http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716heCopyright 2026 shoshi. All Rights Reserved.http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716&blogcode=6594927<div align="right" dir="rtl">כמו איזה הדגמה אכזרית משהו למה שיצפה לי אם וכשאחזור לגור בבית. כל הקרדיט מגיע לגרון המעצבן שלי שהחליט להתקשט בשקדים מנופחים ובעוד דברים שעדיף שלא אתאר. אני כבולה לבית למשך 4 ימים בערך. אני צריכה להשתמש בכלים חד פעמיים ואסור לי לנשק (אני מידבקת). קיבלתי כדורים למשך שבוע וחצי וגם השן העקורה מלפני שבוע לא נותנת שקט. חופש. אני מעדיפה לחזור לעבוד. אני לא וורקוהוליק. פשוט כיף לי שם. מי יכול להגיד את זה על העבודה שלו? ואני כבר מתגעגעת אליהם:) </div>Sun, 27 May 2007 14:33:00 +0200shoshi87@walla.com (shoshi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716&blogcode=6594927http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=84716&blog=6594927http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716&blogcode=6278224<div align="right" dir="rtl">הוא מסתכל למטה. כבר אין לו פחד גבהים. השמש עומדת לשקוע וילדים קטנים מתרוצצים למטה וצועקים. "תזרוק את כדור". "הוא קורא לך". "תן לי גם". הוא אוהב אותם. הם לא מכירים אותו. אבל אילו יכלו. אילו יכל. המון פעמים הוא דמיין את הפגישות ביניהם. הסקרנות שלו והצחוק שלהם.זה מעניק לו כוח. היה רוצה לשאול את אחד מהם "שלום, אני אני. מי אתה? לאן אתה הולך? אתה אוהב תות? רוצה לשחק? איך קוראים לך?". השאלות ממשיכות לרוץ ולהיערם ואז הוא עייף. חושב שחבל לבזבז את הזמן על מחשבות חסרות טעם. צריך להשקיע בגדילה. ממילא לא יצא כלום מהמחשבות האלה. ולפעמים, בייחוד כשהוא מרגיש את אחד מהם קרוב קרוב כבר לא חשוב לו לגדול. כבר לא חשוב לו לצמוח. ממילא הוא יפול יום אחד. אמא שלו אמרה לו שחשוב לגדול, להקשיב לרוח. לאהוב את השמש והגשם כי הם אלה שנותנים לו חיים. שינגן ויתנגן עם כולם. שיזוז קצת מצד לצד. שיתמתח כשהשמש נעלמת. שיחשוב על מי שיבוא אחריו ועל איזה בסיס הוא יצמח. שיחשוב מה יקרה באותו היום של הנפילה. מתי זה יהיה. שידע להיפרד יפה מהשורשים שלו. ממנה. אבל הלב שלו נמצא במקום אחר. הוא אוהב אותם כ"כ שבא לו ליפול עוד באותו היום</div>Sat, 14 Apr 2007 22:40:00 +0200shoshi87@walla.com (shoshi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716&blogcode=6278224http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=84716&blog=6278224http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716&blogcode=5452769<div align="right" dir="rtl">יש לי את הגופיה ההיא. זאת שקניתי בשוק הפשפשים ב10 שקלים. היא נמצאת אצלי כבר 3 שנים ולבשתי אותה יותר מ100 פעם. ואני לא מגזימה. היא בצבע כתום- ורוד בהיר ומצויר עליה ארנב עם אוזניים שמגיעות עד לחזה. לבשתי אותה לדייט הראשון שלי עם קובי ולבשתי אותה גם לדייט האחרון שלי איתו. סגירת מעגל קראתי לזה. ואיך ידעתי שזה יהיה הדייט, כלומר, הפגישה האחרונה? פשוט. אני יזמתי את זה. הוא לא ידע מאיפה זה בא לו. היינו 5 חודשים יחד ואני תירצתי את הפרידה בסיפור על אהבה שאוזלת כמו כוס מים קרים ביום קיץ חם. הוא לא הבים מה קשורה כוס מים ליחסים ביננו אבל הוא הבין שהוא צריך להפסיק להתקשר. פעם, בארוחת ערב עם חבר'ה מהתיכון נשפך לי רוטב על הגופיה. בדיוק מתחת לעין של הארנב. באותו רגע קמתי ורצתי הביתה לשים עליה קולון. שלא ישאר כתם. אח"כ הסברתי ששכחתי את הדוד דולק. לא נראה לי שמישהו שם האמין לי אבל לא היה לי איכפת כי הכתם נעלם והגופיה שוב נקייה. בכלל, אני לא מבינה למה הלכתי לשם. אני בכלל לא סובלת אף אחד שם. חוץ מרותי. היא חמודה. בכל מקרה, כולם שם רק סיפרו על איך זה שאתה עובד בעבודה מכניסה שאתה נורא נהנה ממנה ואיך זה לחזור</div>Fri, 15 Dec 2006 13:57:00 +0200shoshi87@walla.com (shoshi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716&blogcode=5452769http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=84716&blog=5452769http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716&blogcode=5076848<div align="right" dir="rtl">מאז שאני זוכרת את עצמי את שם. לא תמיד היינו חברות טובות אבל את תמיד היית ברקע. אנחנו חברות במתכונת של היום כבר כמה 4 שנים וממשיכים לספור... בתקופה הזאת היית משענת עבורי.היית חברה. הצחקת אותי. ריגשת אותי. בכית איתי. המון עברנו ביחד. את השיעורי נהיגה, את היציאה מהבית, את הבגרויות, את החברות...הכל. כשאני מזכירה את השם שלך זה תמיד נלווה ב"הנשמה שלי" או "החיים שלי". אני אוהבת אותך. וגם כשרבנו היינו יחד ואהבנו. תמיד. ואת פגעת בי. 2 מילים שפגעו כ"כ עמוק. כ"כ חזק. ולא שמעת את הפגיעה. מבחינתך זה היה תמים. אני הלכתי הביתה ולא הפסקתי לבכות. את לא ידעת מכלום והמשכת לחייך. חזרת על 2 המילים האלה כמה פעמים וכל פעם זה פצע יותר חזק. אני אוהבת אותך. ואת כ"כ רגישה לאנשים. מה היה שם? תמיד ידעת איפה כואב לי ואיפה לא לגעת. ואותה שבת... פגעת בי. פגעת בי המון. כולם ממשיכים לפגוע בי באותן 2 מילים מזורגגות!! אני כועסת ואין לי על מה. מילים תמימות. אני פגועה. אני אוהבת אותך יפה שלי אבל כ"כ פגעת בי. </div>Sun, 15 Oct 2006 15:19:00 +0200shoshi87@walla.com (shoshi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716&blogcode=5076848http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=84716&blog=5076848http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716&blogcode=4731342<div align="right" dir="rtl">אני עושה כלום. בעצם המון. הזעתי. ניקיתי. אח"כ היא תבוא ותחייך. אני אשתוק. אקבל את זה בדרכי. בשקט. אחייך גם. צריך לחייך. חייבים לחייך.וגם לבכות. כדי שאחרי הדמעות הפה יפער לכדי חיוך מאיר פנים.הרי בזה הוא התאהב. בחיוך. אז אני מחייכת. שלא ישכח. ועיניו מביטות בי ואני רואה את עצמי דרכן. את עצמנו אני רואה. וקמטים של חיון מופיעות בזוית עיני. ובעיניו. אולי? אולי. צריך לעבור דרך כדי לראות את הקצה. והדרך ארוכה. ומפותלת. ואני נופלת וקמה..הוא הושיט לי את ידו. ואני חמדתי בה. חייכתי ולקחתי אותה. התרצה אותה חזרה? והוא בשלו. מחייך ומושיט לי את ידו. בדרך היה אדם שלקח את ידי. לא הושיט. חטף. והכאיב. וזרק חזרה. ונואשתי מללכת עד שחיוכי פגש בחיוכו. ואנשים צועקים עליי. צועקים לתוכי. אני נאחזת חזק. דורשת. רוצה. רק שיהיה שקט. ואני עושה כלום. בעצם המון. אבל הם לא יודעים. וכשידעו? יצעקו. אז אני שותקת. כדי למלא את הריק. בחיוך. הוא שלי. אני שלו. אנחנו שלנו.ואנחנו מחייכים."הוא ממלא אותי והוא נותן אהבה יותר ממה שחייתי והוא שלי" כך היא אמרה. ואני? מאמינה.</div>Sun, 27 Aug 2006 18:51:00 +0200shoshi87@walla.com (shoshi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716&blogcode=4731342http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=84716&blog=4731342http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716&blogcode=4633745<div align="right" dir="rtl">הדבר הראשון שעשיתי זה לשלוח הודעות לכל העולם "אני בבית!!!!!!" זו עיר קטנה. מיקרוסקופית. בקושי הייתה קיימת אם לא היו פה קבורים כמה אנשים.. אבל. זו העיר המגעילה שלי. ואלוהים יודע כמה שהתגעגעתי. מילא, ללכת מרצונך לנופשון של כמה ימים/שבועות. אבל להיות מופצצת החוצה אל חיים של (ואני לא מגזימה) פליטה ולהתלבט כל יום איפה תהיי מחר..לא כיף. לא כיף בכלל. נודדת עם התיק על הגב. שבוע פה. שבועיים שם. ועוד כמה ימים בג'ידי. לא כיף בכלל. וסופסוף בבית:) גאד בלס צפת. טוב. עכשיו הגזמתי... זה מצד אחד. מצד שני. הייתי בדירה וארזתי את כל הדברים שלי משם שהסתכמו בתיק אחד גדול, 2 תיקי בי"ס, שקית גדולה וכמה עבודות שלי באומנות (לא הכי תענוג להסתובב כשהכל תלוי עליי). הסתכלתי על הדירה. ממש נשמתי אותה בפעם האחרונה. הייתי רוצה את ההזדמנות להיפרד מהכל כמו שצריך. המון זכרונות יש לי משם. מהדירה עצמה. מהבנות. מהשטויות שעשינו שם. וגם משם גורשתי בהפצצות. איזה כיף הא? אם הייתי יכולה לסכם את השנה הזאת במילה אחת זה היה: שינוי. כן. שינוי כ"כ ענק שחל בי מהבת אולפנית הצדיקה והתמימה (בערך) ל..לי. כל כמה חודשים אני משנה פ</div>Tue, 15 Aug 2006 02:43:00 +0200shoshi87@walla.com (shoshi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716&blogcode=4633745http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=84716&blog=4633745http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716&blogcode=4127994<div align="right" dir="rtl">לא חשבתי שאני אשכרה אבכה במסיבת הסיום. אבל זה קרה. טוב, כמעט. ישבתי שם, הסתכלתי על הגננת שאמרה כמה מילים עליי והגישה לי שי חמוד. סבבה. לא קרה כלום. ואז היא אמרה "..שלצערי לא תמשיך איתנו שנה הבאה.." ואז זה בא. העיניים שלי התחילו להתמלא בדמעות. בלי ששמתי לב ובלי לבקש אפילו והלב נצבט כזה..אוף..נורא התאמצתי לא לבכות. ומה יהיה ביום האחרון שאני אהיה שם? אלוהים יודע...</div>Thu, 08 Jun 2006 18:48:00 +0200shoshi87@walla.com (shoshi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716&blogcode=4127994http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=84716&blog=4127994http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716&blogcode=3997504<div align="right" dir="rtl">סוף סוף מצאתי עבודה. לא משהו קבוע אבל עוד כמה שקלים שיווספו לי לכיס וכמה שהכיס שלי משווע לכניסה של מזומנים.. אני מתפקדת בתור בייביסיטר ל2 בנות מתוקותת מעורבות (חח, כאילו הם איזה כלבים) אבא אתיופי ואמא ישראלית. מדהימות כבר אמרתי? זה כזה יפה השילוב הזה שזה משהו. מעניין איזה בנות יהיו לי...(כן, בנים לא באים בחשבון ואם יבואו יושלכו היאורה או הכיורה, מה שיהיה יותר קרוב) תמיד ראיתי את עצמי גומרת עם ישראלי..(אני כבררואה את הבדיחה באה..) אבל נראה מה החיים יביאו לי. בכלל, זוגות מעורבים מעניינים אותי. פעם עוד..בעצם גם היום קצת..אני נותנת מבט שני בזוג כזה אבל..זה כזה יפה.. במיוחד כשבאים ילדים כאלה אח"כ. שווה לאמץ. הייתי כותבת עוד משהו אבל ..חחח...החיים יפים כן?? כן!! חייכו!!:)</div>Sat, 20 May 2006 23:57:00 +0200shoshi87@walla.com (shoshi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716&blogcode=3997504http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=84716&blog=3997504http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716&blogcode=3894220<div align="right" dir="rtl">הקטע של העצמאות הזאת..משהו. ממש סיפור.לא של המדינה. מה איכפת לי ממנה גם כן. ממני. כן, אגואיסטיות.חיה על זה. סיפור חיי.עצמאות נפשית, חברתית, דתית והכי חשוב: כלכלית. ובמילים אחרות: אין לי כסף.כל פעם הסכום הולך וקטן בלי שעשיתי משהו משמעותי עם הכסף. כרגע אני צריכה לחיות עלכמה שקליםבמשך שבוע.על כמה עשרות מהם אבל בצנעה..אבלמה זה כמה שקלים? כלום. איפה אוכל? איפה נסיעות? איפה בגדים? טוב, את הבגדים נדחה עוד קצת. גאד, אני חייבת להשיג עבודה. מישהו מעוניין? אני עושה בייביסיטר, ניקיונות, רציחות, הדרכות. עזבו, אני אלקק לכם את הפנלים בבמקלחת אם רק תשלמו לי על זה. איזה עצוב זה הא? לבכות. מחיתי את הדמעות. עכשיו: תנו לי כסף... הוא פשוט זורם כמו חול בין האצבעות. אוף.זהו. סיימתי לחפור על המצב הדפקטי הזה. עד לפעם הבאה. בכלל, יום העצמאות היה סבבה לא? נחמד כזה..הייתי אומרת שמיציתי את עצמי. לא לגמרי אבל..ניחא. הלילה היה טיפה צולע עם כל מה שקרה. ולא קרה. והיום עצמו היה סבבה לגמרי.. ככה על החוף, מנגל, ים מהמם, אנשים סבבה..אוירה סוף סופי סופנית. לילה *אל תרחמו. קרה</div>Thu, 04 May 2006 21:39:00 +0200shoshi87@walla.com (shoshi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716&blogcode=3894220http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=84716&blog=3894220http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716&blogcode=3804978<div align="right" dir="rtl">קודם נתחיל בזה שהוא ארך 3 שבועות. 3 שבועות בלי לראות את הילדים שלי. כן. אני רכושנית. אז מה אם הם לא באמת כאלה. מאוד מתגעגעת אגב. נשמות שלי..אחח..טוב, הלאה. בשבת של חול המועד זכינו לביקור מפתיע של בן דוד . ככה סתם במפתיע. אחלה. חייבים להראות לעירוניים האלה מה זה צפת אז לקחנו אותו לפנינת צפת, לסיבהשבגללה בעצם צפת נוסדה: עכברה. הלכנו דרך בית חולים לגשר הקטן הזה שם למטה..עלינו את נחל עכברה עד לאיצטדיון. נכון, זה נשמע מעט: נחל- איצטדיון. זה לא. ממש לא. ואיצטדיון..חחח..בדיחה שחורה של צפתים. משם המשכנו הביתה מזיעים מוות. בדרך שכנה בירכה אותי במזל טוב על החבר של אחותי. כן, אחלה. תודה. רק שהוא בן דוד. אבל תודה בכל זאת. נתראה בשמחות. בערב התארגנתי וזזנו. אני והבן דו..יעקב, אוף. כל פעם.."והבן דוד". יש לו שם. יעקב. נעים מאוד. נעים מאוד. נסעתי לדירה. בבוקר עדי התקשרה להודיע שהיא ואחותה בדרך לת"א. ארזתי את מטלטלי והשלכתי את עצמי לתוך רכבת לת"א. הסתובבנו כמה שעות שם.בתחנה המרכזית.בגדים לא יצא לי מזה. ניסינו בעזריאלי וגם שם לא היה מה לבזוז אזצפינו בסרט בכדי שהנסיעה לא תהיה לשווא. (אל תעשו טעות ותב</div>Fri, 21 Apr 2006 15:39:00 +0200shoshi87@walla.com (shoshi)http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=84716&blogcode=3804978http://israblog.nana10.co.il/comments.asp?user=84716&blog=3804978