שעה של בלבולי מוח של "אמא, בא לי זה, ובא לי זה". ואז אפשר לצאת בשעה טובה ומוצלחת לכיוון תחנת האוטובוס, לנסוע 7 דקות לגן של הקטן, לרדת בתחנה, ללכת עוד 10 דקות ברגל עד שמגיעים לגן, שמה אותו בגן, נשיקת פרידה ורצה עוד 8 דקות חזרה עם הילד הגדול לתחנת האוטובוס כדי לתפוס אוטובוס נוסף לגן שלו. עולים לאוטובוס, נוסעים עוד 5 דקות, יורדים בתחנה והולכים עוד 5 דקות ויופי, הילד סוף סוף בגן. נשיקת פרידה, וריצה מהירה לתחנ האוטובוס כדי להספיק גם להגיע לעבודה. כמה נפלא, אה?</div>Thu, 17 May 2012 09:46:00 +0200nobody@israblog.co.il (קטנצ'יקית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285&blogcode=13265784http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847285&blog=13265784http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285&blogcode=13252602<div align="right" dir="rtl">אני כותבת כאן, כי פה אני מרשה לעצמי לשפוך את הלב שלי ואת הקרביים החוצה. למרות שאני יודעת שלא תקרא את זה (אולי יום אחד), וגם כשתקרא את זה, אולי גם יהיה קשה לך להבין מה אני מקשקשת. אז אני כותבת לך, ומקווה שזה יגרום לי למעט הקלה. אני מרגישה שלא היה לי זמן ל"התאבל" מאז שהתגרשתי, כי אתה ישר נכנסת לי לחיים. לא היה לי זמן להתעסק בתחושות שלי, בהבנות שלי, וברצונות האישיים שלי לגבי העתיד. אני חלילה לא מתלוננת על זה. אני חושבת שבלעדייך לא הייתי איפה שהייתי היום. אני מניחה שאם לא היית בחיים שלי, אולי היום הייתי מדוכאת ואיפשהו מוצאת את עצמי מתחפרת במרה השחורה של עצמי. אני גאה בך. כל-כך גאה בך, גאה על זה שלא היססת לרגע,ולא חשבת פעמיים, ולקחת מוצר פגום שכמוני. ידעת בדיוק למה אתה נכנס. וטיפחת אותי. ללא ספק הרמת אותי מלמטה. בזכותך צמחתי. אך יחד עם זאת, איפשהו, אני עדיין מרגישה שקשה לי להפתח בפנייך. אני מוצאת את עצמי מפחדת לדבר איתך על דברים כי אני מפחדת מהתגובות שלך. אני סוחבת אחריי טראומות של תגובות, ולפעמים בא לי לתת לעצמי סטירה מצלצלת על זה. ואני יודעת שזה לא בריא ולא פייר כלפייך שאני שותקת,</div>Wed, 09 May 2012 12:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (קטנצ'יקית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285&blogcode=13252602http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847285&blog=13252602http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285&blogcode=13242793<div align="right" dir="rtl"> יאפ. ככה נראה תינוק מגודל. אבל אני אוהבת אותו בכל מקרה. (ותודה ענקית לבן שלי שהתעלה על עצמו והסכים להשאיל את המוצץ).</div>Thu, 03 May 2012 13:21:00 +0200nobody@israblog.co.il (קטנצ'יקית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285&blogcode=13242793http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847285&blog=13242793http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285&blogcode=13241051<div align="right" dir="rtl">אקסיות. מעולם לא אהבתי, ולעולם לא יאהב. תפקידן להישאר בעבר. לא ככה? מי צריך אותן? אף אחד לא צריך אותן. זו בדיוק הסיבה שהן זכו לתואר המופלא וה(לא)מכובד: "האקסית" (הלא מיתולוגית! זה חשוב!). אז מה יש לנו היום בתפריט? 1 חבר תפוס חזק. 1 אקסית כלבה. 2 משפחות של בן הזוג (1 אמא וסבתא ביולוגיות, 1 אמא וסבתא חורגות). קורט וחצי של ביצ'יות וטיפשות. מעט שקרים ותככנות הוראות הכנה: לוקחים אקסית כלבה אחת, מכניסים לקערה. מוסיפים 2 משפחות של בן הזוג ומערביים עם קורט וחצי של ביצ'יות וטיפשות ולהוסיף בהדרגה מעט שקרים ותככנות. מכניסים את התערובת לאפייה בתנור בחום גבוהה מאוד של 250 מעלות, ולאפות עד שיצא העשן מהאוזניים של כולם. ומה קיבלנו? קיבלנו מנה מכובדת ומלאה בסיכסוך משפחתי על רקע שקריה של האקסית במטרה "למצוא חן" בעיניי הגבר (שלי!). תני לי לחדש לך ברשותך. הוא לא מעוניין בך. קיבלת אלף ואחת הזדמנויות בעבר, ובחרת לוותר עליהן. הפסדת. בעיה שלך. זה עבר ונגמר. תתקדמי. ואם את כ"כ מתעקשת לכפות את עצמך בחיינו, את תמיד מוזמנת להחזיק לנו את הנר. הנרות על חשבוני.</div>Wed, 02 May 2012 11:15:00 +0200nobody@israblog.co.il (קטנצ'יקית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285&blogcode=13241051http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847285&blog=13241051http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285&blogcode=13235985<div align="right" dir="rtl"> לפעמים יש לי המון חרדות, דאגות כאלה שלא משתחררות. כאילו יש לי קול קטן בראש שאומר, את באמת מאמינה שיכול להיות לך כזה טוב? זה אף פעם לא קורה. משהו לא טוב יקרה, וזה בטוח. והקול הזה לפעמים מסרב לשתוק כל כך מהר. וזה מפחיד אותי. אולי בגלל זה אני יכולה להיאטם בצורה מאוד מהירה. קל לי לשתוק, קל לי לפעמים להעמיד פנים שכלום לא מזיז לי. באותם רגעים שבהם התודעה שלי נמצאת, אף אחד לא יכול להתקרב. שום מילה, שום חיוך לא יכול לעזור. לאט לאט, אני חוזרת לעצמי. זה מרגיש כמו נשאבתי לחור שחור. אף אחד לא יכול להיכנס. כי נכנסתי ויש שם מקום רק לאחד, ואפשר לצאת, אבל רק לבד. בלי עזרה. כשאני סוף סוף יוצאת, המחשבה, איזה מזל שהאהוב שלי מכיר אותי, כמעט תמיד הראשונה שמתגנבת לי לראש. הוא עושה משהו שאף אחד לפניו לא השכיל לעשות. הוא מניח לי כשאני שם. או לפחות, מאוד משתדל... הוא ניגש בשקט ותמיד מנסה להבין. הוא מחבק. והוא אף פעם לא מתייאש ממני. ואין כמוני מאושרת בעולם.</div>Sun, 29 Apr 2012 12:33:00 +0200nobody@israblog.co.il (קטנצ'יקית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285&blogcode=13235985http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847285&blog=13235985http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285&blogcode=13122733<div align="right" dir="rtl"></div>Mon, 19 Mar 2012 10:25:00 +0200nobody@israblog.co.il (קטנצ'יקית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285&blogcode=13122733http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847285&blog=13122733http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285&blogcode=13057943<div align="right" dir="rtl">השלום עליכם! אני בוחנת. לגמרי בוחנת. לא מצליחה לשלוט על זה. זה סוג של ריפלקס אצלי לבחון בזכוכית מגדלת. בעיקר גברים. אולי זה בגלל כל מה שעברתי איתם בחיי? אין, לא יעזור בית דין. אני פשוט נכנסת לסרטים מכל דבר, כשמדובר בסיטואציות שקשורות בזוגיות. למה, מטומטמת. למה שלא תהיי בנאדם נורמלי, תתעלי על עצמך, ותזרמי לשם שינוי? מה עשה לי המסכן שאני כל הזמן מקנאה לו על כל דבר? הוא אמנם לא מרגיש את זה על בשרו, אבל אני עוקצת אותו מדיי פעם. והוא קולט. ואני רק מפחדת שזה יבריח אותו. למה? כי אני דפוקה. זה למה. לפני כמה ימים הייתה לנו שיחה. ה-שיחה. מה זה נהנתי בה. בחיי. שפכתי את הלב שלי כמו שלא חשבתי שאי פעם אני אוכל לעשות את זה איתו. סיפרתי לו שקשה לי. הבהרתי לו שאני מודעת למגרעת הזו שקשה לי להתחיל להסביר לו כשהוא פוגע בי בלי כוונה, כי אני כזו. ולזה הורגלתי. ושאני עובדת על זה חזק חזק. איתו אני אוכלת סרטים מהשניה שהתקרבנו. זה התחיל מזה שנורא פחדתי שהוא מעוניין בי לשם סקס ותו לא. ופעם זרקתי על זה הערה, והוא נורא התעצבן. אז נרגעתי. אחרי זה, התחלתי לאכול סרטים שבכל פעם שהוא נוסע לבקר את ההורים שלו, אני</div>Wed, 15 Feb 2012 21:28:00 +0200nobody@israblog.co.il (קטנצ'יקית)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=847285&blogcode=13057943http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=847285&blog=13057943